תוכחה כנגד קלקולים בסדרי התפילה ובזלזול בקדושת בית הכנסת / הרב קלונימוס קלמן גולדברגר הי”ד
יש לעורר הרבה על פרצת התפלה הנהוגה בזמננו שחוטפים התפילות בלי כוונת הלב, וכי תפלה כזו תעמוד במקום עבודת הקרבנות? והכי עליה נאמר לי דעת חז”ל ונשלמה פרים שפתינו, כיודע? ואתם האומרים שצריכים למהר בתפילתם בשבי שלא יאבדו הכוונה על ידי אריכות התפילה. הבל יפצה פיהם, ורק טענת היצר על לשונם. כי אדרבא, להמאריכין אפשר שעולה להם בין ובין כך לרכז את מחשבותם לכוון יפה על כל פנים במקצת תפילתם ולא כן אצל החוטפים הנזכרים, רק אחרי גמר תפילתם שהתפללו, אבל בשעת תפילתם לבם הלך אצל עסקיהם. והרבה אנשים תולים עצמם באילן גדול הרבנים מבעלז זצ”ל, אבל על כיוצא בזה אמרו חז”ל במשנה “לא כל מי שרוצה לטול את ה’ יבא ויטול”. מספרים מהגאון ר’ דוד דויטש ז”ל שהיה מנהגות להתפלל לאט לאט כתינוק שלא לחטוף אף נקודה אחת שכל אות ונקודה יש להם שורש למעלה.
ופעם שאלו את החתם סופר ז”ל בימי בחרותו, שלמה הוא מאריך בתפילתו, האם לא טוב יותר לולי למד באותו הזמן. והשיב, הלא אמרו חז”ל המאריך בתפילתו, מאריכין לו ימיו ושנותיו, שכיוון שכן אחיה יותר מאחרים ובאותו זמן אלמוד את אשר אחרתי על ידי תפילתי.
וכבר אמרו חז”ל (ברכות ל”ב) המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם…
גם ראיתי לעורר פה אודות התינוקות שאין משגיחין עליהם בשעת התפילה. וליבי עלי דווי כשאני רואה, להבדיל, את הכומרים המובילין את השרצים לבית תפילתם ומחנכים אותם שיעמדו שם בדרך ארץ וילדי ישראל הקדושים הם באים לבית הכנסת כצאן בלי רועה, שאבותיהם אין להם פנאי להדריך אותם לפי שהם טרודים על המחיה ועל הכלכלה, וביותר בזמן הזה, והתינוקות של בית רבן באים במרוצה לבית הכנסת, רצים בלך ושוב, בשיחה ובשחוק כמו בבית מרזח, ועומדים שם ושפתותיהם אינם נעות ואמן יהא שמיה רבה מאן דכר שמיה, שמתוך שיחה אינם שומעים את הבעל תפילה. ואמרתי פעם לנער אחד שצריך לעמוד בבית הכנסת באימה וביראה כמו העומד לפני המלך, והשיב לי הכי כמעט רגע, ותראה סבת כל מחלה וכל נגע, שיבואו גם בני התורה בשיחה לבית הכנסת ואינם משתחווים כיאות לפני ארון הקודש, וחטפים את התפילה במהירות בלי כוונה. ועל הרבנים להשגיח על סדר התפילה ולצוות הגבאים והשמשים להשגיח על העומדים בבית הכנסת, שלא יחטפו התפילות . הא כשעומדים לפני בית הכנסת בחבורה בלשון הרע וליצנות, יש להם להמון העם פנאי, ורק בבית הכנסת ממהרים ואצים בתפילתם. כן יעשו גם תקנה חמורה להעמיד שומרים אצל עזרת הנשים להשגיח שיבואו רק בצניעות לבי הכנסת ולא ייראו ולא יפחדו מהבריות ומהמחלוקת.
הרב קלונימוס קלמן גולדברגר נולד בשנת תרכ”ו (1866) לאביו הרב אשר זעליג. הוא התגורר ביאקא (Jóka, Jelka), הסמוכה לפרסבורג, והיה תלמידם של הרב מכאל פאפא ראש ישיבת סערדהאעל, השבט סופר והחתן סופר. נשא לאשה את מרת אידל בת הרב ישראל הכהן.
בשנת ת”ש הוציא לאור את ספרו “דבר אמת – תכליתו: להזכיר… דברים שנכשלים בהם… ואלו הם: לשון לאומים ודרשת בלע”ז, חכמת חצניות, שנוי השם, התדמות לנכרים, התבדלות מפושעים ועוד”. הספר יצא חלקים חלקים בשל מגבלות תקציביות ומצוקת העיתים, כפי שכתב בראש ספרו: “ואין אתי לכסף מוצא להוצאות הדפוס שרבו מאד מאד בזמן הקשה והמר הזה, לכן החלטתי בדעתי מחמת נחיצות העניין להזכיר דברים העומדים ברומו של עולם שנשכחו מלב בני דורנו, גם מהכשרים שבהם, להדפיסו קמעא קמעא בכמה חלקים קטנים כדי להקל על ידי זה על המוכר והקונה גם יחד ואחרי השלמת הדפוס של כל הספר כולו יחבר הקונה חלקים הקטנים האלה והיו לאחדים בידו לספר שלם מסוים שיהיה לתועלת בפרט לבחורים צעירים שעוד לא טעמו טעם חטא של התחדשות שונות וישמו אל לבם דעת וברור הלכות אלו של גדולי ישראל זי”ע שליקטתי מדבריהם בקונטרסי ומלובנים מדעתם ופיהם של גאוני עולם מגיני הדור אשר בצלם אנו חיים”.
בסוף הספר מופיעה הסכמתו של הרב יצק וייס רבה של וערבא, ומצויין כי נשלחו עוד שתי הסכמות מרבנים גדולים ומפורסמים ממדינת הונגריה, “אבל איני יכול להדפיסן מפני הסגר הבי דואר נגד איגרות הכתובת בלשון הקודש”.
תוכן העניינים בספר מציג את תכני הספר: “א. שינוי לשון ודרשות בלע”ז. ב. ספרים חיצונים, חכמות זרות וספרי רמ”ד. ג. שינוי השם. ד. התדמות לנכרים. ה. הבדלות מפושעים. ו. רבנות. ז. דרשות. ח. למוד התלמדים. ט. תפלה. י. מנהגים”. חלק מתכני הספר הועתקו מכתבי הרב עקיבא יוסף שלזינגר, כמבואר בהקדמת מחבר הספר “דבר אמת”.
הרב קלונימוס קלמן גודברג הי”ד נספה בשואה בשנת תש”ד (1944).
מספר הצפיות במאמר: 123
