כל זמן שהנשמה היא אצלו בשלימות אי אפשר לחטוא / הרב יצחק דב ברוקמן הי"ד
במדרש רבה טז,ה, זהו שאמר הכתוב "מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל" (משלי כו,ו), וכי כסילים היו מרגלים, והלא כבר נאמר "שלח לך אנשים" ובכל מקום שאמר "אנשים" בני אדם צדיקים הם וכו' לאלו אתה קורא "כסילים", אלו לא נקראו "כסילים" אלא על שהוציאו דיבת הארץ, שנאמר (משלי י,יח) "ומוציא דבה הוא כסיל", אף על פי כן בני אדם גדולים היו ועשו עצמם כסילים וכו'.
והנה פלא דמאי שני המדרש בזה, והיה נראה לומר בזה בעזרת ה' יתברך והוא, דהנה אין אדם עושה עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, אם כן נשמע שכל זמן שהנשמה היא אצלו בשלימות אי אפשר לחטוא, אלא על ידי שנכנסה בו רוח שטות, על ידי זה יש לו מקום לחטוא, ה' יתברך יצילנו וישמרנו בזה. והנה כל זה בשאר עבירות, מה שאין כן בלשון הרע, דזה עיקר הנשמה כמו שאיתא בהתרגום בראשית על הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". והתרגום מפרש "לרוח ממללא", הרי דעיקר הנשמה הוא הדיבור ואם כן אם מקלקל בזה הוה כסיל גמור מיד, דבשלמא בשאר עבירות אף שחטא מכל מקום עיקר הנשמה הוא עדיין בשלימות, ולא מקרי כסיל גמור אלא ברוב חטאים, רחמנא ליצלן, מה שאין כן בזה. כיון שהיו בני אדם גדולים דהתורה מעידה אליהם, וכיון שלא עמדו בזה הניסיון והוציאו דיבה, אם כן מיד נהפכו לגמרי לכסילים, דהקלקול היה בזה גופא, שהעיקר הוא הרוח ממללא, וכמו שכתב התרגום. וכיון שלא עמדו בניסיון מיד נהפכו לכסילים, היינו שגברה בהם הרוח שטות לגמרי, וממילא הלך מהם העיקר. דבשלמא אי לא היו בני אדם גדולים כמוהם ולא היתה ההתגברות בזה ניכר כל כך, כי אף בלא המלחמה הגדולה גם כן יכול להחטיא, היינו כמו שמחטיא בשאר דברים, ואף על פי כן לא מקרי "כסיל" לגמרי, שעדיין עיקר הכח בו כראוי אלא שנחסר קצת ויכולים לתקן, כמו אחות אשה מתלי תלוי וקאי אי משכח רווחא לחול, כן זה שהלך על ידי הרוח שטות, אם כן ממילא בזה האדם, אף שגם החטא של לשון הרע יש אצלו, מכל מקום לא נעשה כסיל גמור בזה, שעדיין הקדושה מתלי תלי וקאי, היינו אם יעשה תשובה ויכין מקום מושבה כמקודם בקדושה, דהרי לא היתה התגברות בזה החטא יותר משאר עבירות. מה שאין כן האנשים הצדיקים האלה, דהתורה מעידה עליהם שהם ראוים, אם כן לא היה בהם שום דבור התגברות, אלא אדרבה הם התגברו עליו, ולא נתנו מקום לחול כלל עליהם בזה החטא, דהרי לא היה בהם שום שייכות כלל, ולא שום מצרנות, ועל כורחך דהתגבר עליהם במלחמה גדולה, אם כן על כורחך נעקר לגמרי הרוח ממללא, דהיינו שזה קם רחמנא ליצלן וזה נופל, מה שאין כן בשאר אנשים דהוא בלא התגברות כל כך, אלא כמי בשאר חטאים, אם כן עדיין שוה בזה לשאר החטאים. וזה כוונת המדרש דהיו גדולים ונעשו כסילים, שזה שייך בזה. ודו"ק.
(ידיו אמונה, עמו' ו, פרשת שלח).
הרב יצחק דוב ברוקמן, נולד לאביו הרב יעקב משה אליעזר ברוקמן אב"ד גאווארטשוב. בעודו צעיר הוסמך להוראה על ידי גאוני דורו, ובהם הרב יואב יהושע וויינגרטן בעל ה"חלקת יואב", ששבחו את בקיאותו וחריפותו, יראתו וחסידותו, התמדתו וסברתו הישרה. הוא כיהן כאב"ד בעיירה גוברטשוב, והיה מקושר לאדמו"רי גור ה"שפת אמת" וה"אמרי אמת". הוא חידש חידושים רבים בתורה ושרידים מחידושיו בענייני אגדה על התורה ובסוגיות הש"ס ניצלו על ידי בנו, ר' אריה בנימין, שהוציאם לאור בשנת תשל"ט בספר 'ידיו אמונה'. הרב הראשי הרב אברהם יצחק הכהן קוק ראה את הכתבים שניצלו ושיבח אותם מאוד, וגם בנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, דיבר בשבחם וביקש להוציאם לאור.
רבי פינחס מנחם אלתר, ה"פני מנחם" מגור, כותב בהקדמת הספר כי יום הופעת והפצת ספר זה "הוא ת"ל יום שמחה, יום נצחון הקדושה על הטומאה, יום של סיכול מחשבות הרשע של הצוררים הנאצים ימ"ש, זרעו של עמלק, אשר ביקש לעקור את הכל יזמו להכחיד מכל וכל, ולהשמיד ולהכרית זכרם הגשמי והרוחני של היהדות בכללו, ושל היהדות החרדית בפרט. חז"ל אמרו (עבודה זרה י"ח ע"א) על רבי חנינא בן תרדיון, שהיה מהרוגי מלכות שנשרף עם התורה על קידוש השם: 'גוילין נשרפין ואותיות פורחות'. את ה'גוילין הנשרפין' ראינו, למעלה מעשרה פעמים ששים רבוא קדושים הרוגים הי"ד, רוב מנין ורוב כנין של יהדות איירופה, ושל היהדות החרדית בעולם, אבל את ה'אותיות הפורחות' מי מנה, היאך אפשר לספור, לתאר ולהעריך – גם בכמות וגם באיכות – את האוצרות הרוחניים העצומים של עמנו שהושמד ואבד, תורתן של רכני, חסידי ולומדי פולין הי"ד, החידושים שחידשו בלמדם את התורה בקדושה ובטהרה, תורה לשמה, מתוך אהבה ויראת הקודש, למדו בצנעא מתוך יגיעה והתמדה, ועל פי רוב גם מתוך הדחק. היש ערך לאוצרות אלה, איה סופר, איה מונה, מי האיש אשר יעריך את גודל השבר והנזק, אשר טרם התאוששנו ממנו, מי המשורר שיקונן על זאת, חבל על דאבדין ולא משתכחין… חז"ל אמרו: כל האומרים דבר הלכה משמו שפתותיו דובבות בקבר, וכאן בקדושים הי"ד אשר לא ידע איש קבורתם, ואפרם עלה השמימה, לפני כסא הכבוד, בהתפרסם תורתו וכאשר הלומדים יעיינו בחידושיי תורתו, יהיו שפתותיו דובבות זכות וחסד על כלל ישראל".
הרב יצחק דוב נשא לאשה את מרת לאה. הרב נרצח בשואה, וכן נרצחו גם:
– בתם רחל פייגא ובעלה חיים נח אלברט מקינצק – וילדיהם: מרים, חנה, מנחם יצחק וחוה הי"ד, נספו בטרבלינקה בשנת 1942. [חוה לא הוזכרה בדף ההנצחה בספר "ידיו אמונה", אך מוזכרת בדף עד שכתבה אחות אביה, ב' רפלוביץ].
– בתם שרה אסתר ובעלה לייבוש רבינוביץ מאפאטשנא – וילדיהם: יצחק סנדל ומשה הי"ד, נספו בטרבלינקה בשנת 1942. [כך שמות הילדים ע"פ דף העד שכתב אחי אמם, אריה ברוקמן, אך בספר 'ידיו אמונה' הוא כתב ששמם יצחק ונתנאל].
שרדו ילדיהם: אריה בנימין ברוקמן, אפרים הלל ברוקמן, ישראל ברוקמן, יעקב משה אליעזר ברוקמן ושושנה רייזל סולובייציק.
ושם נרצחו.
