על שלשה דברים העולם עומד / הרב רפאל אהרן קנופלר הי"ד

על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים וכו' (מסכת אבות, פרק א). גמ"ח שמעתי לפרש בדרך צחות עפ"י המורגל בפי הבריות, לפרש הכתוב "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד וגו'" (בתהלים קיב,ג) דהנה דרך העולם שאם יזכה אדם שהשעה מצלחת לו וזוכה לעשירות, אז הוא מתחיל לנהוג ביתו כאחד העשירים, להלוך בגדולות ונפלאות, אבל מעט הוא במציאות שעל ידי עשרו ירבה בצדקה ובגמילות חסדים, כי באלו הדברים הוא נשאר עומד על מעמדו הראשון. וזהו "הון ועושר בביתו", אבל ""צדקתו", דהיינו מעשה הצדקה וגמילת חסדים, "עומדת לעד", בזה הוא נשאר עומד על מעמדו הראשון.

ודבר זה נרמזה במשנה, ש"על ג' דברים העולם עומד", כלומר שבאלו דברים האדם נשאר עומד על מעמדו הראשון, ואפילו כשהוא נעשה עשיר, עם כל זה הוא במעמדו הראשון כמו היה קודם עשרו. ואלו הן "תורה ועבודה וגמילות חסדים", כי באלו הדברים דרך העולם להישאר בבחינת "עומד" ולא הולך. והוספתי על זה בדרך הלצה, שעל זה רמז הכתוב הנ"ל באיש שנעשה עשיר ואינו מרבה בשלשה דברים שהם עמודי העולם, ובמה הוא ניכר עשרו נגד שאר בני אדם, ע"י שהוא מרבה בבגדים ותכשיטין לאשתו. וזהו "הון ועושר בביתו", זו אשתו, כי רק בזאת ניכר עשרו, וק"ל.

עוד אפשר לומר על פי הלצה, שהנה ישנם בני אדם אשר הם מוכנים ומזומנים לדבר מצווה אשר אין בה חסרון כיס  ודרך מצוותך ארוצה. אבל באם בעת הלוכו לבית המדרש להתפלל דומה לו שבתוך זמן הזה שהוא מבלה בבית המדרש יוכל הקונה שלו לדפוק על פתחי חניות אחרים אשר על ידי זה יוכל להפסיד ממון, וכן לתן צדקה מכספו, אז הוא יוותר על כל המצווה כולה וישאר עומד בחנות מבלי שיזוז משם זיז כל שהוא, וישליך את המצווה אחר גויו וישאר על מעמדו. ואצל שיש כזה בכל דבר מהנה אם אומרין לו שייטיב מעשיו, אבל בתורה ועבודה וגמילות חסדים, העולם "עומד" על מעמדו ואינו זז ממקומו. והבן.

עוד יש לומר בסייעתא דשמיא, דהנה אמרו חכמינו זיכרונם לברכה "על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי" (ב"מ פ"ה) ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה(בתענית כז:) "אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ וכו', תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים, מה תהא עליהם, אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקורין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עוונותיהם וכו'". וזהו ע"י שתפלה במקום קרבן, וגם צדקה וגמילות חסדים הוא דבר גדול, וגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה.

והנה בעוונותינו הרבים גולה אחר גולה גלתה יהודה בעוון ביטול תורה, עבודה וגמילות חסדים. ואם היו אדוקין בשלשה עמודי עולם הנ"ל אז היו יושבים בטח בארצינו הקדושה כהבטחת תורה הקדושה "אם בחוקותי תלכו וגו' וישבתם לבטח", וזה כוונת המשנה ש"על שלשה דברים העולם עומד" בטח איש תחת גפנו ותאנתו, "על התורה ועל העבודה ועל דמילות חסדים", שאם מחזיקים  בשלשה עמודי העולם הנ"ל, אז ישארו על מעמדם ומקומם ולא יצטרכו לילך בגולה. וק"ל.

ולחיבת קודש רשמתי כאן דבר נכון ששמעתי מהרב המאור הגדול מורנו ורבנו הרב ישראל וועלץ נ"י רב דק"ק טיניע יצ"ו קרוב לשלשים שנה, שדקדק דקדוק עצום, על הא דנקיט התנא "על התורה על העבודה" בה"א הידועה, ואצל עמוד השלישי, דהיינו "ועל גמילות חסדים נקיט בלא ה"א, אשר לכאורה היה צריך לכתוב שלשתם בלא ה"א, או את "גמילות חסדים" "ועל הגמילות חסדים" או "ועל גמילות החסדים". ואמר דבר נכון, שחילוק גדול יש בין השנים הראשונים, תורה ועבודה, לבין השלישי, גמילות חסדים. ששנים הראשונים, תורה ועבודה, צריך האדם לקיים בלתי לה' לבדו לשם שמים, שאף על פי שאמרו חז"ל שרשאי לעסוק בתורה אפילו שלא לשמה, אבל זהו דווקא באופן זה שמתוך שלא לשמה יבוא אחר כך לשמה. וכן בתפלה כשהאדם בסתר המדרגה, אז הוא אינו מתפלל כדבעי, אבל העיקר הוא שיגיע למדרגה של לשמה. אבל אצל צדקה מצינו שאמר הנביא "ובחנוני נא בזאת וגו'", ומותר לקיים אפילו שלא לשמה. ומיושב שפיר שאל תורה ועבודה נקט הוא ה"א בתחילתה, "התורה", "העבודה", שאות ה' רמז לשמו הגדול יתברך. אבל אצל גמילות חסדים, נקט בלא ה"א, אשר מורה לדבר זה ששני דברים הראשונים צריכים להיות בלתי לה' לבדו. מה שאין כן השלישי אפילו אם הוא מקיימו שלא לשמה, מכל מקום הוא לרצון טוב לפניו יתברך שמו. ודברי פי חכם חן ושפתים ישק.

(מנורת אהרן, עמ' קפג)

הצדיק, הגאון המפורסם,הרב רפאל אהרן קנופלר (קנאפללער) הי"ד, בן הרב אליעזר ליפמן וחנה, נולד בעיר טינייע שבהונגריה בשנת תרמ"ט (1889) והיה היה רב, מורה הוראה, שו"ב ודיין בקהילת טינייע. אבי אביו, ר' אברהם יהודה, למד בצעירותו אצל ה'חתם סופר' ולאחר פטירת ה'חתם סופר' למד שנים רבות אצל ה'כתב סופר'.
בהיותו בן שש התייתם מאמו, וגדל בבית אבי אמו הרב שלום פישל בעיר פאקש ולמד שם בחדרים אצל מלמדים מופלגים. בגיל בר מצוה נכנס ללמוד בישיבתו של הרב אליעזר זוסמן סופר אב"ד פאקש בעל "עט סופר". לאחר שנפטר רבו, המשיך ללמוד אצל בנו הרב יוסף ליב סופר בעל "ילקוט סופר". לאחר כעשר שנים היה תלמיד מובהק של הרב שלום בראך במגנדורף. הרב בראך עמד בראש ישיבות במגנדורף, בקראלי ובקאשוי, הוא העמיד אלפי תלמידים, אך נתן היתר הוראה רק לעשרה מהם, ואחד מהם היה הרב רפאל אהרן, שהיה בקי בחכמת התורה, בש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים. הרב רפאל אהרן הוסמך גם על ידי הרב ישעיהו זילברשטיין אב"ד וויצן בעל "מעשי למלך".

הרב רפאל אהרן נשא לאשה את מרת לאה בת הרב הנגיד שלמה שפיגל, והיה סמוך על שולחן חותנו בצהלים לאחר נישואיו.

בשנת תרפ"ט (1929) דחה הצעה לכהן כרבה של קהילת היראים בפרנקפורט דמיין, ודחה הצעה לכהן כרבה של וואראשוואר . הוא עבר לעיר פיאומע ועסק שם בהפצת תורה ובפסיקת הלכה. בשנת תרצ"ב (1932) נבחר לשמש כרב, מורה הוראה ושו"ב בקהילת טיניע, שרבה הקודם רבי ישראל וועלץ עבר לשמש כדיין ומורה צדק בעיר הבירה בודפסט. לימים כתב הרב וועלץ על הרב קנופלר כי הוא "צדיק וגאון, איש קדוש האלוף המרומם אהובי וידידי הרב רפאל אהרן ז"ל שהיה שו"ב ומו"ץ בטיננע".

הרב קנופלר ניהל את קהילתו בחכמה, תוך שהוא משתמש בעת הצורך הן בסבר פנים יפות והן בשבט מוסר. הוא העביר שיעורים קבועים בימי החול, בשבתות ובימים טובים, בגמרא ובהלכה למעשה. בדרשות שנשא בשבתות ובימים טובים, היה מעורר במשך כשעה וחצי את לב שומעיו לעבוד את ה', ומשלב בדבריו דברי תוכחה ומוסר, בטוב טעם. בימי חול, בשבתות ובימים טובים מסר שיעורים קבועים בגמרא ובהלכות. הוא כיהן בעירו כגבאי כולל שומרי החומות קופת רבי מאיר בעל הנס. בכל שנה סיים מסכת ברכות, מגילה וחולין, ומסכת נוספת. סדר יומו והנהגותיו הובאו בהתחלת ספרו "מנורת אהרן".

הרב היה חסיד ודבק בצדיקי דורו, ובייחוד באדמו"ר ה"מנחת אלעזר" ממונקטש. הוא עסק בענייני צדקה וחסד ושימש כגבאי העירוני של "כולל שומרי החומות קופת רבי מאיר בעל הנס". הוא היה מעורב בין הבריות, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. בנוסף היה דרשן ונואם נפלא, בעל קורא ובעל תפלה וסופר פורה. הוא פרסם מאמרים בעתון היהודי "זשידא אוישאג" לקרב את הבריות לתורה ולחזק את ענייני דת הצריכים חיזוק. בנוסף לכך, הוא כתב מאות חיבורים בכתב יד  בכל מקצועות התורה, חידושים על הש"ס ועל השולחן ערוך, חידושי אגדה והלכה, דרשות ושו"ת, ועוד, אך כמעט כולם אבדו בשואה. שנים מהקונטרסים שחיבר נמצאו על ידי בנו בחיפושיו לאחר השואה. קונטרס אחד הגיע ליד בתו, אך אבד ממנה לאחר מכן.

כתב היד שנמצא לאחר המלחמה יצא לאור בשנת תשנ"ז (1997),  בספר "מנורת אהרן", בהשתדלות נכד המחבר, הרב אלכסנדר אליעזר קנופלר.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, גזירת הגזירות על היהודים שם והתגרותם לצאת למסעות כיבוש התקין בעירו לומר בכל יום את תפילת "אחינו כל בית ישראל", היה מצטער ודואג על צרותיהם של ישראל ועורר בדרשותיו את העם לתשובה.

לאחר הכיבוש הגרמני גורש הרב עם יהודי עירו לגיטו בודאפאק. שם הוא סרב להצעת ראש השוטרים העירוני להציל אותו, וסירב להשאיר את קהילתו כצאן בלי רועה. לאחר כמה שבועות בגיטו, גורש לאושוויץ.

באחד בדפי העד ביד ושם נכתב שנספה באושוויץ, אך למעשה כותב בנו כי אביו נשלח בסלקציה של מנגלה לעבודות פרך. הוא גורש בין המחנות ועסק בעבודות פיזיות קשות בעינויים גדולים. גם בהיותו במחנות, עסק גם בתורה, למד עם אחיו האסירים שיעור בעל פה והתאמץ בכל כוחו שלא להיכשל באיסורים ולקיים את מצות ה' עד כמה שניתן. הרב נשלח בסופו של דבר לעבוד מחנה שטלטאך בגרמניה, שם שוחרר בידי הצבא האמריקני, אך נפטר שלשה ימים אחר השחרור, ביום כ"ט באייר תש"ה, בהיותו בן חמישים ושש. הרב נקבר בקבר אחים ולא נודע מקום קבורתו. הבן מייחס את סיבת פטירת אביו לאוכל מורעל שניתן לאסירים בידי הנאצים, לקראת שחרור המחנה בידי צבא ארה"ב.

אשתו, מרת לאה, וילדיהם חנה, יוסף אליהו ואברהם יהודה נספו באושוויץ בי"ט בתמוז תש"ד (1944).

בנם הבכור הרב יצחק נפתלי, מחבר ספר "קני המנורה" (ניו יורק, תשנ"ז), הוסמך על ידי בית הדין דקהל יראים בודפסט בשנת תש"ב. לאחר שובו ממחנה העבודה ארגן את התלמוד התורה הראשון בהונגריה. הוא היה שו"ב מומחה, מוהל מצוין, מנקר ומשגיח על המנקרים. בהמשך כיהן כאב"ד סנטיאגו צ'ילה, ולאחר השתלטות הקומוניסטית על המדינה היגר לניו יורק, שם נפטר בז' בכסליו תשנ"ב.

מקורות: הקדמות והסכמות "מנורת אהרן", דפי עד ביד ושם.