כל מה שנמצא בעולם – נמצא בתורה / הרב שימן גולדברג הי"ד
"מים עמוקים דברי פי איש נובע מקור חכמה" (משלי יח).
משה קבל תורה מסיני. תורה שבכתב ותורה שבעל פה. התורה שבכתב הוא המקור, המראה-מקום, הציון, התורה שבעל פה היא הגלגל והמכונה, המולך ומביא, הנושא ונותן בכוחו הגדול, בכוח שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, ובכח הפלפול והסברה, ומוציא במשפטו כל הדינים הנבלעים התורה שבכתב. התורה שבכתב היא התוכן, והתורה שבעל פה היא הפרשן המבאר. התורה שבכתב היא רק חמשה ספרים, אבל תכיל בקרבה כל החיים הרוחניים והחומריים, כל החוכמות שבעולם. כל מה שנמצא בעולם נמצא בתורה, כמו שאמר התנא בן בג בג "הפך בה והפך בה, דכולא בה" (סוף פרק ה דאבות) וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא (תענית ט.), והכול הוא על ידי כוח המכונה הגדול, הלא הוא התורה שבעל פה, באמצעי הי"ג מדות והפלפול. המגלה את כל הדברים הנעלמים והמכוסים המברר ומלבן את כל הדבר הקשה ומפה כל דבר "בשלש עשרה" הנפות כסולת נקיה.
מיום שנתנה התורה בסיני עד היום הזה היא מתגדלת ומתרחבת על ידי חכמי ישראל שבכל דור ודור באמצעי הי"ג מדות ובפלפול וסברה. והתורה נמשלה לתאנה שמוציא ממנה פירות בכל עת (עירובין נ"ד.) האמצעים האלה, רוצה לומר הי"ג מדות, הפלפול והסברה, מלבד מה שיש בכוחם לחדש דברים חדשים ולהוציא תולדות שונות, הנה עוד יכולים המה להזכיר דברים נשכחים. בימי אבלו של משה כשנשכחו שלשת אלפים הלכות, בא עתניאל בן קנז והחזירן מתוך פלפולו (תמורה ט"ז.) והאמורא הגדול רבי חנינא אמר לרבי חייא משכחתא תורה מישראל מהדרנא לה בפלפולי (בבא מציעא פ"ה:). אומנם התורה שבכתב היא היסוד והמקור והתורה שבעל פה היא נחל נובע, נהר שאינו פוסק, מים עמוקים שאין להם סוף. ויותר שהננו מוסיפים להעמיק בה, הננו מוצאים בה חדשות, ואי אפשר לבית המדרש בלא חידוש (חגיגה ג'.).
כשם שאי אפשר לצייר ישראל בלי תורה, כך אי אפשר לתורה להתקיים בלי פלפול. ועיקר נשמת התורה וכוח חיותה הוא הפלפול והסברה. וזה שאמרו חכמינו ז"ל תוספתא של הקב"ה גדולה מן העיקר (מדרש רבה דברים פ"א י"ג), הכוונה כי התורה שבכתב היא היסוד והעיקר וקטנה הוא בכמותה. ודבר תורה הם כהררים התלויים בשערה (ספרי האזינו) ואשר למרעית עין אינה מספיקה להשקיט ולהשיב על כל הקושיות והספיקות המתחדשות יום יום. אך ורק על ידי הי"ג מדות ובכוח הפלפול והסברה היא נדרשת על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות (מנחות כ"ט:) ומסיני קבל משה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ולכן היא נקראת ומיוחסת להקב"ה בשם תוספתו של הקב"ה. וזה הטעם מה שהתורה שבעל פה לא נתנה לכתוב (תמורה י"ד: גיטין ס'.), כי אין לה סוף וגבול ואי אפשר לכתוב הכל על גוויל, ולו יהא מידתו כמידת הארץ (ועיין שבת י"א.). ואף שרבי סדר ששה סדרי משנה אשר יכילו בקרבם כל התורה שבעל פה, כמו שאמרו כמה הלכות נאמרו למשה מסיני וכולן משוקעות במשנה (ירושלמי פיאה פ"ב הל"ד) ועד שתלמידו הגדול אילפא התפאר כי מי שישאלו מתניתא דרבי חייא ורבי אושעיא ולא יראה כי כבר קדמם רבי במשניות שלו, ייפול ויטבע בנהר (תענית כ"א). בכל זה עוד היינו משמשין כעוורים בצהרים, ועוד לא תספיק המשנה להורות ממנה הלכה. והמורין מתוך משנתם, הרי הם מבלי עולם (סוטה כ"ב.) עד שבא רבי יוחנן ועשה פירוש נפלא על המשנה בשם תלמוד ירושלמי, אך הוא כמעט בלי פלפול (בבא מציעא פ"ה.) עד שבאו רבינא ורב אשי והפליאו לעשות את התלמוד הבבלי בנין יקר ונעלה בפלפול ושכל עמוק, ועשו ציצין ופרחים לתורה (שבת קמ"ה:) ומפורש באר היטב. התלמוד הוא רוח אפינו ונשמת חיינו ממנו אנו חיים ומימיו אנו שותים. מאז ועד עתה הננו הולכים בעקבותיהם לדרוש ולחקור על שרשי ההלכות, להקשות וליישב, לבנות ולסתור, לספק ולפשוט.
וקראתי הספר הזה בשם מקור חכמה על דרך אמרם ז"ל חכמת זה סדר קדשים (שבת ל"א.) יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שלא ימוש התורה מפינו ומפי זרענו זרע וזרענו מעתה ועד עולם אמן.
מיעלעץ י"א אדר שנת תרס"ז לפ"ק שימן גאלדבערג.
(הקדמת המחבר, מקור חכמה)
הרב שימן גולדברג, נולד בסביבות שנת תרמ"ה (1885) בעיר צאזמיר שבפולין, לאביו הרה"ח רבי אברהם חיים גולדברג ולאמו מרת טעמא שרה בת רבי שמואל כ"ץ שהיה מחסידי קוצק וגור. סבו של הרב שימן, הרה"ח רבי משה מענדיל גולדברג, היה מחשובי חסידי דזיקוב שבשנת תרמ"א עלה לארץ ישראל.
הרב שימן היה חתנו של רבי מרדכי זילבר ממעליץ, ואחר נישואיו התגורר בעירו של החותן. עוד בצעירותו התפרסם הרב שימן כעילוי נפלא ובקי עצום. כבר בהיותו בן עשרים ושתים שנה הוציא לאור את ספרו "מקור חכמה" על מסכת תמורה, עם הסכמות נלהבות של גדולי ישראל. הוא נודע כגאון הבקי וחריף עצום בפלפולה של תורה. בתקופת האדמו"ר רבי אליעזר הגר, מחבר ספר "דמשק אליעזר", העביר הרב שימן שיעורים בישיבת ויזניצא, והיה שם בשנת תרצ"א. הבחורים במחוז גליציה שרצו להתקבל ל"ישיבת חכמי לובלין", היו נבחנים אצלו, והיו צריכים להיות בקיאים בלפחות מאתיים דפי גמרא בעל פה. לאחר פטירת הרב מאיר שפירא וייסוד השלטון הרוחני ב"ישיבת חכמי לובלין", נמנה הרב שימן נמנה על המשגיחים הרוחניים בישיבה,
נספה בשואה עם אשתו וכל יוצאי חלציהם.
אחיו, הרב מאיר גולדברג מלונדון, נולד במעליץ שבגליציה' ונפטר בי"ג בניסן תשט"ז.
על תולדות קהילת מעליץ ועל קורותיה בתקופת השואה, עד להשמדה בשנת תש"ב (1942) ראה באתר zchor.