מנהיג רוחני צריך להקדיש ולשעבד את חייו לטובת הכלל, כאב חנון הדואג גם לצרכים החומריים שלהם / הרב שמואל זאב גולדמן הי”ד
רבינו הגאון זצ”ל חי בתוכנו לא רק בתור רב ומשפיע רוחני, לא רק בתור מורה דרך לעם כי אם גם בתור אב רחום וחנון אשר לבבו הטהור נשא את דאגת כולנו ואת סבלנו סבל וישתתף בצערנו ויכאוב את כאבנו. וביותר אנחנו צעירי הצאן הנוער החרדי היו קשורים בו כאש בשלהבת וכל אחד מאתנו עת אפפיהו חבלי דאגה, אז מיהר צעדיו אל רבינו זצ”ל, והוא בלבבו הטוב ובמתק שפתיו הטיף טפות נחמה, ונועם מדברותיו החיו לבבות מרי לב. ולא פעם אחת ראינו אצלנו מסירת נפש ממש בעד כל הקדוש ויקר לו, ולא חשך כל עמל ותלאה כדי להטיב לזולתו, כי המילים הקדושות “ואהבת לרעך כמוך” היו משוטטות תמיד נגד עניו הבדולחים לרחם ולחנן ולהיות אב לכל מרי נפש.
* וזכור אזכור בעת הקבלת פנים לבן גיסו הרב הגדול ר’ שמואל שמעלקא קליין נ”י בקבלו את משרת הרבנות בעלעשד עלה על הבימה ובמילין חמים תאר את חובת מנהיג רוחני ואמר: כתיב (שמואל א פרק ט) “ולא היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבוה מכל העם”. הראש אשר הוא כלי המחשבה של האדם חונה על השכם, רצה לומר שדאג שאול עבור כלכלת בני דורו והוא היה להם לא רק מנהיג רוחני, רק גם אב חנון ודואג בשביל החומריות, ולכן נפש החלק על שאול. ודברי פי חכם חן ושפתים ישק.
הוא היה גאון המטיפים וראש הנואמים, פה מפיק מרגליות אשר דבריו בערו כלפידים והצבו להבות אש. הרבה אנשים מולידים רעיונות נשגבים, אבל אין בכחם להלבישם אלא בלבושים פשוטים, והוא הלביש רעיונותיו מחלצות, לבוש בוץ, בגדי ארגמן ותכלת. הוא היה אב הדרשנים, כי מי היה יודע לעורר לבבות כמוהו, ומי היה יודע לנטוף טל של תחיה על תלמי לבות העם כמוהו. הלא כל דבריו אש ונאומיו היו יחידים במינם בנועם מתקם ובזוך לקחם אשר רבים השיב מעוון על ידיהם.
בכל רגע ורגע דאג עבור דור הצעיר, וחינוך הדתי, ובכח עוז ותעצומות ובמרץ רבה ובהתמסרות נפש השתדל לייסד חברת חינוך נערים, אשר כמה מאות ילדים קטנים ועניים השתלמו בין כותליהם, וכאשר גדלו ויגמלו, גם אז היה להם לאחיעזר ולאחיסמך ונשלחו לישיבות סכומים הגונים על ידי החברת תומכי ישיבות אשר נתייסד על ידי איניציאטיבה שלו, וביותר היו מפעלותיו פוריות בחיים הציבוריים וכל מעשה תקפו וגבורתו היו כוננות לתקן כל דבר הצריך תיקון בחיי כלל ישראל. לא נח ולא שקט אלא בהתמסרות נפש עמד תמיד על משמרתו משמרת הקודש, והודות להתמסרותו אלה נתקן העירוב בעירנו ואחינו בני ישראל בארץ ישראל ראו את גודל ערכו והכירו באישיותו את האיש האקטיבי בתתו אותו להיות נשיא לר’ מאיר בעל הנס. והוא למרות טרדות שונות הכרוכות בעקבות הרבנות שלו, קבל את משרה קדושה זו על שכמו ומלא גם את תפקידו זה בכל כחו וראו תוצאות ממשיות מעבודתו!
שלשלת חייו היתה קצרה, אבל רק בשנים, ולעומת זה עשירה במעשים ובמפעלים ענקיים אשר היו לתפארת היהדות החרדית.
* ובזה פרשו המפרשים ‘יראת ד’ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה (משלי), רצה לומר אין אנו חושבים הימים והשנים שאדם מבלה על פני התבל, העיקר הם המעשים והמפעלים אשר יהיו משועבדים לעבודת ד’. ואם כן אדם אשר חי שנים קצרים, מכל מקום אם השתלם עצמו, נוכל לומר עליו כי חי שנים ארוכים. וזה כוונת הפסוק ‘יראת ד’ תוסיף ימים’, אף אם חי שנים מועטות ‘ושנות רשעים תקצרנה”, רצה לומר, אף אם חיי שבעים שנה, גם אז חייו חיים קצרים ומעטים.
ובפה מלא נוכל להגיד עליו כי חייו היו ארוכים, כי מעלליו הנשגבים האריכו חיו, כי חי חיים טהורים נעלים ואציליים, חיים שכל ניד וניד, שכל נשמת אף, שכל מאוויים ותשוקות היו מוקדשים ומשועבדים לטובת כלל ישראל. חייו היו שרשרת ארוכה של נכסי ערך יקרים בשביל חיי הציבור.
* ובזה פרשתי במסכת כתובות “מת פניו כלפי העם סימן יפה לו”, רצה לומר אם היה מעורב בין הבריות ודאג תמיד עבור הכלל. והיו פניו תמיד מכוונות “כלפי העם” להושיע להם, אז סימן יפה לו.
בקיצור הוא היה האדם השלם, הגאון והמתמיד, החולם והלוחם, היוצר והבונה, הנואם והסופר, כרכא דכולה ביה, אדם בעל לב טהור, בעל שאיפות קדושות ונעלות.
י”ח שנים שרת בקודש בעירנו עיר ואם בישראל אראדעא תגן עלינו אמן, וביום כ”א לחודש אדר תרצ”ו באמצע פעילותו על שדה חינוך הדתי, נקטף באבו, ונחשך השמש בצהרים, ועוד באותו יום קבלה השמועה לא טובה כנפיים, נפלה נזר הרבנים וגאון המטיפים, והחודש שמרבין בו בשמחה נהפך עלינו ועל כל בית ישראל ליגון ואנחה, למכאוב לב ולמדיבת נפש.
הוי מי יתן לנו תמורתו!
(מתוך ‘הרה”ג ר’ בנימין פוקס זצ”ל’, שהובא בסוף קונטרס מספד תמרורים, עמו’ 16-15)
הרב שמואל זאב גולדמן הי”ד, מגרוסוואדיין, היה בנו של הדיין ומגיד מישרים אהוב ומקובל בקהילת גרוסווארדיין, הרב ישראל גולדמן. בצעירותו למד הרב שמואל זאב תורה מתוך הדחק בישיבת נייטרא, ואחר כך היה רב בית המדרש “אהל יששכר ובית יוסף” בקהילת גרוסווארדיין.
חיבורו “הרה”ג ר’ בנימין פוקס זצ”ל: סקירות קצרות על אישיותו, חייו ומפעליו“, הובאו בסוף “קונטרס מספד תמרורים” (גרוסווארדיין, תרצ”ו) שכתב אביו.
מחבר החוברות “נדחי ישראל” (מחקר היסטורי-גיאוגרפי על נהר הסמבטיון, בני משה, עשרת השבטים, בני הרכבים, תולדות הגזע השחור בישראל והתפתחות הכתב העברי. גרוסווארדיין, תש”א), ו”שלשלת הזהב” (לקורות שלשה רבנים למשפחת פוקס: הרב זאב וואלף פוקס,בנו הרב משה הרש פוקס ונכדו הרב בנימין פוקס. גרוסווארדיין, תש”ב).
בספרו ‘שלשלת הזהב’ מתאר הרב שמואל זאב פוגרום שערכו סטונדטים ביהודים בשנת תרפ”ח (1927):
“אור ליום י”ג בכסליו תרפ”ח פרצו פרעות ביהודי גרוסווארדיין. תלמידי המכללה של כל מדינת רומניה התקבצו, לערך חמשת אלפי סטודנטים, לקחת חבל באסיפה שהתקיימה פה. והרשעים הללו הלכו ושטו ברחובות העיר ועשו פרעות בישראל. אם פגשו באיש יהודי הכו אותו, טרפו ולא חמלו, שברו את כל שמשות החלונות של החנויות העבריות, גזלו ובזזו מה שמצאו בהן, חדרו אל בתי הכנסיות, שברו את הספסלים, בזזו וקרעו את הטליתים ותפילין, קרעו ספרי התורה לגזרים, סחבו ברחובות קריה ושרפו אותם באש, החריבו כמה וכמה ביהמ”ד”.
נשא לאשה את מרת רבקה בת הרב משה קליין אב”ד קהילת רעטע (מחבר הספרים “זכרון ש”י” תרפ”ג, ו”ויקהל משה” תרצ”ד) והרבנית בילא אסתר סבטינה בת הגאון רבי דוד פרידמן. חמיו וחמותו, נרצחו עקה”ש באושוויץ בז’ סיון תש”ד. הי”ד.
הרב שמואל זאב גולדמן נספה בשואה עם אשתו ושלשת ילדיהם: שרה גיטל, הינדא וישראל, בשנת תש”ד. הי”ד.
תמונתו בספר “הראה לעניו – הרב מנדל זצוק”ל” (תשע”א), עמו’ 342.
מספר הצפיות במאמר: 9
