אוי לספינה שאבד קברניטה / הרב יצחק ולדשיין הי"ד

 לי"ז כסלו

המאמר הבא, שפורסם בחוברת "אור תורה ומוסר" (תשכ"ח),
נכתב ע"י הרב יצחק אלחנן ולדשיין ליום פטירת הסבא מנובהרדוק, בי"ז כסלו תר"פ.

א. "אוי לה לספינתא שאבדה קברניטה" יש ספינה שאבדה הקברניט טרם זזה ממקומה ויש ספינה שאבדה הקברניט בשעה שהיא באמצע הדרך. והנה הקברניט שנאבד באמצע הדרך, אחר שעשה כל ההכנות הדרושות לגמר הנסיעה אז אין הסכנה גדולה כל כך כי תלמידי רב החובל שראו השתדלות הקברניט, ידעו איך להמשיך הספינה עד חוף הים. אבל כשנאבד הקברניט טרם זזה הספינה ממקומה וטרם עשה כל ההכנות לבדוק הספינה ולתת עלי' חותמו שראוי' היא לנסוע עליו הים אז כל הנוסעים נמצאים במבוכה גדולה, כן צריכין אנו להבין פטירת אדמו"ר ז"ל שזה אבידה גדולה לאלה שהתחילו לנסוע על דרך השלימות וביותר לאלה שלא ראו חכמתו ומסירת נפשו, שיחסר להם חותמו על צד המעלה וצד החסרון ומהו הנהגתו פרטי שצריך לבחור לתיקון מדותיו. ואמר אדמו"ר ז"ל כל מגמתי לעשות את האדם בבחינת "מבקש", כי הרצון הטהור יורה לאדם דרכו לשאול ולבקש בכל ספק, ולהכריע על צד שרחוק מן התאוה וקרוב אל האמת וצריכין אנו להתחזק לילך בעקבותיו בענין רצון טהור.

ב. הנה רב החובל המנצח על מלאכת ספינה גדולה וכבר הזקין על מלאכה זו ארבעים שנה, הסברה מחייבת שאך הוא יכול ליתן דרך במים עזים, ומה גם בעת שהספינה תאבד דרך אז כל הנושאים ישאו עיניהם אך אל רב החובל כי הוא יצילה משטף מים רבים, ויביאם אל מחוז חפצם. אולם היתכן כי יבוא איש אשר לא למד זו כמוהו, ומה גם אם לא יוכל לנהל סירת דוגה קטנה, כי יבוא להתחרות עם רב החובל להגיד דעה לפני הנוסעים לנהל הספינה על פי רוחו ודעתו?! כן נבין כמה גדולה הטיפשות של מי שאין לו אמונת חכמים לאדם הגדול בענקים, ונדמה לו כי יכול לנהל ספינת עצמו על דעת עצמו. ופעם נדמה לו כי יכול גם לתת עצה לאחרים לנהל על פי דעתו בשעה שלא הזקין על דרכו, ואין לו הניסיונות המוכיחות טעותו, הלא הוא מעמיד את עצמו ואת אחרים בסכנה הן בחומר והן ברוח, הלא יש כאן אחריות של נצח וצריכין אנו להאמין בכל לב ללכת בהתחבולות ששייך לעבודת עצמו והן התחבולות ששייך לעבודת הרבים.

ג. יש ספינה שהולכת על המים ויש ספינה שהולכת תחת המים (צוללת). והנה הקברניט שמוליך הספינה תחת המים מדקדק מאד על כל הספינה כולה שלא ימצא שום סדר וחריץ כל שהוא, גם אם יהי' הסדק בראש גג הספינה, גם אז הספינה בסכנת כי המים הם למעלה כמו למטה. כן הוא ממש המצב הזה, כי כל אדם מבחינת ספינה שתחת המים, כי גם מי שהוא למעלה יש לו ניסיונות כמו שהוא למטה, ועל כן אם יחסר גם חוט השערה במעלות השלימות אור אז יכול לכנוס המים גם דרך הגג, והנה מדת הבטחון והפקירות נדמה לאדם כי הוא מדת חסידות וזה שייך בשעת שלום אבל עכשיו שהגזירות מתגברות אז אם יחסר בשלימות הבטחון והפקירות לא יכול האדם לעמוד אפילו יום אחד ועל כן צריכין אנו להתחזק בשלימות הבטחון והפקירות, וז"ש אוי לה לספינה שתחת המים שאבדה קברניטה שהי' חד בדרא בשלימות הבטחון והפקרות.

ד. יש לפעמים רוח סועה וסער על הים עד שהגלים מתרוממים ורועשים כ"כ עד שנופל פחד על הנוסעים כי נדמה להם שחייהם תלוים להם מנגד, מ"מ אצל הקברניט המנצח על הספינה מנעוריו, לא אירע שיתחרט וישוב לאחור, אלא שם דוקא אנו רואין גבורתו ואומץ רוחו שמחזק הנוסעים ואומר אין חדש תחת השמש, אין הסערה הזאת חדשה על הים, כבר הי' לעולמים וממשיך הספינה הלאה עד שהמה ראו כן תמהו על עזוז רוחו ועל חכמתו להתעקש ולהצליח. כן ראינו על אדמו"ר ז"ל דוקא בשעה שהי' הנסיון חזק מאד אשר לא עלה על דעת התלמידים שבזמן כזה יכולים להמשיך העבודה, דוקא בשעה זו הראה גבורתו ואומץ לבו ועקשנותו לעמוד בניסיון להמשיך הנהגתו בלי שום שינוי, והיו הכל רואין גבורת הנפש להתעקש לעמוד על גדרי הבטחון בשעות היותר קשות ללכת במדבר בארץ לא היה שם שום ישיבה, ונטע אילנות בזמן היותר קשה עד שגם היום אנו נהנים מפירות הללו.

ה. יש לפעמים אשר הספינה עומדת בסכנה ורב החובל בוחר לו עצה להטיל המשא הכבידה אל הים כמש"כ ויטילו את הכלים אשר באניות אל הים להקל מעליהם (יונה). וכן יגע אדמו"ר ז"ל בכל כשרונותיו להקל הנסיון ע"י כמה תחבולות. ופעם אמר לאחד, הכתוב אומר השלך על ד' יהבך, ואם קשה לאדם לקיים מדרגת "השלך" זהו מטעם שהגדיל בדמיונו את מדרגת "יהבך". והעצה לזה לבטל הרבה חלקים מן ה"יהבך" וישאר לעצמו רק חלק ההכרחי ואז ירגיש כי נקל להשליך על ד'. והמכוון כי חושב גם אודות מחר ואודות אחר כמה שנים, וחושב גם אודות מותריות, ולכן קשה לו להשליך נפשו על הליכות הגוזר מחמת טרדת נפשו להקדים מה שאיחר הבורא. אבל אם הי' חושב רק אודות היום ואודות הכרחיות אז הי' נקל להשליך נפשו על הליכות הגוזר, כי כן הוא הליכות הגוזר לתת אכלם בעתו של כל אחד ואחד.

ו. הנה ע"י אבידת הקברניט תועים הנוסעים בספינה. כי הקברניט יש לו טביעת עין בכוכבים להכיר צד הצפוני וצד הדרומי, אבל ע"י אבידת הקברניט יתכן שנדמה להם כי נוסעים המה לצד הדרומי ובאמת נוסעים המה לצד הצפוני. וכן הי' אומר אדמו"ר ז"ל על ספינות האדם כי הולך אל דרום וסובב אל צפון, מתחיל בדרום וסיים בצפון, מתחיל לבקש חכמה ושלימות אבל אח"כ סובב הוא ע"י מדותיו ונטיותיו אל צפון… ומרגלא בפומי' משה"כ כי השוחד יעור עיני חכמים, לא אמרה תורה כמה שוחד וכמה חכם. משמע אפילו שוחד כל שהוא יכול לעוור עיני חכם כמשה רבינו ע"ה ועל ידי אבידת הקברניט הגדול המכיר מהלך כל מבקש צריכין אנו לפחד מטעותים כי אין בין דרום לצפון אלא כחוט השערה על כן צריכין אנו להתחזק בעבודת בירור המדות כי "מעט מן הבדיקה דוחה הרבה מן הטעותים".

ז. הנה יש לפעמים אשר הספינה מצד עצמה טובה מאד וחזקה ומסודרת כמו "עולם מיוחד" כמו שהיתה עשוי' הספינה "טיטאניק" הידועה, מ"מ קרה לה אסון מצד חתיכת קרח שנקרע מים הקרח ובכל כחה דפקה על הספינה עד שנשברה לרסיסים, כן צריכין אנו לפחד אף על פי שאדמו"ר ז"ל מסר נפשו לעשות עולם במיוחד ממבקשי השלימות מ"מ גם ספינה חזקה כזו צריכה שמירה מיוחדה מחתיכת קרח מים הקרח, כמשה"כ "על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגעו". ואמר החובת הלבבות מהות הפרישות עזוב כל מה שטורד אותך מן האלקים. וכתב המג"א שמהרש"ל ז"ל הי' נוהג שלא אכל דגים בר"ה מפני שמאכל זה הי' חביב אצלו, חשש שמא על ידי זה יתקרר בלבו אימת הדין. ואם החביבות לחלק אחד מן עוה"ז יש בכחה לקרר הרוח של אדם היותר גדול בענקים, על אחת כמה וכמה החביבות להרבה חלקי עוה"ז שיש לפחד שזה הוא ממש חתיכת קרח שיש בכחה לקרר הרוח גם של חבורת מבקשים שמסודרים בגדרים של "עולם מיוחד". על כן צריכים לעמוד על גדרי הפרישות לעזוב כל מה שטורד ומקרר הרוח של שבירת המדות.

ח. פעם תעה ספינה אחת והקברניט בקש הדרך ולא מצא. והי' נפשו מר לו מאד. פתאום והנה רואה ספינה הולכת שמה, וקרא לרב החובל שיורה לו הדרך. אמר לו רב החובל, מי סברת כי אני יודע הדרך, גם אני תועה ומבקש הדרך כמוך. אך נסע ביחד ותשועה ברוב יועץ. כן הי' רגיל אדמו"ר ז"ל לאמר כי היחיד יכול לטעות הרבה, ורק גדול כח החבורה לחתור בעומק וברוחב למצוא נקודת האמת, כי התשועה ברוב יועץ, על כן צריכין אנו להתחזק בגדרי התאגדות החברים ועבודת הרבים לבקש יחד עם מבקשים, וכולי האי ואולי.

(הרב יצחק אלחנן ולדשיין הי"ד)