להבות אש קודש, לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה – פרשת לך לך
שמירת קול האותיות[1]
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ (בראשית י"ז ט"ו)
א"ר יהושע בן קרחה יו"ד שנטל הקב"ה משרי נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם, אמר רבי שמעון בן יוחאי יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה, אמר לפניו רבש"ע בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת, א"ל הקב"ה לשעבר היית משמה של נקבה ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות, שנאמר (במדבר י"ג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, א"ר מנא לשעבר היתה שרי לעצמה עכשיו תהא היא שרה לכל באי העולם. (בראשית רבה מ"ז א')
מבאר מהלך נפלא ועמוק הרב חיים אפרים זייציק זצ"ל בספרו תורת הנפש בפרשתנו וזלה"ק:
…יו"ד זו לא על עצמה בלבד יצאה, אלא על כלל האותיות כולן יצאה לדרוש ולתבוע את עלבונן וצורך תקונן למועד הנכון ובמקום המתאים. הבה נראה כמה אותיות אף פרשיות וחלקים שלמים שבתורה, איך הם טסים מתאוננים וקובלים לפני הקב"ה על שטרם תוקנו, לוטשו והוארו כל צרכם, שעוד טרם נתגלה אורם והדרם לעיני הבריות, עוד טרם בקע אורם, כפי שהותווה והושם בהם בסדר היצירה הראשונות, ביום אומר ה' 'יהי אור' כי במאמר [זה] גנוז הציווי של גילוי וחשיפת האורות הגדולים שהושמו בכל אות ואות שבתורה, צווי שהוטל עלינו מקדמת דנא, והוא גילוי אור השמיימי המוסתר בכל אות ומאמר שבתורה בהתאם לצרכו ודרגתו של כל דור ודור, וכמ"ש מר"ח [וכמו שאמרו מרב חיים] וולזי'ן זצ"ל שבכל דור ודור התוו מן השמים מדה של [סייעתא דשמיא] וכל מי שרוצה, יבוא ויבחר בה, וישתמש בה ויתעלה בה, ויעלה את כל הדור אתו.
ותביעה זו וציווי זה של גילוי אורות התורה, מוטלת על כל יחיד ויחיד, שבהתאם למשימה השמיימית שהותוותה לו, יגלה ויחדש ויבהיק ויבהיר איזו אות איזו פרשה, שיפתח איזה 'מנעול' של אות אחת, או פרשה אחת שבתורה שכנוסה וחתומה, ניתנה לרשות בני אדם ליהנות ולהשתעשע באור י-ה האין סופי שבה. כי כל אחד כפי מדתו ויכולתו מחובתו היא להצמיד לו מימרא, פסוק וחלק התורה[2], לצחצחו ולהבהיקו, לקרוע בו חלון שממנו יבקע אור שמיימי, אור תורה למעשה. ונמשלה התורה למי הים האין סופיים, והאדם הבא לשאוב מתוכו ישאב כמדת יכולתו ובית קיבול כליו, מי ב'נטלא' מי בכוסות, מי בדלי, מי בחבית, ומי שיודע להמשיך בצנורות גדולים, ימשיך וישקה, וימתיק במעינות הישועה לכל העולם כולו.
ועל הזנחה זו, על מניעת השאיבה בכלים המתאימים, על החזקת הכלים בפינות נדחות ואפילות, עד כדי העלאת חלודה מאי שימוש 'קובלות' האותיות לפני הקב"ה, מתנות הן ומתאוננות שבני האדם בני התורה שהוכנו וצוידו בכל הכלים המתאימים, מתרפים בעבודתם עבודת הקודש שהוטלה עליהם.
ועל זה אמרו שיו"ד של שרי שהיתה 'טסה' ופורחת ומרחפת לפני כסא הכבוד בתלונה על שהוסחה ממקומה…שאין מי מבעלי הבחירה שיאמצנה ויגשימנה בחיים. יו"ד זו זכתה סוף סוף והגיעה לתיקונה בזה שנזדוגה ליהושע, להעלותה ע"י מסירת נפשו, ותפילת משה רבו…
ורבות הן ה'אותיות' ורבים הם הימים, השנים, השבועות, הירחים, אף השעות הקטנות, לרבות את הרגעים הדקים, הטסים ופורחים לפני כסא הכבוד בקובלנא…על הזנחתם וזלזולם, מטעם האנשים היכולים והמבורכים בכשרון החידוש וההמצאה כשרון גילוי האורות, והלבשת נשמות, ואינם עושים. על הזנחות אלו, גדולה היא עד מאוד היא התביעה השמימית, וישים נא כל בעל תורה ומוסר להגות את לבו לכך…
וזוהי תמצית תפלתנו תפילת רב (ברכות ט"ז) ותתן לנו חיים ארוכים – שתחוננו בהבנת ובהרגשת אורך הזמן הצפון בכל רגע ורגע, ואז לו הבנו זאת, לא היינו נותנים לרגעים היקרים האלה ולא לאותיות היקרות שלנו שתבואנה בקובלנה עלינו לפני כסא הכבוד. וזאת היא לכן בן תורה ומוסר לדעת, שהושמה עליו מן השמים חובת 'חידוש' ואימוץ של לכל הפחות אות אחת או מאמר אחד שבתורה, להעלות ולגלות את אורה, ולהלבישה בלבושה המתאים לחיים המציאותיים…עכ"ל הרב חיים אפרים זייצ'יק[3] זצ"ל בספרו תורת הנפש בפרשתנו.
ההבדל בין ברכת ה' את מברכי אברהם להפכם
וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה (בראשית י"ב ג')
בספר חזון ישעיה לרב ישעיה יונגרייז זצ"ל הי"ד כתב בפרשתנו וזלה"ק:
יש לדקדק דכמו שאמר ואברכה מברכיך, היה לו לומר ואאר מקללך[4]. וראיתי בזכרון אפרים ז"ל הביא בשם החת"ם סופר ז"ל על זה דבר נחמד. דהנה ברכת העני היא קטן הערך מאוד, דאם יש לעני דבר מועט, כעשירות נחשב בעיניו ובטבע המברך לברך את חבירו כפי השגתו וא"כ כשהעני מברך לאחר אז מברך אותו בדבר מועט מה שנחשב אצלו כעשירות. אך קללתו מר הוא מאוד כי הוא טעם בכל מיני צרות ויודע מספרן, אך ברכת העשיר הוא טוב מאוד כי מברך לחבירו במה שגם אצלו נחשב לעשירות והקללה אינו מר כל כך, כי לפי השגתו גם זה לקללה יחשב, באם לא יהיה לו ארמון גדול ותוכו רצוף עם כלים יקרים רק בית פשוט עם כלי בית פשוטים וכדומה ומובן מאליו שאם יקלל את חבירו בזה להרבה בני אדם לברכה יחשב.
וזהו מה שהבטיח הקב"ה לאברהם ואברכה מברכיך, פירוש שאברכה מקודם למי שיברכוך למען יהיה הברכה דשנים ורעננים, אך ומקללך אאר פירוש למי שיקללו אותך אאר אח"כ ולא קודם שיקללו, למען לא יתנו קללה לאחר שעבר עליהם כוס התרעלה. עכ"ל הרב ישעיה יונגגרייז[5] זצ"ל הי"ד.
כה יהיה זרעך – בהנהגה למעלה מהטבע
וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽה' וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה (בראשית ט"ו ה'-ו').
הרב יהושע בוקסבוים[6] זצ"ל הי"ד כותב בספרו אור פני יהושע בפרשתנו וזלה"ק:
אפשר לפרש דידוע שאברהם אבינו ע"ה התנהג בפרישות מעניני עוה"ז למעלה מן הטבע, ולכן התנהג עמו הקב"ה גם כן למעלה מן הטבע, כי נולד לו בן לעת זקנתו, ולשרה לא היה אפילו מטרון[7], אבל אברהם אבינו ברוב ענותנותו חשב הנהגה ניסיות זו לחסד מה' יתברך, ולכן כששמע שגם בניו יזכו להנהגה חוץ מהטבע, האמין, שכמו שהוא זכה לחסד כן יזכו גם בניו הגם שלא יהיו ראויים ח"ו, ולזה כתיב ויוצא אותו החוצה, שהגביהו למעלה מן הכוכבים, כפירוש רש"י ז"ל, למעלה מן הטבע, שלא יהיה משועבד לטבע, ואמר לו הקב"ה כה יהיה זרעך, שבניך גם כן יזכו לבחינה למעלה מן הטבע. והאמין זאת, יען ויחשבה לו צדקה, שחשב שגם לו לאברהם עושה הקב"ה הנהגה זו בבחינת צדקה וחסד אעפ"י שאינו ראוי לכך, וא"כ בודאי גם לבניו יעשה ה' יתברך כך[8]. עכ"ל הרב יהושע בוקסבוים זצ"ל הי"ד.
אף בשעת ויכוח ומחלוקת אל ישכח מעלת חבירו
וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־ אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ (בראשית י"ג ח')
כותב הרב חיים יהודה מאיר הגר מויז'ניץ[9] זצ"ל בספר שיצא עפ"י כתביו זכר חיי"ם בפרשתנו וזלה"ק:
דרך המחלוקת בעוונות הרבים הוא שכל אחד מהצדדים רואה את עצמו צדיק וישר בלי שום שמץ עוולה, ואת הצד השני לרע ומר מאוד בלי שמץ מהאמת. לכן בא הכתוב ומלמדנו שאברהם אבינו לא כן אמר והתיחס להשני, אל נא תהי מריבה ביני ובינך כי אנשים אחים אנחנו, אפילו בשעת מריבה ישים אל לבו שאנשים אחים אנחנו, וגם בחברך העומד עתה כנגדך נמצאים מעלות, אף שרואה בו רק חסרונות, כמו בך בעצמך. עכ"ל הרב חיים יהודה מאיר זצ"ל.
הגליון נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב 0526514000 YBARKAI6@GMAIL.COM
[1] עריכת הגליון והלימוד בו לקיים מצות בוראי יתברך, ולעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש, אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה בת ר' יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה) חותנתי זהבה בת רבקה ז"ל ובנם משה יצחק ז"ל. פייגא סוֹסֶה בת ר' יעקב זאב ז"ל היא ובעלה הרב יחזקאל ב"ר אפרים שמואל (ריבל) אודים מוצלים מאש נפטרו ללא זש"ק. יהודה הי"ד בן הרב מרדכי יבלחטו"א (דימנטמן).
הרב חיים קלמן ב"ר נתן נטע (שלנגר) זצ"ל נפטר ללא זש"ק בי"א במרחשון. יהודי שהכרתיו משכונת רמות ג' בירושלים, מלומד ביסורים אך בעל שמחה ומאיר פנים ולבב שעסק בתורה בהתמדה ובשמחה. זכה להשאיר שמו בעולם בשני ספרים שכתב 'פיטטיא דאורייתא'. אביא פרפרת אחת ממנו (ח"ב עמ' קי"ז) על הכתוב (איוב ה' ז') כִּֽי־אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד. אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא שנאמר אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה וכו'…הוי אומר לעמל תורה נברא (סנהדרין צ"ט ע"ב). כותב הרב שלנגר זצ"ל והדברים מרומזים בקרא, לעמל גימטריה במספר קטן טו"ב, ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טו"ב נתתי לכם תורתי את תעזובו (אבות פ"ו ג').
[2] נראה לענ"ד שצ"ל בתורה. במאמרו הביא הרב דוגמאות ליחידים ענקים שהכיר והאירו את הדור, ב'מאמר' למשל החפץ חיים ב'מקצוע' של לשון הרע, רבי יוסף יוזל הורביץ מנובהרדוק במדת הבטחון, וגם ב'מצדיקי הרבים 'ע"י רשת ישיבות נובהרדוק שהקים.
[3] הרב חיים אפרים זייציק זצ"ל מגדולי בעלי המוסר בדור האחרון, שזכה לינק מאילנות הגבוהים ביותר בעולם המוסר בישיבות נובהרדוק (ביניהם הרב אברהם יפהן זצ"ל), הוגלה לסיביר שם היה בסכנת חיים מתמדת, זכה להנצל לעלות לארץ ישראל לימד בישיבות 'תפארת ישראל' בחיפה וכן בירושלים עיה"ק, בה קבע מקום משכנו עד הסתלקותו. כתב ספרי מוסר רבים בביאור פרשיות התורה, המועדים, הפטרות, סדור התפילה (ד"כ) ועוד. כולם בעמקות ובלשון פיוטית ועשירה עד למאוד. כך כתב בריש ספרו אור הנפש ח"ב:
בחסל סידור ספרי זה אפרוש כפי לשמים ובלב ספוג רגשי הודיה והכנעה אברך את ה' על אשר הביאני עד הלום, הוציאני ממסגר ומאפילה לאורה ודרור ועוד הואיל להעניק אותי מאוצרו הטוב…ולקדש שמו יתברך בפרי הגיגי ועשתונותי, ונשאתי בחובי כשביב גחלת עוממות בחתחתי ההרפתאות והנסיונות בתקופת הזעם והשואה של השנים האחרונות….
ידי אשר כרתו עצי יער במדבריות נעזבים ושוממים, חצבו בורות בטיט היון במקומות שאיה צלמות וצמאון, מי מילל שאלו הידים הנוקשות והמצומקות תהיינה עוד מסוגלות לכתוב ולרשום חסדי ה' ונפלאותיו, למען ספר לדור אחרון. לבי זה ששבע ביום התפלץ ונמוג מפחד ונגזר לגזרים מאימת הרשעים האכזרים שהתעללו בנו, מי מילל שלב זה יכון ויתעודד להתרונן ולהשמיע צלילי לחן רינה והודיה לה' יתברך?!…
הבה נפרסם ונגלה לעין כל את יפעת וזיו נשמתינו, זמרה ננעים וקול נרים בתהלות ותשבחות ובמפעלים העצומים לכבוד ה' יתברך ותורתו הקדושה, נחדש נא את חיינו בדרכי התורה והמוסר, נקדש נא את ימינו ולילותנו לכבוד שמים…עכ"ל הרב זייציק זצ"ל. (ראה עוד בספר מפיהם של רבותינו עמ' 223-246 מאמרו 'המוסר היכן הוא')
[4] כלומר הקדמת הפועל ואברכה, אאר.
[5] הרב ישעיה יונגרייז (תר"ל-תש"ד) אביו היה הרב אברהם הלוי יונגרייז בעהמ"ח בית אברהם, אמו הרבנית אסתר היתה בתו של הרב אברהם יצחק גליק בעהמ"ח שות יד יצחק ובאר יצחק. הרב ישעיה שימש ברבנות בקהילה ליד גרוסוורדייאן (עיירה מפורסמת ברומניה) ולאחר מכן בשנת תרצ"ה עבר לעיירה עצמה, ובאותה תקופה המשיך לשמש כרב לקהילתו הקודמת שהיתה כאמור בסמיכות. היה בקשרי ידידות עם הרב יששכר טייכטאל אשר בספרו משנה שכיר עה"ת (נדפס מכת"י תשע"ה) הביא מהרב ישעיה בפרשתנו. חיבר ספר משנה התלמוד על סוגיות הש"ס וכן את ספרו עה"ת חזון ישעיה ממנו הובאו הדברים לעיל. מהדורה ראשונה נדפסה בתרפ"ד, מהדורה שניה בתרצ"ט סמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה ותחילת חורבן בשואה. בהקדמתו מספר על התלבטותו בהדפסת הספר וזלה"ק: יודע המחשבות ובוחן הלבבות יודע עד כמה קשה עלי לכתוב פרי מחשבותי בהוצאתי חיבורי הנוכחי בעזרת ה' צורי וגואלי, כי אם שבודאי אתן תודה לה' יתברך שמו שזיכני להוציא חיבורי השביעי, אבל איך אשמח בשומעי מצרת אחי ורעי במדינות אחרות שמחמת חמת המציק מוכרחים לעזוב מקומם והולכים מגולה לגולה ורובא דרובא לא מצאו מנוח לכף רגלם. ובאמת מתחילה עלה במחשבתי למנוע פרי עטי ולקיים 'ישב בדד וידום' כי עת לחשות ולצער בצרתן של ישראל, אך שוב נחמתי, כי מה אפעל בזה כי אדרבא לאלה אשר יושבים במנוחה החוב מוטל להפיץ התורה להראות בזה תודתם לה'… עכ"ל מהקדמת ספרו בתקופת חושך הנ"ל.
נספה עקד"ה באושויץ בתש"ד, עמו רבים מבני משפחתו לענפיהם.
[6] הרב יהושע בוקסבוים הי”ד (תרל”ז – תש"ד) אביו ר’ יוסף היה שוחט. בילדותו עבד בחנות של הוריו ובזמנו הפנוי למד אצל הדיין הרב משה יוסף הופמן
הרב יהושע בוקסבוים הי"ד
מחבר הספר “מי באר מים חיים” על מסכת ברכות. בהיותו בן שש עשרה למד אצל הרב שמואל רוזנברג מחבר שו”ת באר שמואל בישיבת אונסדורף. הוא למד בהתמדה מתוך הדחק, והיה לאחד מהתלמידים המצוינים בישיבה.
בשנת תרנ”ט הוסמך להוראה בידי רבו ובידי רבה של מאד, רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר זצ"ל מחבר הספר לבושי מרדכי. נשא לאשה את מרים הי”ד בת הרב מאיר בלוך, ונולדו להם: ר’ נפתלי הי”ד, ר’ יחיאל יוסף הי”ד מו”צ ודיין בגלנטא חתן רבי גרשון אברהם גאלדבערגער אב”ד בערצאל מחבר הספר נחלת הגרשוני, אסתר גינצבורג הי”ד, מלכה הורביץ הי”ד, ר’ אברהם יצחק הי”ד רב ור”מ בקאניזא, יהודה הי”ד (נולד בתרפ”ו), רבקה הי”ד (נולדה בתרפ”ז) ומאיר חיים הי”ד (נולד בתרפ”ח). ר’ יונה (נולד בתרע”ט), ר’ שמואל (נולד בתר”פ) שניהם השרידים מילדיו שנותרו בחיים מהחורבן הגדול, היו בארץ ישראל באותה תקופה (עפ"י הקדמת מהדורה ראשונה של הספר בתש"י)
הרב יהושע למד במשך עשר שנים כשהוא סמוך על שולחן חותנו בעיר אוהעל. בתקופה זו כתב עשרות קונטרסים של דברי תורה, התעמק גם בלימוד התנ”ך, התקרב לחסידות והיה לחסידו של האדמו”ר משינאווה, רבי משה הלברשטם. בהמלצת רבו, רבי שמואל רוזנברג, מונה בשנת תר”ע לרבה של מגנדורף והקים בה ישיבה. בשנת תרפ”ב מונה לאב”ד גלנטה שבסלובקיה, הקים בה ישיבה גדולה שבשיאה מנתה הישיבה כמאתים ושלשים תלמידים. הרב התייחס באופן אישי לכל תלמיד, בחן אותם לעתים קרובות ועודד אותם להשקיע ולהתעמק בלימודם. הוא סידר להם חדר אוכל מסודר ודאג אישית לכלכלת התלמידים מבני העניים. התלמידים נדרשו להקפיד על הופעתם החיצונית המסודרת. הרב עודד את תלמידיו ללמוד תנ”ך ומוסר, ואף לימוד לעתים מוסר בישיבה. הרב היה דרשן מעולה ונתן שיחות מרתקות בישיבה בשבתות. על אף אהבתו לארץ ישראל, ורצונו לעלות לארץ, דחה את עלייתו בשל מחויבותו לקהילתו ולתלמידיו. בנוסף הרב הצטרף לחברה קדישא בגלנטה.
בסיון תש"ד נתקבלה פקודה לשלוח את יהודי גלנטה לבירקנאו במקביל התקבל גם אישור לשחרר את ראש הישיבה ומשפחתו, אישור שניתן מתוך ההערכה הרבה שזכה לה אפילו מצד הנאצים. אולם הרב סירב, ולפני שיצאה הרכבת לדרכה נשא דרשה מרגשת לפני עדתו בנושא של קידוש השם על בסיס דברי חז"ל בכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך".
לאחר תחילת הנסיעה ברכבת התבטא הרב שנוסעים ל"גן עדן" וביקש מתלמידיו ובני עדתו להצטרף עמו בשירת "אני מאמין". לפני חניית הרכבת באושוויץ קרא להגביר את עוצמת השירה. הרב נספה בכ"ו בסיוון תש"ד, יחד עם רבים מבני עדתו וילדיו כפי שנרשם למעלה.
הספר אור פני יהושע יצא לאור ע"י תלמידיו לאחר הסתלקותו בירושלים בתש"י, מהדורה חדשה ממנה נערכו הדברים תשפ"ב, בתחילתו מבוא תולדות הרב זצ"ל.
[7] בית הוולד, רחם. עפ"י בראשית רבה נ"ג ה'.
[8] מן הענין להביא בכאן דבריו המופלאים של ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א מדברי סופרים (מאמר ט"ז) וזלה"ק: אין ליהודי להתייאש משום דבר, בין בענייני הגוף כמו שאמרו (ברכות י' ע"א) אפילו חרב חדה מונחת על צוארו אל ימנע מן הרחמים. בין בעניני הנפש אפילו משתקע והולך בענייני עוה"ז, אל יתייאש בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש עוד, כי אין יאוש כלל אצל יהודי, וה' יתברך יכול לעזור בכל ענין, וכל בנין אומה הישראלית היה אחר היאוש הגמור דאברהם ושרה זקנים ומי מלל לאברהם הניקה וגו'…ואם היה רצון ה' יתברך לפקדם היה פוקדם מקודם דלמעט בנס עדיף ולא עביד ניסא במקום שאין צריך, אבל באמת מאת ה' היתה זאת שיהיה בנין האומה דוקא אחר היאוש הגמור שלא האמין שום אדם ואפילו שרה שתפקד עוד, כי זה כל האדם הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל, דלעולם ה' יתברך יכול לעזור היפלא מה' דבר, ואין לחקור למה עשה ה' ככה, וכן הישועה לעתיד נאמר (ישעיהו נ"ג) מי האמין לשמועתנו…ועל כן אמר (ישעיהו נ"א) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, דגם התחלת בנינכם היה כן אחר היאוש…עכ"ל ר' צדוק הכהן זצ"ל.
[9] הרב חיים יהודה מאיר זצ"ל בנו ה'שארית מנחם' מוזניץ, בנו בכורו של ה'אהבת ישראל' רבי ישראל הגר זלה"ה. אביו ה'שארית מנחם' נפטר לפני השואה. בנו הרב חיים יהודה מאיר שרד בניסי ניסים את התופת בשואה, ואף בסיום החורבן עודד והדריך אנשיו להזהר מאוד באכילה לאחר הרעב האיום שסבלו ממנו במחנות ההשמדה, ורבים קיפחו חייהם בגלל שאכלו לא בצורה נכונה. לאחר שיצא מהמחנות עבר לתקופת מה לארה"ב אך סירב בכל תוקף לקבל כתר האדמורות שבקשו והתחננו שארית הפליטה לעטר את ראשו. ואמר 'איך אתעלה ואכהן פאר אחרי עברו שנות השואה בלי תורה ובלי מעשים וכו'. בשנת תשי"ח עלה לארץ ישראל אך המשיך לסרב לקבל כל עול רבנות שהיא שהוצעה לו. כפף עצמו תחת דודו ה'אמרי חיים' מויזניץ. בשנת תשכ"ה זכה להעלות את עצמות אביו מאירופה לארץ ישראל, ולקברו באוהל אדמורי ויזניץ בבני ברק.
בשנת תשכ"ה בהיותו רק כבן נ"ה החזיר נשמתו לבוראו, ונקבר בסמיכות לאביו. לא זכה להשאיר זש"ק. דברי התורה בספר שנאספו ונערכו הם זכרו ושמו בעולם. כמו"כ השאיר ספר בכת"י בנושא 'תשובה מאהבה', נדפס לאחר פטירתו בשם זכר חיי"ם ילקוט תשובה מאהבה (בני ברק תשד"מ).