בכל מעמד ומצב שיהיה ישים האדם בה’ מבטחו / הרב יצחק קליין הי”ד
‘דבר נא באזני העם’ – בגמרא ברכות, אין ‘נא’ אלא לשון בקשה, כדי שלא יאמר אותו צדיק ‘ועבדום ועינו אותם’ קיים בהם, ‘ואחרי כן יצאו ברכוש גדול’ לא קיים בהם. יסוד ועיקר הוא לעלות בסולם בית אל להגיע אל השלמות שידע האדם באמת ובתמים שהכל מיד ה’ עליו השכיל. ואם אסף הון ועושר אל יאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וגם אם מצבו גרוע אל יתייאש מן הרחמים. וכמו שהבאתי בחלק א’ מספרי הפירוש מאבי מורי ורבי זכר צדיק לברכה במשנה ברכות, אל יפסיק אדם בתפילתו אפילו המלך שואל בשלומו שגם אם הוא עומד ברום המעלה ומלכים ושרים שואלים בשלומו, גם אז ידע ובלבבו יבין שעוד צריך הוא לרחמי שמיא, וכמעט קט יוכל להתהפך עליו הגלגל, וגם אם הוא במצב גרוע עד שאינו רואה מוצא מהמבוכה, גם אז יתפלל ויבקש רחמים למי שהרחמים שלו.
וכמראה הזה ראינו במצרים איך נהפך עליהם הגלגל מן הקצה אל הקצה תחילת ביאתם למצרים היו במדרגה עליונה ואחר כך כמעט שמת יוסף היו לעבדים מוכים ומעונים, ואלו שהיו אתמול עבדים שגופם ונפשם וכל היותם משלו בהם זרים בשעה קלה יצאו ברכוש גדול, מזה נלמד פלאי ההשגחה ואיך שהאדם בכל מעמד ומצב שיהיה ישים בה’ מבטחו. ועל כן שהלימוד מגאולת מצרים יהיה שלם בכל צדדיו הקפיד אברהם אבינו שיצאו ברכוש גדול וישכילו מפלאי ההשגחה וידעו שהכל מידי שמים וילכו לבטח דרכם.
ואולי מפני זה הטעם צריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש השבת שיזכור האדם שהכל משלו נתנו לו, שה’ הוא הנותן עושר וחיל ולא ידאג למחרת היום, כי יחסר לו ע”י שמירת שבת.
פיתויי היצר הם רבים בכל מצווה ומצווה והיצר רוצה לעוור את עיני האדם כי על ידי קיום התורה ושמירת המצוות מעוכב הוא מלהצליח בעסקיו. אמנם אם הוא האדם מאמין באמונה שלימה בהשגחה פרטית שכל צעד וצעד וכל שעל ושעל שלו מה’ כוננו, אז דרך התורה יחפץ. ועל כן יציאת מצרים הוא יסוד ועיקר שהכל תלוי בו, שמשם ראינו מעשי ה’ ונפלאות השגחתו. ועל כן אמר ‘אנכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים’, ולא אמר ‘אשר בראתיך’, וזה ענין ‘לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן’, כי עיניהם ראו ולא זר עין בעין שה’ הוא המכין מזון לכל בריותיו ובלי אמונה זו אי אפשר לקיום התורה.
ובזה נראה הקרא ‘ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה’, ולא קאמר ‘אני’, שתראו מה כתיב ב’אנכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך’, מזה תראו ותדעו שאנכי הוא הנותן ברכה וקללה.
(ברכת אברהם, חלק ב, לפרשת שמות)
הרב יצחק קליין נולד בשנת 1883 לערך בלעכנאוויץ, להוריו ר’ אברהם צבי קליין ולאה לבית קלר, בצעירותו למד בטארנא, שימש בישיבות את גדולי ישראל בילדותו ולמד בהתמדה. נשא לאשה את מרת פראדל בת משה חיים ופייגא רחל ווינקלר ונולדו להם 11 ילדים. היה תלמיד חכם גדול, מופלג בתורה ויראה, חריף ובקי, שתורתו אומנותו ושימש כרב בקאשוי (סלובקיה). חידושיו יצאו לאור בספר “ברכת אברהם” (ב”כ, תרצ”ד-תרצ”ו). היה מחותן של רבי שמעון סופר הי”ד בנו של הכתב סופר. סבל לעת זקנתו ממצוקה כלכלית בשעה שעמד להשיא את בנותיו.
הוא גורש עם רבים מבני קהילתו ומשפחתו לאושוויץ, שם נרצח בי”ג בסיוון תש”ד (1944).
בתם סימה נפטרה בצעירותה, בהיותה בת 15, עוד לפני המלחמה. בנם שעיה (אלכסנדר) היה מורה ונספה ברוסיה בשנת 1945. בנותיהם אלה ורבקה נספתה במחנה הריכוז ברגן בלזן, ככל הנראה בשנת 1945. בנם אמיל, היה בגיטו ובמחנות, שרד את השואה, לאחר שהסתתר עם זהות בדויה, וכתב דפי עד על משפחתו במאגר השמות של “יד ושם”.
מספר הצפיות במאמר: 107
