פרשת ויגש / מתוך "קול דודי" לרב דויד ארי הי"ד

והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את אבי הנה.

הנה יש לתת לב להבין אומרו ואת "כל" אשר ראיתם – מה בא לרבות, הלא אין בכלל אלא מה שבפרט, שאם היה כתיב מקודם בפרוטרוט כל מיני כבודו, שייך לומר איר זה כלל ואת כל אשר ראיתם מבלעדי אלה – אבל אם גם בתחלה סתם כדרך כלל באמרו "את  כל כבודי", אם כן מהבא הכלל השני אחריו, ולמצער היה לו לומר "את כל אשר ראיתם" בלא וי״ו המחלקת והיה הכל אחד.

 אכן נודע לי הדבר בסיעתא דשמיא דכל כוונת יוסף הצדיק היה לא להתפאר בכבודו, חס וחלילה, כי אין זה מדרך הכשרים, כמאמרם ז"ל (ילקוט שמואל א') כל הרודף אחר השררה, השררה בורחת ממנו וכו'. וכן (בעירובין י"ג:) כל המחזר אחר הגדולה, הגדולה בורחת ממנו. וידוע כי גם אביו יעקב אבינו עליו השלום כאין וכאפס בעיניו הכבוד המדומה. אמנם התכוין להוציא היראה מלב אביו שיאמר בלבו מי יודע אם בני יוסף עומד בצדקו אחרי אשר גדלו המלך ונשאו מעל כל השרים ככתוב "ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלקיך". על כן ציוה לאחיו לאמר ליעקב כי יוסף הוא כמאז כן עתה לא שינה את טעמו וריח צדקתו לא פג. וזה הוא שאמר: "והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים" – ובכל זאת – "ואת כל אשר ראיתם" כי מתנהג אני בכשרות בדרכי אבי הצדיק, כפי שאמרו חז"ל על הכתוב "וטבוח טבח והכן" – טול גיד הנשה בפניהם (חולין פרק גיד הנשה). אם כן ראיתם בעיניכם שאני נזהר בשחיטה ובניקור. ובזה "ומהרתם והורדתם את אבי הנה" שלא ירא לבבו עוד לבוא אלי:

ויתן את קולו בבכי ולא יכלו אחיו לענות אותו

במדרש (פצ"ג) אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. יוסף קטנן של שבטים היה ולא יכלו לעמוד בתוכחתו, הדא הוא דכתיב ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר (תלים ני) אוכיחך ואערכה לעיניך, על אחת כמה וכמה.

וראיתי למפרשים שעמדו על כפל הלשון "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה". גם ראוי לדקדק באומרו "ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא", אל מה ירמזו המילים הללו "לפי מה שהוא".

 והנלע״ד בהקדם מה שראיתי בספרים פירוש על הכתוב "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום", על פי הגמרא (יומא ל"ה) רבי אליעזר בן חסמא מחייב העשירים. הלל מחייב העניים. ׳וסף הצדיק מחייב הרשעים. וזהו רבות מחשבות בלב איש לפטור את עצמו מן הדין עשיר בעושרו, עני בעוניו, וזה הבעל תאוה ביופיו.

אבל הקב"ה מפר מחשבותם ומעריך לנגדם אלו השלשה הנזכרים ונסתתמו טענותם. וזהו: "ועצת ה' הי"א הלל יוסף אליעזר תקום" שמקים לנגדם אלה השלשה והופרה עצתם ויצאו חייבים. ועל פי זה יש לפרש הכתוב אוכיחך ואערכה לעיניך, בכפל מילים, דה' יתברך אומר אוכיחך בתוכחת מוסר על חטאיך ועוונותיך – ואם הכין לך טענות שונות להצטדק לפני על ידי עושרך, או עניך, או יפיך, אז ואערכה לננדך אלה השלשה הנ"ל ויתבטלו כל אלה הטענות כנ"ל. ובזה יובנו כפל הלשונות במדרש "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה". כלומר בתחלה כשיבוא הקב"ה לדון אותנו על מעשינו אוי לנו. ואם נדמה בנפשינו לפטור עצמינו מן הדין ושערי תירוצים לא ננעלו. על זה אמר "אוי לנו מיום התוכחה" כשיאמר הקב"ה אליעזר בן חרסום יוכיח, או הלל ויוסף יוכיחו ויסתתמו טענותינו ולא נמצא פתחון פה לפניו יתברך שמו.

ובזה יבואר גם כן מה שאמרו במדרש ויוכיח כל אחד ואחד "לפי מה שהוא" – רצונו לומר לפי הטענה של כל איש כפי מה שהכין לו בבחינתו תשובה ומענה לשון לפטור עצמו – כפי ערכו ובחינתו כן תהא התוכחה לנגדו לסתור טענתו:

הרב דוד ארי הי"ד, נולד בתרל"ו לרב פינחס אריה, שו"ב בעיר דינאב, בן רבי אברהם יהושע העשיל שו"ב בבערטש, בן רבי יעקב אב"ד טורקא חתן  ה"בני יששכר".

הרב דוד, היה מתלמידי ר' משה מייזליש מפרימשל ולימד שם גפ"ת כמלמד בתלמוד תורה, שם פרסם את ספרו "ויקונן דוד" (תרנ"ו, 1896). היה מחנכם של הרבים ד"ר שמואל הירשפלד (לימים רבה של ביאלה גליציה), של ר' אליעזר ב"ר יהושע מיזס  (לימים רבה של סמבור) ומחנכו של המרצה הידוע והמלומד ד"ר הרצל לנדאו (לימים בתל אביב).

  בתחילת תרע"ב,1911, נתמנה כרבה של קריפטש שעל נהר סאן וסביבתה, בגליציה המזרחית. ופרסם את ספרו "קול דודי" (תרצ"ה,1935) המעוטר בהסכמות רבות ונלהבות, בנוסף כתב את "מגדל דוד", ופירושי "פותח שערים", "שערי אורה" ו"מעשים טובים" על שער הציון, וההדיר ספרים רבים.

מובא בסיום הקדמתו לספר "קול דודי" : ואשא כפי אל כפים, לאבינו שבשמים. בתפלה לדוד, הושיעני ה' וחזקני ואמצני, ועוד תחייני ותקיימני,  ותן לאל ידי ללמוד וללמד בשמחה ובטוב לבב, ונחני כמעגלי צדק ונפשי תשובב. ונחת אנחת מכל צאצאי וצאצאי צאצאי. שלא תמוש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי לדור ודור. ועד נצח אראה אור. ויהי רצון שיגיעו מעשי למעשה אבותי הקדושים והטהורים נשמתם בגנזי מרומים. וזכותם יגן בעדי ובעד יוצאי חלציהם  לעולמים. ויהיו נא אמרי לרצון לפני שוכן רמים. ובא לציון גואל בקרב הימים. אמן כן יאמר ה'!

נספה בשואה.

(מתוך אתר רבנים שנספו בשואה, ספר פרימישל, ומתוך ספרי הרב דוד ארי הי"ד)