בלא מסירת נפש אי אפשר / הרב מרדכי דוב איידלברג הי”ד

תמונת הרב מרדכי דב איידלברג הי"ד

בשעת קבלת התורה נעקר הר המוריה ובא למדבר, כדי שתנתן התורה על מקום המעולה הזה.

(ילקוט ראובני פ׳ יתרו, בשם המדרש)

הלא אמרו חז”ל על הפסוק למה תרצדון הרים גבנונים וכו׳ אמר הקב”ה כולכם בעלי מומין אצל סיני וכו’, שמע מינה מאן דיהיר בעל מום הוא (מגילה דף כ”ט ע”א), וכן הוא בשבת (דף ס”ז ע”א), הסנה לאו משום דגביהת מכל אילנא אשרי קב”ה שכנתיה עלך, וכן הוא בפ”ק דסוטה לעולם ילמוד אדם מדעת קונו, שהרי הניח הקב”ה כל ההרים והגבעות והשרה שכינתו על הר סיני שנאמר את דכא ושפל רוח עיי”ש, ולפ”ז איך אמרו שנעקר הר המוריה וכו’?

ובפשטות י”ל שהר המוריה בא שתנתן התורה על ידו, כמו שבאו שארי הרים ורצו בזה, כמבואר בש”ס מגילה שם, על הפסוק, כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא (עיי”ש בפירשיי וזה לשונו למדנו שעבר כרמל את הים, ואימתי היה בשעת מתן תורה עכ”ל) והלא דברים ק”ו ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה על אחת כמה וכמה. ועיין מהרש”א שם, דההרים אינם בעלי בחירה, אלא ששד של הרים בא, וכן פירש על המימרא הנ”ל דלמה תרצדון הרים גבנונים עיי”ש.

ולפענ”ד לוטה בזה, מה שכתבו המפרשים דמשום הכי ניתנה התורה בקולות וברקים, להראות שהתורה צריכה למסירת נפש, ובלא מסירת נפש אי אפשר בשום אופן לקיים מצות התורה בשלימותם, ובפרט בתקופות הגזירות והשמדות ר”ל, ובנסיון העוני והדחקות כמו בתקופה שלנו, בעו”ה, כי בלא מסירת נפש אי אפשר לשמור את השבת מפני גודל המסים וארנוניות, וקשה לקבוע עתים לתורה ולגדל בניו לתלמוד תורה ולצאת ידי חובת צדקה – ולכן בשעת קבלת התורה נעקרו ההרים, הר המוריה שהוא סמל של מסירת נפש של עקידת יצחק, והר הכרמל עבר את הים, שהוא סמל של רוח וגבורה ונצחון שאליהו הנביא נצח עליו את נביאי השקר במסירת נפש וכל העם קראו אחריו ה׳ הוא ה אלקים! והם יעוררו ויעידו על גודל הנחיצות למסירת נפש לקיום התורה ולימודה בכל העתים והזמנים!

חזון למועד ג (תרצ”א), תכלת מרדכי ג, פתיל ד

—-

הרב מרדכי דב ב”ר יצחק איידלברג, היה אחד מהרבנים ענקי הרוח המזהירים שהאירו את שמי היהדות החרדית ברוסיה ובפולין לפני השואה. נולד בתר”מ (1880) בעיר ביאליסטוק. קנה דעת ותורה בישיבות ראדין ואיישישון, והיה מתלמידיו המובהקים של החפץ חיים זצ”ל. לאחר נישואיו למרת חיה לבית אפלבוים, למד שש שנים רצופות בישיבת וולוז’ין בשקידה ובהתמדה, וכונה “השקדן מביאליסטוק”. אף בהיותו צעיר לימים, מונה לפסוק בשאלות איסור והיתר בעיר בשעה שרבו, הרב רפאל שפירא זצ”ל, נעדר מוולוז’ין. הוא הוסמך לרבנות בידי הרב רפאל שפירא, רבי חיים מבריסק, רבי מאיר שמחה מדווינסק,  רבי מלכיאל טננבוים מלומזה, רבי משה דנישבסקי מסלבודקה ורבי דוד פרידמן מקרלין זצ”ל. עמד בקשר אמיץ עם גדולי הדור ברחבי ליטא ופולין ופעל רבות לחיזוק הדת. תשובות אליו מודפסות בשו”ת “דברי מלכיאל” ו”לבוש מרדכי”. היה איש רב פעלים, מסור לטובת קהילות ישראל ונואם בחסד עליון. המונים היו נקהלים לדרשותיו, והוא הצליח לקרב רבים ליהדות. פעמים רבות הוא עורר בדבריו לחזק את שמירת השבת ואת טהרת המשפחה, וכתב בספריו דברי תוכחה וחיזוק לשמירת קדשי האומה וערכיה. בצעירותו הביא לבית הדפוס את כתב היד של ספר חידושיו על הש”ס בשם “דובב שפתי ישנים”, אך דליקה אחזה בבית הדפוס וכתב היד נשרף. “עגמת נפש וצער רב נגרם עבורו, ולא מצא מנוח לכף רגלו על אבדן פרי עמלו רבות בשנים” (לשון בנו, הרב צבי איידלברג, בהוצאה המחודשת של “חזון למועד”).

תחילה שימש ברבנות בליסקובה שבליטא, ובימי מלחמת העולם הראשונה עבר לניקולאייב שבפלך חרסון באוקראינה. כשפרצה המהפכה הרוסית,  אסרו אותו הקומונסיטים, ואחרי השתדלויות מרובות שיחררו אותו. באותם שנים עזר הרב רבות להגן על הקהילה מפני פורעים, ופתח את ביתו לכל נצרך, רעב וצמא. בתרפ”ב (1922( התירו שלטונות ברית המועצות לפליטים היהודים מפולין לעזוב את המדינה. יצא משם הרב איידלברג לעיר הולדתו ביאליסטוק, שם השתדל לעורר את דעת הקהל היהודית לסבלותיהם של היהודים בברית המועצות ושלח חבילות מזון לרבנים שסבלו ברוסיה. בתרפ”ד (1924) נתמנה לרב בסביסלוץ’ שבווהלין, ואחר כך עבר למאקוב מזובייצק שבאזור ורשה. בתרפ”ח (1928( נתמנה כרבה של פלוצק שבאזור לודז’. יסד קופות עזרה בעיר והיה חביב על אנשי הקהילה מכל הזרמים והשכבות. היה בוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין, ועזר בגיוס כספים לישיבות שבליטא. מתוך אהבה ומסירות לארץ ישראל, שלח שלושה מבניו ללמוד בה תורה, ובתר”ץ (1930)  ביקר בה ונפגש עם הרב קוק זצ”ל. בשל הפצרותיהם הרבות של אנשי קהילת פלוצק, סירב לקבל את הצעת הרב קוק למנותו כרב בפתח תקווה ודחה לזמן מה את תוכניותיו להשתקע בארץ. בינתיים, הוא קנה חלקת אדמה בסביבות גן יבנה, אך נכשל באנשים שאינם מהוגנים ולא קיבל את אדמתו.

חיבר את חמשת חלקי הספר “חזון למועד”, שו”ת ודרושים, ובה כלל עניינים אקטואליים שעמדו על הפרק. ספרים אלו מהווים מקור תיעודי רב על מצב יהדות רוסיה הקומוניסטית בתקופתו.

פעילותו האחרונה לפני מלחמת העולם השניה, היתה בהוצאה לאור של ספרו “שבת ומועד”. חיבוריו הם אוצר בלום של דברי דרוש משולבים ברעיונות וביאורים על יסוד מאמרי חז”ל ומדרשיהם.

כשכבשו הגרמנים את פלוצק התעללו בו הגרמנים ולקחו אותו לעבודות פרך. הוא הוברח לוורשה, ואחר כך הצליח להגיע ללומז’ה שהיתה בתחום הכיבוש הרוסי. היהודים רצו למנות אותו כרב העיר, אך מחמת הלשנה נאלץ לעזוב את המקום ונדד בערים שונות בליטא. בסוף היה בלכוביץ’ ומשם שלח עזרה לרבנים שהוגלו לסיביר. באותם ימים טרופים, עזר לזולת, שקד בתורה וסידר את כתבי חידושי תורתו.

נספה עם מאות יהודי העיירה הי”ד, בח’ חשון תש”ב, 1941.

מקורות: רבנים שנספו בשואה, הקדמת בנו הרב צבי בספר חזון למועד, ספר יזכור לקהילת סביסלוץ

מספר הצפיות במאמר: 54

הרב אברהם אלימלך פרלוב הי"ד, האדמו"ר מקרלין
הצער היותר גדול – שאח ירדה באחיו / הרב יוסף פצנובסקי הי"ד מלודז'

מאמרים דומים