תכלית האדם להשלים עצמו בעולם הזה, אבל לא לרדוף אחר תענוגות גשמיים / הרב עקיבא שמחה אונגר הי”ד
“וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה”. לכאורה יש לדקדק דלא היה לו לכתוב רק “לתת להם את ארץ כנען”, “את ארץ מגוריהם וגו'” למה לי.
ונראה לעניות דעתי כי סיפא דקרא מפרש לרישא ונותן טעם להאמור מקודם, כי על ידי שידעו שרק גרו בה, שתכלית האדם להשלים את עצמו בעולם הזה, אבל לא לרדוף אחר תענוגים הגשמיים, שהם רק כגרים, על ידי זה יזכו שאתן להם את ארץ כנען – הכנעה. כי על ידי זה שיראה האדם ויכיר שהכל הוא רק בבחינת פרוזדור והכנה, ייכנע לבבו ויוכל להגיע למדרגות נעלות.
“ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה’ אלקיכם”. פירוש, יען שאתם עמי, על כן פעמים שצריך אני להתנהג עמכם במדת “אלקים” – כדיין ושופט – כדי להראות לנחות הדרך אשר תלכו בה, אבל וידעתם, רצונו לומר, אתם תבינו שאני “ד’ אלוקיכם”, דאף במדת הדין אני אל רחום וחנון, וקל להבין.
“בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו'”. נראה לפרש כי משה לא ידע ולא הבין תכלית ביאתו ודיבורו אל פרעה, מאחר שראה שדבריו לא עשו רושם ומיד כשחדלו והופסקו המכות חזר לרשעו. אבל צריך לדעת כי כל מה שנעשה על הארץ, בכל הנסיבות, הכל מאתו יתברך, ואין אתנו יודע עד מה, כי הכל מן השמים ולכל דבר יש לו כוונה ותכלית הנעלם מעיני בשר ודם.
וראה נא כי כל מעשה פרעה והתנהגותו הלא מוזרה היא. כי אם היו עיניו בראשו היה לו לשלוח מיד את ישראל, כי ראה כמה עונשים וייסורים באו עליו ועל ארצו. אבל גם זה שעשה פרעה כן לא היה טבעי, אלא מה’ יצא הדבר. ועל כן אמר בא אל פרעה, אף שאינך יודע תכלית ביאה זו, בכל זאת תלך אליו, כי אני הכבדתי את לבו, ולא הוא מעצמו רק הכל על פי ההשגחה. ופשוט הוא.
ויהי בשלח פרעה את העם וגו’. נראה לפרש על פי מה שביאר המהר”ל מפראג ז”ל הפסוק בתהלים צ”ב, “בפרוח רשעים כמו עשב”, ולהלן “צדיק כתמר יפרח”, דהכוונה שדבר אשר הוא קטן ואין לו שלימות גדול, הוא ממהר לצאת לפועל כפי שהוא קטן מאד. אבל דבר ששלמותו גדול ביותר, אינו ממהר לצאת לפועל, כיון שהוא גדול. אולם כשכבר יצא לפועל יש לו קיום גמור וחזק ועל כן בפרוח רשעים רק כמו עשב שממהר לגדול ואין לו קיום ולעומת זה צדיק כתמר יפרח, שהתמר אינו ממהר לגדול אולם כשיצא לפועל הוא קיים בשלימותו זמן רב. זהו תוכן דבריו. והנה בני ישראל שהיו במדרגה שפלה היה צריך להוציאם ממצרים בגוף ובנפש, וטהרה זו היתה אפשרית רק על ידי מלחמות נמרצות וזמן רב של ארבעים שנה, כדי לברר וללבן את ישראל מטומאת מצרים, שיהא להם קיום. ועל כן “ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו’ ושבו מצרימה”, שחס וחלילה לא יהא להם קיום, ועל כן “ויסב אלקים את העם דרך המדבר”, בדרך ארוכה אבל בטוחה יותר כדי לטהרם ולהביאם אל ארצם.
(קרית משוש, בתוך ספר קרית ארבע על התורה, ירושלים, תשכ”ה)
הרב עקיבא שמחה ב”ר אברהם יהודה אונגר הי”ד, נולד בפרסבורג בשנת תר”ע (1910). הוא למד במוסדות החינוך של הקהילה שם בתלמוד תורה “יסודי התורה” וב”ישיבה קטנה”, ובישיבת פרסבורג בראשות רבי עקיבא סופר, והצטיין בכישרונותיו היוצאים מן הכלל, ברצינותו, בחריפותו ובשנינותו, בהתמדתו ובשקידתו, עד שהתפרסם כלמדן מופלג, מעמיק, בעל לב טהור וכח הסברה מצויין. הוא רשם את חידושיו על התנ”ך, על מסכת אבות, על הש”ס והפוסקים ונודע לדרשן מצויין, הבונה את נאומיו בהגיון בתורה ודעת, בהלכה ובמוסר, ומחדש הבנות מעמיקות ופירושים בדברי חז”ל. את דרשותיו נשא ב”חברת מגידות” של תלמידי הישיבה, וכן במסגרת פעילות צעירי אגודת ישראל. כמחנך מוכשר השפיע רבות על הנוער, שהקשיבו לשיעוריו ונהנו מעצותיו.
הרב עקיבא שמחה קיבל התרי הוראה נלהבים ממורו רבי עקיבא סופר, מאב”ד פרסבורג הרב ישעיה קאליש הי”ד ומהרב משה חיים לאו הי”ד.
כאשר התגברו הצרות, היתה לו אפשרות לברוח לחו”ל, אך הוא לא רצה לנטוש את הוריו. גם בתקופה קשה זו, המשיך במסירות נפש ללמוד וללמד. כאשר נאלץ להסתתר, לא הפסיק את שקידתו בלימודיו במחבוא. ביום הכיפורים תש”ב נתפס והוגלה למחנה הריכוז בוכנוולד. גם כאסיר אל פסק מלהגות בתורה, ואחרי שעות עבודה רבות, קשות ומפרכות העביר שיעורים בעל פה לפני אחיו האסירים ועודד אותם שלא לאבד תקווה. ביום ו’ באדר נפטר הרב הי”ד במחנה הריכוז.
חידושיו הרבים על הש”ס אבדו בשואה, מקצת מחידושיו על התורה פורסמו בספר “קרית משוש” שהודפס עם הספר “קרית ארבע” (ירושלים, תשכ”ה).
לעיון נוסף בתולדותיו מאת הרב יעקב הכהן זלצר, ראה: אהל עולמים.
מספר הצפיות במאמר: 139
