הערה בדין מילת זכריו בעשית הפסח/ הרב יונה קרפילוב הי"ד

תמונת הרב יונה קרפילוב הי"ד

יבמות דף עא: כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין.

ופירש רש"י בשעת עשייה ומצות מילה מוטלת עליהם ולא על אחרים, והם אינן יכולים לעשות את פסחן, ושחט שלוחן עליהם. ואשמועינן קרא שאם יצאו בשעת אכילה, מילת בניו מעכבתו.

והקשה המהרש"א אמאי חייבת האם למול את הבן, הא ממעטינן בקידושין דף כ"ט מקרא ד"אותו" ולא "אותה".

ונראה דיש לתרץ, דהנה מלבד חיובא דאב למול, היכא דמת האב, והוי זה דין אכל ישראל. עיין ברמב""ן שם דמובאר להדיא דהוי דין אכל ישראל. ולפי זה אפשר לומר, דנהי דנתמעטא האם מדין חיוב האב על הבן, מכל מקום מחוייבת מדין כל ישראל. ואף דבכל ישראל אין מעכב הך חיובא בעשיית הפסח, הוא משום דלא הוי זכריו, דזהו עיקר הדין דמילת זכריו מעכבת בעשיית הפסח. אבל גם אם דמקרי זה "זכריו", שפיר מעכב הך חיובא דכל ישראל בעשיית הפסח.

ביאור דבריו: התורה אסרה למי שלא מל את זכריו לאכול פסח. ומובא בגמרא במסכת יבמות שאם האב והאם היו אסירים ולא מלו את בניהם, אסורים לאכול מקורבן הפסח שנשחט עבורם. והקשה המהרש"א, מדוע האם מעוכבת מלאכול פסח כל עוד לא נימול בנה, והרי חובת מילת הבן היא על האב ולא על האם. ומסביר הרב יונה הי"ד, שאם האב לא מל את בנו, חל חיוב זה על כל עם ישראל, ובכללם גם על האם. חיוב זה אומנם אינו מעכב את הכלל מלאכול פסח, לפי שאין הבן שלא מל בכלל "זכריו", אך האם, שנכללת בכלל ישראל החייבים למול את הבן כשלא מל אותו אביו, מעוכבת מלאכול בפסח, הואיל ובן זה הוא בנה הנכלל בכלל "זכריו" (עורך אתר "תורתך לא שכחתי").

הרב יונה קרפילוב היה תלמיד חכם ליטאי, שיצא שמו בעולם כגאון ומעמיק בתורה, הנחשב לאחד מבחירי עולם הישיבות באירופה לפני השואה.

הוא נולד בשנת תרס"ט, להוריו יחזקאל ובאשע בעיר מינסק בירת בלארוס. בשנת תרע"ח בהיותו בן 9, התחיל את לימודיו בישיבת "ניי-שטאדט" ושואבי המים, בראשות הרב יהושע צימבליסט, והחל בלימודי תלמוד והלכה מפי הרב שלמה מלצר. בהיותו בן 12, עם מהפכת הבולשביקים, עבר לישיבת סמילוביץ' בה כיהן באותה עת הרב אלחנן וסרמן. עם נדידת רבות מהישיבות משטחי רוסיה הסובייטית לפולין, נסע עם הרב ראובן גרוזובסקי לוילנה, בה הצטרפו לישיבת כנסת בית יצחק ששהתה באותה העת שם. בישיבה זו למד כחמש שנים, והיה מבחירי תלמידיו של ראש הישיבה רבי ברוך דב ליבוביץ  ("ר' ברוך בער").

הרב יונה נמנה עם קבוצת הבחורים שהגיעה לישיבת מיר בשנת תרפ"ו 1926 מישיבת "כנסת בית יצחק" כשזו העתיקה את מקומה לקמניץ שבליטא. קבוצה זו הייתה מורכבת ברובה מבוגרי ישיבת מיר בעבר שעברו זמנית לישיבת "כנסת בית יצחק" בעת שהותה בוילנה, אך בחזרתם למיר הביאו עמם כמה מטובי תלמידי "כנסת בית יצחק" ובהם הרב קרפילוב, והרב אליהו חזן, לימים ראש ישיבת תורה ודעת בניו יורק. קבוצה זו הביאה לישיבת מיר את דרך הלימוד המוכרת כ"שיטת בריסק" ועד מהרה תפס יונה קרפילוב את מקומו במיר כלמדן מעמיק שחידושי תורתו עוברים מפה לאוזן בין תלמידי הישיבה ומחוצה לה, והוא נחשב בין טובי בוגריה של הישיבה, בה התקיימה בשעתו שיכבה של בחורים מבוגרים ששמם הלך לפניהם בעולם הישיבות באירופה ומחוצה לה,

בכל זמן ובכל המסיבות, בימי קור וכפור חום ושרב, בימי חופש ובימי חג, תמיד העסיק את מחשבתו בדברי תורה. זמנו היה קודש לעליה והתעלות, כל מעשיו היו שקולים ומדודים, בשובה ונחת.

הוא וחברו רבי אריה לייב מאלין, זכו להכרה מלאה של שאר בני הישיבה בקומתם התורנית, ונעשו באופן לא פורמלי, למשיבים. מעמדם הגיע לידי כך, שבני הישיבה החלו מונים אותם ברשימה אחת בין ראשי הישיבה המכהנים.

הרב יונה נמנה עם קבוצת בחירי ישיבת מיר שנשלחו לבקשתו של הרב איסר זלמן מלצר לקבל תורה, בעיקר בסדר קדשים מפיו של "הרב מבריסק" רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, בבריסק בשנים תר"צ-תרצ"א. רשימותיו משיעורי הרב מבריסק נחשבו למדויקים ביותר, בשל הבנתו העמוקה והיותו בר סמכא בכל הנוגע לדקויות הניסוח של דרכי הלימוד הישיבתיות השונות.

אחרי שישיבת מיר עברה לשנחאי, נשאר הרב יונה בקובנה, רחוק מביתו ומישיבתו ומחוג ידידיו ומעריציו. הוא נספה בגיטו קובנה בתאריך בסוף חודש סיון תש"א (1941), בביתו של הרב אברהם גרודזינסקי הי"ד.

אחיו הוא הרב זאב וילנסקי, הוציא לאור ספרון מחידושי תורתו של אחיו הרב יונה קרפילוב, שהשתמרו בעל פה בקרב בני הישיבות, תחת השם "יונת אלם", הרומז לשמו ומבטא את היאלמו בגיל צעיר בנסיבות טרגיות. הוא מציין שאלו מעט מזעיר מחידושיו:

"כל החידושים האלו הם כטיפה מים חידושיו שהיו אתו. אם כי דבריו היו קב ונקי, אולם מרוב התמדתו ושקידתו לא עבר יום בבית מדרשו ללא חידוש. המעט מהחידושים האלו אינם משקפים אמנם את גדלו ושעור קמתו בתורה, רק אפס קצהו יש לראות בחידושים אלו מישרותו והבנתו, עמקותו והגיון דבריו".

חידושי תורה מפיו, מלבד אלו שקובצו בספרו "יונת אלם", מוזכרים לרוב בספריהם של חבריו ותלמידיו בוגרי ישיבת מיר, כמו "קובץ ביאורים" של הרב שלום צבי שפירא, "תורת חסד" של הרב בנימין ציילברגר‏ ועוד. מאמרים מסודרים מכתביו נדפסו בקבצים וספרים שונים כמו:

  • תורה אור, שנת תש"ו
  • התבונה (כתב עת), גיליון א, תש"ז

(מתוך ויקיפדיה ומהקדמת "יונת אלם")

 

מספר הצפיות במאמר: 393

שמירה על כבוד האבן עזרא / הרב חנוך העניך בורנשטיין הי"ד
שבת הגדול ופרשת צו / הרב דוד דב מייזליש הי"ד