אין אף יהודי אחד בכל העולם הפטור ממצוה גדולה זו של גאולת ארץ ישראל / הרב בן ציון בלומברג הי"ד
גאולת הארץ
רבי שמעון בן יוחאי פתח 'עמד וימודד ארץ' (חבקוק ג') מדד הקב"ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל (מדרש רבה ויקרא י"ג).
צריך כל אדם מישראל לעשות הסכמה קבועה בלבו לעלות לדור בארץ ישראל על כל פנים כשתמצא ידו די הוצאה וקצת מעמד פרנסה, אם בדרך מלאכה, או באיזה משא ומתן, או לקבל ההספקה הנצרכת וההכרחית כדי ליישב את הארץ הקדושה השוממה מבלי בניה ולהשתוקק להיות זוכה להתפלל שם לפני היכל המלך. אף על פי שחרב, לא זזה שכינה ממנו, והדר בחו"ל עובד ללא א-להי אמת. על כן שמעוני אחי ורעי המתגוררים בארץ לא לנו, על אדמה טמאה, זכרו זאת והתאוששו, זכרו את ה' וירושלים, העלו על לבבכם עולי גולה. חושו ואל תחשבו להשתקע בחו"ל, חס ושלום, לקיים 'ואכלה אתכם ארץ אויביכם'.
וזאת הייתה חטאת אבותינו הראשונים שגרמו בכיה לדורות, כי מאסו בארץ חמדה. אבל אין אף אחד מאלף מתעורר להחזיק בה ולהתיישב שם, כי אחד ממדינה אין איש שם על לב ומבקש אהבתה דורש שלומה וטובתה ולא מצפה לראותה. כמדומה לנו בהיותנו בשלווה בחו"ל שכבר מצאנו ארץ ישראל אחרת דוגמתה, על כן באו עלינו כל הרעות. בשבת ישראל בארץ הישפניא ובארצות בשלווה ובכבוד גדול, שוב נתגרשו משם עד שלא נשאר שם ושארית לישראל בארץ ההיא. ואנו העניים והאביונים השוכנים קרוב לקוטב הצפוני, ואלו לא זרח שם אור השכינת מעולם ורחוקים מאד מאדמת הקודש ומלשון הקודש, על אחת כמה וכמה שיש לנו להתאמץ ולעלות במרכבה ובקרון אל ארץ חמדה. לא עצרו הגשם והשלג מלכת למקום העבודה, ואין טענה מחמת סכנה, כי בשעת שלום אין סכנה. וסכנת הים והמדבר, בוודאי אינה קרויה סכנה לעניין זה לפטור ממצוה גדולה כזו, דמצלא ומנינה (סידור ה"ר יעב"ץ בהקדמה).
ואם גאולת הארץ מידי זרים זוהי בכלל ענין של קדושה, גאולת הארץ כדי להושיב עליה יהודים חרדים שומרי תורה ומצוה לעבדה ולשמרה זה הוא קודש קדשים. ואין אף יהודי אחד בכל העולם בן חורין מלהפטר ממצוה גדולה זו, מכל שכן שאין יהודי חרד רשאי להתעלם מחובה זו. ולא רק עושים כי אם גם מעשים, לזרז איש את אחיו לתבוע בעין יפה ובלב מתנה וברוח נדיבה, ולחזק בכל כח ואומץ את הקרן הקיימת לישראל, ששמה נישא היום בפי כל. אין כיום איש יהודי אשר המלים לא צלצלו באזניו כצלצלי נחמה, כנטפי תקווה מעודדת, כאמרות אם אוהבת, כברכה לעם גולה ומורדף, כתחילת הקמת סוכת דוד. אין נפש בישראל אשר תהגה חיבה לעמה, ולא תהגה חיבה לקרן זו. אין איש מישראל המיצר בצרת עמו ומצפה לגאולתו, ולא צירף את אגורתו לאגורת הקופסא הכחולה, יען לאנשים פרטיים בעלי אמצעים גדולים שיש בידם לקנות קרקע ולבנות בנינים לעצמם ולצרכי המשק וגם לספק את מחיית בני ביתם בעת הראשונה, יהודים בעלי סכומים גדולים כאלה אינם מתרצים להיות איכרים פשוטים בארץ ישראל. מקרים בודדים ויוצאים מן הכלל, אינם משפיעים הרבה לקוות לתנועה מבין האנשים האלה, שהם יגאלו את אדמת ישראל. זאת טעות גמורה היא.
ואם ישנם יהודים שרוצים לעלות, אזי הם יכולים להסדר רק אם אינם צריכים לשלם בעד הקרקע, היינו אם מקבלים אדמה מהקרן הקיימת. ואנו רואים עכשיו יהודים מכל רוחות העולם באים במעט כסף, והם רוצים להתיישב בארץ ישראל על הקרקע, הם פונים בראשונה אל הלשכה של הקרן קיימת לישראל, ואומרים: תנו לנו קרקע. ובכן מובן מאליו שחוב קדוש הוא על כל יהודי חרד להשתתף במצוה גדולה זו, שאין לה שעור. ובפרט עכשיו אחרי ההסכם שנעשה בין המוסדות העליונים של המזרחי ובין הלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל בירושלים, שכל הכספים שיאספו לטובת הקרן הקיימת לישראל על ידי יהודים חרדים, יהיו רשומים על חשבון ההתיישבות הדתית, הודות להסכם זה נתנה אפשרות רבה בשביל השכבות הרחבות של היהדות הדתית להשתתף בפעולות בכל עבודות הקרן הקיימת לישראל, באשר כל פרוטה הנאספת על ידי היהודי הדתי, נרשמת על חשבון מחלקת החרדים, מוקדשת להתיישבות הדתית בארץ ישראל.
אני חושב ששנוי כללי לטובה בעניין הדת יבא רק על ידי ישובים חרדיים לומדי תורה, שיבאו ויתיישבו בחקלאות, שמהם גם אחרים יראו שיש אפשרות לקשר הדת והעבודה יחד. היות שבטבע האדם להיות מושך או נמשך, לכן אין ספק שהישוב החקלאי החרדי ההולך וגדל בארץ לא ירצה להיות נמשך אלא מושך, וגם בלי פעולה מיוחדת להשפיע תבוא ההשפעה ממילא. עניין זה נתאמת גם מצד הניסיון שבמשך הזמן שכח החרדי החקלאי הולך ונוצר בארץ, בא יחד עם יצירה זו שנוי כללי לטובה בעניין חיזוק הדת בארץ.
(הרב ב. צ. בלומברג, רב בדובזשין-גאלוב, קובץ רבני 'ירושלים', א, חוב' א, עמו' לז-לח)
הרב בן ציון אברהם בלומברג, נולד בסקומפה פולין בשנת 1897, להוריו ר' דוב ושרה מנוחה.
הרב התחתן עם שרה דבורה והם התגוררו בדובז'ין (דובזשין-גאלוב).
הרב השתתף בוועידת המזרחי בכ"ח בניסן תרע"ט (1919), ובכנס רבנים בוורשה, בשנת תרצ"ז (1937) בו קראו להקמת מחלקה חרדים בקק"ל, לשמירת שבת על אדמותיה, ולעריכת מגביות למענה.
הרב נספה בשואה, כפי שמופיע בספר 'ליפנו, סקמפה, לוביטש, קיקול והסביבה' (תל אביב, תשמ"ט). אחותו, חיה לובה ניידיץ, מילאה עליו 'דף עד' של 'יד ושם'.
מאמר ממנו מופיע בקובץ הרבני 'ירושלים', א, חוב' א, עמו' לז-לח.
במרחק של כ-60 ק"מ מדובז'ין, נמצאת זורומין (זארומין \ זשוראמין), בה התגורר רב בשם הרב בן ציון אברהם בלומברג, שהיה מחסידיו של האדמו"ר ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר ומתומכי 'הפועל המזרחי'. הוא חתם על הכרוז הנלהב לתמיכה בקרן החלוץ המזרחי. רבים מבני העיירה היו מתלמידיו. שמו של הרב בן ציון בלומברג מופיע ברשימת הנספים 'קדושי היהודים שחיו ויצרו בז'ורומין פולין ונרצחו בידי הנאצים בשואה'.
על פי הרב יצחק אלפסי בספרו 'דורשי ציון בפועל' עמו' 94, כנראה הרב בזוראמין הוא הרב מסקומפה (שהתגורר בדובז'ין).