יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו – במעלות קדושים ויראים / הרב שמעון זאב פרלמן הי"ד
'דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות'. ובמדרש זהו שאמר הכתוב 'יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו', פירש רש"י ז"ל יהיו יראים לשון ציווי.
לפי זה יש להקשות שמאיש שהוא ירא שמים והאיש שנקרא 'קדוש', יש כמה מדרגות בינותם, כמו שמצינו במסכת אבות (פרק ו' משנה א') 'רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה שנקרא ענווה, יראה, צדיק, חסיד, ישר ונאמן'. עיין פירוש הרמב"ם שהם מדרגות ואחד עדיף מהשני. וגם רבי פנחס בן יאיר מסדר המדרגות במסכת סוטה ואמר שיראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקודש שאין למעלה ממנה בעולם הזה, על כן נחזינן מראיות אלו שמעלות יראת שמים קדם בכמה מעלות למדרגת קדוש, והשכל נותנת שכל שהוא במדרגת 'קדוש' נכלל בו גם המדת יראת שמים וכל המעלות שקודמין אותה, אפילו הכי אמר הכתוב בלשון ציווי 'יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו', שמקדים הקדוש ליראת שמים? וגם הנתינת טעם שעל כן יראו 'כי אין מחסור ליראיו' אין לו הבנה? והמדרש עצמו פליאה הוא איך שייך אזהרה זו להדלקת נרות?
אמנם לפי הפירוש של המחבר ספר הברית (חלק ב' מאמר ה') נבין הכל בישע אלקים. והנה שתי מדרגות יש בצדיקים, האחד נקרא 'צדיק שאינו גמור', והשני המעולה ממנו מקרא 'צדיק גמור'. וכן בחסידים אחד נקרא 'איש חסיד', והשני נקרא 'חסיד עליון'.
הארבע מדרגות אלו הם, המונע עצמו מן העבירות ומושל ברוחו ומקיים קצת מן המצוות, כל זמן שלא קיים כל המצוות שאפשר לו לקיים, נקרא 'צדיק שאינו גמור'.
אבל מי שמונע עצמו מן העבירות ומקיים כל האפשרי לו לקיים מן הרמ"ח מצוות עשה נקרא 'צדיק גמור', כי מה שאי אפשר לו לקיים וחושב אותם לעשות, עולים לו מן המניין כאילו עשה אותם.
אולם שתי מדרגות בחסידים הוא מי שדחה מעצמו כל המידות רעות על ידי רגילות כבישת יצרו ומונע עצמו מכל האפשרי ממצוות לא תעשה בלי גירוי יצר הרע ועושה כל האפשרי ממצוות עשה, אפס הוא עושה כל זה בעבור השכר שיהיה לו שכר בעולם הזה ושכר בעולם הבא זה נקרא 'איש חסיד', שגומל חסד עם עצמו, שהוא איש, כמו שאמר הכתוב 'גומל נפשו איש חסד'.
אבל מי שהוא חסיד על מנת שלא לקבל פרס, רק הוא עובד את השם משום שאוהב לו באמת וכדי לעשות נחת רוח ליוצרו, זה נקרא 'חסיד עליון', מפני שהוא מתחסד עם אל עליון ולא עם איש, רחמנא ליצלן, עם עצמו. ובתוך הימים שבין 'איש חסיד' ל'חסיד עליון' נקרא הוא 'איש קדוש', כי הלשון קדוש פירושו הכנה והזמנה, כנאמר 'התקדשו למחר', שבעת ההיא מכין עצמו ומרגיל להיות חסיד עליון.
ועתה נתבונן שהלשון 'קדוש' לאו דווקא על מדרגה עליונה הורה לנו, אלא גם על מדרגה הראשונה בא הכתוב בטוב טעם ללמד אותנו, דהיינו 'בהעלותך את הנרות', כשיעלה על רעיונך להכין עצמך להשלמה ולהדליק הנרות של מצוות דווקא לשם שמים, תדע 'אל מול פני המנורה', שצריך להתחיל ביראת שמים. כי תיבות 'מול פני' בגימטרייה במספר גדול 'יראה', שרק על ידי יראת שמים תזכה להעלות למדרגת צדיק, חסיד, ישר ונאמן ותבוא לרוח הקודש ולחיי ניצחיות. וזהו 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', שהולך מעט מעט על שבעה קנה המנורה עד שהגיע למדרגה שאין אחריו למעלה ממנה, כסדרם רבי פנחס בן יאיר: א. זריזות, ב. נקיות, ג. טהרה, ד. פרישות, ה. קדושה, ו. ענווה, ז. יראת חטא – שהם עיקר המעלות שחייב אדם לעשות, כמו שאמרו חז"ל, שעשה בה מעלות אם תרצה להכין עצמך להשלמת נשמתך. והיראת שמים רק ההתחלה למעלות העליונות, לפי משנת רבי מאיר דלעיל.
ויפה נדרש המדרש, זהו שאמר הכתוב 'יראו את ה' קדושיו', רצונו לומר כל המכינים עצמם לעבודת ה', ראשית חובתם להעלות הנרות 'מול פני' ביראת שמים, 'כי אין מחסור ליראיו', שאם יש בו יראת שמים אז בוודאי כל שבעת הנרות, דהיינו מעלות שקודמים אותה לא נחסרו לו, וגם לא יחסרו לו אותם המעלות הבאים אחריו, דהיינו, צדיק, חסיד, ישר, ונאמן, ויזכה לחיי ניצחיות. אמן.
הרב שמעון זאב בנם של שמואל צבי ובריינדל פרלמן (פערלמאנן) נולד באויהעל בשנת 1875, והיה תלמיד חכם שהתגורר בנירעדהאז (נירג'האזה) בירת מחוז סבולץ' שבהונגריה. אביו היה תופר בגדים בגיל 12 שלחוהו הוריו ללמוד בישיבת הרב הגאון והצדיק ישעיה ארנפלד בפאטאק, שם גדל בתורה, יראת שמים ומדות טובות. לאחר בר המצווה נשא ללמוד בישיבת הרב הגאון והצדיק נפתלי הכהן שוורץ בה' מאד, שם למד בהתמדה במשך שנה. משם נסע ללמוד בעפעריעס ובפאפא אצל הגאון הרב משה ראיה ראטה, שהעניק לו הסמכה על "הלך בדרך התורה והיראה ולמד בהתמדה ואסף בחפניו כמה שיטות הש"ס ראשונים וגם אחרונים וכבר הגיע למעלת נבון להבין דבר מתוך דבר להקשות ולפרש, ולשוט בים התלמוד ולהעלות מרגניתא טבא… כי הקדיש ימי עלומיו ללימוד התורה… על כן אכבדהו נגד זקני עמי לכנותו בשם החבר ר' שמעון זאב נ"י לכל דבר שבקדושה". משם המשיך ללמוד אצל הרב זוסמאן סופר בעיר פאקש, ואצל הרב שמחה בונם סופר בישיבה הגדולה בפרסבורג. שם הרבנית, אשת הרב שמעון זאב, רחל רוזה בריינדל בת יוסף יונה קליימן, שנולדה בשארוק=פאטיק בשנת 1878. היו להם שבעה ילדים. בהקדמת ספרו "שם משמעון", חלק ב', מתפלל הרב להצלחת ילדיו הקטנים יוסף יונה ואלימלך.
מחבר ספרי שמן זך (יידיש. תרפ"ב), לב שמעון (יידיש, תרפ"ג), שם משמעון (תר"צ) וחמישה קונטרסים בשם 'כונת המצות' (רמ"ג-תרצ"ח). קונטרסים אלו יצאו עם הסכמות רבות ובהם הסכמות הרב יהודה העשל לנדא אב"ד וויטקא בנירעדהאז, הרב מאיר סג"ל קליין מאוהעל, הרב צבי יחזקאל מיכלסון מוועד רבני וורשה, הרב יהודה הכהן קרויס אב"ד לקנבך (אביו של הרב משה אהרן קרויס), הרב צבי הכהן דיק דומ"ץ אוהעל (מרבותיו המובהקים של הרב שמואל רובין ממיכאלובצה), הרב יהודה ארליך מנירעדהאז, הרב נפתלי טייטלבוים אב"ד נירבאטור, הרב חנוך העניך מאיר אב"ד קרצקי, הרב יהונתן אייבשיץ מו"צ בוורשה, הרב צבי הירש פרידלינג אב"ד בוסקוביץ, הרב שמעון סופר אב"ד ערלוי והרב חנוך העניך טשארניטשאפקי אב"ד גאלין.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו לנירעדהאז פליטים יהודים מפולין ומסלובקיה. הקהילה הקימה וועד לתמיכה בפליטים למרות מצבים הכלכלי הירוד. בשנת 1942 גויסו רבים מהגברים היהודים בכפייה לשירות העבודה תחת חסותו של הצבא ההונגרי. רובם נשלחו לחזית באוקראינה ורבים מהם נספו שם. באפריל 1944 החלו חיילי ה-SS הגרמנים לאסוף את היהודים מכל האזור לתוך גטאות בהם היו תנאי מחייה בלתי אנושיים. מספר תושבי גטו נירעדהאז הגיע לכדי 11,000, בעוד שבגטו היו רק 123 בתים, והצפיפות בו הייתה קשה ונוראה. ב-5.5.1944 דיווח מושל המחוז המקומי על 15,220 יהודים שחיו בגטו, וחמישה ימים אחר כך עלה מספרם ל-17,580. בשל החשש ממגפות, גורשו חלק מהיהודים לחוות, שם נאלצו ללון על האדמה ללא קורת גג, ורבים מתו מטיפוס. ז'נדרמים הונגרים חקרו בעינויים אכזריים את תושבי הגטו ואת המגורשים לחוות כדי להוציא מהם מידע על חפצי ערך שהסתירו. ב- 12.5.1944 ועד לסוף החודש נשלחו היהודים מתחנת הרכבת של נירעדהאז למחנה ההשמדה אושוויץ, בארבעה טרנספורטים.
הרב שמעון זאב פרלמן, נספה באושוויץ בז' בסיון תש"ד. הי"ד. כן נספו רעייתו, בתם בריינדל אלטר (ילידת 1903), בנם דוב בעריש (יליד 1904, שהיה חזן ושוחט, ונהרג בגדודי העבודה בחזית הרוסית בשנת 1943) בנם אלימלך ג'וזו (יליד 1924). הי"ד.
ראה: אנציקלופדיה של גטאות. דפי עד במאגר השמות ב"יד ושם".