שלמות ירושלים! / הרב יצחק אייזיק הלוי גרוסמן הי"ד
כל איש ישראל קשור באלפי נימים נפשיים אל ארץ ישראל. רעד פנימי עובר בנשמת איש ישראל בשמעו את שם ציון וירושלים. והקשר הזה חזק את לב העם בכל ימי הגלות החשכה.
בדורות האחרונים הבינו גדולי ישראל את ערך הקשר הזה והתאמצו לנצלו, בכדי להקים את ארץ המולדת.
הרבה מתנגדים קמו להם, בייחוד מבין היהדות החרדית, אבל אלה גדולי האומה שהרגישו את הרטט הנפשי של האומה לא חתו מפני כל, ובהשענם על דברי חכמינו ז"ל בספרי: 'לשכנו תדרשו, דרוש על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא וכו', תלמוד לומר 'לשכנו תדרושו', דרוש ומצאו, ואחר כך יאמר לך נביא'. והתוספתא דעבודה זרה פרק ה' ש'שקולה מצות ישוב ארץ ישראל כנגד כל המצות שבתורה', באו לידי מסקנא, ש'גאולת ישראל אשר אנו מחכים לה אל יחשב החושב כי פתאום ירד הד' יתברך משמים ארץ לאמור לעמו, צאו, לא כן! ודאי ייעודי הנביאים יתקיימו באחרית הימים, ולא במנוסה נלך, ולא בחיפזון יום אחד, כי אם מעט מעט תבוא גאולת ישראל, לאט לאט תצמיח קרן ישועת ישראל, כי ראשית הגאולה על התעוררות רוח נדיבים ועל ידי רצון המלכיות תבוא לקבץ מני פזורי ישראל לאדמת קודש. אמנם ככל שלומי אמוני ישראל האמינו בנסים ונפלאות היוצאות מגבול הטבע, אבל יחד עם זה ידעו כי כן הדרך בכל הנסים שבתורה או בנביאים לעשות כל אשר ביד אדם לעשות (ר' צבי קלישר בספרו 'דרישת ציון'). גם בעל האור החיים פרשת בהר כותב, כי על הזנחת בנין ארץ ישראל יהיו עתידין ליתן את הדין כל אדוני ארץ וגדולי ישראל, ומהם יבוקש עלבון הבית העלוב.
ולדאבוננו הגדול גם בזמננו אנו עוד נמצאים כאלה שעומדים בתקפם ובעקשנותם בשעה שכל איש פשוט רואה בעיניים את המתהווה. בשעה שעם ישראל טובע בים של צרות, קול זעקת שבר נשמע מארצות רבות, קול דמי אחינו הרעבים והבזוזים, השדודים והנרדפים, קול נהרגים ונשחטים. תהום רבה ועמוקה רובצת לפנינו. לבות אחינו בני ישראל ינועו, יחרדו וירעדו כנוד הקנה במים האדירים, בים הזועף, ובאותה העונה באות ידועות מארצנו הקדושה שנבנית ועושה חיל, וישנם בה גם עובדים תרתי משמע, עובדי אדמה ועובדי השם, והם הם צעדי הגאולה. ובימים האלה אירע לנו המאורע החדש המראה לנו גם הוא את אמיתת דבריהם: הדין והחשבון של הועדה הממלכתית. אבל לצערנו חפצה היא לחלק את ארצנו ולהוציא את ירושלים מהחלק היהודי.
וכאן אנו נזכרים בדברי חז"ל שאמרו (תענית דף ה.) 'אמר רב יצחק: אמר הקב"ה, לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא בירושלים של מטה'. ועוד אמרו בענין שלמות ירושלים, שתהיה שלמה ולא חלוקה, ביישוב גדול ישראלי בעיר שחוברו יחדיו, אמר רבי יהושע בן לוי: עיר שעושה את כל ישראל חברים וכו', אמר רבי זעירה: ובלבד שעלו שבטים (עיין ירושלמי חגיגה פרק ג') ובשביל זה אסור לנו לשמוע גם בקול אלה האומרים כי עלינו ללחום רק בעד ירושלים החדשה. לא! כל ירושלים שלנו היא ותהיה שלנו!
(ירושלם, קובץ רבני חדשי, שנה א חוברת א, אלול תרצ"ו, עמו' יג-יד)
הרב יצחק אייזיק הלוי גרוסמן הי"ד, ממנהיגי המזרחי המפורסמים בגליל ווהלין. הוא נולד בביאליסטוק והתחנך לתורה בישיבה בביאליסטוק ובישיבות ליטא הנודעות. לאחר נישואיו עם מרת חנה, בתו של תעשיין מביאליסטוק, המשיך הרב יצחק אייזיק בלימודיו התורניים, ועסק בחינוך צעירי העיר. הוא נמנה על בוחני תלמידי הכיתות הגבוהות ובני הישיבה בעיר. בנוסף היה גם מראש ועד ה'קבוץ' התלמודי הגבוה שנוסד שם בשלהי מלחמת העולם הראשונה.
לאחר מלחמה זו החל לכהן כרב בלודמיר שבוואהלין, ואחר כך כרב ואב"ד בגראיובה. בשנת תרצ"ז מונה לאב"ד בקהילת בנדין.
הוא היה חבר נשיאות כנסת הרבנים המזרחיים. כתומך נלהב בהתיישבות בארץ ישראל עודד הרב את התרומה לקרן הקיימת לישראל, לקרן היסוד, קרן ארץ ישראל של המזרחי בפולין ולקרן החלוץ המזרחי, ותמך בהכשרת חלוצים דתיים לקראת עלייתם לארץ. הוא תמך ביסוד 'מחלקת החרדים' בקרן הקיימת לישראל, שנועדה לגאולת אדמת ארץ ישראל מידי זרים לטובת התיישבות יהודים חרדים.
הרב גורש לגטו בנדין, ועם חיסול הגטו גורש הרב להשמדה במחנה אושוויץ, בי"ט בטבת תש"ד (15.01.1944), עם אחרוני היהודים מבנדין וסוסנוביץ. נספו גם הרבנית חנה, ובנם נתן. הי"ד. בתם, שרה דיטקובסקי, שרדה.