ההתגלות / מאמר מתוך "הנאמן" בעריכת הרב יצחק שמואלוביץ הי"ד
כבר העיד רבי יהודה הלוי ז"ל בספר "הכוזרי" על הסגולה העיקרית של היהדות, שאינה צריכה להוכחות לא מן השכל ולא מן הרגש, כי נוסדה על ההתגלות.
אמנם, כבר "ראתה שפחה על היום מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי", כנאמר: "וירא ישראל את היד הגדולה וכו'", אולם ראיה זו לא הספיקה עדיין בכדי להכות שורשים בנצח, לזה דרושה היתה התגלות מלכותו יתברך לפני כל העם בכבודו ובעצמו.
"פנים בפנים דבר ה' עמכם", מדרגה שלא זכה אליה שום נביא מהנביאים חוץ ממשה רבינו עליו השלום, שנאמר בו: "פה אל פה אדבר בו וכו'", ופעולת ההתגלות הזאת על נפשות עם ישראל באותו מעמד התבטאה בזה שחרדת קודש וזעזועי י-ה מלאו את כל הווייתם: "וחרד כל העם אשר במחנה. וירא העם, וינועו וכו'". חרדה קדושה זו, זעזועי י-ה אלה חדרו לעמקי המעמקים של נשמת ישראל וימלאוה ביראת ה', יראה מתוך ראיה, ראיה מתוך התגלות, "למען תהיה יראתו על פניכם וכו'".
ואז נגמרה יצירת עם ישראל. היום נהיית לעם!
"ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת כי את אשר ישנו פה וכו' ואת אשר איננו פה וכו'". כל נשמות ישראל, שהתלבשו ושעתידות להתלבש בגופים, עמדו על הר סיני וראו את ההתגלות – וקבלו כולן את ההארה האלקית, מתוך התגלות, ותהא להן אמונתן – חיים, ויראתן – ראיה, לא שלטו בהם ידי השכל המהסס, המפקפק, כי: "אתה הראית לדעת וכו'", ובמקום שיש ראיה, שם אין ספקות, אין היסוסים, האמת ברורה כשמש אמונת אמן.
אמונה זו של היהדות (נגזרת מהשורש "אמן-אמת") הנוסדה על ההתגלות, על הראיה, אינה מסמנת מצב נפשי של האד, יחס פנימי שלו אל המקיף אותו – לא. האמונה לפי היהדות היא מציאות קיימת ופועלת חיי הנפש האמתיים, אינה קובעת את יחסי נפש האדם, כי אם מהוה אץ כל מהותה ותוכן ישותה: "בא חבקוק והעמידן על אחת: 'וצדיק באמונתו יחיה'".
סגולה נפלאה זו של ההתגלות חדרה, כאמור, אל עומק עמקי נשמת ישראל ותהא למצע של מקור אמונתו באלקיו בכל הדורות והזמנים. על כן שווא עמלו שונאיו ושונאי ה' לפתותו ולשדלו לסור מני דרך אמונתו בה' ולהשלותו במדוחי-הבל, לשווא, כי איך יכפור בנראה, בנגלה אליו. איך יכחיש את האמונה, את אמיתת חייו, שהיא עצמה אצלו מציאות מוחשית?! ולא עוד אלא, שבגבר יד האויב עליו, בשלחו בו יד אכזרית לענותו ולשרפו חיים על מוקדי עולם, על תורתו ואמונתו, הייתה אז התגלות ה' שבקרבו מוארה באורות התופת של האוטו-די-פה והאינקוויזיציות, מופיעה בכל עזה, גדלה ויפעתה, שאין על ארץ משלה.
זו הייתה התגלות האור החוזר מהר סיני לארץ ולדרים עליה.
וכשם שכח ההתגלות מהר סיני לא פסק והולך ופועל בחיי כלל עמנו עד היום הזה, כן כל נשמה ונשמה מישראל שעמדה על הר סיני יכולה לזכות להתגלות זו בחייה, חיי הנצח, בעולם הזה. וכשם שההתגלות הכללית נראתה לכלל ישראל בתקופת המעבר מילדות העם אל בגרותו, לפני גמר יצירת, אחרי הכשרה רוחנית ושלמות העלייה – כן גם בחיי הפרט יכול כל אדם לזכות אליה, בתקופת המעבר בחייו, בהגיע שעת העמידה על דעתו, על ידי שעבוד הכרתו ורצונו אל ההכרה והרצון העליונים.
אז, בשעת מנוחה פנימית, כשסערות התאוות והיצרים משתתקות לרגע באדם; כשמלחמת האיתנים בקרבו נפסקת קרבו לרגע, ומתוך ערמת ההרגשות וההתפעלויות הגסות מבצבצת ועולה תמונה כה מקסימה ומלבבת, כה נעימה ומושכת, מושכת… אז קול דממה דקה ישמע ונגינה אלקית מעולמות עליונים רחוקים רחוקים – משתפכת בחלל הנשמה – וממנה בכל הבריאה; הכל שר, השדות והאילנות, ההרים והגבעות, הדשאים והרוחות – רון הצפורים, קילוס שרפים. אך פתאום – הכל משתתק; הציפור לא שרה, עוף לא פורח, הים לא מזדעזע – עולמו הפנימי של האדם עומד ומחריש עד שיצא הקול: "אנכי ה' אלקיך!" ואז אחי הטוב –
דמעות תזיל עינך, ותתחרט על פשעים (רבי יהודה הלוי).
ומהתרגשות עליונה בכה תבכה בלילות על משכבך – והדמעות מה קדושות, מה טהורות הן! אותן סופר הקב"ה כמרגליות יקרות מתנוצצות – סופרן ומניחן בבית גנזיו.
אשרי אדם הזוכה להתגלות זו בחייו!
(הגיונות לחג מתן התורה תרצ"א, הנאמן, סיון תרצ"א, שנה ד' גליון ל', בעריכת הרב יצחק שמואלוביץ הי"ד)
מספר הצפיות במאמר: 89
