בכדי לקיים מצות ה' מחויב האדם לפעמים גם לשנות את טבעו / הרב אליהו נח הלפרין הי"ד
הן כל יקר ראתה עיני מעשה ידי אומן איש באנשים ה"ה ידידי הרבני המופלג בתורה ויראת יא"מ הישיש כש"ת מו"ה ר' שמואל בר' דוב ליאצקי מפה קהילתנו שקבע עתים לתורה ולתעודה, ויגע ועמל ומצא כדי מדתו בספרו שקרא אותו בשם 'חקר שמואל' ושמואל בקוראי שמו, לבאר ולהבין את דברי רבותינו ז"ל בדעת ובתבונה כפי שחננו ד' ולמצא במדה הגונה את הפנינים היקרים הצפון בדברי רבותינו ז"ל בכדי לקרב לב בנים לאביהם שבשמים; וכאשר המחבר היקר הנ"ל רוצה לקבוע דבריו בדפוס למען יעמדו ימים רבים, בכדי לזכות את נפשו ולעשות לו מזכרת נצח, וגם לזכות את הרבים, על כן הנני בזה עם הספר להודיע בשעת בת רבים, כי דבריו ישרים ונכוחים למבין דעת ומבאר דברי רבותינו ז"ל בהשכל ובדרך ישרה, לקרב הדבר אל הדעת וההגיון; ולבקש גם מאת נדיבי עמנו כי יהיו למסייע שיש בו ממש, בכדי שיוכל למלאות מבוקשתו בזה שיביאו ברכה לתוך בתיהם ספרו הנחמד הנ"ל הראוי לכל נפש, הנכתב בלשון צח ונקי, ונוצר תאנה יאכל פריה ולהחזיק במעוז התורה ולהאדירה. וד' יהיה בעזרו להוציא מחשבתו לפועל ולמען כבוד התורה וכבוד המחבר הישיש הנ"ל באתי על החתום א' לסדר 'ונתתי שלום בארץ', כ"ח למטמונים תרפ"ז חפ"ק פה אורלי.
נאום אלי' נח בהרה"ג רי"י זמלה"ה היילפרן החונה פה ק"ק הנ"ל.
(הסכמה לספר 'חקר שמואל')
אגב אורחיא, אביא את אשר שמעתי מכבוד מורי ורבי המאור הגדול אב"ד דעירנו, ר' אליהו נח הלפרין שליט"א [הי"ד], על פסוק (במדבר כה,יא): פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם' וגו', ופירש רש"י ז"ל: לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא השבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן.
והנה צריך להבין:
א] מה בכך שאבי אמו פיטם עגלים לעכו"ם? הלא פנחס היה צדיק ועשה דבר טוב לבער הרע מישראל, ובשביל שהרג את זמרי נעצרה המגפה מישראל, ולמה היו מבזים אותו?
ב] מה תיקן רש"י ז"ל בפירושו 'לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן', וכי השבטים שהיו מבזים אותו לא ידעו שהוא גם כן בן אלעזר ונכד אהרן. וכי כשהיה נכד אהרן לא היה גם כן נכד יתרו?
ג] איך זכה פנחס במה שהרג את זמרי שהחזיק לו הקב"ה טובה ופירש לו שלומותיו לו ולזרעו אחריו?
והנה עיקר תמצית ביאורי שמעתי מכבוד מורי ורבי הרב שליט"א [הי"ד], אך אנכי בעניי אחזתי את דרכי להאריך מעט בלשוני, והוספתי נופך משלי. וטרם אבאר הנ"ל אביא משנה אחת ממסכת ברכות (נד, א) דתנן: חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר: 'ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך' (דברים ו,ה), 'בכל לבבך' – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע וכו'. והנה צריך להבין:
א] דאמר 'ביצר טוב', מה זה בא התנא להשמיענו, פשיטא, וכי מי לא ידע שאהבת ה' היא על ידי יצר טוב, הלא כל עבודת ה' היא על ידי יצר טוב.
ב] איך יכול לאהוב את ה' ביצר הרע?
אך הנה זה ידוע כי האומה הישראלית נבדלת משאר האומות, שבעים אומות, במדות טובות אשר נחלו מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב עליהם השלום, והם רחמנים בני רחמנים, יען כי דם אבותיהם נוזל בהם. ושאר האומות שבעים אומות, יען אשר אבותיהם היו אכזרים, לכן הנחילו גם כן את מדותיהם הרעות לבניהם אחריהם. לכן מצינו בפרשת חיי שרה שהשביע אברהם אבינו את אליעזר עבדו 'לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו, כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק' (בראשית כד, ג-ד), יען אשר ידע כי אנשי כנען נחלו מאבותיהם מדות רעות, וירא שינחילו את המדות הרעות לבניהם אחריהם, אך את בני משפחתו ידע, אף כי גם הם עובדי אלילים המה, אך בין אדם לחברו אין בהם כל כך מדות רעות, יען כי ממשפחת שם יצאו, ובוודאי הנחיל לבניו מדות טובות. ויען כי אבותינו עליהם השלום נזהרו מאד להתערב עם שאר האומות, אשר להם מדת האכזריות במדה מרובה. לכן גם האומה הישראלית נבדלת משאר האומות במדת רחמנות. אך זה רק בכלל האומה הישראלית, אבל בפרט, אין מדת האחד דומה למדת רעהו, יש אשר אצלו מדת הרחמנות במדה מרובה, יותר ממדת ערך הכללי, ויש גם כן אשר מדת האכזריות אצלם יותר מכפי ערך מדת הכלל. והסיבה לזה היא התערבות המשפחות… אך כל איש יכול לשנות את טבעו במעשיו הטובים, היינו אם יתגבר על יצרו ויתרחק בכל כוחו ממדות הרעות איזה פעמים, אז ההרגל נעשה טבע וישתנה טבעו לטוב, ועל איש כזה אמרו חז"ל בפרקי אבות (פרק ד משנה א): 'איזהו גבור הכובש את יצרו', ואף כי מדת הרחמנות היא מדה טובה מאד, אך לפעמים בכדי לקיים מצות ה' מחויב גם כן לשנות את טבעו ממדת רחמנות לאכזריות. כמו שמצינו באברהם אבינו עליו השלום שהיה בטבעו רחמני, וכשאמר לו הקב"ה: 'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו לעולה' (בראשית כב,ב), שינה את טבעו הנולד עמו, וגם את טבע האב לרחם על בנו, 'ויקח את המאכלת לשחוט את בנו' (בראשית כב, י), וזה הוא ניסיון גדול אשר אין ביד כל איש לעמוד בניסיון כזה, כדמצינו בשאול המלך שהיה בטבעו רך לב, והיתה בו מדת הרחמים במדה מרובה, כשאמר לו שמואל הנביא בדבר ה' (שמואל א טו.ג): 'לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור', והוא ריחם על מיטב הצאן והבקר, אף כי כוונתו היתה לזבוח לה', וגם על אגג מלך עמלק ריחם ולא הרגו, לכן נענש וניטלה המלוכה ממנו. וגם מצינו במלכים (א כ, לה-לו) דכתיב: 'ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל־רעהו בדבר ה' הכיני נא וימאן האיש להכתוֹ, ויאמר לו יען אשר לא־שמעת בקול ה' הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו', הרי נראה מזה את גודל העונש האיש, אשר יעבור על מצוות ה', ואינו רוצה לשנות את טבעו אפילו ממדת רחמנות לאכזריות, וכל שכן מאכזריות לרחמנות.
וזה הוא לפי עניות דעתי שאמר התנא 'ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך' – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע, רצה לומר, בין במדת רחמנות שיש לך על פי טבע, אשר הם תחת יד יצר טוב, ובין במדות אכזריות שיש לך על פי טבע, אשר הם תחת יד יצר הרע, תאהב את ה', היינו אם תצטווה בדבר ה' לשנות את טבעך לא תעבור על דבר ה' אף כי הוא נגד טבעך.
ועתה נחזור לענייננו, הנה השבטים כשראו את פנחס שהרג שתי נפשות, התפלאו מאד ולא יכלו להאמין, ואמרו איך יכלו להאמין שפנחס בן אלעזר נכד אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, ובוודאי הנחיל את מדותיו לבנו ולנכדו, והוא פנחס גם כן היה ידוע לכל במדת הרחמנות אשר על פי טבעו, ואיך יהיה ביכולתו לשנות את טבעו ולאחוז את מדת האכזריות להרוג את הנפש, ואיזה נפש! נשיא שבט מישראל? ואף כי דרך האיש להרגיש אהבה לאיש מבני אומתו. לכן גמרו בדעתן, שהסיבה לזה היא יען אשר אבי אמו היה עובד אלילים, אשר הם בטבעם אכזריים, והנחיל גם לנכדו פנחס את מדת אכזריותו. וזה הוא שאמרו: 'הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעכו"ם והרג נשיא שבט מישראל', רצה לומר, זו היא הסיבה שהרג את זמרי, יען כי דם אבותיו מצד אמו אשר היו עובדי אלילים נוזל בו. לכן בא הכתוב והעיד עליו בדבר ה': 'פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן', שהיתה בו מדת רחמנות במדה מרובה על פי טבע, יען כי הוא במעשיו הטובים התחזק והפך כבר את מדת מאכזריות אשר נחל מצד אבי אמו למדת רחמנות, ולא נשאר בו מאכזריות אשר נחל מצד אמו כלום, וזה שהרג את זמרי, הוא בקנאו את קנאת ה' צבאות ושינה את טבעו ממדת רחמנות לאכזריות, 'לכן הנני נותן לו את בריתי שלום'.
(ר' שמואל ליאצקי, 'חקר שמואל', עמו' 70-68)
הרב אליהו נח הלפרין (היילפרן) הי"ד נולד במלניק שבליטא בשנת תרמ"ו (1886) לאביו, הרב יעקב ישראל אב"ד מעלניק ונכד הרב אליהו נח אב"ד אסטרין וסעמייאטיץ (חתנו של הרב יצחק יהושע מקהילת קארעליטש, מחבר ביאור 'בית ישראל' על הגדה של פסח, מינסק תקצ"ו). הוא היה מצאצאיו של הרב אברהם, אחיו של הגר"א, וקרוב משפחתם של הרב מרדכ גימפל יפה מרוז'ינוי ושל הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
כבר בצעירותו למד הרב אליהו נח בהתמדה עצומה בבית המדרש במלניק, התקבל ללמוד בישיבת וואלוז'ין, ונמנה על עשרת אברכי 'כולל ברודסקי', בה למדו רק בחירי הישיבה. לאחר חמש שנות לימודים בישיבה הוסמך בידי ראש הישיבה, הגאון הרב רפאל שפירא. הרב אליהו נח נשא לאשא את הרבנית דאבא הלפרין בת ר' חיים, ונולדו להם עשרה ילדים.
הרב כתב דברי תורה רבים שנשארו בכתב יד וכמעט כולם אבדו בשואה.
הרב אליהו נח מוזכר בספר 'מכותבי ראי"ה' כמי שכתב לרב קוק.
בתחילה כיהן לזמן קצר לרב בעיירה לבידוב שסביבות וילנה. לאחר פטירת אביו, נבחר הרב אליהו נח למלא את מקומו ברבנות מלניק, ולאחר שנה עבר לכהן ברבנות העיר אורלה (אורלא ביעלסק). במשך שלושים ושתיים שנה כיהן שם ברבנות והתחבב על בני קהילתו. הוא פעל רבות לסייע לעניי העיר במתן צדקה והסתכן פעם אחר פעם בשתדלנות בפני השלטונות הפולניים לטובת הנזקקים. הרב נמנה על חובבי ציון, תמך בתנועת 'המזרחי', ועודד את העלייה לארץ ישראל. הרב התכונן לעלות לגור בארץ ישראל, ואף שלח לשם את אחת מבנותיו, אך בשל פרוץ מלחמת נעולם השנייה לא זכה להוציא לפועל את תוכניתו. בתחילת המלחמה הצליח הרב לברוח מעירו, נדד כפליט בין יערות ודרכים משובשות, והגיע לביאליסטוק.
יחד עם שרידי היהודים בגטו ביאליסטוק נשלח הרב למחנה ההשמדה טרבלינקה, שם נהרג עקה"ש בה' באדר א תש"ג (1943). גם הרבנית ורוב ילדיהם נהרגו עקה"ש, ובהם:
- ר' אברהם שמחה יחד עם אשתו שרה (לבית טננבוים) וביתם ליבא
- ביילע רחל אלמנת הרב אברהם שילקוביץ, ובנם מנחם
- דבורה ובעלה ר' אברהם רוזנבלום
- שרה
- התאומים: ר' יעקב ישראל ור' חיים
שרדו:
בנם הרשל שהיגר לארגנטינה, בתם חוה אווה אשת נתן ברוטמן. בתם רייזל שושנה אשת הרב יהושע כהן, ובתם חנה בלומה אשת אליהו שטרק,
אחיו, הרב נפתלי הערץ מאיר הלפרין, חיבר את הספרים 'לב אבות' על פרקי אבות (פרקים א-ב), 'שדה נפתלי' 'כרם נפתלי' על הש"ס בהלכה ובהגדה, ושו"ת 'תל תלפיות'. עלה לארץ ישראל ונפטר בירושלים בי' באלול תש"ב.