אם ישראל מתנהגים בדרכי אבותיהם, יכולים על ידי רחמים להחזיר זכות אבות / הרב מנחם מנדל פנט הי”ד
ב”ה ערב יום הכיפורים שנת תרצ”ג לפ”ק פה דעעש יע”א.
ברך לקחתי וברך אשיבנה, ליקר רוח איש תבונה, ה’ יתברך ייטיב לו החתימה, ויראהו בנעימה בביאת ינון ברינה, ה”ה אהובי ידידי וידיד נפשי בחור מעם, נותן לשבח טעם, חריף ובקי, משנתו זך ונקי, איש חמודות, מושלם במעלות ומידות, לפלפל בהלכה ואגדה לו עשר ידות, מפורסם לתהלה, תוך בחורי סגולה, כש”ת משה זאב פריעדמאן נ”י ויופיע עד ביאת גואל.
מכתבו הנעים הנכתב בששר המליצה לנכון הגיע לידי, ואחיש להשיבך בדבר תורה שעלה ברעיוני בראש השנה הבא עלינו לטובה.
א. בתחנון אנו אומרים “ברוגז רחם תזכור, ברוגז עקידה תזכור, ברוגז תמימות תזכור”. ויש לפרש ההמשך של שלשה זכירות האלו, בהקדם דברי קדוש זקיני ב’כנסת יחזקאל’ חלק הדרוש דרוש ד’, שמפרש הגמרא דראש השנה (ט”ז ע”א) אמר רבי יצחק למה תוקעין וכו’. עיין שם. ומביא שם דבר משמיה דהגאון בעל ‘נודע ביהודה’, דהנה איתא בשבת (נה ע”א) תמה זכות אבות. ופליגי שם אמוראי מאיזה זמן תמה, ואיתא שם דאפילו למאן דאמר תמה בימי אליהו, אף על פי כן בימי חזאל הוחזר להם על ידי רחמים. עיין שם.
והנה ידוע כי אנו תוקעין תשר”ת לעורר זכות שלשת אבות, כדאיתא בזוהר הקדוש, על כן קמתמה רבי יצחק ולמה תוקעין הלא תמה זכות אבות, וקמתרץ על זה, רחמנא אמר ‘תקעו’, כלומר על ידי רחמים אפשר להחזיר זכות אבות כמו שהוחזר בימי חזאל. עד כאן דברי בעל הנודע ביהודה.
ואמר על זה זקיני ז”ל, דזה דוקא אם ישראל מתנהגים בדרכי אבותיהם, אז הוא לטובה, אפילו אם הבן אין ממש כמו האב, כיון שלא עזב המסילה והולך בדרכי אבותיו אז מועילה זכות אבות, אבל אם חס ושלום הבן עזב את הדרך אשר הלכו בו אבותיו, אז הזכות היא לחסרון, שאומרים שבנו של צדיק כזה הוא כל כך רע, והיה לו ממי ללמוד דרך ד’. עיין שם.
וזהו שאמר “ברוגז רחם תזכור”, דהיינו מדת הרחמים, ואז “ברוגז עקדה תזכור”, דהיינו שעל ידי רחמים הוא מזכיר את העקידה, כמו שהיה בימי חזאל. ו”ברוגז תמימות תזכור”, דהיינו רק לצד תמימות שבישראל תזכור את העקידה, אבל לא לצד רשעות שהוא לחסרון, ואתי שפיר.
ב. בתהלים (כז,ג) “אם תקום עלי מלחמה בזאת בוטח” וגו’. יש לפרש על פי מה שאמרת לי בשם דודך נ”י, שאמר בשם גדול אחד לפרש הפסוק (תהלים צב,ז) “וכסיל לא יבין את זאת”, דהיינו כי “זאת” הוא בגימטריא “צום קול ממון”, שהוא תשובה תפלה וצדקה. “וכסיל” דהיינו הרשע אינו מבין את “זאת“, עד כאן.
וזה שאמר דוד המלך עליו השלום, “אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח”, דהיינו בגימטריא של “זאת” שמכוון ל”צום קול ממון”, והוא תשובה תפלה וצדקה, שהם מעבירים את רוע הגזרה. ואתי שפיר.
אודות שאלתך איזה סוגיא למדו כאן על שבת תשובה, אדוני אבי מורי ורבי נ”י קבע ללמוד סוגיא דמצות לאו ליהנו ניתנו (ראש השנה דף כח ע”א), ונזדמן שלא דרש עליה אדוני אבי מורי ורבי ני כי הוט אינו בבריאות השלימה, שיש לו כאב הרגלים, ה’ יתברך ירפא אותו במהרה. לא למדתי אותה בעיון, כי למדתי עם אחי הבחור ישראל נ”י את דרשת הבר מצוה.
ואודות שאלתך מה עושה הבחור יודא קלארמאן נ”י, שמעתי שהוטב לו מעט, ה’ יתברך ירפא אותו במהרה.
ואסיים בברכת הדיוט שיעלה זכרונך מחר למעלה, וה’ יתברך ירים קרנך ומזלך מעלה מעלה, ויהא לך גמר חתימה טובה.
הכ”ד הדוש”ת
הק’ מנחם פאנעט
הרב מנחם מנדל פאנעט, נולד בשנת תרע”ה לאביו האדמו”ר רבי יעקב אלימלך פאנעט. נשא לאשה את מרת רחל בת הרב ברוך פריינד. הרב מנחם מנדל היה רבה של באנפפיהוניאד והוכתר ביום חתונתו כאב”ד הוניאד, בשנת תש”א במהלך מלחמת העולם השנייה, גורש עם אחיו הרב חיים ברוך אב”ד דעעש, למחנות כפייה באוקראינה ושם אבדו עקבותיהם. ע”פ אחד מדפי העד המופיעים במאגר השמות של “יד ושם” הוא נפטר במחנה העבודה ברעב ובאפיסת כוחות בשנת 1943,
בשנת תש”ד הוקם ביער הסמוך לדעעש גטו ובו רוכזו כששת אלפים יהודים מדעעש והסביבה. סמוך לשבועות החלו לגרש קבוצות של יהודים מהגטו לאושוויץ. אשתו ובנו של הרב מנחם מנדל פאנט, אביו ורבים מקרוביו נרצחו באושוויץ בי”ח בסיון תש”ד (09/06/1944).
שרידי תורתו הובאו בקונטרס “זכרון מנחם” שיצא לאור יחד עם הספר “זכרון יעקב” (בני ברק תשס”ט). ב”זכרון יעקב” מהדורת ברוקלין תשי”ג נכתב “ח”ת [=חידושי תורה] הלז הוא מבנו של המחבר הרב הגה”צ אבדק”ק הוניאד ונעדר ג”כ ע”י הרשעים בשעת המלחמה ונשאר ממנו הרבה כת”י. כדי לעשות לטובת נשמתו הבאתי מעט מהח”ת שלו תנצב”ה”.
נמען המכתב שלפנינו, הרב משה זאב פרידמן היה תלמיד בישיבת רבי יעקב אלימלך פאנעט בעיר דעעש וחיבר את הספר “קרבן משה”, שיצא לאור עם הסכמת הרב מנחם מנדל פאנעט. בהקדמת ספרו הוא כותב על רבו, רבי יעקב אלימלך פאנעט ובנו הרב מנחם מנדל:
“באותה התקופה ניהל את הישיבה מרן הקדוש בעל זכרון יעקב זי”ע, ועזר על ידו בנתינת שיעורים גם גיסו הגאון הרב רבי יהושע גרינוואלד זצ”ל, ויותר מאוחר עזר בנתינת שיעורים לישיבה גם גיסו הרה”ג ר’ דוד צבי פריינד זצ”ל, שהיה רב בסאסרעגען ואח”כ בנתניה.
למרן בעל “זכרון יעקב” זצ”ל היתה דרך לימוד נפלאה במאוד הוא ניתח את הסוגיה שלמד לתלמידי הישיבה בבהירות ובעמקות גדולה, וחידש פילפולים נפלאים בסברות ישרות ועמוקות כדרך זקנו הגאון בעל “מעגלי צדק” זי”ע, ומספרי שו”ת שלו “שערי צדק” על או”ח ויו”ד, ו”משפט צדק” על חו”מ ו”אבני צדק” על אבהע”ז רואים את סברותיו הישרות ואת העמקות שלו.
ויודעי דבר אמרו, שגם גאוני ליטא אהבו מאוד ללמוד בספריו שנכתבו בקיצור ובסברות קולעות אל המטרה. כן היה דרכו של נכדו מרן זצ”ל, וכן היתה דרכו של בנו הקדוש הגאון מוהר”ר מנחם מנדל פאנעט האב”ד דק”ק הוניאד יצ”ו הי”ד. שנלקח ע”י ההונגרים יש”ו לאוקריינה ומשם לא חזר.
זכורני עוד היום כשגזזו לו את הפאות, האמא הרבנית היתה בוכה, והוא השקיט אותה והעמיד פנים שוחקות, באומרו: “אל תיראי אמא”, וככה הלך להתייצב לפלוגות מחנה העבודה, ויותר לא ראינו אותו.
וכמדומני שיחד איתו נשלח לאוקריינה גם אחיו, הראש בית דין של דעעש הגאון ר’ חיים ברוך הי”ד, שהיה חתנו של הגאון הקדוש ר’ חיים הלברשטאם מסטמאר הי”ד.
הגאון ר’ מנחם מנדל האב”ד דהוניאד הנ”ל, היה חברי ורעי ללימוד סוגיות ולימוד ההוראה, היה לנו חדר מיוחד ע”י הישיבה, ולמדנו ביחד בשקידה, הוא ג”כ היה חריף ובקי וחידש הרבה חידושים בהלכה ואגדה, והיה נואם ודרשן נפלא, עד שפעם אחת שמעתי ממרן אביו זצ”ל בזה הלשון: בני מנחם מנדל הוא ממש גאון חריף מעמיק כמו זקני הר’ מנדלה זצ”ל בעל “מעגלי צדק”. יש לי הרבה מכתבים משא ומתן איתו בדברי הלכה, בספרי הדפסתי מהם“.
ובסימן יד שם הסביר שהדפיס מכתבים שקיבל מאת הקדוש, ידיד נפשו, הרב מנחם מנדל פאנעט “למען יהיה זכרון עולם לחברי זצ”ל הנ”ל שנהרג הוא וכל משפחתו בשואה, הי”ד ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו”.
התמונה המופיעה כאן של ההזמנה לחתונת הרב מנחם מנדל פאנט ורעייתו רחל לבית פריינד, מופיעה באדיבות ווינרס מכירות פומביות.
מספר הצפיות במאמר: 83
