גודל מעלת המשמח חתן לשאת את אשתו לשם שמים / הרב פסח דוד הלוי רבהון הי"ד

ב"ה אמסאנא, סי' צ"ג "דברי דוד" מדור אגדה.

בכתובות י"ז רב אחי מרכיב לה אכתפיה ומרקד. אמרו ליה אנן מה למיעבד הכי. אמר להם אי דמיין עלייכו ככשורא לחיי, ואי לא, לא. הדקדוקים ידועים. ואמרתי על פי שכתב דודי זקני הגאון הקדוש החוות דעת זצ"ל בספר "נחלת יעקב" לפרש הגמרא ברכות "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות". ודקדק מה טובה של מצוה זו, כיוון שהחתן יש לו לב שמח בלאו הכי.

ותירוץ דעיקר תכלית נשיאת אשה לשם שמים, לשם פריה ורביה, דהרי אי אפשר לבא לגודל שכר התקוה כי אם על ידי בנים, ואברהם אבינו עליו השלום אחר שאמר לו ה' יתברך "שכרך הרבה מאד", אמר "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי". וזה מעלות הנושא אשה לשם שמים, אשר נאמר עליו "מצא אשה מצא טוב". ועל זה בוודאי יש לשמוח כשמחת בית השואבה. מה שאין כן בנושא אשה לשם תאווה, אז מן ההיתר יסיתנו היצר הרע אל האיסור כדרכו של היצר הרע. ועל זה נאמר "מוצא אני מר ממות את האשה". ואם כן מי שנושא אשה הוא בסכנה גדולה, שדבר שיש בו תאוות החומריות גדולת הערך, עד שאמרו שהוא א' מששים בגן עדן, מחויב האדם להתאמץ בכל כחו לבטל תאוותו עד שהוא כאלו כפאו שד, ויהיה כוונתו רק לשם שמים. וזהו מגדולי הניסיונות.

על כן מצוה על כל העומדים שם לשמחו לדבר מצוה, ולהודיע לו כמה הוא זוכה על ידי זה. אבל אלו המשמחים המבהילים בתערובת אנשים ונשים, עליהם נאמר "ותהי עונותם על עצמותם". ולפי זה יש לומר דזה גופא בא רב אחא לעורר להחתן שיתכוון לשם שמים ולא לתאווה גשמיות. והיה מרכיב להכלה אכתפיה, דהכל יודעין שעשה כן משום דדמיא עליה ככשורא, דאי לאו הכי בוודאי לא היה עושה כן. וזה מוסר השכל להחתן, דמה ר' אחא שיצרו תוקפו ביותר משום ד"מים גנובים ימתקו", ובכל זאת בידו לגבר על היצר הרע ולרקד עם הכלה ככשורא, בלי שום מחשבה זרה, מכל שכן החתן, שהיא לו פת בסלו, ועל ידי זה אין יצרו תקפו – עיין יומא י"ח – דבוודאי נקל עליו להתגבר על היצר ולעשות לשם שמים, ועל ידי זה יזכה לרב טוב הצפון אשר עין לא ראתה.

פסח דוד רעבהאן

(בית ועד לחכמים, שנה ו חוברת א, תשרי תרפ"ז, עמו' סט)

הרב פסח דוד הלוי רבהון הי"ד, נולד בבוקובסק להוריו ר' משה ויוכבד מירל בת הרב שבתי יצחק מילר, בשנת תרמ"ב (17.02.1882). היה מתלמידיו של רבי יהודה פנחס בומבך אב"ד אושפצין ומחבר ספר "אוהל יהושע". הרב פסח דוד התגורר בעיר אמסאנא (Mszana Dolna) שליד טימבורג בגליציה. הוא נשא לאשה את מרת מלכה בת הרב יהודה ליבוש שטרן. הוא הפיץ תורה לתלמידיו ונודע כתלמיד חכם גדול חריף ובקי. לפרנסתו הוא עסק במסחר, 

הוא כתב חידושים רבים שרובם אבדו בשואה. חידושיו על מסכת ברכות, שנמצאו על עותק של המסכת שלו ששרדה ברובה, יצאו לאור בידי בנו ר' פנחס בקונטרס "זכרון דוד" (שצורף לספר "ילקוט הפלאות" ברוקלין תשל"ג, ולספר "ארך אפיים", ברוקלין תשל"ח, תשמ"ו ותשנ"ח).. לקונטרס זה נוספו מספר מאמרים נוספים של הרב רבהון, אשר לוקטו מתוך כתבי עת תורניים שונים.

הרב פסח דוד, הרבנית מלכה, תלמידיו וכתשע מאות מיהודי העיר נרצחו בגיא ההריגה ביום ו' באלול תש"ב (9.8.1942). הי"ד.

בתם הרבנית אסתר נספתה עם בעלה הרב משה קלוגסבאלד עם כל יוצאי חלציהם.

כלתם טויבא (אשת ר' יעקב רבהון) בת הרב אברהם גרשון שוימר מקרקוב וילדיה יצחק אייזיק ומשה, שגורשו למחנה ההשמדה בלזיץ בי"ז באלול תש"ב.

כן נספו הורי אביה של הרבנית מלכה, יצחק וחיה שטרן שנרצחו בב' בשבט ת"ש בעיר לימוניב, אמה של הרבנית מלכה, הרבנית ריזל, אחיה של הרבנית מלכה, בצלאל, בנימין ויחזקאל ואחיותיה. הי"ד.

מילדיהם שרדו בנם פנחס, שבתי, צבי הירשל ויעקב, ובתם שרה רחל טאובר.