מי שהוא במדריגה לברך על הרעה כעל הטובה, כלל אינו מרגיש ברע, כי יודע שהכל מאת הקב"ה / הרב יצחק חזקיה פייבל דאנטה הי"ד
'ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינתינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך' (בראשית כו,כז-כח). וכבר הקשה בספר 'כתב סופר' הלא יצחק אמר 'ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם', ומה השיב אבימלך 'כאשר עשינו עמך רק טוב'.
ולפי עניות דעתי נראה עם מה שפירשנו הפסוק (בראשית לט,ב) 'ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח', שהיה במדרגה גדולה שקיבל הכל מה שבא עליו מן השמים לטוב, על ידי זה היה תמיד איש מצליח, אם גם שהיה בבית אדוניו המצרי, הוא היה בן חביב לאביו ועכשיו היה עבד, עם כל זה קיבל הכל לטובה. וזהו שאמר אבימלך ליצחק 'ראה ראינו כי ה' עמך', כל מה שבא עליך היית מקבל באהבה, כעין שפירש בני היקר הבחור יצחק חזקיה נ"י דברי חז"ל (ברכות לג:) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אף שהוא קשה לצייר, אבל מי שהוא במדרגה גדולה כזו, אצלו לא תמצא רעה כלל וכלל, אם גם שהיא רעה לאחרים, אבל הוא אינו מרגיש, מאחר שידע שבא מהקב"ה ומאתו לא תצא רע. על כן 'לא עשינו עמך' דייקא 'רע', אף שהוא רעה לאחרים אם משלחים אותו ממקומו, אבל אצלך יודע אני בבירור שאין רעה כלל וכלל
(חדושי שמואל הרמש"י מאת רבי שמואל דאנאטה מפרשבורג, עמו' 29)
'ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו' (בראשית מב,כה). 'מה זאת עשה אלקים לנו', גמרא תענית (דף ט.) אשכחיה רבי יוחנן לינוקיה דריש לקיש דיתיב ואמר (משלי יט,ג) 'אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו'. יתיב רבי יוחנן וקא מתמה, אמר מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא. אמר ליה, אטו הא מי לא רמיזי, והכתיב 'ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו'. וכבר הקשו המפרשים, הא הם הודו שחטאו במה שאמרו לעיל (בראשית מב,כא) 'אשמים אנחנו'.
ונראה לפי עניות דעתי, עם דברי בני הבחור המופלג יצחק חזקיה המכונה פייבל שיחיה שפירש דברי חז"ל (גיטין נח.) 'מי נתן למשיסה יעקב וכו' הלא ה' זו חטאנו לו' וכו', ויש לדקדק מהיכן ידע שיהא מורה הוראה בישראל על שידע פסוק בישעיה. ופירש בני הנ"ל שיחיה שראה חכמתו וגודל צדקתו שלא תלה הצרות במקרה, אלא ידע בבירור שיד ה' עשתה על שחטאו. וזהו שכתוב 'הלא ה' ' עשה כזאת 'זו חטאנו לו', ושפיר קאמר מובטח אני וכו'. וזה גם כן שאמר שלמה 'אולת אדם', הוא רק אז אם 'ועל ה' יזעף לבו', ולא רצה להבין שהחטא הוא הממית לא הנחש. ועל זה שפיר קאמר רמז בקרא, שהם באמת אמרו 'מה זאת עשה אלקים' מצא בעל חוב לגבות, 'אבל אשמים אנחנו על כן באה הצרה', ושבו בלב שלם לאביהם שבשמים.
(שם, עמו' 44)
הרב יצחק חזקיה (חזקאל), המכונה 'פייבל' (פיליפ), דאנטה (דונט), נולד בשנת תר"ס (1900) בפרשבורג. הוא למד בישיבת הרב עקיבא סופר, ה'דעת סופר', בפרשבורג ובישיבת הרב יוסף צבי דושניסקי בחוסט. לזמן מה התגורר בשוראן וכיהן כרב צבאי בדרגת קצונה גבוהה.
אביו, הרב שמואל דאנטה (תרכ"א-תר"ץ), היה רב החברה קדישא וגמילות חסד בקהילת פרשבורג ונודע כדרשן מוכשר במשך למעלה מארבעים שנה. הוא היה תלמיד מובהק של הגאון הרב חזקיה פייבל פלויט אב"ד שוראן, של הרב אברהם ברודא אב"ד מיאווא ושל מרן ה"שבט סופר". חיבר את הספר 'חידושי שמואל הרמש"י' (ב' חלקים), ובו הזכיר מספר פעמים חידושים מאת בניו. הרב שמואל נשא לאשה את מרת מלכה בת הרב עמרם קורצוויל, השו"ב בפרשבורג.
בשנת תרפ"ז (1926) כיהן הרב יצחק חזקיה כעוזר הרב באונוד (אנאד) הסמוכה למישקולץ, הונגריה, והתחתן עם מרת שרה (אולגה) בת הרב (חיים) מאיר שיק, ראש הישיבה ואב"ד אונוד.
בחתונתם דרש הרב הגאון ר' שמואל גוטליב אב"ד אלטשווא ופאפא (חתנו של הרב יוסף שלמה רייניץ אב"ד מישקאלץ), גיס של אם הכלה (מרת רייזל שיק בת הרב יוסף שלמה רייניץ אב"ד מישקאלץ), ובדרשתו שיבח את גיסתו ואת ביתה הכלה (שרה), שוויתרו על מותרות תלבושות וכסף על מנת לסייע לבניהם ואחיהם ללמוד תורה:
'ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת במראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד' (שמות לח,ח). בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן (רש"י). וכמו שאז כאשר נבנה המשכן היה לנשים חלק בו, כי נתנו נדבה לה ומראים אהבתם להקב"ה, אז נתנו נדבה את המראות הצובאות שמהן נעשה הכיור לטהרת ידים ורגלים במקדש. הכיור מורה על טהרת המידות וניקיון הנפש… וגם מורה על גדול הבנים לטהר את לבם ונפשם ולהכין לבם לחיים קדושים ומוסריים. ומעטות הן הנשים שמגדלות בניהן בטהרה וקדושה הזאת, יען כי נותנות עיניהן בתלבושת ודברי בטלה על פי המאדע (האופנה) כאשר עולה על רוחן. וסמל המאדע והחן והיופי של ההבל הוא המראה שעל ידה מתייפות ומתנאות הנשים והוא כל חיי רוחן.
אולם עוד יש נשים אשר מוותרות על המראה, מוותרות על תענוגות יופי והבל רגעי, ושואפות להביא את המותרות על מזבח אהבת ה', ונותנות הכסף, שנשים אחרות מפזרות על לוקסוס ומאדע, לצדקה ולבניהם הלומדים תורה בישיבה. ונשים אלו הם אשר גם היום יתנו נדבתן יום יום למשכן ומקדש ה', ומהם נעשים הכיורות לטהרת בני ישראל ולגדלם בקדושה לתורה וליראה. ועל כן מנשים באוהל תבורך גיסתי הרבנית תחיה, אשר כל חיי רוחה היה גידול בניה, היתה מוותרת על 'המראות הצובאות' ונתנתם למשכן ה', לקיום ארון העדות, לקיום התורה. וכן הכלה נתגדלה ברוח הזה, גם היא מוותרת על 'המראות' ושלחה חלקה לאחיה בישיבות.
באותה תקופה היה החותן, הרב מאיר שיק, חולה, וחתנו היה מיועד למלא את מקומו ברבנות. בדרשה זו, בשעת חתונת הרב יצחק חזקיה ושרה, הדריך הרב שמואל גוטליב את החתן בדרכי הרבנות בישראל:
כשהיו מחנכים את הכהנים בימי המלואים כתיב (ויקרא ח,כג) 'ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית'. כי הנה חז"ל אמרו באבות (פרק א, משנה ב) 'על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים', שלשה אלה המה עקרי הדת ויסודות האמונה, ועל העמודים על הרב להשגיח שלא יתרופפו וישתדל בכל כוחו שיתחזקו. ויום יום יבדוק אותם אם עדיין המה בתקפם ובגבורתם. והאמצעים לזה המה שלשה:
א) עמוד התורה, האזן. עליו להשמיע דבר ה' ותורת אמת ולהגיד תוכחת מוסר בהשכל ודעת למען ישמע העם ויעשו ככתוב בתורה הקדושה. ועל כן היו מקדשים את תנוך אזן הכהן הגדול, כי עליו לפתוח אזני העם שיכנסו בהם דברי תורה ויראה ומוסר אלקים. וכן צריך לקדש את אזני עצמו, כי צריך להתנהג בדרך תורה ויראת ה' ויראו העם שהוא שומע לדברי ה' בדקדוק עצום, ורק אז יכנסו דבריו באזני העם, אם תחילה יכנסו לאזניו הוא. כדאיתא בפרקי אבות (פרק א משנה י"א) 'חכמים הזהרו בדבריכם', שתזהרו לקיים מה שאתם דורשים ומדברים אל העם שיקיימו הם. כדכתיב (דברים כג,כב) 'כי דרש ידרשנו ה' אלקיך מעמך', שתחילה אתה תקיים את כל דרשותיך. והיינו נמי (ברכות יג:) הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו לא יצא ידי חובתו. אם אחד קורא לאחרים 'שמע ישראל', ולא השמיע לאזניו הוא, היינו שאם הרב מקיל אפילו בדבר היותר קטן, לא יוכל להגיד תוכחה ומוסר לבני הקהלה, ועל כן צריך לקדש את אזניו ואזני כל בני ישראל.
ב) 'ועל בהן ידו הימנית', כנגד עמוד עבודה, הלא המה מעשים טובים שצריך לעשות בידו. כי זה העיקר כאשר אמרתי במליצה 'דרש דרש' חצי התורה, פירוש כי לא המדרש עיקר, אלא המעשה. ורבים טועים וחושבים שהעיקר אצל הרב אם הוא דרשן טוב, אבל זה טעות כי 'דרש דרש' רק חצי התורה, וחציה האחר היותר גדול, הוא מעשים טובים. ועל כן נתנו משמן משחת קודש על בהן ידו של הכהן, לעוררו על המעשה.
ג) 'ועל בהן רגלו הימנית', זה כנגד עמוד גמילות חסדים. כמו שכתוב בגמרא בבא קמא (דף ק.) 'והודעת להם את הדרך ילכו בה' (שמות יח,כ) 'ילכו' זו גמילות חסדים, ביקור חולים והכנסת כלה, תמיד לשמוח בשמחתו של כל אחד ואחד, וכל צרתם לו צר, בכל ענין גמילות חסד. ועל כן משחו את רגליו לעוררו שילך עם כל אחד ואחד מבעלי בתיו יחדיו להשתתף בצערו ולשמוח בשמחתו.
ונאמר בפרשתנו (דברים לא, ז) 'ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת להם ואתה תנחילנה אותם'. ודברים האלה אני אומר לך עתה לעיני כל קהל אנאד ובני הגליל נ"י כאשר הנך בא בגבולם, והנך מיועד לשמש ברבנות במצות חותנך גיסי הרב שליט"א, שהוא בעוונותינו הרבים חלוש ואינו יכול עוד לצאת ולבא. על כן 'חזק ואמץ' כי אתה תנחיל את העם הזה התורה והיראה, ואתה תביא אותם אל התכלית הנרצה, אל המטרה הרוממה אשר הציג הקב"ה לכל קהלה ולכל בר ישראל לשאוף אליה, על כן 'חזק ואמץ'. ואני כופל ומשלש 'חזק ואמץ', כי לא דבר קטן הוא להנהיג עדת ישראל, היא המשרה היותר קשה על פני תבל. הדעות שונות, וכאשר אין בנמצא שני בני אדם שיהיו דומין ממש זה לזה, כן לא נמצא שגם ברוח ישוו זה לזה לגמרי, ועל כן צריך שיהיה המנהיג שווה לכל נפש, אהוב ונחמד בעיני כל בני העדה. ודבר זה קשה מאד וצריך לזה סייעתא דשמיא כמו שכתב רש"י (במדבר כד, טז) בפסוק 'יפקוד אלקי הרוחות לכל בשר', עיין שם… (ספר 'שמואל ברמה' מאת הרב שמואל גוטליב)
הרב שמואל גוטליב כתב לרב יצחק חזקיה מכתב המלצה למינוי למשרה רבנית, ובו כתב:
'… מפני שהרב מאנאד נ"י שהוא באמת תלמיד חכם גדול תורה ומתמיד עד להפליא וביראת שמים היה לו שם עוד בפרשבורג בימי בחרותו, ו'שאל אביך' אמר רחמנא, ימחול לשאול מר אביו נ"י ואת הרה"ג מפרשבורג שליט"א והבד"ץ. ואין אני אומר 'קבלו דעתי', ודרכי מעודי לבלתי הכריח שום אדם, ומכל שכן קהילה קדושה, ובפרט בדבר גדול ונורא כקבלת רב, אולם כתבתי… כי ידעתיו מי הוא, וכי בשביל שהוא קרוב לי יהי נפסד מהיות בתוך הבאים, ואקוה שיהא לאות גדול בכל מקום שיהיה… ויעידו אחינו בני ישראל באנאד כי לא פסק פומיה מגרסא אפילו על שעה קלה. ובענין יראת שמים יש לו כמה עניינים נוראים אשר אפילו ברבנים זקנים כמעט ולא יראו ולא ימצאו…' (מתוך ספר 'שמואל ברמה').
בשנת תרפ"ז (1927) בעקבות מחלתו של חותנו (שנפטר בשנת תש"ב), מילא הרב יצחק חזקיה את מקומו כאב"ד אונוד. בנוסף היה גם הרב של הקהילות היהודיות הקטנות בכפרים הסמוכים אלשו-ז'ולצא, נ'אקלאד-האזא, פאלשו'-ז'ולצא וטיסא-פאלקונ'א.
בשנת תש"ד (1944), עם הכיבוש הגרמני, נעצרו ראשי קהילת אונוד והוכו באכזריות. בחודש אייר תש"ד (אמצע חודש 05.1944) גורשו יהודי אונוד לגטו דיושג'ור, ורוב הגברים נשלחו לעבודת כפייה ונספו. בשבת י"ט בסיון תש"ד (10.06.1944) נשלחו שאר היהודים מהגטו לאושוויץ. לאחר הגעתם למחנה ההשמדה נשלחו חלקם למחנה עבודה באלדורף או למחנה ברגן-בלזן. הרב נספה במחנה העבודה וההשמדה מאוטהאוזן בי"א בטבת תש"ה (27.12.1944). (לפי גירסה אחרת נספה בארמון הארטהיים באוסטריה).
בדף עד שכתבה בתו שיינדל יפה נעמי, אשתו של הרב יונה מונק מחבר הספר 'הגי יונה' (ירושלים, תשנ"ו), בשנת 1987, היא ציינה שאביה היה באושוויץ, במאוטהאוזן ובשלוס-הארטהיים, ונספה בגז, ושאמא שלה נספתה בגז באושוויץ.
שבעה מאחיו נספו בשואה:
- אסתר טובה אשת ר' יצחק גראט.
- הרב אברהם אשי, נפטר במוצאי שבת ט"ו בטבת תש"ה במחנה ברוינשוויג בגרמניה. אשתו צארטל בת ר' אליעזר הלוי נספתה בי"ח באב תש"ד. בנם מנחם שלמה נספה בא' באייר תש"ה במחנה ראוונסבורק.
- שרה רייזל אשת יצחק יהודה רוטנברג.
- מרים יטל אשת חיים ווילדר.
- הרב מרדכי יהודה דאנטה (דונט), 'יודל', רב, ראש ישיבה ומגיד מישרים מפורסם בקהילת פרשבורג. נהרג על קידוש ה' באושוויץ בי' בחשוון תש"ה (ויש מי שכתב שהיה זה ב-י' בחשון תש"ב), יחד עם אשתו הרבנית אסתר וכל שמונת ילדיהם: שמואל, אליעזר דוד, גבריאל, משה, זיסל, שרה רייזל, מלכה ושיינדל.
- הרב משה אליעזר (ליפמן) דונאט מחבר הספרים 'דיבורי אמת' ו'אהל משה', שהרביץ תורה ברבים בתלמוד התורה בפרשבורג ואחר כך כיהן כאב"ד עיר חדש (נוישטאט). מתלמידי הרב עקיבא סופר בפרשבורג:
- רחל לאה אשת חנוך בינדר.
מכל שמונת אחיו ואחיותיו של הרב יצחק חזקיה שרד רק אחיו הרב מנחם דונט, שעלה לארץ ישראל לפני השואה.
תמונה של חתימת כתב ידו נמצאת באתר בית המכירות יודאיקה ועתיקות. תמונות מכתב בכתב ידו וחתימתו על גבי נייר ומעטפה רשמיים נמצאים באתר בית המכירות תאג' ארט.
דברי תורה בשמו הובאו בספרו של אביו 'חידושי שמואל הרמש"י', ובספרו של אביו 'דברי מרי"ד' עמו' שלא.
