'ברוך שנתן תורה לעמו ישראל', בזכות האחדות והשלום השרויים בנו / הרב יצחק הרצפלד הי"ד
'ברוך המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה לעמו ישראל' וכו', צריך ביאור מה שייכות יש לזה לזה.
איתא במדרש (בר"ר סח ט) על זה, מפני מה מכנים שמו של הקב"ה 'מקום', מפני שהוא מקומו של עולם ואין עולם מקומו. ולבוא אל עומק כוונת המאמר נקדים דברי המשורר ע"ה (תהלים קיז א) 'הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל העמים, כי גבר עליו עליו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה', וצריך להבין וכי מפני שגבר עלינו חסדו יתנו אומות העולם שבח על זה, מה הנאה יש להם מזה.
ונראה לאדוני אבי מורי ורבי על דרך שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים פה יא) 'חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו', דרש"י אמר (בראשית א א) 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ', בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית'. וכן כתוב (ירמיה לג כה) 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי', ראינו מזה דכל המעמד והקיום עולם אינה אלא משום התורה, לכן צריך שיהיה אחד שיעסוק בתורה שיכול העולם לעמוד. לפיכך היה באמת השם יתברך מחזיר התורה על כל אומה ולשון, ואין אחד מהאומות שהיה רוצים לקבל התורה, דכל אחד ואחד היה שואל מה כתוב בתורה. כיון דאמר 'לא תרצח', לא היה יכול עשו לקבל התורה, משום דברכו אביו על חרבך תחיה. אבל כיון שבא אצל הישראל מיד היו אומרים 'נעשה ונשמע'.
אבל מפני מה האומות העולם לא היו יכולים לקבל, מפני שבאומות העולם אינה שרוי האחדות והשלום, דיש מהם שאין יכולים לקיים 'לא תרצח' ורוצחים זה את זה, אבל בישראל האחדות והשלום, כמו שמצינו (תהלים כט יא) 'ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום', אין 'עוז' אלא התורה, לפיכך יכולים לקבל התורה.
מה הוא ההבדל בין 'חסד' ל'אמת'. נקדים דברי 'אהל יעקב' (פרשת ויחי) על הפסוק (מיכה ז כ) 'תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת להם בימי קדם', וקשה למה אמר ביעקב 'אמת' ובאברהם 'חסד'. והסביר על דרך משל, לשוכר אחד שהמסחר שלו היה מתמעט וחסור עד כי חסור מאוד, היה לו אוהב נאמן. הלך אצלו ובקשו ממנו שילווה לו מעות על איזה זמן, מיד נעשה מרוצה לו והיה נותן לו הסוחר שבח והודיה על זה. והיה חוזר ושואל לו אם הוא באמת מרוצה להלוות לו. אמר לו 'הן'. היה נותן לו שבח והודיה יותר, אבל עדיין לא נתן לו, אלא אמר שיבוא בזמן ידוע אז ייתן לו.
באותו זמן שקבע לו בא הסוחר ומקבל מאתו הכסף שהאמין לו והלך מאתו, ולא נתן לו שום הודיה כלל. והיה מתמיה זה האיש עליו ושאל לו: למה אז כשבאת אצלי ובקשת ממני שאלוה לך נתת לי הודיה כל כך, ועכשיו לא נתת לי מאומה. השיב לו: אז לא היית צריך ללוות לי, אף על פי כן אמרת לי שרוצה אתה ללוות, וזה היה מצדך חסד, על כן נתתי לך הודיה על חסדך. אבל מאחר שכבר אמרת לי להלוות, על ידי זה כבר התחייבת את עצמך משום 'מוצא שפתיך תשמור', והיה לך לקיים את דברך מצד מדת ה'אמת', ולא מצד מדת ה'חסד'. על כן אין עלי להודות בשביל כך בשביל מדת האמת שלך.
והדמיון לזה הוא הקב"ה שנשבע לאברהם אבינו ע"ה שייתן לו, באמת לא היה צריך לו לישבע, ואף על פי כן נשבע לו והיה חסד גמור. לכן היה צריך ליתן לו הודיה על זה, כמו שמצינו 'ויחשביה לו צדקה', פירשו כל המפורשים שנתן הודיה על זה. אבל יעקב לא היה צריך להודות, כי מאחר שכבר נשבע לאברהם צריך רק לקיים דיבורו, כי 'הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד', והיה רק מצד מדת ה'אמת'.
וזה הוא שאמר הכתוב 'תתן אמת ליעקב', שנתת האמת ליעקב, 'חסד לאברהם', מה שהיה חסד לאברהם. ולמה, 'אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם', כי מאחר שנשבעת לאבותינו, והיה רק אמת 'כי הוא צוה ויעמוד', פירוש שצריך לקיים דברו, והבן.
היוצא לנו מזה דאם אחד עושה דבר חדש נקרא 'חסד', והיוצא מדבר הזה נקרא 'אמת'. ורש"י אמר 'בראשית', בשביל התורה שנקראה 'בראשית' ברא אלקים את השמים ואת הארץ, הוה התורה דבר מחודש והעולם רק יצא ממנה דבשבילה נברא, לכן נקרא התורה 'חסד', והעולם נקרא 'אמת'. וכבר אמרנו דבשביל זה היו בני ישראל יכולים לקבל התורה משום שיש להם שלום, לפיכך היה יכול העולם לעמוד ולהתקיים. וזה הוא כוונת הכתוב 'חסד ואמת', התורה שנקראה 'חסד' והעולם שנקראה 'אמת', 'נפגשו', ולא היו יכולים לילך זה אצל זה, אבל 'צדק ושלום נשקו', אבל השלום היה מחברם זה לזה, דבשביל שהיה לבני ישראל שלום היה ביכולתם לקבל את התורה, ובשביל התורה ברא את השמים וארץ והיה העולם יכול לעמוד.
והנה מי נהנה יותר מן העולם הזה אומות העולם או הישראלים. אומות העולם, כי אין להם תורה ויכולים לאכול מה שהם רוצים, והולכים תמיד אל בתי קרקסיאות וטרטיאות ונהנים מכל תענוגי עולם הזה, ורק הם נהנים. ובשביל מה הם יכולים להנות מכל התענוגים האלה, זה מפני שנתן לנו התורה אשר בשבילה העולם יכול לעמוד והם יכולים להנות ממנה, לפיכך צריכין האומות ליתן שבח על זה שנתן לנו התורה, דבשביל זה יכול העולם לעמוד והם יכולים להנות ולהתענג מתענוגי העולם הזה.
וזה שאמר הכתוב, 'הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים', יתנו אומות העולם שבח על זה, 'כי גבר עלינו חסדו', שנתן לנו התורה, דבשביל זה 'ואמת ה' לעולם', יכול העולם לעמוד והם יכולים להנות ממנה, דרק הם נהנים מן העולם.
היוצא לנו מכל הנחות אלו, דאין העולם עיקר אלא התורה עיקר, והעולם רק טפל, שבשביל התורה ברא את העולם וכל אשר בה. ולמה הוא מפני שנתן לנו ובינינו שרוי שלום ואחדות. וזהו שאמר המגיד 'ברוך המקום ברוך הוא', ואמרינן על זה במדרש מפני מה מכנין שמו של הקב"ה 'מקום', מפני שהוא דייקא מקומו של עולם, התורה עיקר. אבל 'אין העולם מקומו', העולם אינה עיקר. ונתן טעם על זה ואמר 'ברוך שנתן תורה לעמו ישראל', שנתן תורה לישראל שהאומות העולם לא היו יכולים לקבל מחמת שאין בהם שלום, אבל בני ישראל היו יכולים לקבל מחמת שיש בהם שלום, ובשביל זה היה יכול העולם לעמוד, ומוכח מזה שהוא מקומו של עולם.
(תורת משה – מגן אבות, עמו' רי, ביאורים בהגדה של פסח)
הרב יצחק הרצפלד. נולד בשנת 1865 לאביו, הרב משה הירצפלד (מו"צ ור"מ בסעדאהעלי, ומתלמידי החתם סופר) ולאימו רחל לאה לבית בלאו.
הרב יצחק היה תלמידו של ה'חתן סופר'.
בהיותו כבן שמונה עשרה, נפטר אביו, כעבור שנתיים כתב את המכתב הבא לבן דודו, אליהו, בבקשה לסייע לאימו האלמנה, ולזכור חסדי אביו המנוח:
ימים רבים אשר עלה במחשבתי, לבקש את אחי באגרות שלומים, להודיעני משלומו הטוב, כי מאד שמחתי לשמוע כל טוב ממנו, כי משום שנגזרה מיושב שמים שלא זכינו ישבו אחים בעיר אחת, כי מה טוב ומה נעים היה זאת, ויתפרדו איש מעל אחיו, בכל זאת שמחה לאיש מענה פיו, ויאמין לי כי גדלה שמחתי באשר בא אלי איש לפרוס שלומינו ממנו, ואמר לנו שפגע בו בעיר פרעססבורג או בווייטצען או במקומות אחרים, ומבשר לנו טוב ממנו לשמחת לבבינו, וכה יתן ד' וכה יוסיף לשמוע ממנו כל טוב סלה.
ומה מאד יערב ויבושם לנו לראות כל טוב ממעשי אצבעותיו היקרים, כדרך קרובים זה לזה, והנני באתי עתה על ימי הפורים הבאים עלינו לטובה, לברכו בברכת שמחת פורים, ויאריך ה' ימיו ושנותיו בנעימים.
וגם באתי בשורותיים אלו לגשת אליו בשאלתי, אמי הצדיקת תחיה בבקשתי, כי בזמן קרוב במשך ב' שנים, כמה וכמה תלאה מצאתנו, כי בי"ח אדר שני תרמ"ג, לקח אלקים את אבינו רועינו עטרת ראשינו וכל משפחתינו אאמוה"ג זצוק"ל, ונשארנו כצאן אשר אין להם רועה, כי בחייו פרש כפיו עלינו, ונשפע לנו שפע שלא כדרך הטבע בזכות אותו צדיק. אולם עזבנו לנאנחות, ואין לספר כמה צרות גדולות עברו על נפשינו, ובכל יום ויום ראינו יותר מה חסר לנו, ואנה אפנה לעזרה.
יאמין לי לולי שהשעה דוחקת אותי לנוס אליו לעזרה לא הייתי מבקש, כי ידוע לו כי אין זאת פעולתינו, אולם כעת בהכרח יאמר ליעקב שיעזור ויפלוט לנו ואל יאחר, נא ונא יזכור וישאל לימים הראשונים אשר אאמ"ו הג' זצוק"ל עשה טובות רבות עם מע"כ נ"י ועם אחיו ואחיותיו, כי לא לבד עלינו היה כאב רחמן, כי גם לכם היה כאב נאמן ורחמן, והציל אתכם מכל צרה וצוקה, ואין צורך לכתוב לו זאת כי, אין ידוע לכל, אבל למעלת כבודו ידועה יותר ויותר ממני.
יזכור אותו עתה לאמי מורתי דודתו הצדקת תחיה, היא אלמנה אומללה רחמנא ליצלן, וישלם נא גמול הטובות לה, וביותר עתה כי בחודש הבאה יהיה בעירנו 'האססבענטיערונג', ואחי היקר הבחור שלמה יחיה יעמוד על הנסיון 'באסבענטיערונג', והוא יפה תואר ויפה מראה ואין לו שום מום והוא שלם בגופו' רק שאינו שלם בממונו' ויש כאן אדם אחד אשר רוצה להוציא אותו לחירות' אבל זה מבקש ממון' ואמר שיעזור לו השם יתברך אם יהיה לנו כסף' מיד האדירים הרשעים האלה.
והנה בקשתינו שיבא אליהו ויבשר טוב ויזכר על הטוב, כי בצרה גדולה אנחנו, ונא יחוס ויחמול עלינו, הלא מעלת כבודו עצמינו ובשרינו, וכמה וכמה פעמים ששמעתי מאאמוה"ג זצוק"ל לספר עליו כל טוב, מטוב לבב אשר מעלת כבודו רחמן גדול היה גם בנעוריו, ובוודאי עוזר וחומל על אחרים אשר בידו להוציאם מצרה לרוחה. נא ונא יחוס ויחמול עלינו ואל ישיבנו ריקם מלפניו. ואדוני אבי מורי ורבי הגאון זצוק"ל אשר היה אבינו הרחמן, יתפלל אחר כך בעבורו אל אבינו שבשמים, שישלם לו השם יתברך הטובות שעשה עמנו.
ונא ימלא שאלתינו, ובזה ישמח את נפש אמי מורתי הצדקת תחיה, וגם את נפשי, שאר בשרו הנאמן הדורש שלומו וטובתו כל הימים. (תורת משה – מגן אבות, עמו' יב-יג. ושם כתב, כי יתכן והכותב הוא אחד מאחיו, אך יותר סביר שר' יצחק הוא הכותב).
הרב יצחק התחתן עם רבקה לבית רוזנבאום, שנפטרה בשנת תרצ"ו והובאה לקבורה בסערדאהעלי.
הוא היה תלמיד חכם גדול, חריף ולמדן, שהתפרנס ממסחר בבדים.
הוא השאיר אחריו חידושי ודרשות בכתב יד. הגהות ממנו הודפסו בספרו של אביו 'תורת משה מגן אבות' (בשם 'מבן המחבר').
נפטר בכ"ז בסיון תש"ד, ברכבת שנסעה למחנה ההשמדה אושוויץ. באותו היום נספו גם בנו, מיכאל לב (עם רעייתו פרידא לבית וייס ושלשת ילדיהם), בתו, הינדא (עם בעלה אהרן טאובר מסערדאהעלי וילדיהם יוסף, תמר-חיה ושמואל), ובתו, חנה.
בתו, רוזה (שושנה) נספתה בי"ח בתמוז תש"ד, נספו גם בעלה ר' שמואל אויש, וילדיהם: יחיאל מיכאל, ומשה – יחד עם רעייתו סוזאנה וילדיהם גבריאל.
בתו דבורה דורה ובעלה אברהם אלפרד הכט, נספו בשנת 1939, נספה גם בנם מקס משה הכט.
הי"ד.