מכתב מרבי יעקב שלום קליין הי"ד – חלק ד

כבוד תלמידי חכמים היה גדול בעיניו מאוד. פעם אחת אמר בהספידא על על תלמיד חכם שחי חיי צער ולא החזיקו בו כראוי אמנם על הלוויה שלו חלקו כבוד ונאספו עם רב ואמר בדרך מליצה כבוד חכמים "ינחלו" שבעוונותינו הרבים כבוד המניע לחכמים היא רק לאחר מיתה, כמו נחלה. פעם אחת בא אליו רב מעיר קטנה תלמיד חכם גדול ומובהק ושעשע עמון בדברי תורה וראה את חילו לאורייתא ושאל אותו מה מעשהו כאן. והשיב הרב ששידך את בתו וחסר לו לנדן שהבטיח עוד סכום מסוים ובא לבקש מיחידי סגולה שיתמכוהו בתמיכה הנוגה לצורך הכנסת כלה. כשומעו דברים הללו נתפעל מאד שאדם גדול כמותו יצטרך לכתת את רגליו באופן זה, ולא הניחו ללכת, כי אמר שאין זה כבוד התורה ואמר לו שיבוא אליו לעת הערב, והוא בעצמו ובכבודו הלך אל איזה נגידים נכבדים ונתן לו כל הסכום אשר היה חסר לו עוד. פזר נתן לאביונים יותר מכפי יכולתו, כי היה נדיב לב מאד. פעם אחת עוררו בעל בית נכבד מדוע נותן כתב מליצה אפילו לעני פשוט המחזר על הפתחים, שאין זה לפי כבודו. והשיב לו, יאמין מעלתו כי כל זמן שיש בידי מעות אני אפיים את העני בממון. אכל כשכלה פרוטה מן הכיס ואין לי מה ליתן, נותן אני לו על כל פנים כתב שעל ידי זה יצמח לו איזה טובה.

היה נקי כפיים ובר לבב. לא לקח שכר בטלה מגיטין וחליצה ודין תורה. יש אשר לא ישב במושב הבית דין לסדר בעצמו הגט, אבל גם אז היה הכל נעשה כפי פקודתו. פעם אחת בא אחד מסמוך לאראד לגרש את אשתו ובא עמו אדוואקאט מנאדיוואראד איש מסויים. וכששאלו אדמו"ח הגאון ז"ל את שם העברי שלו לא ידע, והאדוואקאט אשר היה עמו השיב ששמו של המגרש הוא "יהושע". אבל אדמו"ח לא האמין לו, כי הבין שרק מחמת ששמו ההגרי שלו "זשיגמאנד" אמר האדוואקאט שנקרא "יהושע", כי כן רגיל להיות. והאדוואקאט חיזק את דבריו עם עהרענווארט שלו ששמו "יהושע". והיה ללא הועיל. וציווה אדמו"ח על המגרש שימתין עד אשר יתוודע ע"י טעלעגראם מהמאטריקענפיהרער ממקומו אולי נרשם שם גם שם היהודי שלו. ועל כורחו המתין, ובא המגרש כמה פעמים לשאול האם כבר הגיע תשובה, כי היה נחפז לדרכו לעשות הגט על הקודם. ושאל אותו עוד האם לא עלה לתורה כשנעשה בר מצוה, וייתן לב לזכור האיך קראו אותו אז לתורה. פתאום עלה במחשבתו שקראו אותו בשם "שמחה". עודם מדברים וסריסי הדואר הביאו הדעפעשע והיה כתוב כן ששמו "שמחה". מאד שמח רבינו בזה ואמר שנתקדש שם שמים, שבקל היה יכול להיות באמת שמו "יהושע" כרוב פעמים ש"זשיגמאנד" שם הלעז ל"יהושע", ומה הוה אומר אז האדוואקאט לזה והיה עושה חילול השם על רבנים הארטה' ועל דרכיה.

חותמו היה אמת, שנא מאוד את החניפות, כפיו כן לבו ועליו יוצדק מה שהמליץ בהספידו את השר הצדיק מו"ה שמעון ראטשילד מפרנקפורט דמיין מאמר המשנה "שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר", דהיינו מה שהיה בליבו אמר, עצמותו ודיבורו היו שווים. במילי דשמיא מה שלא היה נראה בעיניו להקל, אף שיש נוהגים להקל בו, לא נשא פנים לשנות דעתו, אף אם היה המבקש נגיד וקצין ונכבד. עובדא ידענא שביקש ממנו פאבריקאנט נכבד אשר הלך בדרך הישר להתיר לו על ידי שטר מכירה לעשות מלאכה בהפאבריק שלו בשבת ויו"ט. והפציר בו כמה פעמים על זה, כי לא יכול לעמוד בניסיון להשבית המלאכה מחמת פסידא דממונא. אבל הוא לא רצה לשנות את דעתו ולא התיר לו. וכאשר הספיד את הנגיד הנ"ל לא העלים עין מזה, שלא יאמרו מדשתקו רבנן שמא מינה דניחא להו. רק אשר עליו שזאת יודע שהיה להנגיד הנ"ל עוגמת נפש לזה, ופירש מקרא בתהלים "נודי ספרת אתה שמה דמעתי בנאדך הלא בספרתך", שכה מדבר הנפטר "ריבונו של עולם,  אמת שאתה סופר ומונה נדידתי מיין וואנקען שלא עמדתי בניסיון, אבל גם זאת ידוע לך שכמה פעמים הורדתי דמעות על זה, לכן שימה גם דמעתי בנאדך הלא בספרתך. ויכבשו רחמיך את כעסך מעלי. היה נכבד גדול ונשוא פנים גם בעיני השרים, והיה תמיד נבחר בכבוד גדול במועצת העיר. ולהכרת תודה על כל הטוב אשר פעל ועשה בכל העיר, קראו שוק אחד בנאדיוואראד, אשר שם גם בית הכנסת הגדול, על שמו לזיכרון. פעם אחת היה מוזמן לערכאות בתור עד וחייבוהו שבועה על הגדתו, ואמר רבינו ז"ל להשופט שהוא ישלם כל סכום התביעה למען יפטר מהשבועה. אבל התובע שהיה מהחופשיים המריד נגדו וביקש דייקא שישבע. אז ציווה השופט שישבע בגילוי הראש כפי מנהגם, אבל הוא לא רצה לשמוע בקול השופט, וענש אותו השופט בממון על שסירב נגדו. ומיד תבע אותו עוד הפעם לישבע באופן האמור. והוא לא ציית לו, וענש אותו שוב. וכן הלך הדבר כמה פעמים עד שעלה הקנס לסך גדול, אבל הוא קידש שם שמים ולא רצה לישבע בגילוי הראש, ונעשה מזה רעש גדול בהערכאות ובאו אדוואקאטען לדעת מה זאת, ומיד הבינו שהשופט אינו יודע את מי הוא מתווכח ויעצו להשופט לדחות הטאנזטץ. ובינתיים מצאו פשר דבר והתירו לישבע בכובע הקטן שלו, ופטרו אותו מעונש הקנס.
והיה זהיר וזריז מאוד בדקדוק ובהידור מצות ובחומרות יתירות. והיה מנהגו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בין המצרים כל זמן שהיה בשלימות הבריאות. ואשרי עין ראתה אותו כאשר ערך הסדר בליל פסח בהתלהבות עצומה. והשירות והתשבחות שאמר בהתרוממות הנפש. וכשהיגיע ל"אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב", בכה בדמעות שליש, ואף שהרבה טרדות השתרגו ועלו על צווארו, הן במילי דמתא רבתי עם, בלי עין הרע, והן בענייני הכלל, מכל מקום לא פסקה הישיבה מבית מדרשו והיה לו היום למלאכה והלילה למשמר להכין השיעורים אשר למד עם בחורים מופלגים בפלפלא חריפתא עמוק עמוק. והיה סדר לימודו עד להפליא. הרבה מהתלמידים אשר זכו להיות תורתם אומנתם, רבנים ודיינים, והרבה מהם בעלי בתים נכבדים יראי שמים.

אור שמשו זרח בקהילת קודש נאדיוואראד קרוב לשלשים שנה בשנת תרע"א ב' דר"ח תמוז בשנת ס"ח לשני חייו עלה משה למרום, ונשמתו הטהורה יצאה במרחץ טרענטשען טעפליץ. השמועה הלא טובה עשתה כנפים חיש מהר והעיר נאדיוואראד אבילה כי פנה זיווה, פנה הודה והדרה. מיד נסעו שלוחי הקהילה ונכבדי הקהילה לטעפליץ, וכבר היו שם נאספים אנשים מהקהילות הסמוכות והביאו את גופו הטהור לביתו. ובכל הדרך שעבר הארון היה אבל כבד ליהודים, ויצאו נכבדי ושלוחי הקהילה לחלוק לו כבוד האחרון. וביום ג' תמוז נגנז הארון. ובאשכבתיה דיליה באו מכל המדינה רבנים גאונים וצדיקים בעלי בתים נכבדים משולחים מכל הקהילות והתלמידים וכל העיר מקטן ועד גדול. ונשאו עליו מספד תמרורים כי צדיק אבד לדורו אבד, ואוי לספינה שאבדה קברניטה, ובכל יום במשך שבעת ימי האבל ספדו עליו קינה רבנים גדולים בבתי כנסיות. והנני לתת מקום פה להכרוז שיצא אז בדפוס מאקרו"ט דקהילת קודש נאדיוואראד: וכל העם שומעים את הקולות, קול ענות נהי בכי ותמרורים אשר כברק מטהר השמים בא אלינו, כי נגעה בנו ולקח מאתנו עטרת ראשנו, נזר ישראל ותפארתו, מורנו ורבנו הגאון האמתי, מרגניתא דלית ביה טימא, איש דגול מרבבה, מרבבות עם אלפי ישראל, נקי כפיים ובר לבב אשר לא הניח אחריו כמותו, רבינו משה הרש פוקס הרינו כפרת משכבו, אשר שימש בכתר תורה והיה רועה בתום לבבו עדת מרעיתו קרוב לשלושים שנה, כולם שווין לטובה. קצר המצע מהכיל רוב כשרון עלילותיו, פרשת גדלו בתורתו וצדקתו, עוצם חריפותו ועומק חוכמתו, וכן ענוותנותו במקום גדולתו היה להלל. טהר לבבו ויקר רוחו מי ימלל. רודף צדקה וחסד היה לעניי עמנו. פעל צדק ושלום בקהילתנו. מפלגי בינתו הזך, תלמידים מופלגים למאות למדו תורה ותעודה. ועתה בעוונותינו הרבים אוי ואבוי, כי חשך בעדנו אורה, ובראש חודש תמוז נשרף שר התורה, משה אביר ישראל, בחיר השם, עלה למרום. מלאכי מעלה ששים לקראתו. אך פה עלי ארץ חושך ואפילה, כי גלה משוש ישראל ונאסף הודו. וכל בני ישראל יבכו את השריפה, ומקוננים איה שוקל, איה סופר, איפה רועינו רועה ישראל. והעניים והאביונים ספקו כף, איה מושיענו, כי ארון אלקים נלקח מאתנו. ועתה אחינו בני קהילתנו הרמה, יום ה' ג' תמוז בבוקר בשעה שמינית נקבע לבכי ולמספד. שאו נא נהי וקינה במר נפש כי הורד עדיינו עלינו, ששוננו נהפך לאבל, כי איש טהור, רבינו הקדוש, נאסוף לעמו. לכן בואו נא, איש לא יעדר מליתן אחרית כבוד וללוות אותו לבית מועד לכל חי. ולאות לדאבון ושברון נפשנו, תשבות העבודה במשך הלוויה והחניות יהיו סגורות. וזכות רבינו הקדוש יגן בעדנו ויהיה מליץ יושר בגנזי מרומים על קהילתנו בכלל ולכל ואחד בפרט. בלע המות לנצח, ומחה ד' אלקים דמעה מעל כל פנים אמן.

נאדיוואראד ב' דר"ח א' תמוז אעת"ר לפ"ק. אקרו"ט דקהל אדטה' דפה.

הקהילה התנחמה אחר כך מהאבדה הגדולה אשר אבדו ובחרו את בנו, גיסי הרב הגאון המנוח מוה"ר בנימין פוקס זצ"ל שהיה אז אב"ד דק"ק נ' באניא, ויצא אז כבר טבעו בעולם היהדות בתור עמוד הארטה', עסקן ציבורי נמרץ ודרשן מפואר עד להפליא. היה רועה נאמן לעדתו וכאב את בניו ירצם, והובילם על מבועי התורה והיראה בעקבות וברוח אביו. ומקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו. וכמה תקנות גדולות וקבועות תיקן כמו תיקן, עירובין וחברת חינוך נערים למען תינוקות של בית רבן. פעל ועשה גדולות להעמיק היראה בלב שומעיו על ידי דרשותיו החוצבים להבות אש ברוח יראת ד'. הוא היה אחד מראשי מייסדי הארטהאדאקסיע בזיעבענבירגען. כאשר בא מדינה זו תחת ממשלת רומאניען, לחם תמיד בעד הארטהאדאקסיע בשורות הראשונות. פעל ועשה כמה טובות וכמה מפעלות, כמו לפטור נערי בני ישראל הלומדים בבתי ספר הממשלה מחילול שבת קודש וכדומה. והשפעה רבה הייתה לו בחוגי הממשלה. לדאבון כל יראי ה' נפטר בדמי ימיו, בשנת תרצ"ו כ"א אדר. לזכר עולם יהיה צדיק וזרעו לברכה. תנצב"ה.

אלה קצות דרכי ומפעלי האיש, אדם הגדול בענקים אדמו"ח זצ"ל זכותו הרב תעמוד לנו ולכל ישראל. ויהי רצון שלא יבש המעיין ולא יקצץ האילן, ויעשה פרי עץ חי וקיים לעולם אמן. כעתירת אביך הנאמן.

האלמין יום ד' לסדר ויקרא בהם שמי ושם אבותי ת"ש לפ"ק,

יעקב שלום קליין, אב"ד דק"ק האלמין.