תירוץ לקושית הרשב"א על הרי"ף בדין היתר כיבוי נרות חנוכה לאחר שדלקו כשיעור / הרב זאב ברגזין הי"ד
מחתני יקירי הרב החריף ובקי ירא אלקים וכו' מוה' זאב בערגאזין שיחיה, בסוגיא דכבתה.
דעת הרי"ף דלאחר שדלק כשיעור מותר להשתמש לאורה.
והרשב"א בתשובה סי' תקע"א הקשה עליו דאיך קאמר רב דמותר להדליק בשמנים הפסולים בשבת משום דאסור להשתמש לאורה וליכא חשש הטיה, הא יש חשש הטיה אחר שדלק כשיעור, דאז מותר להשתמש לאורה.
ונראה לי ליישב דהנה בספר 'תוספת שבת' סי' רס"ד הקשה לפי מה שכתב הרמ"א שם דהיכא שיש לו נר יפה אחד שוב מותר להדליק בשמנים הפסולים ולא חיישינן לשמא יטה. ובהגהות מיימוניות מבואר דאף אם הנר היפה דולק בחדר אחר, מכל מקום שוב לא חיישינן להטיה, אם כן איך קאמר רב הונא דאין מדליקין בהם בשבת משום חשש הטיה, הא הכא על כורחך איירי דאית ליה שמן יפה גם כן, דאם לא כן לא הווא אמר רב הונא דאין מדליקין בהם בחול משום דכבתה זקוק לה, ושמא לא יתקנו, הא על כל פנים מוטב שידליק שמן פסול ואף שלא יתקן אם יכבה משלא ידליק כלל. וכיוון דאיירי דאית ליה שמן אחר, אם כן הוא צריך להדליקו לנר של שבת, כדאיתא בגמרא דנר של שבת קודם לנר חנוכה. וכיון דאית ליה נר יפה של שבת באחד מן החדרים שוב ליכא חשש הטיה על כורחך.
וכן קשה על רב יהודה הנ"ל, דטעמא דרב דמתיר להדליק בשמנים הפסולים בשבת, משום דאסור להשתמש לאורה, ומשום הכי ליכא חשש הטיה. הא יש לומר דלעולם סבורי רב דמותר להשתמש לאורה, וטעמו דמתיר להדליק בשבת, משום דיש לו נר יפה של שבת, ושוב ליכא חשש הטיה.
והנראה לעניות דעתי בזה דהנה הש"ס קאמר הטעם דנר של שבת קודם לנר חנוכה משום שלום בית, דישבו בחושך ולא יוכלו לעשות שום דבר הצריך אור. ויש לומר דזה דוקא למאן דאמר דאסור להשתמש לאורה של נר חנוכה, ולא יוכלו להשתמש נגדו, וליכא שלום בית, לכך נר של שבת קודם. אבל למאן דאמר מותר להשתמש לאורה, יש לומר דנר חנוכה קודם, דבזה יצא ידי שניהם, ידי מצות נר חנוכה, ושם יהיה שלום בית, דהא מותר להשתמש נגדו. שוב ראיתי בהרשב"א שכתב כן.
ולפי זה מיושב קושית ה'תוספת שבת' שהקשה דאי על כורחך צריך לנר של שבת ושוב אין כאן חשש הטיה, דזה אינו, דהא לרב הונא דסובר מותר להשתמש לאורה, אין צריך נר אחר של שבת, וממילא שוב איכא חשש הטיה.
ומיושב הקושיא הנ"ל על רב יהודה, דעל כורחך טעמיה דרב דמתיר להדליק משום דאסור להשתמש לאורה, דאם היה סובר דמותר להשתמש לאורה, היה די בנר של חנוכה לחוד, ושוב היה חשש הטיה.
ומעתה מיושב קושית הרשב"א על הרי"ף דהקשה דאחר שדלק כשיעור איכא חשש הטיה, ולהנ"ל ניחא דהא לדידן דקיימא לן דאסור להשתמש לאורה על כורחך איירי דאית ליה נר יפה של שבת לבד נר חנוכה, ושוב ליכא חשש הטיה אף לאחר שדלק כשיעור, כיון שדולק נר יפה של שבת.
ועל פי זה קשה התוספות בשמעתין שהקשה דמנא ליה לרבא דסובר רב הונא מותר להשתמש לאורה, דילמא טעמיה דאין מדליקין בשבת משום דכבתה זקוק לה.
ולהנ"ל אתי שפיר דהא רב הונא איירי דאית ליה שמן יפה גם כן, דאם לא כן לה הוי אמר דאין מדליקין בחול משום דכבתה זקוק לה, הא על כל פנים מוטב להדליק אף שלא יתקן אם יכבה משלא ידליק כלל. והנה רב הונא סתמא אמר ואיירי גם היכא דלית ליה שמן יפה יותר מעל נר אחד, ואפילו הכי קאמר דלא ידליק משמנים פסולים לשם נר חנוכה בשבת, רק מהשמן היפה, משום דבזה יצא ידי שניהם, נר חנוכה ושלום בית, ועל כורחך דמותר להשתמש לאורה. ואם כן שפיר הוכיח רבא דקסבר רב הונא מותר להשתמש לאורה, דאי אסור, אמאי אוסר רב הונא להדליק בשמן הפסול, אפילו בדלית ליה שמן יפה רק על נר אחד, דהא בלאו הכי הוא צריך להדליק את הנר היפה שיש לו לשבת, וכיון שכבר יהיה לו נר אחד יפה, שוב ליכא חשש הטיה. ואי משום דקסבר כבתה זקוק לה, ובשבת לא יוכל לתקן, הא על כל פנים מוטב להדליק ולא יתקן משלא ידליק כלל. אלא על כורחך דקסבר רב הונא מותר להשתמש לאורה, ולא קדום נר של שבת לשל חנוכה, דהא יוצא ידי שניהם בנר אחד יפה, משום הכי שפיר קאמר דלא ידליק בשבת בשמן פסול משום דכבתה זקוק לה ובשבת לא יוכל לתקן, ומוטב להדליק נר אחד היפה לחנוכה ויצא בזה גם לשבת. עד כאן דברי חתני הרב שיחיה ודברי פי חכם חן.
ואמנם זה רבות בשנים כתבתי בחידושי להיפך מדברי ה'תוספת שבת' הנזכר, דפשטא דש"ס משמע דלא ידליק בשמנים הפסולים. אף שאין לו שמן אחר כלל. והא דקשיא ליה, הא אף אם לא יתקנו כשיכבה, על כל פנים לא גרע משלא ידליק כלל. יש לומר דחז"ל חששו שמא לא יתקנו בפשיעה, ויהיה עבירה בידו במה שפשע, לכן תקנו שלא ידליק כלל בשמן פסול, ושוב לא יהיה עבירה בידו. ומה שהוא מעוכב להדליק נר חנוכה אין זה כלל עבירה, כיון שהוא מעוכב מתקנת רז"ל, וכמו שכתבו התוספות בשבת דף ע"א דיבור המתחיל 'קודם'. וזה שפירש רש"י דלמא פשע ולא מתקן לה, והקשו עליו אמאי לא פירש שמא ישכח, ולהנ"ל ניחא דאילו מטעם שכחה, על כל פנים כשאין לו שמן אחר היה לו להדליק בזה, ודו"ק. ומיושב קושית התוספות הנ"ל בפשיטות, דהא בשבת שאסור לתקנו, אם כן אין עליו שום חשש פשיעה כשאינו מתקנו, ואם כן כשאין לו שמן אחר היה לו להתירו להדליק בשבת חנוכה בשמני הפסולים, דהא על כל פנים מוטב משלא ידליק כלל, אלא על כורחך דבשבת הטעם משום דמותר להשתמש לאור ואיכא חשש שמא יטה.
(פני לוי, מאת הרב הגאון נפתלי יוסף הלוי פריינד, עמו' 8-7)
הרב זאב וואלף ברגזין (בערגאזין) הי"ד – רב גאון מפורסם שנולד בשנת תרמ"ב (ע"פ אוצר הרבנים, או בשנת 1890 ע"פ המובא בדף עד ביד ושם). עוד מצעירותו ישב הרב על התורה ועל העבודה, והתבלט כעילוי כישרוני בעל מידות נעלות. בצעירותו מונה הרב בשנת 1904 לאב"ד וולומין (וואלאמין / וואלעמין, הסמוכה לוורשה) ומילא תפקיד חשוב בהתפתחות הקהילה.
הרב חיפש תמיד דרכים חדשות לתיקון סדרי הקהילה, ולהסרת כל מכשול ותקלה. הוא כאב על הפלגנות, הריב והמחלוקות בין יהודי העיירה, והתאמץ רבות לפשר ולהביא שלום בין הצדדים היריבים. הוא דאג במסירות נפש לכל דבר שבקדושה, ופעל לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, בדרכי נועם. דרשותיו היו מלוות במשלים נאים, הלקוחים מהחיים והמציאות שחוו שומעיו. בכל יום היה קם בשעה חמש בבוקר ללמוד שיעורים שונים, ולחדש חידושי תורה, מתוך התמדה ועיון. הרב הרבה לכתוב עשרות מכתבים לאנשים בעניינים שונים, והיה משיב בזריזות לכל המכתבים שנשלחו אליו. הרב היה ידוע כאיש חזון ומעש, גדול בתורה ובעל אישיותו אצילה. הוא פעל בצניעות, בכבוד ובאדיבות, ובאהבה ובידידות לכל אדם, במידות תרומיות, בלב טוב ובאצילות רוח. הרב היה רודף שלום ועושה חסד. הוא דאג לעניי העיירה, בעצות טובות ובתמיכה כספית.
הרב חתם על תמיכתו ביוזמתו של הרב אהרן מנחם בהר"ן הכהן לייסד על ידי אגודת הרבנים הכללית את בית הדין הגדול בירושלים לחיזוק הדת ולומדיה. הרב תמך גם ב'אגודת ישראל'.
הרב נשא לאשה את מרת רחל, בתו של הרב נפתלי יוסף ב"ר אברהם מנחם הלוי פריינד, אב"ד קאדני, אשניץ ורוז'אן, מחבר הספר 'פני לוי'. חתנים נוספים של הרב נפתלי יוסף פריינד זצ"ל היו: הרב מנחם בנימין פומרנץ הי"ד אב"ד דלוגשדלה (שם רעייתו: אלטע יוכבד), הרב יחיאל הלוי קסטנברג הי"ד רב בעיר ראדום (שם רעייתו, חנה), הרב שלמה פלטקביץ זצ"ל ממלא מקום חותנו ברבנות רוזא'ן ונפטר כחודש לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה (שם רעייתו: נחמה). הרב חיים בנימין וירניק זצ"ל מחשובי חסידי גור ומזכיר מועצת גדולי התורה (שם רעייתו: איטה), והרב אברהם ליב רוזמרין (שהיה חתנו בזיווג ראשון, ושם רעייתו: גיטל הינדה). בנו של הרב נפתלי יוסף פריינד, הרב יצחק מאיר פריינד הי"ד, היה מנהל בית הספר 'בית יעקב' בוורשה.
הרב זאב ברגזין התאלמן בשנת תרצ"ג.
בתקופת השואה נשאר הרב זאב ברגזין עם עדתו, למרות שעבר ייסורים קשים, והמשיך לסייע להם ככל יכולתו. הוא עודד את בני הקהילה והכין אותם לקראת הבאות באהבה ובמסירות נפש.
הרב נספה בשנת תש"ג עם בני קהילתו. כן נספו ילדיו: איטה, שרה, פרל, מנדעל'ה-אליעזר ויענקעלע, ושנים מנכדיו. הי"ד.
תמונתו מופיעה בספר הזכרון לקהילת וולומין, עמו' 213.
תמונת החותמת והחתימה של הרב ברגזין, באדיבות בית המכירות 'ברנד'.