הטעם להרחקת לוט מאברהם: הפרדות ממי שמלמד תורה ללא ענווה ושפלות / הרב משה יהודה ליב טויב הי"ד

איה הרועה

ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וגו' ויאמר אברם אל לוט וגו' הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה (בראשית יג,ז-ט).

ויש לדקדק בזה. (א) דמה נפקא מינא בכל אלה וכי התורה חס וחלילה סיפורי מעשיות.

(ב) לפי פירש"י ז"ל דהריב היה לפי דרועי לוט היו מרעים בהמתם בשדות אחרות של גזל, אם כן אדרבה בזה שיפרד לוט מאברהם אבינו עליו השלום, אז בוודאי ירעה בשדות אחרות, ועכשיו שהיו יחדיו הרי היה יכול אברהם להוכיחו על ככה, והרי אברהם היה מגייר גרים ומכניסין תחת כנפי השכינה. ואם כן מכל שכן לוט שהיה בן אחיו, בוודאי היה חוב קדוש על אברהם אבינו עליו השלום להוכיחו. ואם כן בזה מה שיהיה נפרד מאברהם אבינו עליו השלום יוסיף חטא על פשע.

(ג) למה היה צריך אברהם אבינו עליו השלום לומר ללוט הפרד נא מעלי. הרי הוא בעצמו היה בידו להפרד מלוט.

(ד) צריך להבין מה שאמר אם השמאל ואמינה וגו', דהוא כמיותר דאחר שיפרדו זה מזה, יהיה אחד בימין והשני בשמאל.

ויש לומר בזה, בהקדם לבאר מה שכתוב אמת מארץ תצמח. ולכאורה משמע מזה, דיש אמת שאינה צומחת מארץ, דעל זה אמר אמת שמארץ תצמח. ויש לומר בזה, דהנה התורה הקדושה נקראת אמת כמו שכתבו (ברכות ה' ע"ב). ואמר הכתוב אמת שהוא התורה, אם הוא מהארץ, מבחינת שפלות ועניוות דאז תצמח, שאותה התורה שלומד יהיה נצמח בכל פעם בתוספות מרובות. וכמו שאמרו (תענית ז' סוף עמוד א) מה מים מניחין מקום גבוה והולך למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עליו, עיין שם. אבל אם האמת, שהוא התורה, אינה מן הארץ בבחינת השפלות, רק הוא לומד מתוך גיאות, אז אינה מצמחת. כי החכמה דתורת הקדושה מסתלקת מאתו, וכמו שכתוב (פסחים ס"ו עמוד ב) בהמתגאה, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת הימנו. עיין שם. כי החכמה עיקר קניינה הוא על ידי השפלות, וכמו שכתוב והחכמה מאין תמצא, ואמרו ז"ל (עירובין נ"ה עמוד א) לא בשמים הוא, לא תמצא התורה במי שמגביה עצמו כשמים כו', עיין שם, ודי לחכימא.

ועל פי זה נבא אל הביאור. דהנה לקמן על הפסוק כי אנשים אחים אנחנו, כתב רש"י ז"ל ממדרש אגדה, שהיו דומין בקלסתר פנים. והיינו, דבמעשיהם היו דומין. שכמו דאברהם אבינו עליו השלום היה מלמד תורה לבני דורו, דהרי ממנו התחיל השני אלפים תורה, וכמו שכתוב (ע"ז ט עמוד א) דזה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן, דמתרגם אונקליס דשעבידו לאורייחא. כך היה לוט מתדמה לאברהם אבינו עליו השלום כקוף בפני אדם, והיה מלמד גם כן עם בני דורו תורה וחכמה. וזה שהיו דומין בקלסתר פנים, דמתייחס על החכמה דתורה הקדושה, וכמו שכתוב חכמת אדם תאיר פניו, דהבהקת הפנים הוא מפאת החכמה, וכמו שאמרו בגמרא (נדרים מ"ט עמוד ב) ברבי יהודה שהיו פניו צהובין משום חכמת אדם תאיר פניו. וכן הוא בירושלמי (שבת פ"ז) ברבי אבהו דהוה אפוי נהירין על ידי שראה תוספתא חדתא כו', עיין שם. וזה מה דאברהם ולוט היו דומין בקלסתר פנים, שגם לוט היה מתדמה לאברהם אבינו עליו השלום ללמוד תורה ברבים. אך ההבדל והחילוק בין אברהם ללוט, דאברהם אבינו עליו השלום היה מסטרא דימינא, סטרא דקדושה, שכל עיקרה הוא בחינת ביטול ושפלות. ודרך הזה הכניס בתלמודו, וכמו שאמרו (אבות פרק ה) רוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. אבל לוט היה מסטרא דשמאלא, מסטרא אחרא, דכל שרשה ומקורה הוא גיאות וגסות כידוע, וזה שהיה מכניס בתלמידיו. כמו תלמידי בלעם הרשע שהוא רוח גבוה ונפש רחבה, כמו שאמרו ז"ל (שם).

וזה יש לומר פירוש הפסוק למעלה וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. צאן ובקר ואהלים, רומז על תלמידים, שהפעיל בהם בחינת צאן, שהוא בחינת קדושת ישראל, וכמו שכתוב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (ועיין יבמות ס"א עמוד א). בקר, הוא לשון ביקור מומין, שהוא מרמז על תשובה. אהלים, מרמז על בתי מדרשות, וכמו שאמרו בברכות (ט"ז ראש עמוד א). עיין שם. והיה ללוט ההולך את אברם, צאן ובקר ואהלים האלו. שהיה עושה כמעשה אברהם אבינו עליו השלום, אבל, ולא נשא אתם הארץ. את"ם הוא אותיות אמ"ת, הארץ, הוא בחינת שפלות כנ"ל, דבחינת אמת מארץ תצמח הנ"ל, לא היה אצלם. דאף שהיו עוסקין בתורה וחכמה, אבל לא היו בבחינת השפלות, דלא היה אצלם תורה ושפלות יחדיו. שזה ולא נשא את"ם הארץ לשבת יחדיו. כי היה רכושם, שהוא הרכיש דתורה, רב, בגיאות וגסות, ולכך לא יכלו לשבת יחדיו. שהקב"ה היחיד והמיוחד ברוך הוא, לא היה יכול לסבול אותם. וכמו שכתוב גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל. ולכך ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו', הם התלמידים של אברהם. שהם קניניו ובין רועי מקנה לוט, תלמידיו של לוט. שלא היו יכולים להיות ביחד, כמו השמן שאינו מתערב עם המשקין, והיה חושש אברהם אבינו עליו השלום פן ילמדו תלמידיו מתלמידי לוט, מחמת דקלסתר פניהם היה דומה זה לזה, כי גם לוט היה מתלבש עצמו בלבוש צדיק ותלמיד חכם. ולא היה ניכר על החיצוניות החילוק בין לוט לאברהם אבינו עליו השלום, כי גם לוט ותלמידיו היו לומדים ומתפללים בהתמדה והתלהבות. ורק שלא היה תוכם כברם, ולפיכך היה חושש אברהם אבינו עליו השלום שלא יקבלו תלמידיו הפניות והגסות שבתלמידי לוט. ולכך אמר אברהם אבינו עליו השלום, הלא כל הארץ לפניך. כל בחינת הארציות שהם תאוות העולם הזה אני רואה ומכיר שהם על פניך. ואתה מרמה את הבריות שאין ההכרה החזקה והברורה. הפרד נא מעלי, ואז יתברר האמת עם מי. אם השמאל, אם אתה מסטרא דשמאלא, ואימינה, יתברר שאני מסטרא דימינא. או חילוף הדברים. ודי לחכימא. ולא יהיה מעורב עוד הטוב עם הרע, שיהיה ניכר הרע לעצמו והטוב לעצמו, ולא יהיו הבריות מרמין עצמן. ועל זה אמר הכתוב, ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו. ולכאורה אחר שאמר הכי ויסע לוט מקדם, ממילא ידוע שנפרדו זה מזה, אך להנ"ל, היינו ויסע לוט מקדם, מקדמונו של עולם, כפירוש רש"י ז"ל, על ידי זה  נתברר הדבר לאמיתו, ונפרד השקר מן האמת, שלא יהיה מרמה עוד את הבריות. והבן היטב.

(דברי משה, פרשת לך לך)

ברשומה הבאה נביא בע"ה עוד מדברי הרב משה יהודה ליב על פרשת לך לך, ואת תולדותיו של המחבר הי"ד.

מספר הצפיות במאמר: 136

כל אחד ואחד רק יעשה את שלו להרבות תורה ויראה ביננו / הרב לוי יצחק טאוב הי"ד

ספר מחשבות לוי

ב"ה ל"ג בעומר תרצ"ג פה ווארשא

ידעתי היטב ומאוד הרבתי להתבונן כי רבים יתמהו וישאלו לאמר למה לו להיות מחבר ספרים. ואם ירבו המון נערים וצעירים, ולפעמים גם אני בתוכם, לילך ולבטל ביטול אחר ביטול את ימיהם בהבל ואת שנותם בבהלה, לא יעציבו אותם מי לשאול שאלות ולהחריד אותם מביטולם. נכון הוא הדבר כבר בעיני כל, והכל יבינו כי מוכרח הוא השגעון של בטלה בזמננו זה, ורק להמתעסקים בקדשים יתרבו השאלות בדורנו זה, אם הוא לשם שם, לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחוח, לשם הקדוש ב"ה שאמר ונעשה רצונו (זבחים ב:). ואנכי הרחבתי בעון נפשי בלי להשגיח על מהלך רוחם של המתמיהים ההם ביודעי כי מלחמה כבידה וקשה היא להחזיק ידי דורשי תושיה שישארו על עמידתם בתורה בתוך חשכות הגלות הקשה והכבד הזה.

כמלחמה, אם יעמוד מי להתבונן בכלי זיינו אם יכולים לכוון הכוונה הכי גבוהה בתוך הנקודה הנדרשה, ירצצו בין כך את מחו, כן בזמננו זה אם נניח את ידינו כמו רגע להשגיח על עצמנו אם ראוים אנו ללמוד וללמד, יתמוטט מיד בסיס התורה מתחת רגלנו חלילה, עלינו רק לעסוק ולעסוק ולהרבות מתעסקים בקודש וע"י כן ננצח בעזה"ש את השגעון בטול תורה הזמן השורר ביננו.

כבמלחמה כל מה שיתייגע כל אחד אפילו באצבע קטנה להתגבר על שונאו ולקחת ארצו מידו, יעזור הוא בזה לנצחון מלכו. כן אנחנו בזמננו זה, כל מה שיתייגע כל אחד אפילו ביגיעה קטנה להרבות תורה ויראה במחננו, יעזור הוא בזה להתגברות כח הקדושה, כח תורת מלכו על עולם, נגד המתעים האלו שהתעו את בני ישראל והסבו את לבבם מלפני אלקים חיים והשליכו אותם לאחור ולא לקדם, לעומק בור ודות מרום מעלתם.

על כל אחד מאתנו לעשות את שלו במלחמה ההיא. יאמרו האומרים מה שיאמרו, כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי (משלי כ). לא אשגיח על האומרים. את שלי אני עושה, וכל אחד ואחד רק יעשה את שלו להרבות תורה ויראה ביננו, ואז –  בטח ננצח להחזיר העטרה ליושנה, ועם ישראל עוד יקרא עם אלקים, עם אשר בפיו דברי אלקים חיים.

קראתי שם הספר "מחשבות לוי" כי עניניו הם במחשבות הכהן העובד עבודה, ואשכחן כהנים דאיקרו לוים.

ויהי רצון שלא נכשל בדבר הלכה ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה תורה וחיים, אנו ובנינו ובני בנינו מן העולם ועד העולם.

לוי יצחק טאב בלכ"ק אדוני אבי מורי ורבי הרה"ק אדמו״ר שליט"א מקאזמיר.

 

הרב לוי יצחק הי"ד מפראגא וורשה, היה מתלמידי הרב מנחם זמבה, כפי שמופיע בהקדמה של הרב זמבה לספר "מחשבות לוי". אביו של רבי לוי יצחק, הרב מנחם דוד הי"ד (רבי דודל, תרל"ג-תש"ב) ב"ר אפרים זצ"ל, היה אדמו"ר מקאזמיר בפראגא.  אביו, האדמו"ר רבי אפרים משיננה, קוזמיר, בלוינה, נדרזין, יבלונה ופראגה, היה בנו של רבי יחזקאל טאוב, האדמו"ר מקאזמיר, מחבר הספר "נחמד מזהב".

הרב לוי יצחק נולד בשנת תרס"ז (1907). הוא נשא לאשה את מרת חיה גיטל הי"ד, בת דודו רבי ישראל יהושע תאומים (טאומן) הי"ד מזמברוב, אשר במחוז לומזה, פולין. נולדו להם ארבעה או חמישה ילדים.

בשנת תר"צ הוציא לאור את הספר "חמדת דוד" לרבינו דוד צבי מניישטאדט בן האדמו"ר רבינו יחזקאל מקאזמיר. בהקדמתו כותב הרב לוי יצחק:

הנה איתא בירושלמי שקלים פ"ב ה"ה אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונן, (וכן בב"ר פ' פ"ב), ויראה מזה, שעיקר זכרון הצדיקים אינו אלא דבריה הקדושים כשמזכירין אותם והוגים בהם. ולכן אמרתי בלבי ובפקודת כ"ק אאמו"ר הרה"ק אדמו"ר שליט"א עלי, לעשות מזכרת עולם לכ"ק דודי הרב הקדוש הגאון האמתי מופת הדור צדיק יסוד עולם אדמו"ר מוה"ר דוד צבי זצללה"ה מניישטאדט, בהדפסת דבריו הקדושים ז"ל, שיתפרסמו בעולם, ויהגו בהם כל מבין וידעו ויכירו ערך הדברים הקדושים אשר יצאו מפיו קודשו כרשפי שלהבת אש בישבו על יד שולחנו הקדוש, והם הם יהיו זכרון צדיק יסוד עולם לברכה.

בשנת תרצ"ג פרסם את ספרו "מחשבות לוי, חלק  א", "בענין מחשבת שלא לשמן בכבשי עצרת וענין זיקוק שתי הלחם והכבשים, ודיני מחשבת שלא לשמה בקרבן יחיד ובקרבן ציבור ושאר הרבה ענינים המסתעפים מהם".

במהלך שהותו בגיטו וורשה הועבד באחד מהמפעלים של שולץ. לאחר פטירת אביו ברעב בגיטו ורשה, בסוף חודש אב תש"ב, מינו החסידים את הרב לוי יצחק כאדמו"ר, ממלא מקום אביו. בתוך הגיטו הם נדד עם משפחתו ממקום למקום. יום לאחר תום המרד בגיטו, בי"ב באייר תש"ג (17/5/1943), התגלו הרב וכל משפחתו בבונקר בגיטו הבוער ונשלח למחנה השמדה, כנראה לטרבלינקה. הי"ד.

 

מספר הצפיות במאמר: 124