בזכות הרבים, זוכים יהודים האופים מצות לשמירה מכל מכשול ולמצות כשרות למהדרין / הרב נח רוגוזניצקי הי"ד

סיפר אחד מאנ"ש, הוא ר' משה צבי קופילוביץ (חתנו של הנגיד ואיש-הציבור ר' ברוך מרדכי טשארני ז"ל), כי בבואו לראשונה לוורשה אחרי נישואיו, כאשר נזדמן לו לעקוב אחרי אפיית המצות לפסח בחבורתו, לא היה כל כך מרוצה מסידורי ההשגחה והכשרות שהנהיגו, והביע את פקפוקיו באזני המו"צ רבי נח. השיבו מיניה וביה, כל הקורא בספרי הראשונים, יוכל להתרשם בנקל איך היו סידורי הכשרות בימיהם, כגון אותו תיאור על אפיית המצות של הרמב"ן שהוליכון מבית הלישה אל התנור מרחק של ט"ו בתים (כמובא בב"י סי' תנ"ט מ"תשובות הרשב"א" ח"א סי' קכ"ד), ומכאן שברור כי אפיית המצות האידנא הוא לכל הדעות ביתרון הכשר והידור. נוסף לזאת, המשיך, יש לזכור כי "זכות הרבים" היא שמירה מעולה להינצל מחשש חימוץ ח"ו, וכשאנו אופים בחבורה בצוותא "מיט יידן אין איינעם" ד' שומרינו שמירה מיוחדת שלא יארע שום מכשול ח"ו והמצות תהיינה כשרות למהדרין.

(מתוך כתבי הסופר ר' אהרן סורסקי)

הרב נח רוגוזניצקי, נולד בשנת 1887 לערך, כבנם השלישי של ר' אריה ושרה רוגוזניצקי. בצעירותו היה מתלמידי הגאון הרב זלמן סנדר כהנא שפירא בריניק.

הרב רוגוזניצקי נשא לאשה את מרת [שרה] פסה בת ר' ישראל זלוטקין, אחד המו"צים הידועים של קהילת וורשה. לאחר נישואין השתקע בוורשה והשתלם בהוראה אצל חותנו, כשהוא לומד כאברך כולל 'בית המדרש לרבנים' שנוסד ברחוב טווארדא 4 בעיר ורשה מעזבונה של הנדיבה מרת רחל לאה הופנאגעל. מטרת הכולל הוגדרה "ליסוד ביהמ"ד לרבנים, היינו להחזיק בו עשרה אברכים מילידי עירנו מופלגים וחרדים שיהיו יושבים ועוסקים בתורה עד שישתלמו בלמודי ההלכות, ד' חלקי השו"ע, להיות ראוים לדינים מומחים ומורי הוראות בישראל" (מתוך כתבה בעיתון המודיע, 20.09.1912, גיליון 49, עמו' 5 [עמודה 774]).

בשנת תר"ף (1920) כתב מכתב למנהלי ארגון 'עזרת תורה' והודה להם על סיוע שנתנו לו לקראת חג הפסח, ומדבריו ניכרת המצוקה בה חי: 'ממש החייתם נפשות, כי היוקר בפה נורא מאוד על כל פרט ופרט ואנשים כמונו אשר תורתם אומנתם סובלים רעב ומצוק יותר מכל מיני אנשים שבמדינתינו… אנשים כאלו אשר אין להם שום מסחר ואומנות וממש פקוח נפשות תלוי בזה". מכתב זה פורסם ב"זכרון בספר".

בשנת תרצ"ד (1934) נבחר הרב רוגוזניצקי, ביחד עם מספר רבנים נוספים, כמורה הוראה בקהילת העיר ורשה, הגדולה בקהילות ישראל באירופה, וכחבר "ועד הרבנים לעדת ווארשא". הרב זכה להערכה רבה כמורה הוראה, גדול בתורה, המייצג בעיר את האסכולה התורנית נוסח ליטא, ויחד עם זאת התפלל בקביעות בבית החסידים ברחוב "מאַראַנובסקא" 30, כחסיד סלונים.

בשנת תרצ"ז (1937), בעקבות 'גזירת השחיטה' בגרמניה, חתם עם חבריו לוועד הרבנים לעדת ורשה על דעת תורה שאוסר את הימום הבהמה בזרם חשמלי לפני השחיטה.

בשנת תרצ"ט (1938) שלח הרב רוגוזניצקי גלויה לרבנות תל אביב בבקשה שישלחו ליהודי בוורשה אישור בעברית ובאנגלית על פטירת אחיו בתל-אביב. גלויה זו עלתה למכירה באתר בית המכירות בראנד בשנת 2019.

היה מעשרת הרבנים בוורשה שהיו רבני שכונות בעיר ('בעצירקס רבנים') ואחראי מטעם ועד הרבנים להשגיח על לימודי הקודש בבתי הספר בעיר.

הרב שמעון הוברבנד הי"ד כתב בספרו "קידוש השם", שאותר בארכיון רינגנבלום בגטו ורשה, על אסיפה שהתקיימה בגטו בבניין ועד "העזרה הסוציאלית היהודית" ברחוב טלומאצקיא 5, בעניין גורלם של יהודים שנאסרו באשמת יציאה מתחום הגטו, באותה אסיפה דרש הרב נח רוגוזניצקי במלים נרגשות מכל הנאספים להשתלב במפעל ההצלה, והסביר כי על פי ההלכה מחויב כל יהודי לתמוך במפעל זה ככל האפשר, שכן על פי הרמב"ם "כל מי שאינו מציל יהודי השרוי בסכנה עובר על שבעה לאוין".

בספר "יומן גיטו ורשא", עמו' 63-60 כתב ר' הלל זיידמן על ה'סלקציה' ביום ג', י"ב באלול תש"ב, במהלכה הורו הנאצים כי על כל הנמצאים בבניין הקהילה ברחוב זמנהוף 19 להתייצב בחצר ומי שיישאר בבניין יירה. בין הנלקחים שמאלה ל'אומשלג' היו הרב צבי יחזקאל מיכלסון והרב נח רוגוזניצקי, יחד עם כמחצית מפקידי הקהילה. בהמשך נתפסו רבנים נוספים, ובסך הכל נלקחו להשמדה בטרבלינקה באותו היום שמונה מרבני העיר.

הרבנים [שרה] פסה נולדה בשנת 1890 והיגרה מניו יורק לוורשה. היא נספה בשנת 1942.

לרב נח רוגוזניצקי ולרעייתו, נולדו חמישה ילדים:

בתם ד"ר רחל רוגוזניצקי, נולד בשנת 1910. היא היתה בקטריולוגית ונרצחה בבית החולים בו עבדה.
בנם ר' משה, נולד בשנת 1914 והיה בחור ישיבה. הוא נספה בשנת 1942.
בנם ר' אברהם יעקב, נולד בשנת 1916 והיה בחור ישיבה. הוא נספה בשנת 1942.

בתם לאה שמוקלר, שרדה ומלאה דפי עד על בני משפחתה.
בנו מרדכי רוגוזינצקי, שרד והיגר לארגנטינה.