להבות אש קודש, לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה – שביעי של פסח
ליל ראשון של פסח עבודת הפרט, שביעי של פסח התכללות
בארץ צבי (מועדים פסח ד"ה לבאר את החילוק מהדורת תשפ"א עמ' שצ"ט) הרב אריה צבי פרומר[1] זצ"ל הי"ד מבאר
הרב אריה צבי פרומר הי"ד
וזלה"ק:
הנה כתיב (דברים ל' ד') משם יקבצך, וברש"י (שם שם ג') מביא: מלמד שהקב"ה אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו מישראל ומוציאו מן הגלות[2], דהנה מצינו בקטורת (שמות ל' ל"ד) בד בבד יהיה, שמתחילה ירקח כל מין ומין בפני עצמו ואח"כ יתערבו יחד, ואמרו חז"ל (כריתות ו' ע"ב) כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת, והרמז של י"א סימנים יש לומר דהנה י' הם נגד כלל ישראל, ועם הכלל יכול גם פושע ישראל להצטרף ולהתקבל ביחד עמהם, ומ"מ צריך אותו פושע ישראל לזכך עצמו קצת כדי שיהא ראוי להתפלל בתוך הכלל, וזה הרמז במה דכתיב: בד בבד יהיה, דקודם כל צריך שירקח ויבשם כל מין ומין בפני עצמו, ואח"כ יכול להתפלל בתוך הכלל.
וזה הפירוש באבות (א' ד') אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני. דראשית לכל צריך האדם להשתדל ולייגע עצמו בכל האפשרויות להתקרב לה' יתברך, וזה אם אני לי מי לי, ואחר כל היגיעות, אם לא יתחבר בתוך כלל ישראל, מאומה לא ישא בעמלו. וזהו וכשאני לעצמי מה אני.
וכן הוא בענין הגאולה, בתחילה הגאולה היא לכל אחד בפרט, לפי מה שהוא, וזה משם יקבצך, שהקב"ה אוחז ביד כל אחד ואחד מישראל להוציאו מן הגלות, אך אח"כ ע"י שכל אחד ואחד נגאל ממעשיו, זוכה ע"י זה להכנס לתוך הכלל, וזה עיקר הגאולה, שנגאלים כל ישראל יחד גאולה כללית. ובליל פסח יש גאולה לכל אחד ואחד מישראל בפרט, שעל זה מרמזים ארבעה בנים שבהגדה, שלכל אחד נותנים תשובה מיוחדת וכתיב (שמות י"ג ח') והגדת לבנך, והוא לשון המשכה, שלכל אחד ממשיכין לו גאולה לפי מה שהוא. ובשביעי של פסח יש גאולה כללית, ולכן כתוב [שמות ט"ו א'] אז ישיר [משה ובני] ישראל את השירה הזאת, שכולם כוונו לומר בסגנון אחד ובלשון אחד, מילה במילה בלי שינוי אות אחת, וזה מורה שהיתה השפעה אחת לכל ישראל יחד, ע"כ כיוונו כולם לשירה אחת אות באות. עכ"ל הרב אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד.
ארבע קבוצות שאמרו שירה, כנגד ארבעה בתים בתפלין
בספר מאיר עיני חכמים החדש פרשת בשלח בחלק קדשי יחזקאל מובאים דברים של הרב יחזקאל הלוי מאוסטרובצא
רבי יחזקאל הולשטוק הי"ד
זצוק"ל הי"ד בנו של הרב מאיר יחיאל מאוסטרובצא וזלה"ק:
אז ישיר משה (שמות ט"ו א') כתב הרבינו בחיי (שמות ט"ו י"ח ד"ה ה' ימלך) דבשירת הים יש י"ח פסוקים כנגד י"ח חוליות שבשדרה שעתידים להתחדש בתחיית המתים ולומר שירה, וזהו שרמזו חז"ל במסכת סנהדרין (צ"א ע"ב) שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה עכ"ל.
ונראה הענין שזכו לי"ח פסוקים הוא ממה שצעקו בתפלה כדאיתא במכילתא (מסכתא ויחי בשלח פרשה ב' ד"ה וישאו) על הפסוק (שמות י"ד ב') וייראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה', וז"ל מיד תפסו להם אומנות אבותם אומנות אברהם יצחק ויעקב, עכ"ל, ובתפלה מקדשין הי"ח חוליות שבשדרה כדאיתא במסכת ברכות (כ"ח ע"ב) הני י"ח כנגד מי, א"ר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה. ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי, המתפלל צריך שיכרע עד שתפוקקו כל חוליות שבשדרה [ע"כ מהגמרא]. והנה בפרשת שירה נאמרה ארבע פעמים לשון שירה, אז ישיר, השירה הזאת, אשירה לה', וגבי מרים נמי כתיב (שם שם כ"א) ותען להם מרים שירו לה'. ונראה שהוא כנגד ארבע סוגי אנשים שאמרו שירה, עוברים, ועוללים, יונקים וכל ישראל, כדאיתא במסכת סוטה (ל' ע"ב) ומאלו ארבעה סוגים שאמרו כל אחד הי"ח פסוקים נצרף מספר ע"ב שהוא השם ע"ב היוצא מפסוקים ויסע, ויבא, ויט (שמות י"ד י"ט-כ"א) שבשם הזה נקרע הים כדאיתא בזה"ק פרשת בשלח (נ"ב ע"א) [במהדורה זו הוסיפו כי דברי הזהר מובאים ברש"י סוכה מ"ה ע"א ד"ה אני והו].
ומובן בזה מה שנסמך פרשת תפלין לחוקת הפסח, דפליגי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא על הפסוק (שמות י"ג י') ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, אי קאי אחוקת הפסח או אחוקה דתפלין (עיין עירובין צ"ו ע"א, מנחות ל"ו ע"ב) ובודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים, דהנה בתפלין של ראש יש ארבע בתים (מנחות ל"ד ע"ב) שהם מקדשים את מוחו של האדם, ומהמח נמשך הקדושה לי"ח חוליות שבשדרה, ומהארבע קדושות אלו נעשה השם של ע"ב המשכת החסד [גימטריה חס"ד – ע"ב] ולכך קריאת שמע קודם לתפלה לסמוך גאולה לתפלה (ברכות ל' ע"א) דע"י הקריאת שמע שבתפלין שממשיך השם של ע"ב [בהוצאה זו הפנו לשער הכונות קריאת שמע דרוש ח'] בא הגאולה ולזה נקרא קריאת שמע בשם גאולה, ומובן בזה מה דאיתא במדרש שמות רבה (כ"ג ו') על הפסוק (שיר השירים ד' ח') תשורי מראש אמנה, דעתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא שנאמר (תהלים צ"ח א') שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. ובאיזה זכות אומרים ישראל שירה, בזכות אברהם שהאמין בהקב"ה, ועוד איתא במדרש שם (כ"ג י"א) דלעתיד יאמרו ישראל שיר בלשון זכר שנאמר שירו לה' שיר חדש, ובים אמרו שירה בלשון נקבה שנאמר השירה הזאת. דהנה השירה שנאמרו בקדושת הח"י חוליות שמקבלים קדושה מהמח, המה בחינת נקבה מקבלת השפע, כן הח"י חוליות מקבלים קדושה מהמח ולכך הוי השירה בלשון נקבה, אבל לעתיד יתנשאו לבחינת ראש בחינת אברהם אבינו ע"ה ראש המאמינים, שיהיה השירה בחינת המח שבראש שהוא המשפיע בחינת זכר לכך השירה יהיה לעתיד בשון זכר, וזהו שנאמר תשורי מראש אמנה, שהשירה יהיה בראש המאמינים אברהם אבינו ע"ה שירת המח שירת זכר שירו לה' שיר חדש…עכ"ל הרב יחזקאל אדמו"ר אוסטרובצא זצ"ל הי"ד.
שירת ישראל היא המזכה אותם להקדים הזכרת ה' למלאכים
בספר אור מלא לרב ישראל צבי אדמו"ר מקאסן זצ"ל הי"ד כתב (חלק השמועות שביעי של פסח) וזלה"ק:
הרב צבי ישראל רוטנברג הי"ד
בפיוט יום ליבשה לברכת גאולה[3] יסד הפייטן: ידידים רוממוך בשירה קדמוך, מי כמוך ה' באלים [שירה חדשה שבחו גאולים] ויש לדייק למה שינה מלשון הפסוק [שמות ט"ו י"א] מי כמוך באלים ה', וכי מפני שיבוא על נכון הסוגר[4] יהפוך הפסוק שבתורה.
אמנם נראה שהוא בכוונה על דרך אומרם ז"ל שהמלאכים מזכירים השם אחר שלש תיבות קדוש קדוש קדוש [ה' צבאות] ובני ישראל מזכירים אחר שתי תיבות [שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד]. וראה בספר ישמח משה פרשת יתרו בשם תורת חיים טעם נכון על זה, עיי"ש.
ונראה שזה כוונת הפייטן, ידידים זה בני ישראל, רוממוך בשירות ותשבחות לקב"ה, ואז בשירה קדמוך – שכשאומרים שירה להקב"ה יכולים להקדים ולהזכיר שמו יתברך קודם למלאכים, על כן יסד ואמר מי כמוך ה' באלים, להזכיר השם אחר שתי תיבות. עכ"ל האדמו"ר מקאסן[5] זצ"ל הי"ד.
הנהגת טבע והנהגה ניסית איזו עדיפה?
הרב שלמה זלמן ערנהרייך[6] אב"ד שמלויא זצ"ל הי"ד כותב בספרו טיול בפרדס (ח"א מערכת ח' אות י"ד ד"ה חסד) וזלה"ק:
בתהלים (פ"ט ג') כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם׀ תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם…לענ"ד יש לפרש דה' יתברך מנהיג את העולם בשתי הנהגות[7] בהנהגה טבעיית שהטביע ה' יתברך בעולם בששת ימי בראשית, ולעין אדם נראה לכאורה שהיא מנהגת עצמה בלא שום השגחה, אבל באמת גם הטבע מנהיג הקב"ה, והנהגתו יתברך היא נעלמת בתוך הטבע, ואף שהשגחתו יתברך נסתרה מאוד, עם כל זה המחפש היטב ימצא ויכיר שה' יתברך מנהיג את הטבע בהשגחתו הכללית ופרטית. ואמנם הנהגה השניה היא הנהגה ניסית, שהיא גלויה לכל כמו שנהג עמנו בצאתנו ממצרים וכל אשר עשה משה לעיני כל ישראל, וכן אחר כך ע"י יהושע בן נון ושאר הנביאים ובבית המקדש.
ויש מעלה להנהגה הטבעיית, שאם משפיע ה' יתברך לאחד טובות מלובש בתוך הטבע, אין מנכין מזכויותיו, מה שאין כן בהנהגה ניסיית אמרו חז"ל (שבת ל"ב ע"א) דהעושין לו נס מנכין לו מזכויותיו. אמנם יש מעלה להנהגה הניסיית שעל ידה באים לאמונה, כי הכל רואים שיד ה' הוא, וכמו שכתוב (שמות י"ד ל"א) וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה' בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת ה' וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽה' וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ.
והנה בפרשת שמות כתיב (ג' ט"ו) זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם, ודרשו חז"ל (קדושין ע"א ע"א) לעלם כתיב, העלימהו, אם כן יש לומר ד'עולם' לשון העלמה, דהיינו שמתנהג בהנהגה טבעיית והשגחתו יתברך נעלם ומכוסה בה, על כן נקרא עולם.
ואמנם הנהגה הניסיית מכונה בשם 'שמים' שהוא נגלה ונראה לעיני כל. וגם איתא במדרש (בראשית רבה ד' ז') ד'שמים' נקראו שהכל משתוממין עליה מה הוא ממה נבראו, הרי דשמים נקרא מה שאדם מתפלא ומשתומם עליה, וכן הוא הנהגה הנסיית שמשתוממין עליה, כמו שכתוב (תהלים קי"ח כ"ג) הִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינוּ.
וזה שאמר דוד המלך ע"ה כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי כלומר חשבתי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה, שטוב יותר שהחסד יבוא ויהיה בדרך הטבע שהוא עולם בהעלם, אמנם אח"כ בינותי ונתתי אל לבי שָׁמַ֓יִם תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם…, רצונו לומר ע"י 'שמים' דהיינו הנהגה הנסית שמשתוממין עליה – 'תכין אמונתך', יבואו לידי אמונה וטוב יותר. עכ"ל הרב שלמה זלמן ערנהרייך[8] זצ"ל הי"ד.
הגליון נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 052-6514000 Ybarkai6gmail.com
[1] הרב אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד (האדמו"ר מקוז'יגלוב). מגאוני פולין בתקופה לפני השואה. היה תלמידו של האדמו"ר מסוכטשוב בעהמ"ח אגלי טל ושות אבני נזר, לאחר פטירתו נתמנה ע"י בנו ה'שם משמואל' לראש ישיבת סוכטשוב והוא אז בן ז"ך שנים בלבד. חיבר ספרים שיח השדה, ובתקופה מאוחרת יותר סמוך לימי החורבן את ספרו המפורסם ארץ צבי סוגיות בהלכה (כיום נמצאים ג"ח). הרב מאיר שפירא מלובלין זצ"ל ביקשהו לבוא וללמד בישיבתו, אך מטעמים שונים סירב, אך לאחר הסתלקותו הפתאומית של הרב מאיר שפירא, נענה ובא לעמוד בראש ישיבת חכמי לובלין עד לסגירתה בימי השואה.
ספר זה (חידושיו לתורה) הינו עלים מוצלים מאש ע"י תלמידו נאמן רוחו, הרב יצחק יעקב ארליך זצ"ל שרשם בתקופת לימודיו את השיחות שנאמרו ממנו, וזכה להסכמת והערכת רבו. כשעלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ד הביאם עמו, וכך נצלו שיחות אלו. ממנו גם עדות על גדלותו וקדושתו של רבו, יחד עם גדלותו בנגלה, היה מרומם ונשא בתורת החסידות והסוד וידע כל הזה"ק בע"פ, וגם תיאר את הבכיות הנוראות בעת שהיה עורך תקון חצות. האדמו"ר ומשפחתו נספו כולם בשואה בלא להשאיר שריד. יהיו חיבורי תורתו הקדושה זכר עולם לנשמותיהם. ספר זה (עה"ת) יצא לאור לראשונה ע"י בן תלמידו הרב יהודה ארליך בשנת תש"מ, בשנת תשפ"א יצאה מהדורה חדשה מורחבת.
[2] מפאת ייחודם של הדברים אביא דברי רש"י כמובא בחומשים לפנינו וזלה"ק: על הכתוב: ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים…רש"י: …ועוד י"ל שגדול יום קבוץ גלויות ובקושי כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו כענין שנאמר ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל…
[3] הפיוט יום ליבשה נהפכו מצולים שירה חדשה שבחו גאולים, חובר ע"י רבי יהודה הלוי. בחלק מקהילות האשכנזים שאומרים פיוטים בתפלות ימים נוראים ורגלים, הפיוט הזה נאמר בתפלת שחרית בשביעי של פסח, לאחר קריאת שמע סמוך לתפלת העמידה, בסיום הקטע של 'צור ישראל' לפני חתימת הברכה 'גאל ישראל' הפזמון שחוזר הוא: שירה חדשה שבחו גאולים. וכן הוא נאמר לפי מנהגים מסויימים בסעודת ברית מילה, בשל החרוז המובא בו: הבאים עמך בברית חותמך, ומבטן לשמך המה נמולים.
[4] 'סוגר' נראה שהכוונה המילה המסיימת את המשפט בפיוט, ועליה יסוב ה'חרוז' בפזמון.
[5] הרב ישראל צבי הלוי רוטנברג הי"ד (חוהמ"ס תר"ן-נספה ג' בסיון תש"ד) נין ונכד לעטרת צבי מזידיטשוב. בתיאור תולדותיו בהקדמת הספר מתוארים מעשיו מאז עלה לכס הרבנות לאחר פטירת אביו בתר"פ. בין דבריו: בליל שבת קודש ישא מדברותיו על דרך החסידות, כדבש מתוקות, מלא יראת ה', וביומא דשבתא מסר לן אורייתא על דרך דרוש ורמז, והיה כמין חומר, ובסעודה שלישית עת רעוא דרעווין היה על דרך פרד"ס עמיקא וטמירא יורדים חדרי בטן…
היה יושב ומנגן שירות ותשבחות כנראה עפ"י דברי העטרת צבי (פרשת ויחי) כשהדינין מתגברים והעצבות גובר אז להמתיק הדינין…צריך להמשיך המתקה בקול שיר בנימי הכנור בי"ג מיכלין דרמי…ועד היום מעידין אנשים שהיו בשולחנותיו הקדושים שהזמירות והנגונים היו יוצאים מגדר אנושי ושהיה מזמר ומתפלל למעלה מגדר אנושי. וכל זאת למרות יסורים רבים שעבר בחייו בפטירת שתי נשיו וחלק מילדיו. לבסוף בשואה נספה, ודברי התורה בספר הם זכרו בעולם.
לא כתב בעצמו את דברי תורתו, אלא תלמידיו כתבום וכשנודע לו, התבונן בהם ונתן הסכמתו להם, אמנם הכתבים עברו (לאחר השואה) בקורתו של אחד מגדולי תלמידו הרב יואל צבי ראטה זצ"ל שלאחר המלחמה הגיע לברוקלין. שם הספר נקרא אור מלא ע"י המחבר עצמו הרב ישראל צבי זצ"ל והוא גימטריה של שמו ישראל צבי או"ר במילואו כלומר אל"ף וי"ו רי"ש.
בספר שנדפס לראשונה בברוקלין תשט"ז (מהדורה שלישית תשס"ח ממנה נערכו הדברים) שלשה חלקים, אור מלא של הרב ישראל צבי נחלק לשנים לתורה ולמועדים, החלק השלישי בני שלשים דרשות לשבת הגדול, שבת שובה, וימים נוראים, מאביו של המחבר הרב יוסף רוטנברג. במהדורה זו השלישית מובאות גם ההקדמות לשתי ההוצאות הראשונות, שבכל אחת מהן דברים המעוררים נפש היהודי. בדברי הסיום ההקדמה האחרונה כתב המו"ל משארי משפחתו של המחבר: אם רצוננו להיות מתלמידיו של רבנו צריכין להתרגל לקבל באהבה כל מה שעובר על האדם ולהתקרב ולהתדבק עצמנו יותר ויותר להקב"ה ולהתפלל אליו להוושע בכל משאלות לבנו לטובה ועי"ז יושפע שפע רב בכל העולמות וגם עלינו עדי נזכה להתגלות כבוד שמים וכבודו עלינו יזרח…
[6] הרב שלמה זלמן עהרנרייך (תרכ"ג–תש"ד) היה מגדולי רבני הונגריה לפני השואה, אב"ד דקהילת שאמלויא. ביו"ט שני של גלויות (ז' בסיון) תש"ד הוצא מביתו יחד עם משפחתו ובני קהילתו ברכבות לגיא ההריגה באושויץ, ולאחר ארבעה ימים בי"א בסיון נרצח על קדוש ה' ועלה בסערה השמיימה. יהיו הדברים האלו לעילוי נשמתו הטהורה, ולעילוי נשמות הקדושים שנספו עמו.
בצעירותו למד אצל סבו בעל שו"ת קול אריה (הרב אברהם יהודה שוורץ זצ"ל) מגדולי הונגריה שלמד עדיין אצל החת"ם סופר זיע"א, דבק בהנהגותיו שאמר עליו: רבן של כל הגולה אשר בצלו אנו חיים…ואין אנו מתנועעים מבלעדי שמו וזכרו (של החת"ם סופר). עם דבקותו בחת"ם סופר הלך גם בדרכי אש קודש של הבעש"ט זיע"א, ונכדו רבי שלמה זלמן הלך בדרכו זו.
כתב שו"ת לחם שלמה ועוד ספרים ביניהם ביאור לאגרת הטיול לרבי חיים אחי המהר"ל.
[7] מהדיר הוצאה זו החדשה הפנה עפ"י המחבר עצמו במקום אחר בספרו, לבינה לעיתים דרוש ג' (ר"ה).
[8] הרב שלמה זלמן עהרנרייך זצ"ל הי"ד, רב של קהילת שאמלויא בהונגריה. כתב ספרים ביניהם שו"ת לחם שלמה, אבן שלמה עה"ת ועוד. לעיניו שרפו הגרמנים ימ"ש חבור גדול ומקיף בכת"י על מסכת אבות שעמל עליו במשך כ"ה שנים, וכן שני חלקים מכת"י של חבורו טיול בפרדס, לקוט נפלא בסדר א"ב של דברי דרוש.
כמו כן בהוצאה חדשה שממנה נערכו הדברים, נמצא ספר נוסף הנקרא באותו שם טיול בפרדס הינו ביאורים נפלאים והרחבות סביב 'אגרת הטיול' (לרב חיים אחי המהר"ל). נערך סופית ע"י המחבר עצמו בעצומה של השואה בשנת תש"ב, אולם בדרך פלאית ניצל מכליון כפי שאירע לשלשה חלקים אחרים, ונדפס לראשונה בירושלים ע"י בנו הרב שלמה זלמן (תשי"ז). בתשע"ו נדפס מחדש בברוקלין ע"י נכדו יחד עם שני כרכים של טיול בפרדס שנותרו מהשריפה הגדולה ונדפסו לראשונה בתרצ"ט. כך השתכרנו בכפילא עצם הדפסת אגרת הטיול, וכן ההרחבות הנפלאות של המחבר אשר עלה בסערה השמיימה בימי השואה בסיוון תש"ד, עם בני קהלתו.
ספר דרשות מכת"י, אגרות וכן לקט מכתביו לחנוכה הגדה של פסח, ולשבועות בשם לחם שלמה יצאו לאור בארה"ב במהלך השנים, ניתן לראותם במאגר 'אוצר החכמה'.
