גדול זכות המשתטח על קבר איש צדיק / הרב שלמה זלמן ווייסברג הי”ד
מה שאמרתי בשעת הקמת המצבה בשנת תרצ”ב ביום צום העשירים הוא עשרה בטבת על ציון כבוד אאדמו”ר מו”ה מרדכי יצחק זללה”ה, ומהם גם דברים אשר אמרתי בשעת הקמת המצבה על ציון חמותי בשנת תרצ”א יום א’ דסליחות בעיר קאשוי […]
מקור מקומו טהור מהנהגת הקמת מצבה רמזה התורה הקדושה “היא מצבת קבורת רחל עד היום”, ויש לדקדק בייתר הלשון “היא מצבת קבורת רחל”, דזיל קרי בי רב שאם יעקב אבינו עליו השלום העמיד המצבה על קבורת רחל, פשוט שהיא מצבתה. וגם אומרו “עד היום” מה בא להשמיענו.
המלך יאשיהו כאשר שרף וטימא במות ירבעם, כאשר יסופר בקרא (מלכים ב’ כ”ג) “ויאמר מה הציון הלזה אשר אני רואה. ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהי’ם אשר בא מיהודה כו'”. הנה זה ששאל דווקא על ציון זה צריך ביאור, וגם התשובה “אשר בא מיהודה” מאי נפקא מינה מהיכן בא.
בפרק ב’ דמסכת שקלים משנה ה’ איתר “מותר המת ליורשין. רבי נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו”. ויש לדקדק דהאי תיבת “לו” מיותר דהכי איבעי למכתב “בונין נפש על קברו”. ובירושלמי שם תני “רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונם”. והיא תמיהה שהרי יעקב אבינו עליו השלום העמיד מצבה על קבורת רחל הצדקת אמנו זכותה יגן עלינו אמן, וגם במלכים הנ”ל מצינו על קבר איש האלהי’ם היה ציון. ובמדרש רבה בראשית כ”ב י”א מביא גם כן דברי רבן שמעון בן גמליאל אלו ומסיים “למדנו שנקראו ישראל על שם רחל, שנאמר הבן יקיר לי אפרים”. והיא מקושיא הבנה, מה מייתי ראייה מהתם. אדרבה מהתם מוכח כנ”ל דעושין ציון אף לצדיקים.
ובעזרת ה’ יתברך נראה לעניות דעתי לפרש בדרך אגדה, דהנה עניין המצבה אית ביה שני תועלת. יש לומר משום יקרא דמותא, וכדברי החכם מכל אדם (משלי י’) “זכר צדיק לברכה כו'”, וכמו דקיימא לן דאין לומר קדיש על אבותיו יותר מי”א חודשים כדי שלא להחזיקם לרשעים אשר משפטם בגיהנם שנים עשר חודש (עיין מה שכתבתי בזה העניין בביאורי “אז יקהיל שלמה” על המהרי”ל בפתחא זעירא אות ד’) כמו כן מחוייבים להקים מצבה להראות שהוא בגדר שרוצין להזכירו, כי “זכר צדיק לברכה”, ולא חס ושלום בגדר רשעים שאין לזוכרם. וגם אית בית משום יקרא דחיי לידע מקום הנפטר אם הוא איש צדיק אשר דבריו נשמעין בשמים, לילך להשתטח על קברו על כל צרה שלא תבוא שיהיה למליץ יושר ויתפלל ויבקש רחמים עליו, כדמצינו אצל כלב שהלך להשתטח על קבר אבותיו להנצל מעצת מרגלים, וכמו כן מצינו טובא בש”ס, וכדרשת חכמינו ז”ל (במסכת בבא מציעא) “גפן ממצרים תסיע” ישראל נמשלו לגפן, מה גפן זה העץ מחזיקו, אף ישראל החיים נשענים על המתים. וכמו כן כתב בזוהר הקדוש שמות דף ט”ז מובא בטעמי המצוות חלק ד’ דף ל”ו שאם לא היו המתים מתפללין על החיים, לא היו החיים מתקיימין. עיין שם. וגדול זכות המשתטח על קבר איש צדיק, כמבואר בספרים הקדושים. עיין קב הישר פ’ עמוד א, עיין שם.
הנה הנפקא מינא בין אלו שני הטעמים הוא, שאם הקמת המצבה משום יקרא דמותא אז למותר ליכתוב תוארים ושבחים על המצבה, כי די בזה שמעמידין האבן ומפתחין שמו להזכירו. אבל אם הקמת המצבה משום יקרא דחיי, ניחא אם האיש הצדיק היה מפורסם והכל יודעין אותו, אז למותר המה התוארים והשבחים לפתח על המצבה. אבל אם הצדיק היה מעלמא דאיתכסיא, מאנשי צניעי מהצנע לכת עם ד’, או שבא לכאן ממקום אחר על פי סיבה, אז בוודאי ההכרח לכתוב תוארים לידע ולהודיע כי כאן נטמן איש צדיק איש אלהי’ם, כדברי הנועם אלימלך זיע”א שהוא איש על האלהי’ם, מושל על מידת הדין כדי להמתיקו, כמאמר חז”ל “מי מושל בי, צדיק”, כדי לילך להשתטח ולהתפלל על קברו, וממילא לאיש צדיק כזה אין האבן שמעמידין לתועלתו לזכרון, אחר כי זה זכרונו לטובה שבאין להתפלל ולהשתטח על קברו, וודאי משום דדבריו נשמעין בשמים, ולאיש צדיק כזה על פי רוב יש לו בנין מעלי שהדריכם על דרכי התורה והיראה, מלבד שבניו מזכירין אותו לטובה “כך אמר לנו אבא”, אלא גם ביני שאר אינשי נזכר לברכה באומרם על צאצאיו “אשרי ילדתם”.
ולפי זה מיושבים כל הפסוקים דבספר לקוטי בית אפרים ממ”נ דרש ד’ מביא פסיקתא שיוסף ביקש מאביו גם אם לא היה בידך בשעת מיתת אמי להכניסה למערת המכפלה היה רוצה לסייעו שיהא קוברה שם אחר כך, והשיב לו יעקב אבינו עליו השלום שהיא מוכרחת לנוח שם כאשר יגלו ישראל בגלות על ידי נבוזרדן יעברו דרך קבורתה ויבכו ויתפללו ותעמוד רחל מקבורתה לבקש עליהם רחמים, כמאמר הקרא “רחל מבכה על בניה”. וה’ יתברך משיב לה “ושבו בנים לגבולם”. עיין שם.
וזה פירוש הקרא “ויצב יעקב מצבה על קבורתה”, אבל זה האבן היה רק משום יקרא דחיי שידעו היכי קבורתה, אבל משום יקרא דמותה “היא מצבת קבורת רחל”, פירוש היא זכרונה “עד היום”, מה שאנו רואים שיוסף לא קברה במערת המכפלה ואף שהיה ביכולתו, ודאי מטעם שהשיב יעקב אבינו עליו השלום כדי שכאשר יגלו יתפללו על קברה ויוושעו, אם כן זה זיכרונה לטובה שהיא צדקת שדבריה נשמעין בשמים.
וזה פירוש הברייתא דרבי נתן אומר מותר המת שייך לו, ועושין מה שהיא לתועלתו. ומה היא תועלתו “ציון על קברו להזכירו”. ועל זה פליג רבן שמעון בן גמליאל דזה אינו כלל בכל מקום ובכל אדם, הרי אין עושין נפשות לצדיקים דייקי, להם אין צריך הנפש, היינו המצבה, לתועלתו, כי דבריהם, פירוש מה שבכוחם בדבריהם להמתיק הדין מעל ישראל היא זיכרונם שבאין לבקש רחמים על קברה. נמצא להלכה רבן שמעון בן גמליאל גם כן סבירא ליה כרבי נתן שעושין לצדיקים מצבה, אבל במותר שעושין לתועלת המת, גבי צדיק עושין דבר אחר, כי המצבה אינה לתועלתו, ועל זה שפיר הוא דמביא שם במדרש ראייה למדנו ישראל נקראו על שם רחל, ולמה, משום שהיא מסרה נפשה אליהם לבקש רחמים אליהם בגלות, ועל זה רמזה התורה הקדושה “היא מצבת רחל עד היום“, שזה מצבתה שעד היום מונחת שם, אבל מצבת האבן איני צריכה לתועלתו.
ובזה מובן מה ששאל המלך יאשיהו “מה הציון הלז”, דייקי על זה שאל שראה ציון עם תוארים גדולים ושאם אם הוא איש צדיק למה לו התוארים, הלא הכל יודעין. על זה השיבו הוא איש אלהי’ם שבא מיהודה, שאינו מכאן ולא מכירין אותו לאיש צדיק, ומוכרחין לרשום ולפתוח על האבן שהוא איש צדיק.
[…] ה’ יתברך ברוב רחמיו וחסדיו יזכנו בבריאות גפנו ברמ”ח אברנו ושס”ה גידנו לגדל צאצאינו על דרכי התורה והיראה לחופה ולמעשים טובים מתוך נחת והרחבה ופרנסה ברווח והצלחה בכל העניינים ונזכה לביאת משיח צדקנו וגואלנו במהרה בימינו אמן, כן יהי רצון.
(מתוך קונטרס “יצחק לזרעו” בהקדמת שו”ת “שאל שלמה”)
הרב שלמה זלמן ווייסברג הוציא לאור את הקובץ התורני “שערי אורה” בהומנה תרצ”ה ובשנת תרצ”ג הוציא לאור את ספרו “אז יקהיל שלמה” על ספר מהרי”ל עם שו”ת “שאל שלמה”. הספר זכה להסכמות הרב שמואל פירר אב”ד קראס, ר’ יעקב חיים סופר מחבר “כף החיים”, הרב יוסף אלימלך כהנא אב”ד אונגוואר, האדמו”ר רבי ישראל האגר מוויזניץ’, הרב שאול בראך אב”ד קאשיו, הרב אשר לעמל סג”ל שפיטצר אב”ד קחרכדורף, רבי אברהם שלום הלברשטאם משינאווע, הרב שמואל דוד הלוי אונגר אב”ד נייטרא, הרב יהושע בוקסבוים מגאלאנטא, הרב עקיבא סופר מפרעסבורג והרב יהודה ליב צירלסון אב”ד קעשנוב והרב הכולל של מדינת בסרביה.
הרב שלמה זלמן וויסברג, תלמיד חכם מהומנה (סלובקיה), נולד בסביבות שנת תרנ”ה (1895) בסטראפקוב. היה נשא לאשה את מרת פיגא יענטא בת הרב משה יהודה האס מקאשוי. אביו של הרב שלמה זלמן, הרב מרדכי יצחק ווייסברג (תרכ”ד-תרצ”ב) מהומנה, היה בנו של הרב אברהם יהושע העשיל ב”ר מרדכי יצחק דומ”צ סטראפקוב שהיה נכד מרת בריינדל, אחותו של הרב הצדיק בעל “אוהב ישראל” מאפטא (ראה עלי זכרון, ז, עמ’ נד-נז, שיתכן והיה מענף משפחתי אחר, ודרכו היה הרב שלמה זלמן ווינברג גם מצאצאי ה”אוהב ישראל” עצמו, כפי שנראה מחתימתו בהקדמת ספרו “שאל שלמה”).
תשובה אליו הודפסה בספר “לבושי מרדכי” מאת הרב מרדכי ליב ווינקלר, סי קצט, ובשו”ת “משנה שכיר” או”ח סי’ יג, מאת הרב ישכר שלמה טייכטל. חידושים ממנו פורסם בכתב העת הנשר, ב, סי’ קיג, בספר איגרי דבי הילולי, א: תשנ”ז, עמ’ קצט. הוא השתתף בקובץ “חכמת שלמה” שהוציא הרב חיים יהודה אהרנרייך לכבוד יובל חמישים שנות הנישואין של ר’ שלמה ואיזא לייטנר מהומנה.
בראשית שנות ה-40 הוגלו הרב, רעייתו וששת ילדיהם: רבקה (בת 13), אברהם יהושע (בן 11), מרדכי יצחק (בן 9), רחל (בת 8), דוד (בן 6) ומנחם (בן 3), למחנה הריכוז סרד (סלובקיה) ונרצחו באזור לובלין. הי”ד. (בדף עד נוסף נזכרה בת בשם אסתר פרומט). הי”ד.
מספר הצפיות במאמר: 140
