סגולת מצוות ציצית / הרב משה טרשצנסקי הי"ד

בגמרא שבת (קנג,א) "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת ט,ח) אלו ציצית, "ושמן על ראשך לא יחסר" (שם) אלו תפלין. ופירש רש"י אלו תפלין שהם שם משמן טוב וכו'.

לעניות דעתי יש לפרש כוונת המאמר על פי מה שפירשתי בפסוק "גדילים תעשה וגו' אשר תכסה בה" (דברים כב,יב) על פי מה שכתוב בזוהר (ויקהל רי,א) כי המצוות הן לבושי הנשמות בגן עדן (ראה זוהר בראשית סו,א הכי נמי יהבי לה לבושא דזהרה וכו' בלבושא כגוונא דא וכו' האי לבושא דקאמרן איהו וכו' חלוקא דרבנן דאתלבישו בההוא עלמא וכו'. ושם רכד,א-ב זכאין אינון צדיקאי וכו' ואתעבידו לבושי יקר וכו') ומצות ציצית כוללת תרי"ג מצות, כבגמרא מנחות, לזה נאמר בה "אשר תכסה בה", בזכות מצוה זו תכסה את נפשך לעתיד לבוא בחלוקא דרבנן וטלית נאה. וכן אומרים בתפלת "יהי רצון" קודם לבישת טלית. לכן שפיר "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", רומז לציצית.

ויש לצרף מאמר המדרש (שמות רבה ח,ב) ומהו לבושו של הקדוש ברוך הוא, עוז, שנאמר "לבש ה' עוז התאזר" (תהלים צג,א) ונתנו לישראל, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן וגו'" (שם כ,יא). ובענף יוסף העיר "התאזר" גימטריא תרי"ג. ובזה יפורש יפה נוסח הברכה "קדשנו במצוותיו" בעטיפת טלית של ציצית הרומז לקבלת עול תרי"ג מצוות.

וחוטי לבן ותכלת באים לזיכרון לבטל שני יצרים, זנות ועבודה זרה, היינו:
א] הרע הגופני והחומרי בכלל, ובפרט בזנות. ולזה באים חוטי לבן, שלא יהיה כתם בלבושי נפשך על ידי מעשים פגומים.
ב] יצר הרע הרוחני של עבורה זרה ומינות, ולזה באה תכלת, כמאמר חז"ל (שם במנחות), שהתכלת דומה לים וכו' ורקיע לכסא הכבוד, לזכור את בוראו, וכבחז"ל (ברכות סא,א ומדרש שיר השירים רבה ז,יג), שני יצרים באדם יצר הרע דעבודה זרה, היינו יצר הרע רוחני בדעות כוזבות, ויצר הרע דזנות, היינו יצר התאווני הגופני. ואפשר למצוא רמז לזה בפסוק "והיו לכם לציצית וראיתם אותו", ואחרי כן כתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו,לט), ואמרו חז"ל בברכות (יב,ב) "אחרי לבבכם", זו מינות. "אחרי עיניכם", זו הרהור עברה, כלומר זנות וכו'. "למען" – אחר ביטול שני יצרים – "תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים וגו'" (שם מ).

ולכן כשלובש ציצית יקבל עליו לבטל שני יצרים ולקיים כל התרי"ג מצוות שיהיו בידו לעשות, ואז מעלה עליו הכתוב כאילו עשאן. כמאמר חז"ל (ברכות ו,א) חשב אדם לעשות מצוה וכו', ובפסוק "אשר יקים" (דברים כז,כו), עיין ברמב"ן ובאור החיים  שם, ואזי יזכה "אשר יכסה בה".

ועל פי דברינו יובן מדוע פרשת ציצית בבמדבר נאמרה במספר רבים, ופסוק "גדילים תעשה לך וגו'" נאמר במספר יחיד. והוא, כי מצוה זו כוללת כל התרי"ג מצוות, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה – מצוות האדם לעצמו, בינו לחברו ובינו לקונו, על פי ביטול שני יצרים, זנות ומינות, בזיכרון וראות לבן ותכלת כנ"ל, וכל התרי"ג מצוות נעשים על ידי ישראל כולם, על ידי כהנים ולויים בעבודה ובישראל מצוות מקריות כגון גרושין, יבום וחליצה וכדומה. אבל מה שהוא ללבוש הנפש. כל נפש מישראל צריכה לבוש מיוחד שלם מכל התרי"ג שצוות כמו שכתוב בליקוטי תורה מאמר ב ליום הכיפורים ד"ה שבת שבתון אות א. לכן כתוב "גדילים" בלשון יחיד "אשר תכסה בה", וכל אחד נוטל חלק לעצמו ממצוות של זולתו, כי ישראל חברים וערבים זה לזה, וכשמקיים "ברוך אשר יקים", שמאשר ומקיים כל התרי"ג מצוות ומקבל עליו לעשות כל מה שיהיה ביכולתו ומסייע לזולתו בקיום מצוות שאי אפשר לו לעשותן, אז נחשב כאילו קיים אותן בעצמו.

ועל ידי מצוה זו הכוללת כל התרי"ג מצוות זוכים ללבוש להנשמה, מסובב מארבע רוחות, מזרח, מערב, צפון, דרום. על כן כתוב כאן על "ארבע כנפות כסותך". ושל שלש כנפות פסול, ושל חמש כשר, מפני שיש בכלל חמש ארבע, כמו שכתב הרמב"ם הל' ציצית ג,ג, "לפיכך כשהוא עושה ציצית לבעלת חמש או שש אינו עושה אלא לארבע כנפות המרוחקות זו מזו".

ומה שאומרים קודם עטיפה "והטלית יפרוש כנפיו וכו' ויצילם כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף", הוא על דרך הכתוב בפרשה האזינו (דברים לב,יא) יסובבנהו וגו' כנשר גו' יפרוש כנפיו ישאהו וגו'. ועיין תיקוני זוהר תקון ו, לט,ב "שכינתא מסטרא דכרסיא אתקריאת נשר ומסטרא דנער יונה ומסטרא דאופן צפור".

ובתיקוני זוהר תיקון יח נו,ב "אלין אינון דהוו מכסיין לי בעיטופא דמצוה דציצית בחמש קשרין וכו' לנפלא לון בגדפייהו ולפרחא בהון מאתר לאתר ולכסאה עליהון מכל מזיקין ומלאכי חבלה". עד כאן לשונו. ועל פי זה נתקן מה שאומרים קודם עטיפת הטלית "תנצל נפשי מן החיצונים וכו' יפרוש כנפיו".

ויש לבאר הכפל בזכירה דעשיה בפרשת ציצית "וראיתם אותו וזכרתם וגו' ועשיתם אותם וגו' למען תזכרו ועשיתם אותם וגו'", ד"זכרתם" נאמר בראשונה על "סור מרע" בחומר ורוח מצד התאווה ומצד המינות בדעותו הגם שאומר כל מצוותו המכוון הוא לסור מרעו לכל שס"ה לא תעשה. ומה שאמר "ועשיתם אותם", יפורש על פי המשנה במסכת מכות (כג,ב) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח,ה) הא כל היושב ולא עבר עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה. ואחרי כן אמר "ועשיתם" על "ועשה טוב", שתקיימו רמ"ח מצוות עשה אחר ביטול שני יצרים. וזהו "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים וגו'". וסמך לזה אנו מוצאים בגמרא (מנחות מד,א) וכתיב בה "אני ה' אלקיכם" שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, דהיינו עונש לעובר על לא תעשה ושכר לעושה ומקיים מצוות עשה. והקדימו חז"ל מצוות לא תעשה, "סור מרע", למצוות עשה, "עשה טוב" כנ"ל. וכן הוא הסדר בעשרת הדברות, "אנכי וגו' לא יהיה לך וגו'". "ועושה חסד וגו'". וכן בתהלים, "אשרי האיש אשר לא הלך וגו' בתורת ה' חפצו". ומסדר הפסוקים בפרשת ואתחנן (דברים ז,ט- י) "שומר הברית וגו' ומשלם לשונאיו וגו'", אין סתירה למעיין בילקוט ומפרשי התורה, וכן במסכת ערובין כב,א.

עוד יש לומר כי לבן ותכלות וכפל הזכירה ועשיית כל המצוות הם:
א] על עבודה מיראה בחינת עבד, וכבגמרא מנחות (מג,ב), תניא היה רבי מאיר אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת. משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו, לאחד אמר "הבא לי חותם של טיט", ולאחד אמר "הבא לי חותם של זהב" וכו'. ופירש רש"י, חותם היו עושים לבהמה ולעבד כשקונין אותם לשם סימן עבדות.
ב] על עבודה מאהבה בחינת בן, כידוע מספרים קדושים. עיין לקוטי תורה. לכן כתיב "והייתם קדושים לאלקיכם".

(זכרון משה: אודים מוצלים מאש, עמ' עח)

הרב משה ב"ר שאול טרשצנסקי, נולד בקרמנצוג שבאוקריאנה. מוצא משפחתו מעיר שדה לבן ושם משפחתם כמה דורות קודם, היה בר"ץ. דודו, ר' נחמן נתן טרשצנסקי היה חוקר וסופר שחיבר ספרים ופירסם מסות ומחקרים מדעיים במקרא ובתלמוד. הרב משה היה תלמיד מובהק של הרב ישראל יעקב יעבץ, רבה של קרמנצוג, ששקד על חינוכו ועל הכשרתו להנהגת הרבנות. הוא למד מילדותו בהתמדה מפליאה ובהתעמקות רבה, בלימוד הסוגיה עד להלכה, וגדל בכל מקצועות התורה, היראה והחסידות. הוא הוסמך להוראה ע"י גדולי דורו ובהם הנצי"ב מוולוז'ין, הרב יחיאל מיכל עפשטיין מחבר "ערוך השלחן" ורבי מרדכי דוב האדמו"ר מהרנסטייפל. מנעוריו טיפל הרב משה בענייני רבנות העיר קרמנצ'וג, שהייתה מרכז תורה וחכמה להרבה עיירות בסביבתה.

הרב משה נשא לאשה את שרה רייזל בת הרב שלמה קרלינר מטולטשין. היא היתה אשת חסד שעשתה חיל בחכמה ובמידות, ונפטרה בשנת תרצ"ב (1932). הרב משה השקיע זמן רב בענייני הרבנות ובצורכי הציבור, לצד המשך התמדתו בלימוד, ובכתיבת חידושי תורה במקצועות שונים בהלכה, בחסידות ודרוש, בנוסח התפלה ועוד. הוא פרסם קונטרס על שלשה עשר עיקרים בשם "סוד אמונים". הרב משה עמד בקשרי משא ומתן הלכתי במכתביו לגדולי דורו, ובהם הנצי"ב, רבי רפאל שפירא מוולוז'ין, רבי חיים ברלין, רבי יצחק איטינגא מלבוב, רבי יצחק אלחנן מקובנה, רבי משה נחום ירושלמסקי, רבי דוד מקרלין, רבי יחיאל מיכל עפשטיין, רבי זאב האדמו"ר מרחמיסטרובקה, רבי מרדכי דוב האדמו"ר מהרנסטייפל והאדמו"ר מראדזין. הנצי"ב הביא את שאלתו במלואה בשו"ת "משיב דבר" חלק ב סימן מ"ג.

לאחר המהפכה הקומוניסטית נמנע הרב מעזיבת קהילתו על מנת להשתדל במסירות נפש לשמירת גחלת היהדות, כפי שיעץ לו רבי חיים עוזר גרודזנסקי מווילנה. הרב משה המשיך לפעול למען היהדות, בגלוי ובתנאי מחתרת והמשיך להשיב לשואליו בהלכה. בשנת תרפ"ז ארגן את כינוס רבני ברית המועצות בקורוסטין, למרות הרדיפות והאיומים. בשנות השלושים גברה רדיפת היהדות ולא ניתן היה להמשיך הפעילות רבנית, והרב משה טרשצנסקי קיבל בהשתדלות הרב קוק רישיון עליה לארץ ישראל מהשלטון הבריטי. אולם השלטונות הסובייטים לא אשרו לו לצאת מברית המועצות.

עם פלישת הנאצים לברית המועצות, עזבו הרב ומשפחתו את כל רכושם וברחו בעירום וכמעט בחוסר כל לפנים ברית המועצות. הרב הספיק לקחת רק טלית ותפילין, וחלק מכתביו וממכתבי גדולי הדור אליו. במהלך בריחתם נפטר הרב משה בכ"ב בטבת בסרטוב, בגיל שמונים וארבע. הרב הובא לקבר ישראל ועל מצבתו נכתב "פ"נ מרן הרב הגאון המפורסם, זקן ההוראה באוקריינה, בנן של קדושים הר' משה ב"ר שאול טרשצנסקי הגאב"ד דעיר קרמנצוג". כתבי יד המעטים ששרדו מחידושיו נשתמרו בידי חתנו ר' שמעיה מרינובסקי ומשפחתו בסמרקנד ובטשקנט עד לעלייתם לישראל בשנת תשכ"ז (1967). בנו הרב שלמה טרשנסקי הוציא לאור מכתבים אלו את הספר "זכרון משה – אודים מוצלים מאש" (ברוקלין, תשל"א).