כל זמן שכנסת ישראל מקושרין זה עם זה באחדות גמורה, אין לשונאי ישראל שום שליטה עליהם / הרב יחזקאל שרגא רוטנברג הי"ד
במסכת קידושין (דף ב' ע"א) וכסף מינה לן, גמר 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון. כתיב הכא 'כי יקח איש אשה', וכתיב התם 'נתתי מסף השדה קח ממני'. ו'קיחה' איקרי קנין, דכתיב 'השדה אשר קנה אברהם'. ולכאורה צריכין להבין מדוע התכוון אברהם אבינו עליו השלום לומר בקיחת שדה עפרון הלשון 'קח ממני' למילף מינה קידושי כסף. איזה שייכות יש לכסף קידושין עם קיחת שדה עפרון.
ויש לומר בדרך דרוש דבאמת היינו יכולים למילף כסף קידושין מביזת מצרים, דכתבו המפרשים דהא דנטלו ישראל בעת צאתם מארץ מצרים רכוש גדול, הוא משום דישראל נתקדשו אז להקב"ה, והרכוש נדול היה הכסף קידושין. ומהאי טעמא ירד הקב"ה בעצמו למצרים אף שהוא מלא טומאה, משום דאסור לקדש על ידי שליח. אמנם יש לדחות לימוד זה, שהרי כתבו המפרשים טעם אחר על ביזת מצרים, שהמצריים היו חייבים לשלם לישראל בשביל קושי השיעבוד (ועיין בגמרא סנהדרין צ"א). ושוב אין ראיה על דין כסף קידושין.
אמנם דבר זה אם ביזת מצרים היה בשביל כסף קידושין, או בשביל קושי השיעבוד, נוכל להכריח מקיחת שדה עפרון, דהנה המפרשים כתבו הטעם שהוצרך אברהם לפרוע בשביל השדה ולא לקחה בהחינם, דמבואר בזוהר הקדוש פרשת תרומה (דף קכ"ח ע"א) דעל דבר חינם אינו נמשך עליו רוח קדושה, ואדרבה רוח הטומאה שורה תמיד במקום ריק או על דבר חינם. יעויין שם. ולכן נתן ממון עבור השדה, כדי שלא יוכל הסטרא אחרא לשרות שמה. ומזה יש להוכיח כמאן דאמר (בבא בתרא דף קי"ט) דארץ ישראל אינה מוחזקת לנו מאבותינו, דאם נימא דמוחזקת מאבותינו, למה היה אברהם צריך ליתן ממון עבור השדה, הלא בלאו הכי לא היה דבר של חינם, כי היה שלו (עיין שו"ת חת"ס חלק יו"ד סי' של"א שעמד בזה), אלא על כורחך דאינה מוחזקת.
והנה אם נימא דארץ ישראל אינה מוחזקת מאבותינו, הרי היו בארץ לא להם, אך לפי זה יוקשה מדוע היה קושי השיעבוד. דבשלמא אם לא התחילו מלידת יצחק, שפיר היה קושי השיעבוד כדי להשלים הזמן. אבל כיון שהזמן התחיל מלידת יצחק, למה נשתעבדו בקושי. ועל כן צריך לומר דקושי השיעבוד באמת היה שלא כדין, ובגלל זה זכו ישראל לביזת מצרים בתורת פרעון עבור קושי השיעבוד. נמצא דמקיחת שדה עפרון מוכיח דביזת מצרים לא היה בשביל כסף קידושין, רק עבור קושי השיעבוד. ומעתה שפיר מובן שהוצרך אברהם לומר כאן בקיחת שדה עפרון 'נתתי כסף השדה קח ממני', למילף מיניה בגזירה שווה דין כסף קידושין, שהרי מזה שקנה אברהם את השדה בכסף מעפרון נסתר הלימוד של קידושי הקב"ה בכסף ביזת מצרים כנ"ל.
(הרב יחזקאל שרגא רוטנברג הי"ד, כרם שלמה באבוב, תמוז תש"מ, עמו' נא)
במסכת בבא מציעא (דף כ"ה ע"ב) במתניתין, גוזלות מקושרים הרי זה לא יגע בהן. ואמרינן עלה בגמרא דלשבקינהו עד דאתי מרייהו ושקיל להו. יש לומר בזה על דרך הרמז, דידוע דכנסת ישראל נמשלו ליונה. וזהו 'גוזלות מקושרים', כל זמן שכנסת ישראל מקושרין זה עם זה באחדות גמורה, 'הרי זה לא יגע בהן', אין לשונאי ישראל שום שליטה חס ושלום עליהם, 'עד דאתי מרייהו ושקיל להו', זהו הקב"ה מרן דבשמיא שיובילם לאהליהם לשלום בגאולת עולם.
(הרב יחזקאל שרגא רוטנברג הי"ד, באגרת ששלח לתלמידו בימי מלחמת העולם השניה, שם, עמו' נג)
הרב יחזקאל שרגא רוטנברג (ראטענבערג) הי"ד, מחשובי חסידי באבוב, נולד בקראקא, לאביו הרב זאב וולף בשנת תרנ"ט (1899), ונקרא על שמו של האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא זצ"ל, שנפטר באותה שנה.
מילדותו נודע כעילוי. בהיותו כבן חמש עשרה נעשה חסידו ותלמידו של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם הי"ד מבאבוב, שחנך אותו לתורה וליראה, לחסידות ולמידות טובות, וחיבב אותו מאוד. בשנת תרפ"א התחתן עם בת דודו ר' הרשל קלסנר מקראקא, ולאחר שלא הצליח במסחר, הוא סבל מדוחק רב, ואשתו חלתה. לאחר שכתב לאחיו מכתב ובו תיאר את מצוקתו, ראה רבו את מכתבו וכתב לו מכתב עידוד ותוכחה, בניסן תרפ"ב:
ב"ה ג' ויקרא תרפ"ב באבוב יע"א
שלום וישע רב לכבוד ידידי האברך המופלג החסיד נכון וחכם לכשירצה כש"מ יחזקאל יחי'.
מכתביך כולם הכתובים לאחיך ר' מענדל'י נ"י היה למראה עיני והגם כי תש כחי מאד מרוב העבודה הכנת החג הבא עלינו לטובה, עם כל זה פניתי אליך לקיים בך מצות 'הוכח תוכיח', כי נלאתי נשוא ההתנצלות שלך אשר אינם ראוים לך ולדכוותך לצבור דאגות שונות וליזול ולכריז כהאי רוכלא ומלאת כל כליך בספיקות בכל פרט ופרט, וזאת הביא אותך לידי התרשלות לבלתי עשות מאומה. ובלתי שום ספק כי זאת היא עצת היצר שהכניס בלבך רעיונות כאלה וידמה בנפשך כי הנך שלימזלניק ואינך ראוי לשום דבר. לא זו הדרך. יש ויש כמה אנשים בזמן הזה מסובכים בסבך הדאגה רחמנא ליצלן יותר ממך, ותקוותם תעודדם לעשות בחריצות ידיים, וברצות ד' דרכם עושים חיל. וכמו כן תוכל גם אתה בעזרת ה' יתברך לעשות העקוב למשור והרכסים לבקעה, אם לא תלך בחקירות שונות, רק בפשטות. וכבר אמרתי לך כמה פעמים, אל תחכם הרבה, רק הלוך עמו בתמימות, והיה זריז ונשכר. וה' יתברך יזמין פרנסתך בריווח ולא בצמצום, בהיתר ולא באיסור, בנחת ולא בצער. וזוגתך תחיה תתרפא במהרה ברפואה שלימה מן השמים, ותחוגו החג הקדוש הבא עלינו לטובה בהכשר ובדיצות.
ידידך הדורש שלומך באהבה רבה, מחכה לגדולתך ולטוב לך.
הק' בן ציון הלברשטאם
בשנת תרפ"ג מינה האדמו"ר מבאבוב את הרב יחזקאל שרגא רוטנברג לנאמן ביתו ולכותב האישי שלו. לצד עבודתו זאת כמשמש בקודש, הרב יחזקאל שרגא ללמוד ש"ס ופוסקים, ולחדש חידושים.
הרב יחזקאל (יחזקאל'י) שרגא נודע כתלמיד חכם פיקח, חסיד ועניו, עדין מנגן ומלחין, האהוב על כל חסידי באבוב, כאיש אשכולות וכליל המעלות. על אף היותו מטופל בבנים, עסק רבות בצדקה ובגמילות חסדים בסתר. בשמחת נישואין היה משמח את הנאספים בבדחנות וחרוזים, לשם שמים.
בתחילת מלחמת העולם השנייה גלה האדמו"ר מבאבוב מעירו, והרב יחזקאל שרגא נותר להתגורר בבאבוב למשך כשנתיים, יחד עם קבוצת חסידים. כאשר הגיע עליהם הידיעה הנוראה על כך שהאדמו"ר נהרג על קידוש ה' בעיר לבוב ביחד עם חלק מבני משפחתו, התמלא ביגון ואנחה, אך מיד התחזק, שלא ליפול לייאוש ועצבות, ואמר 'כשהגנרל נופל, צריכים החיילים להמשיך במערכה'.
בראש חודש אלול תש"ב, גורש עם יהודי באבוב לבלזיץ, שם נספה עם ילדיו, אברהם שלמה, וולף, יעקב יצחק, אלטא בילא ושינדל, בו' באלול תש"ב. הי"ד.
מכתבים ממנו הובאו במספר מקורות: עץ חיים, באבוב, כז, עמו' תצ"ב; אתר בית המכירות ברנד; אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ו, עמודה 1147; הסכמה משנת תרצ"ט בספר 'זקני מחנה יהודה'.
