אי אפשר להלחם בעמלק ברפיון ידיים / הרב אהרן סג"ל אפשטיין הי"ד

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך" וכו' (כי תצא). "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" (בשלח). רבי אלעזר פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא "בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית (קהלת י), בשביל עצלות שהיתה להם לישראל שלא עסקו בתורה, נעשה שונאו של הקב"ה מך, ואין מך אלא עני, שנאמר "ואם מך הוא מערכך", ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר "המקרה במים" וכו' (מגלה י"א, ע"א).

הנה אדם הנוסע למדינת הים ועושה צעדי הליכות הנחוצות להנסיעה, אם יעמוד לו לשטן בהיותו עוד בביתו, כי לא עשה הוצאות עוד אם כי לא יערב לו, אבל לא תהיה עוגמת נפשו גדולה כל כך. וכן אם כבר בא והגיע למדינת הים מחוז חפשו ויעמדו לו לשטן, גם כן לא תהיה עוגמת נפשו גדולה כי באשר הוא כבר שם יכול הוא להשתדל. ולא כן אם הוא כבר על אם הדרך, על הספינה בלב ים, את ביתו עזב ולמחוז חפצו עוד לא הגיע, אז יעמדו לשטן לו ויקחהו מספינה הנוסעת ויחנהו בספינה החוזרת, אז גדול כים שברו וצערו ועגמת נפשו גדולה ואיומה עד מאוד. וזה ההבדל בין פרעה לעמלק, כי פרעה עמד נגד יציאת וחרות ישראל בעודם עוד במצרים, אבל עמלק כיוון עצמו לעמוד לשטן להם בהיותם על אם הדרך. וזהו שכתוב "את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך". והבן.

צא וראה במרחבי תבל אומות ודתות שונות משונות גדולות וקטנות ואין אחד מהם בושה בדת אמונתו כאומה הישראלית. וזה חולשה ואשמה היותר גדולה בעם ישראל. וראיתי בספר לפרש בזה נוסח התחינה "אשמנו בכל עם, בושנו מכל דור", היינו שאמתינו גדולה מאשמת כל עם, במה שאנו בושים בכל דור ודור מכל בעל אמונה ודת אחרת. וכבר ראינו חולשה זו במצרים כאשר אמר ה' למשה שילך אל פרעה ואל ישראל להוציאם ממצרים. "ויאמר משה לא איש דברים אנכי וכו', ויאמר ה' הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וכו', לך ואספתה את זקני ישראל ואמרתה אליהם פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים, ובאת אתה וכו', אל מלך מצרים וכו', נלכה נא דרך שלשת ימים ונזבחה לה' אלקינו וכו', וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני ישראל וידבר אהרן את כל הדברים ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' שלח עמי ויחוגי לי במדבר וכו', ויראו שוטרי ישראל וכו', ויפגעו את משה ואת אהרן בצאתם מאת פרעה ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה" וכו'. והנה תרי תמיהי קחזינא הכא. א – אשר לעם ישראל דבר אהרן לבדו ואל פרעה דבר גם משה. ב – אשר לזקני ישראל לא הזכירו משה ואהרן מאומה מעבודת ה' רק לפרעה. ויובן כי ידע הקב"ה אשר בבא משה ואהרן אל ישראל לדבר מחג ועבודת ה', בושה ומורא יאחזם ויאמרו להם להרוף שלא להבאיש ריחק בעיני מצרים. וגם לזאת דביר אהרן לבדו אליהם ולא משה שהיה כבד, שלא יאמרו בושים אנחנו במנהיג כזה אשר לא איש דברים הוא, כנהוג גם היום לבקש רב ומנהיג רק איש דברים גם אם אינו בעל מעשים. ודי לחכימא. אבל לפני פרעה גם משה יכול לדבר כי הוא לא שקל ערך הדיבור במשקל היהודים. והיה כי נודע לבני ישראל אשר גם משה דיבר לפני פרעה וכי הוא דיבר בענייני הדת, אמרו להם "ירא ה' עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה" בענייני דת ישראל. אדונינו המלך דוד אומר "מאויבי תחכמני", היינו יש להאדם ללמוד מוסר מרשעים באיזה כוח ועוז בלא בושה ורפיון הם עושים מעשיהם הרעים, ממש במסירת הנפש, וזהו שכתוב "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" אחר כל הנסים והנפלאות לבש עוז לעמוד כנגדך והשליך נפשו מנגד, אם כי היה יכול לידע אשר מרה תהיה אחריתו. וזאת תמיד זכור ותלמוד איך תתנהג אתה בעבדות ה'. והנה כוחו של עמלק היה באמצעות רפיון ידי ישראל מדברי תורה, כדרשם ז"ל "ברפידים" שרפו ידיהם מן התורה. ויש לבאר לפי זה "וילחם עם ישראל" היינו בסיועת ישראל שרפו ידיהם מן התורה, הם המה היו בעלי מלחמה שלו ושעמו, והבן.

בעל בירה גדולה מסר הבירה לסוכן "פערוואלטער" לעבדו ולשמרו כנהוג, וברוב הימים כי עלתה סדקים ובדקים בהבירה. והסוכן ישב בידיים אסורות ולא תקנם, פור התפוררה ומוט התמוטטו כותלי ועמודי הבירה עד כי נפלו אשיותיו. ומסר בעל הבירה את הסוכן לבית המשפט, והסוכן מצטדק עצמו לאמור כי הוא לא הפיל אשיות הבירה ואל הזיק את הבירה ואין בו אשמה. וכמובן אשר יצא חייב מבית המפשט, כי בתור סוכן פערוואלטער אין די במה שלא הפיל אשיות הבירה ולא הזיקו אלא היה לו לתקן הבדקים וסדקים ושלא להניחם להתפשט הלאה והלאה עד מפולת. וכן הדבר ברב או מנהיג, אין לו להצטדק ולומר שאינו באשם נפילת אשיות הקהלה כי הוא לא הרע להם ולא השחית, כי בתור סוכן היה לו לתקן בדקי וסדקי הקהלה ושלא להניחם להתפשט עד מפולת, והבן. וזהו שכתוב "בעצלתים ימך המקרה", היינו על ידי עצלות לבד גם כן ימך ויפול המקרה. "ןבשפלות ידים" לבד גם כן "ידלוף הבית", ואין לרב או מנהיג ישראל להיות עצל ושפלות ידים. וזה היה בימי אחשורוש על ידי עצלות ופלות בני ישראל נעשה שונאו של הקב"ה מך ורש, עד שבאו מרדכי ואסתר בזריזות מעשיהם.

הנה שתי מדינות סמוכות השונאות זה לזה ועומדות על רגל המלחמה, כי תסיח אחת המדינות דעת מרצינות השעה, מיד יעמוד השונא וישפוך סוללה. וכן הדבר הזה במלחמת היצר הרע, שהוא יושב ומצפה על רגע הסחת דעת האדם מתורה ויראה לעמוד ולשפוך עליו סוללה. ובכן נחוץ שיהיה האדם תמיד עומד על המשמר, קרב למלחמה עם היצר הרע ולא ימתין עד בא היצר הרע, אלא יצא הוא תחילה נגדו, כמאמר הכתוב "כי תצא למלחמה על אויבך" הוא היצר הרע, היינו שתצא אתה נגדו, אז בטח "ונתנו ה' אלקיך בידך". וכן היה בעמלק שכיוון השעה שרפו ידי ישראל מדברי תורה ויראה, ועמד עליהם. וזהו שאמר הכתוב "זכור אשר עשה לך עמלק" הוא היצר הרע וכו', "ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים", היינו ברפיון ידים מתורה ויראה. ובכן נחוץ שתדע אשר גם "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך", הוא היצר הרע, "מסביב" ותדמה אשר כבר נצוח הוא ממך, על כל זה "תמחה את זכר עמלק" היינו תעשה עמו מלחמה בתחבולות. "לא תשכח" ולא תסוח דעת מללחום עמו, ואז "ונתנו ה' אלקיך בידך" נצח.

(בסימא דפוריא, פתיחה למגלת אסתר ודרוש לפרשת זכור ולקריאה של פורים, תרצ"ח, הרב אהרן סג"ל אפשטיין הי"ד)