כל זמן שה’ כביכול בגלות, גם ישראל בגלות סובלים מחרפת פראי האדם / הרב מאיר הכהן ווארשאוויאק הי”ד
‘והארץ לא תמכר לצמיתות’ וגו’. בדרך דרוש אפשר לומר דהכתוב הזה הוא המשך להכתובים שלפניו ולפני פניו שאמר הכתוב ‘וכי תאמר מה נאכל בשנה השביעית’ וג’. ולכאורה קשה מה קושיא היא זו ‘מה נאכל’, הן אם לא יזרעו ולא יאספו את תבואתם, גם כן אפשר שיהיה להם מה לאכול, כי יקנו מהעמים אשר סביבותיהם. וההכרח לומר כי יהא במצב כזה אשר העמים אשר סביבותיהם יהיו עמהם בשנאה מרוב הקנאה אשר הם רואים שישראל אוכלים לשובע ויושבים בטח על ארצם, ויהיו העמים במצב פראי כזה אשר מרוב הקנאה ירצו להפסיד הרווחים ממשא ומתן עם ישראל, ואז שפיר ישאלו ישראל מה נאכל, ומה שאלה זו באה התשובה ‘וצויתי את ברכתי’ וגו’.
ועל מצב זה יתפלא כל נבון, מה יהיה התכלית ומתי קץ הפלאות, הרי יתחמץ לב כל בר דעת אם תכלית הבריאה היתה לגלות את ההעלם, ולהכיר לכל יושבי תבל כי יש אדון לבירה זאת וכל מה שהאדם רואה בעיניו כטבעיות גם היא מעשה היוצר ברוך הוא וחיות הקודש בו. ואם העמים אשר סביבותינו אוכלי אדם הם, ורחוקים מדרך ארץ הקודמת לתורה, וכבר יצאו מה שיצאו משנות העולם והמה עוד פראי אדם, שעוד דרך ארץ שקדמה לתורה לא למדו, מי יודע מתי תבוא העת המקווה שיכירו וידעו כי לד’ המלוכה – לזה אמר הכתוב שהקב”ה מבטיח לנו ‘והארץ לא תמכר לצמיתות’, הארציות, דרך הארץ, לא תהיה מכר (‘מכר’ הוא מלשון נכר, דעל ידי המכירה יוצא הדבר מרשות המוכר ונעשה לו נכר) לצמיתות, לחלוטין, לעולם, ‘כי לי הארץ’, כי גם הארץ והטבעיות לי הוא, אני בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו, לתכלית רצוני הקדומה, ובהכרח ישוב להיות ניכר לבאי העולם מי הוא בעל הבירה המשגיח על יושבי תבל ומנהג עולמו בחסד. ומה שאתם בגלות וסובלים עול הגוים וחרפת פראי האדם וחלאת מין האנושי, הוא משום ‘כי גרים ותושבים אתם עמדי’ (ואמרו בספרי, דיו לעבד להיות כרבו) ובעת שיגיעו יושבי תבל להכיר בקדושתו ולהיכנע לאדנותי, אז גם אתם תהיו חושבים בארץ יכירו וידעו כי אתם שלי, נושאי דגל קדושתי, עבדי המלך אתם. אבל כל זמן שכביכול אני כגר בארץ, גם אתם כגרים, סובלים חרפת אדם ובזוי עם, ולכן אל תתמהו על החפץ כי אצטרך לצוות ברכתי לכלכל אתכם בשלש השנים, כי בזה תשימו על לב כי השגחתי חופפת עליכם.
‘ובכל ארץ אחוזתכם’, בכל מקום שתהיו, בחוץ לארץ, ותאחזו בה, ‘גאולה תתנו לארץ’, תכירו ותדעו כי ארץ הקדושה היא הנבחרת ועני ה’ אלוקיך בה, והיא הנבחרת לעם הנבחר מאתו יתברך שמו לתכלית הנרצה לפניו, סוף מעשה במחשבה תחלה, במהרה בימינו אמן.
(אמרי כהן, ויקרא, עמ’ רכ)
הרב מאיר הכהן ווארשאוויאק נולד בשנת תרל”ב (1872) לאביו הרב יעקב אליעזר הכהן. את תורתו למד מאביו בישיבות הגדולות בפולין. כבר מצעירותו שקד על התורה וחידש חידושים מקוריים ועמוקים, ונודע כעילוי מצוין. הוא נשא לאשה את בתו של הרב פנחס אליהו, רבה של העיירה ראקוב ורב בערים וירשוב ולוטומירסק וחתן האדמו”ר מראדימין. כבר בהיותו בן 19, בשנת תרנ”א (1891), מונה הרב מאיר הכהן ווארשאוויאק לתפקיד אב”ד לוטימירסק שליד לודז’ וניהל בה ישיבה של בחורים מופלגים בתורה. הוא הוציא לאור חלק מכתבי החידושים מאת סבה של אשתו, רבי דוד דוב מייזליש, והדפיסם בספר ‘בנין דוד’. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבר לווארשא וכיהן בה ברבנות הפרבר מונקאטוב. הוא היה עסקן רב פעלים נמרץ לחיזוק הדת, אחד מרבני וורשה וכאחד מראשי רבני פולין, חבר ‘מועצת גדולי התורה’ ומפקח מטעמה על פעולות מרכז ‘אגודת ישראל’ בוורשה, שהשפיע רבות על החיים היהודיים הדתיים בפולין בכלל ובוורשה בפרט. הוא ערך את בטאון אגודת הרבנים ‘בקובץ דרושים וחידושים‘. החוברת הראשונה נערכה גם אל ידי הרב צבי יחזקאל מיכלסון והרב יחיאל משה סגלוביץ הי”ד, את שאר תשע החוברות שיצאו לאור ערך לבדו את הבטאון. בספרים ובחוברות שהוציא לאור פרסם גם חידושי תורה רבים משלו. בנו, הרב פנחס אליהו היה חתן הרב יעקב מאיר בידרמן ושימש כמזכיר ‘מועצת גדולי התורה’ בפולין. שליחי בביתו נערכו התייעצויות בשאלות ציבוריות בהשתתפות צירי הסיים הפולני הרב אהרן לוין מרישא, רמי מאיר שפירא מלובלין והרב משה אליהו הלפרין מלודז’.
הוא היה מיודד עם האדמו”רים מגור, מסוקולוב, מראדזין ומסלונים, שביקרו בביתו לעתים קרובות.
מחבר ספר ‘אמרי כהן’ ובו דרושים ופלפולים בהלכה ואגדה וביאורים בפירש”י. בספרו הביא גם חידושים מכתבי חותנו. רק שלשה חלקים מהספר ירדו לדפוס, בעוד ששאר כתבי היד שלו אבדו. בין הכתבים שאבדו היו גם חיבור ענק של חידושים עצומים שחיבר על כל פסוקי התנ”ך שמפורשים בגמרא, בירושלמי, ברש”י ובתוספות, בזוהר ובמדרשים ובכל מפרשי התורה הראשונים.
הרב מאיר הכהן נספה ברעב בגיטו ורשה ביום ב’ באב שנת תש”א והובא לקבורה בבית העלמין היהודי בוורשה.
בנו הרב דוד וורשביאק עלה לארץ והתיישב בבני ברק.
דודה של הרבנית אשת הרב מאיר הכהן, הרב צבי הירש מייזליש, שרד את השואה וחיבר את הספר “שו”ת מקדשי השם“.
מספר הצפיות במאמר: 206
