ביאור סמיכות העניינים בתחילת פרשת קדושים / הרב חיים מנחם דוד הורוביץ הי"ד

תמונת רבי אלטר יחזקאל אליהו הורוביץ והרב חיים מנחם דוד הורוביץ הי"ד

הרב הקדוש והצדיק רבי חיים מנחם דוד אבד"ק של דזיקוב בן האדמו"ר הרב אלטר יחזקאל אליהו הורוביץ הי"ד, נספה לפני שבעים שנה במטהאוזן. כ"ד תשרי תש"ה. תולדותיו הובאו ב"זכרון יחזקאל" שבספר עטרת יהושע ליקוטי תשובות והסכמות (תשל"ו) ובאתר רבנים שנספו בשואה.

יהיו דבריו מובאים כאן לעילוי נשמתו הקדושה, להתעוררותנו לזכור את הנספים ואת תורתם:

קדושים תהיו כו׳ איש אמו ואביו תיראו כו׳ אל תפנו אל האלילים כו׳ וכי תזבחו זבח שלמים לד' לרצונכם תזבחו. ולבאר המשך הפסוקים נראה לי דהנה הרמב"ן כתב טעם על כיבוד אב ואם משום שהם שותפים ליצירה. אולם לפי מה דאיתא בעירובין דף י"ג נח לי שלא נברא משנברא אם כן אין לו להחזיק טובה כל כך לאבותיו. אכן אם מתנהג בדרך התורה ובקדושה כבר כתבו התוספות שם ובעבודה זרה דף ה' דבצדיקים אשרי להם ואשרי לדורם וטוב לו שנברא. והנה בענין טוב שלא נברא הביא הרב האי ראיה (מובא בספר ישמח משה על התורה פרשת יתרו) ממאמר נעשה אדם שאמר הקב"ה, על פי המבואר במדרש רבה פרשה זו דעל טוב אינו מתייעץ עם בית דין ולרעה מתייעץ עם בית דין, וזהו ד' נתן בעצמו וד' הוא בית דינו לקח, היינו לרעה עיין שם. אם כן אם היה לטובה לא היה מתייעץ עם המלאכים ולכן ראיה אשר טוב שלא נברא נעשה אדם בלשון רבים והתייעץ עם המלאכים. ובש"ס סנהדרין דף ל"ח אמר שמכאן פקרו המינים ואמרו שיש חס וחלילה שתי רשויות. והטעם שאמר הקב"ה באמת בלשון רבים הוא להורות ענוה שגדול נמלך בקטן, עיין ברש"י ז"ל שם בחומש. ובאלו ההקדמות נבוא לביאור הכתובים שאמר הכתוב קדושים תהיו, שתלכו בדרכי התורה והיראה ואז יונח איש אמו ואביו תיראו יען שהם שותפים ביצירה וראו׳ להחזיק טובה להם שאם הם צדיקים טוב שנבראו, כמו שכתב התוספות הנ"ל. אולם אם נאמר טוב שנברא אם כן קשה לשון רבים שאמר הקב"ה, הא לטובה אינו מתייעץ, אם כן יש חס וחלילה מקום לטעות כמו שפקרו המינים אשר יש חס וחלילה ב' רשויות. ועל זה אמר אל תפנו אל האלילים כו', מפני אשר תקשה לכם הלשון נעשה אדם, כמבואר בש"ס הנ"ל, כי הטעם הוא להורות ענוה.הרב חיים מנחם דוד הורוביץ הי"ד

והנה הקרבן גם כן עניין ענוה, על דרך זבחי אלקים רוח נשברה, ולכן אמר וכי תזבחו זבח שלמים לרצונכם תזבחו. והוא כי צריך להיות לו לב נשבר בהקרבת הקרבן, כמו שכתב הרמב"ן פרשת ויקרא שזהו טעם הקרבן, ומרמז כאן ענין ענוה להורות דמפני זה אמר בלשון רבים להורות ענוה. ולכן אל תפנו אל האלילים, כדעת המינים, ח"ו, כי הלשון רבים הוא להורות ענוה כנ"ל. והבן ומיושב שפיר המשך הפסוקים. עיין היטב ויונעם לך.

(מתוך הקדמתו לשו"ת עטרת ישועה חלק א)

בתמונה למעלה: הרב חיים מנחם דוד הי"ד עומד מימין לצד אביו הי"ד, והאדמו"ר מוויזניץ זצ"ל.

מעשה מהחפץ חיים / הרב שלמה בריסק הי"ד

הרב שלמה בריסק מביא בספרו מעשה בחפץ חיים, שרצה לקום באשמורת הבוקר ללמוד עם הבחורים והיצר הרע ניסה לשדלו להישאר ממיטתו לנוח ולא לצאת בקור הגדול בגילו המופלג. והשיבו החפץ חיים תשובה ניצחת, שכן גם היצר הרע עצמו למרות זקנותו המופלגת מתמיד לקום לעבודתו:

אל תשליכנו לעת זקנה. מעשה מהחפץ חיים פעם אחת באשמורת הבקר בא אל בית המדרש וסיפר לתלמידיו איך שהיה לו טענה גדולה עם היצר הרע כאשר רצה לקום באשמורה הבקר ללכת ללמוד עם הבחורים ופתה אותי הלא אתה איש זקן אתה בכלות כחך עליך לשכוב ולנוח ובפרט כי עתה ימי החורף והקרירות גדולה על כן חזור ועלה על מטתך ותשכב ותנוח עד אור בקר. וסיפר הרב הצדיק זצ"ל וזה לשונו, השבתי לו האמת שלטובתי כוונתך ואיש זקן החיוב עליו לשכב ולנוח, הלא אתה זקן הרבה יותר ממנו ולמה לא תנוח על משכבך ולמה תעמוד בהשכמה כל כך. אם אין אתה חס על ימי זקנך, גם אני לא אחוס על זקנה שלי. וזהו שאמר "מאובי תחכמני" בטענת זקן ותש כח שלא ניפול חס ושלום ברשתו, ועל כך אנו מתפללים "אל תשליכנו לעת זקנה" כיוון שיצר הרע בא.

(קול מבשר, עמו' יג)

'תמחה את זכר עמלק מתחת לשמים לא תשכח'. ויש לומר על פי דברי הגמרא ברכות משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל הימנו והיה מספר והולך מעשה זאב, פגע בו ארי וכו' פגע בו נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש, אף ישראל כן, צרוך אחרונות משכחות את הראשונות. והנה על האומות שציערו לישראל וניצלו הימנו וכאשר בא האומה השנייה אחריה וציערו ונצלו הימנו, צרות אחרונות משכחות את הראשונות. וכבר ידוע דעמלק יהיה האחרון ולא יהיה אחריו בעולם מי שיצער את ישראל, ולא יהיה אחריו צרות אחרונות המשכחות את הראשונות. וזהו שאמר הכתוב 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח', לא תצטרך לשכח אותו שהוא יהיה האחרון שבאחרונים. וזהו שצעק דוד המלך עליו השלום 'עד אנה ה' תשכחנו נצח', רצה לומר עד אנה תעשה שאצטרך לשכוח כל פעם שבאים על העולם צרות אחרי צרות וצרות האחרונות משכחות הראשונות (וויא לאננג נאך מאכסט דוא מיך איממער פערגעסען), יחדל נא הצרה האחרונה ולא אשכח עוד. אך כבר רמזו חז"ל מראות נגעים שנים שהם ארבע, על פי דברי המדרש רבה פרשת שלח 'עד אנה ינאצוני העם הזה' עד אנה לא יאמינו בי, אמר הקב"ה ב' צווחות צווחתי מפניכם, סופכם לצווח ארבע בשיעבוד מלכיות, עד אנא ה' תשכחני נצח, עד אנא תסתיר את פניך ממני, עד אנא אשית עצות בנפשי, עד אנא ירום אויבי עלי. ושהו שאמרו מראות נגעים, מה שאתה רואה נגעים וצרות בעולם ועדיין אין קץ וסוף לצרותינו, שתים שהם ארבע, גרם שתי צווחות שצווח הקב"ה ועוד לא עשינו תשובה כהוגן, ועל כן אנו צריכים לצווח ארבע, כי אנו עוברים מצות ה' ועל כן בא התורה הקדושה לרמז בפרשת כי תבא 'ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותך ולא שכחתי'. מה שאתה מתרעם למה אתה כל כך בכלל השכחה, על זה התשובה 'לא עברתי ממצותך', אם לא יעבור על מצות ה', אז 'ולא שכחתי' ויקיים 'לא תשכח'.

(קול מבשר, עמו' ג)


הרב המאור הגדול המופלג בתורה ויראה חריף ובקי דרשן נפלא כבוד שם תורתו מורנו ורבנו הרב שלמה בריסק ב"ר משה שמואל הי"ד, היה רב ומגיד ביאנקוביץ' ובבודפאסט, נולד ב-1901 ונספה מטיפוס במחנה עבודה בגרמניה ב1944/1945 עם ארבעת ילדיו (ע"פ דפי עד שכתבו אחיותיו וגיסו – נספה במטהוזן, ע"פ אחיו בהרשינג, אחות נוספת התלבטה אם נספה בדכאו). הוא הוציא לאור את ספר האגדה ואת החוברת "קול מבשר" (בודפאסט, תשרי תש"ג),