רמז לתענית הצדיקים בראש חודש ניסן / הרב מרדכי עזריאל ויינברגר הי”ד
“החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה” (שמות יב,ב). למדתי בעיר מארכארטען, ואדמו”ר רבי מרדכי עזריאל ווינברגר הי”ד זצללה”ה פירש פירוש את הפסוק בפרשת בא החודש הזה, לפי מה שכתוב בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תכט סעיף ב) כי כל חודש ניסן לא מתענים, מה שאין כן ראש חודש ניסן הוא תענית צדיקים. וזה פירוש “החודש הזה” כל חודש ניסן הוא “לכם”, ההלכה בענין תענית ראש חודש שאסור בצום, מה שאין כן “ראשון” יום א’ היינו ראש חדש ניסן, הוא “לכם לחדשי השנה” פייסט מען יא [כן מתענים]. ודברי פי חכם חן.
(הרב יהודה זאב ליבוביץ, יזל מים מדליו, תורה, עמוק קכב, בשם רבו הרב עזריאל מרדכי ווינברגר הי”ד)
הרב מרדכי עזריאל וויינברגר נולד בשנת תרס”ז כבן הזקונים של הרבנית רוזא נעכא והגאון הצדיק הרב שמואל זלמן אב”ד מרגנטין בן המהריא”ץ. מילדותו ניכר בכישרונותיו ובתפיסתו המהירה. הוא למד בישיבתו של אביו והיה בחור חריף ובקי. הוא היה בקי בהוויות העולם ושימש רואה חשבון של הישיבה והמנהל האדמיניסטרטיבי שלה. עם יסוד “צעירי אגודת ישראל” במרגרטין היה מעביר להם שיעורים בדף היומי.
הוא מילא את מקום אביו משנת תרצ”ד (1933), כאב”ד ור”מ מרגרטין, אף שטרם הוסמך לרבנות וטרם נשא אשה. אחיו הגדול, הרב יהושע פינחס, שהיה כבר אב”ד סעפלאק, מונה גם לרב מחוז מרגרטין. הרב מרדכי עזריאל המשיך ללמוד תורה בשקידה רבה, והוסמך על ידי גדולי התורה כרב בישראל. באלול תרצ”ה (1935) נשא לאשה את הרבנית בילא בת הגאון הרב הלל וינברג הי”ד אב”ד דונה-בערדאהעל, ונולדו להם שלשה ילדים: שמואל זלמן, לוי וחנה.
הרב מסר שיעורים בישיבת מרגרטן בטוב טעם ודעת, בהתלהבות קודש, בכישרון ובחריפות ודאג לכל אחד מתלמידיו. לימודו היה מבוסס אל בקיאות ובירור ההלכה החל בגמרא ובראשונים, וכל באחרוני האחרונים. הוא סבר שאין דרך לרדת לעומקה של סוגייה ללא בקיאות מספקת. כאשר ראה שבחור מתקשה בלימודו היה חוזר פעמים אחדות בצורות שונות על כל עניין ועניין. לפעמים הקדיש את רוב זמן הבחינה לחזרה על חומר הלימודים ולהבהרת עניינים שתלמידיו לא ירדו לעומקם.
הוא ניהל את ניהול הישיבה ואת ענייני הקהילה בתבונה רבה, וזכה לאהדת כלל הציבור היהודי בעיר. הרב הרבה לנסוע לחצרות אדמו”רים ולישיבתו היתה אופי חסידי. הוא ניהל ‘שולחן’ ובעלי בתים בעירו הגיעו לשמוע ממנו תורה וחסידות.
הרב מרדכי עזריאל היה גיסם של הרב יעקב צבי קויפמן הי”ד, שהיה דומ”ץ במרגרטין, של הרב מרדכי בריסק הי”ד ושל הרב משה יהודה ארנרייך.
לאחר כיבוש הונגריה בידי הנאצים עודד הרב את קהילתו ואת תלמידיו לתמוך בעניים למזון ולעצי הסקה. על מנת לבזות את הרב ולהטיל אימה על קהילתו הרב נעצר לחקירה בשבת. כעבור שבועיים גוייסו מאות מאנשי הקהילה ונשלחו לחזית המזרחית ובסמוך לתחנת הרכבת החתים בית דינו של הרב את רוב היוצאים על “גט על תנאי”, למניעת עגינות לנשותיהם במקרה שיעדרו בסוף המלחמה. חפצי ערך “הוחרמו” מבתי היהודים בצו ממשלתי. הרב, רעייתו ושלשת ילדיהם, יחד עם בני קהילתם גורשו לגטו גרוסוורדיין, ומשם גורשו להשמדה במחנה אושוויץ ביום ג’ בסיון תש”ד (1944).
מסופר כי בעת הסלקציה שאל מנגלה את הרב מה מקצועו, וכשענה שהוא רב, העבירו לצד שמאל.
אחד מתלמידו המובהקים של הרב מרדכי עזריאל, הרב אברהם קליינמן, שהיה אחר כך גם חתנו, הקים מחדש לאחר השואה את ישיבת מארגרטן, שהתקיימה במשך מספר שנים. אחר כך עבר לכהן כרב ור”מ בברוקלין.
שאלה ששלח להרב מרדכי עזריאל למהר”ם בריסק מופיע בספרו מהר”ם בריסק, א, סי’ קי”ב. הסכמה בכתב ידו מופיעה בקטלוג גנזים, ה, פריט 64. הסכמה זו הודפסה באוצרות, ג: אוצר ר’ צבי ואוצר ר’ יקותיאל זלמן, עמו’ ב.
אודותיו: סעפלאק וגליל מארגרטין – עולמי ספר זכרון; ספר יזכור לקהילת מרגרטין והסביבה; ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן.
מספר הצפיות במאמר: 37
