מהנהגות הרב נחמן שמואל וסרמן הי"ד

הרב הגאון נחמן שמואל וסרמן הי"ד, נולד בשנת תרמ"ז בעיירה נובלא במחוז פינסק. אביו, ר' יעקב, היה תלמיד חכם צנוע שכיהן כשוחט העיירה. בגיל בר מצוה נשלח הרב נחמן שמואל למרחקים ללמוד בישיבות, ובגיל שבע עשרה למד בישיבת הרב ברוך בער לייבוביץ בעיירה הלוסק שברוסיה. אחר כך למד בישיבת וולוז'ין והיה שם תלמידם של הגאון הרב רפאל שפירא ןשל הגאון הרב איסר זלמן מלצר. שלושת רבותיו העניקו לו סמיכה לרבנות.

בשנת תר"ע התחתן עם מרת שרה בת ר' ישעיה קושלביץ, תלמיד חכם וסוחר בדים מהעיירה קרליץ. לאחר נישואיו המשיך הרב נחמן שמואל ללמוד בהתמדה עצומה בישיבת נובהרדוק . לאחר מלחמת העולם השנייה עבר לנובהרדוק, שם ייסד בית ספר וישיבה קטנה בנובהרדוק והתמסר ללמד תורה לבחורים שעבדו במשך רוב היום. בשנת תרפ"ט, בעקבות השפל הכלכלי העולמי, התעקש הרב להחזיר את כל חובותיו, אף שהספקים הסכימו לוותר על חלקו הגדול. בעקבות כך נסגר בית המסחר לבדים שניהלה אשתו, והרב נאלץ לקבל עליו את עול הרבנות.

בתחילה היה רב בעיירה ליפנישאק, ולאחר כשנה עבר לכהן כרבה של העיירה לנין, ומשנת תרצ"ג כיהן כרבה של העיר סטביסק (סטאוויצק) שבפלך ביאליסטוק-לומז'ה. הרב היה בעל השפעה וכוח שכנוע ודרשותיו היו מרגשות, פקחות ותקיפות. כאשר הספיד את החפץ חיים, התיישבו כל בני העיר על הארץ ובכו. הרב היה אהוב על ידי קהילתו, רבים באו להתייעץ אתו ולדון לפניו. גם גויים ביקשו להתדיין לפניו, לאחר שהתפרסם כדיין ישר ונאמן. הרב הצליח לכוון כמה וכמה צעירים בעירו ללכת ללמוד בישיבות והיה מקרב את בחורי הישיבה בעירו ומעודד אותם באהבה. הרב נהג רבנותו בתקיפות, הכריז חרם על מספרה שפעלה בחגים, סגר עסקים של קצבים למשך חודש לאחר שלא נהגו כשורה בשוחט, וגירש מביתו עשיר שלא ציית להוראתו שלא לזרוק מביתו עני שהתקשה בתשלום השכירות.

בסביבות שנת תרצ"ח קיבל הרב כתב מינוי מקהילה גדולה בארה"ב והחל בהכנות להגירה, אך משנודע לו שאין אפשרות לנהוג בתקיפות בקהילה זו לחיזוק שמירת השבת, ויתר על המשרה. הוא דחה גם בקשות של קהילות בערים הגדולות בפולין, וטען כי לרב בעיירה קטנה יש יותר השפעה לשמירת התורה מאשר לרב בעיר גדולה.

הרב הרבה במעשי חסד, ודאג על חשבונו למזון ולעצי הסקה לעשרות משפחות. הוא חילק כמעט את כל רכושו לצדקה, ולהוצאות ביתו כמעט ולא נותר דבר. בשבתות ובחגים התארחו בביתו רבים מהעניים שחיזרו על הפתחים. הרב גייס כספים מהג'וינט ומהתאחדות יוצאי סטביסק בארה"ב לעזרת עניי העיר ולהוצאות הטיפולים הרפואיים שלהם. בשל פרנסת העניים היה הרב שרוי תמיד בחובות גדולים, וזמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה הצליח לכסות את כל חובותיו.

בשנת ת"ש, כאשר ליטא הייתה כבושה בידי הסובייטים, והחלו להגיע עדויות על השמדת היהודים בפולין בידי הכובשים הנאצים, סירב לעזוב את קהילתו בשעת צרה למרות שהייתה לו אפשרות לעבור לווילנה ומשם להגר לארה"ב.

גם בתקופה זו, תחת שלטונם של הסובייטים שאסרו על כל פעילות דתית, המשיך הרב בתפקידו הרשמי ברבנות, והמשיך להעביר שיעורים, בכל יום ויום, על אף הסכנה שבעקבות כך הוא עלול להאסר או להשלח לסיביר בעוון 'תעמולה עבור הדת'. השלטון הסובייטי החרים את בית רב והטילו עליו מסים כבדים. הרב דרש מהקומוניסטים, במסירות נפש של ממש, שיפתחו את בית המרחץ ואת המקווה ליום או יומיים בשבוע, כשטען שהדבר נדרש לשמירה על בריאות הציבור וניקיונם. רעייתו הלכה בעצמה לקנות את העצים להסקת התנור במקווה ופיקחה על הפעילות שם, על אף הסכנה הגדולה שבדבר.

בשנת תש"א נכבשה עירו על ידי הגרמנים. בג' בתמוז תש"א ערכו הגרמנים את 'יום הדמים' ביהודים. היהודים הצטוו לצאת לעבודה. עשרות גויים מכל כפרי הסביבה נשלחו על ידי הגרמנים להכות אותם עם מוטות ברזל ועץ, מכות קשות ואכזריות. נשים, ילדים וזקנים אולצו לנקות את מגרש השוק מעשבים שוטים, כשהם כורעים על ברכיהם. הגברים היהודים אולצו לסחוב עגלות טעונות אבנים במעגלים, והוכו קשות עם לא היו מספיק מהירים. בתי היהודים נבזזו. בערב, ושוב כעבור מספר שעות בשעה 23:00 בלילה, שבה והתנפלה כנופת הבריונים על בתי היהודים, הוציאו מביתם גברים ונשים ורצחו אותם במכות. הפצועים והנרצחים הועמסו על עגלות, ונקברו יחד מחוץ לעיר. בזמן הפרעות דאגו הגרמנים לצלם את הזוועות.

באותו יום מצאו הגרמנים את הרב שמואל נחמן וסרמן לומד בבית המדרש, הם ציוו עליו להחזיק ספר תורה ולשיר 'התקווה'. הם סגרו עליו את בית המדרש והעלו את המבנה באש, על מנת לשרוף את הרב בעודו בחיים, יחד עם ספרי התורה. בדרך נס, עזבו הגרמנים את המקום לפני שכל המבנה עלה באש, וגוי פולני, חסיד אומות העולם, בנאי אנטוני נאוויצקי, הצליח להוציא את הרב, כשזקנו חרוך, דרך הדלת האחורית של בית הכנסת הבוער. הוא שיכן את הרב בביתו, ולמחרת הלביש את הרב בלבוש איכרית וסייע לההברחתו אותו לגטו לומז'ה.

בט"ו באב תש"ב רצחו הגרמנים את רוב יהודי סטביסק באמצעות ירי בבורות, ובין הנרצחים היו הרבנית שרה ובתה הדסה.

בגטו לומז'ה המשיך הרב לחזק ולעודד את אחיו היהודים, בעוד סובל אתם.

על פי בספר הזכרון לקהילת סטביסק הרב הובא למחנה זמברובה ולא נודע מה היה בגורלו. על פי בנו של הרב, הוא נהרג ונקבר עם חיסול גטו לומז'ה, בדרכו למשרפות, בכ"ו בטבת תש"ג (ע"פ המובא בספר 'משנת יצחק') או . ובכ"ג בטבת תש"ג (ע"פ יתד נאמן, גליון 17 תש"ע),

הרב חיבר חידושים רבים, אך כולם אבדו בשואה.

בניו, הרב רפאל יצחק והרב יעקב ישעיה וסרמן היו בצעירותם תלמידיו של הרב אלחנן וסרמן הי"ד. הרב רפאל יצחק כיהן כראש ישיבת עקסלאבען בצרפת, כר"מ באנטוורפן, כרב קהילת 'קהל חרדים' בלונדון וכראש ישיבת 'אוהל יעקב' בבני ברק, וחיבר את הספר 'משנת יצחק' על סוגיות מסדרי נשים ונזיקין. הרב יעקב ישעיה, למד בכולל 'תורת ארץ ישראל' בפתח תקוה וכיהן כר"מ בישיבת 'תפארת ירושלים'.

תולדות הרב נחמן שמואל הי"ד, הובאו בספר 'משנת יצחק', עמו' קנ"ג, ובמוסף שבת קודש, תש"ע, גליון 17: שמות, עמו' 16