מצוה לסייע התרת בעל מעגינותו, על מנת שלא יעמוד בלא אשה ולא יכשל באיסור חמור כל ימיו / הרב יקותיאל יהודה שנפלד הי"ד
בעזהשי"ת
שוכ"ט לכבוד הרבנים הגאונים הצדיקים די בכל אתר ואתר הי"ו.
הנה האברך ר' ירמיה בר' משה מסאנטאוו נשא אשה מווייצען הנקראת מרים בת ר' אברהם בשנת תרפ"א ולמספרם 1921 בחודש פעברואר, וישבו יחדיו בחיי צער לערך שבעה שנים במסה ומריבה בקטטות ובזיונות, שציערה אותו בקללות נמרצות בביזות וחרפות ומקללת יולדת בפניו בכל מה שהפה יכול לדבר, וגם לחשוד אותו והוציאה עליו שם רע שהוא רועה זונות רח"ל, ואף על פי שנתברר בעדים כשרים ונאמנים כי שקר ענתה בו, כי בכל יום בזמן שחשדה אותו כי למקום פלוני הוא הולך היו רגליו מוליכות אותו לביהכנ"ס ולביהמ"ד ללמוד שם תורה כמה שעות, והוא מפורסם לאדם חשוב בעל צדקה וגמ"ח ולאיש כשר והגון ונכבד. ואף על פי כן זה האדם לא מצא בה עזר אלא כנגדו, היה מוצא בה מר ממוות, ככה סבל האיש הזה ממנה עד שנת תרפ"ח ולמספרם 1928 בחודש יאנואר, ואזי מרדה על בעלה ועזבה אותו והלכה לה מביתו ויצאה והיתה בבית אחת מקורבותיה, ולערך שמונה חדשים הניחה לו מנוחה שלימה שאינה רוצה בו. ולאחר כך נתיישבה בדעתה לחזור לביתו, אמנם לא להשלים אתו כמו אשה כשירה שעושה רצון בעלה, אלא מצערו עוד יותר מכבראשונה ותמרר את חייו לגרש אותו מביתו למען תוכל לעשות בבית כל חפצה, עד כי הוכרח לנוס מפניה לבית אבותיו, אשר המה גם כן דרים שמה. ויהי בראותה כי אין האיש בביתו ונתקיים מגמתה, תפסה כל כלי הבית שלא בידיעתו ותנהג מן הבית ככל חפצה ותברח לחלוטין ולקחה עמה הכל והלכה לה לגמרי לבלתי שוב תשוב עוד לבעלה, וממאנת לקחת גט פטורין ולא לדור עמו כאורח כל ארעא.
ומאז ועד עתה היו שולחין לה מב"ד חמשה התראות ע"י הרב הגאון אבד"ק סאנטוב נ"י וג' התראות ע"י הגאון מופת הדור מה' מאד ז"ל שתעמוד עם בעלה לדין תורה לברר טענותיה בבית דין מדוע עשתה ככה ומדוע ממאמנת לדור עמו, ואם לא תעמוד לדין תורה תהיה נדונית כמורדת על בעלה. אמנם השמן לב האשה הזאת ואזניה הכבד ועיניה השע, אטומים אזניה משמוע לקול הורים ומורים ונותנת כתף שוררת ומסרבת לעמוד לדין תורה, ובכל פעם היא משנית את דבריה, פעם אומרת אם יתן לה הבעל עשרה שענגע אזי תקבל גט פטורין, ופעם אחרת אומרת שאם ישליש הבעל עשרת אלפים שענגע ביד בית דין אזי תעמוד עמו לדין תורה, ועיקר כוונתה לעגן את הבעל האיש היקר הזה, ולהבעל אין שום נכסים רק אביו אשר הוא עתור נכסין רק מעות מוזמנים אין לו להשליש ורצה ליתן וועקסלען על הסך הנ"ל שאם יתחייב בנו ע"י הבית דין ליתן מעות אזי יהיה ממה לגבות. אבל האשה אינה רוצית בזה בשום אופן, כי נראה כי כוונתה הוא רק לעגן את בעלה. ויקונן ירמיה על מר גורלו אשר חייו אינם חיים ועדיין מצות פריה ורביה לא קיים כי בנים לא היו להם עד היום והוא דופק לפתוח לו פתחי תשובה אם מותר לקחת לו אשה על אשתו הראשונה נחש הקדמוני ומבקש להתירו מכבלי העיגון של האשה זאת אשר מן הנמנע לו לבלות עוד ימיו ושנותיו כאשר עד עתה.
והנה ממחמת שראוי להשתדל עבור הבעל שהוא איש צעיר בשנים ימי חייו הם לז' שנים והוא מוכרח להיות נדוד בלא אשה מלבד קיום המצות פריה ורביה שלא קיים, הרי לא טוב היות האדם לבדו, וכמו שמובא באבן העזר סי' א' סעי' ח' וזה לשון המחבר: אפילו מי שקיים פריה ורביה מכל מקום אסור לו לעמוד בלא אשה. והובא בב"ש ס"ק י"ג דלדעת הרמב"ם איסור מדרבנן הוא וקרא אסמכתא, והרמב"ן מסופק בזה, והובא בפ"ת ס"ק י"ב דלדעת הרי"ף איסור זה הוא מדאורייתא, והובא בחמ"ח ס"ק י' דהרהור עבירה קשה מלשבת יצרה כמו שכתב התה"ד סי' ס"ג, וכן כתב הגאון מקאוונא שראוי להשתדל ולראות בתקנת הבעל כדי להוציאו מן העיגון ולא יכשל באיסור חמור כל ימיו. וכן כתב בספר שו"ת פנ"י וזה לשונו: אפילו קיים פריה ורביה מכל מקום אסור לו לעמוד בלא אשה. מכל שכן בנידון דידן שעדיין לא קיים מצות פריה ורביה בוודאי מצוה להזדקק ולחדש בתקנת הבעל כל מה דאפשר על פי התורה. ועיין בטו"ז אבן העזר סי' קי"ט ס"ק י"ד שכתב דבזמנינו שיש חרם דרבינו גרשום שלא לישא ב' נשים, נמצא שהוא יהיה מעוגן כל ימיו, וזה ודאי שראוי לחוש לעיגון שלו, קל וחומר מעיגון של אשה דאקילו חכמים הרבה בעדות אשה, ואם כן קל וחומר בעיגון של איש שהוא מצווה על פריה ורביה. עד כאן לשונו. ובפרט שביקשו אותי הרב הגאון אבד"ק סאנטוב נ"י והגאון המובהק מה' מאד ז"ל שאשתדל עבור האיש הנ"ל ולהתיר מכבלי העיגון, על כן אמרתי לגלות דעתי על פי דעת הפוסקים הראשונים והאחרונים, והנה שריותא דהאי גברא בנוי על ה' טעמים להתיר:
א. משום שהיא מורדת.
ב. משום שהיא מסרבת לעמוד לדין תורה.
ג. משום שהיא אשה רעה בדעותיה.
ד. מפני שהוציאה שם רע עליו שהוא רועה זונות רח"ל.
ה. דאף לשיטת הפוסקים שסוברין דגם במקום מצוה גזר רבינו גרשום מאור הגולה, עם כל זה משום חשש דהרהורי עבירה לכולי עלמא לא גזר.
…
בהא נחיתנא וסלקינא דיש להתיר להנ"ל לישא אשה על אשתו מכל הני טעמים שכתבתי לעיל ומצוה רבה להרבנים הגאונים נ"י לסייע להאברך האומלל ר' ירמיה נ"י להצטרף בצרופא דרבנן ת"ח מופלגים כמו דמבואר בנודע ביהודה ק' סי' ג' ובחה"ש סי' ד' וזה לשון הנודע ביהודה: ולא דוקא רבנים שנתקבלו בקהלות אלא אף לומדים ראוים להוראה וכל אב"ד בעירו יראה לצרף עמו הראוים להצטרף. עד כאן לשונו. וכל דברינו הוא רק אם אינם נגד חוקי המדינה והממשלה,
ועל זה באתי על החתום היום יום עש"ק מו"מ תרצ"ב פה"ק ראצפערטא יצ"ו.
יקותיאל יהודא שעהנפעלד, דומ"ץ דפה, בן הגאון הצדיק ממיהאליפאלווא זצ"ל.
(מכתב מודפס, נדיר, באדיבות בית המכירות תפארת)
הרב יקותיאל יהודה שנפלד (זלמן ליב) (שעהנפעלד), בנו של הרב משה יוחנן שנפלד, אב"ד מיהאפאלווא, מחבר ספר 'נחלי מים', שהיה ידוע כגאון וצדיק,
מהמקורבים למרן ה'דברי חיים'.
הרב יקותיאל יהודה התחתן עם רבקה, בתו של הרב שאול רוזנברג, אב"ד רצפערט, בעל 'חמדת שאול'.
הרב יקותיאל יהודה היה דיין ומו"צ בראצפערט, ואחר כך מו"צ במיהאפאלווא, כעוזרו של אביו.
שניים מאחיו היו, הרב אברהם שנפלד, מו"צ בקהילת ערמיהאליפאלווא, והרב בנימין שנפלד, אב"ד מיהאלפאלווא.
הרב יקותיאל יהודה נספה בא' בסיון תש"ד באושוויץ, עם רעייתו וילדיהם: יחזקאל, פיידא, משה יוחנן חיים צבי באושוויץ
שרדה בתם מרת טובה, אשת ר' שלמה ריקאווער.
נספו גם אחיה ואחיותיה של הרבנית רבקה: שרה ובעלה הרב משה יהודה עהרנרייך אב"ד ומשפחתם, משפחתו של אחיה ר' משה שלמה, אחותה חיה ובעלה הרב אליעזר ויינברגר אב"ד לעטא ומשפחתם, הרב יהושע אב"ד פ' סט' מיקלוש וראב"ד שאפראן ורעייתו אסתר מלכה ומשפחתם, צביה ובעלה ר' שלום פינקלשטיין, חנה ובעלה הרב הילל רוזנברג אב"ד סילאדי נאדיפאלו ומשפחתם, ואחיה הרב עמרם ממלא מקום אביו בקאצפערט ורעייתו שאשא ומשפחתם.. וכן גיסה הרב שלמה בריסק אב"ד יאנש-האלמא. הי"ד.
