עניין סעודת שלום זכר ועניין ליל שימורים קודם המילה / הרב שלום וואכמאן הי"ד

סעודת שלום זכר
מנהג לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד בן זכר, נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והיא גם כן סעודת מצוה (הגה רס"ה י"ב). הטעם מובא בט"ז שם ס"ק י"ג בשם תרומת הדשן דאז הכל מצויים בבתיהם ואז ישוע הבן. וסמך לזה ממדרש רבה אמור פכ"ז (אות י') משל למלך שגזר ואמר כל אכסנאין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונא תחלה, כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת, שאין שבעה ימים בלא שבת, ואין מילה בלא שבת. ובדרישה הביא מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק הנולד שהוא אבל על תורתו ששכח, כדאיתא בפרק המפלת. עד כאן לשונו. ונראה לי מטעם זה מנהג אכילת עדשים בליל שבת (עיין בבא בתרא טז:) וכן נראה לי לתת טעם קריאת 'שלום זכר' על פי חז"ל ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי כיון שבא זכר בעולם בא שלום בעולם (נדה ל"א:), וכתיב 'זכור את יום השבת לקדשו'. והכלבו מרמז 'זכר' בגמטריא 'ברכה' ו'נקבה' – 'נזק'.

ליל שימורים
אור ליום שמיני נוהגין לעשות משמר לתינוק, ולומדים שמה ועושין סעודה, רמז דכתיב קואתה את בריתי תשמור' (לך) סמוך לברית תשמור. וכתוב 'תן חלק לשבעה וגם לשמונה' (קהלת יא). ודרשו חז"ל 'שבעה' אלו ימי בראשית, 'שמונה' אלו ימי המילה (עירובין דף מ.) וכן נראה לי לרמז דאין חיוב כרת על מצות עשה, רק במילה ופסח, וכן דרשו חז"ל 'בדמיך חיי' בדם פסח ובדם מילה, ובפסח כתיב 'ליל שמורים', וכן 'ושמרתם' ואיתקש מילה לפסח.
בההוא לילא כנש ההוא גברא כל אינון רחומי וכל ההוא לילא אשתדל באורייתא (זוהר לך צ"ג).
תוספות בבא קמא דף פ' ד"ה 'לבי ישוע הבן', שנולד שם בן, ועל שם שהילד נושע ונמלט ממעי אמו, כדכתיב 'והמליטה זכר' (ישעיה סו) נקט לשון ישועה, והיו רגילין לעשות סעודה. עיין שם. וענין עשית סעודה בוודאי בליל שמורים, דאי על יום שמיני אז נקרא 'ברית הבן' ואז מחויב על פי דין דהווי סעודת מצוה, וכן מורה הלשון 'והיו רגילין' מטעם מנהג, וכן כתב מגן אברהם תר"מ ס"ה דסעודה שלפני המילה בלילה לא הוי סעודת מצוה. עיין שם.
נוהגים שילין האיזמל בליל שמורים אצל הילד הנימול. אמר הכותב לא מצאתי שורש ויסוד לזה. ונראה לי על פי מאמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע מיטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו כו'. פירש רש"י להרוג את המזיקין (ברכות ה). ועוד נראה לי משום גדר שבת כשחל שמיני שלו בשבת.

תפלה קודם הלימוד ויאמר בכוונת הלב [נמצא בספר שרביט הזהב]
יהי רצון מלפניך ד' א-להינו וא-להי אבותינו, הבוחר באברהם אוהבו ובזרעו אחריו, שתפן אל לימודנו, ותמשוך חוט של חסד על הילד הזה להיות חזק ובריא, כדי להכניסו לברית מצות מילה בזמנו. ותזכה אותו להיות נמול כהוגן וכשורה ובכוונה הראויה. ותהא חשובה ומרוצה מצוה זו לפני כיסא כבודך כקרבן על מזבח וכעקדת יצחק, ולא יסוכן חס ושלום מחמת המילה, ותשלח רפואה וחיים לילד הזה ולאימו כרפואת יחזקיה מלך יהודה מחליו, וכמרים הנביאה מצרעתה, וכנעמן מצרעתו, וכמי מרה על ידי משה רבינו, וכמו יריחו על ידי אלישע. וכשם שתכניס אותו לברית, כן תזכה את אביו ואת אימו לגדלו ולהכניסו לתורתך ולעבודתך. ותהא לי שעה זו שעת רצון ושעת רחמים, שיהיה לימודנו אשר אנחנו לומדים הלילה הזה כריח ניחוח וכקטרת סמים ולמליץ יושר עלינו ועל היולדות. ולנער היולד המזומן להיכנס למצוה ולכל בני הבית הזה ולכל העוסקים במצות מילה הזאת להשפיע עלינו שפע ישועה ורחמים, ולשמור אותנו מכל רע ולסלוח את כל אשמותינו. וכן יהי רצון מלפניך שבזכות מצוה הזאת תביא נשמה קדושה וטהורה ולב טהור ורוח נכון בקרב אותו הילד הנמול, להיות ירא שמך ועוסק בתורתך כל ימי חייו ושלא יפגום את בריתי לעולם, ולא יעבור על אחת ממצותיך. ותשמרהו מכל סכנה ונזק וצער לבל תאונה לו כל רעה, ויראה כל בשר כי שם ד' נקרא עליו וירא ממנו, ותהא עם פיו בעת הטיפו ועם ידיו בעת מעבדיו ויהיו פניו מצהיבות וקומתו נאה ואימתו מוטלת על הבריות, ויהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, ויזכו לראות בשמחתו ובשמחת בני בניו, שיהיו עוסקים בתורה ומצות ושלום על ישראל. ברוך אתה ד' למדני חקיך.
לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בשם כל ישראל בדחינו ורחימו, ויהי נועם ה' א-להינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו כו'.

(ברית שלום, דף יב)

הרב שלום וכמן (וואכמאן) ב"ר אפרים, נולד בסביבות שנת תרמ"ט (1889).
הרב שלום היה חתן הרב אשר גרשון לוריא, העילוי מקעלם, רב בנוביגוד ואב"ד ריפין, זקן רבני פולין, מצאצאי האר"י ז"ל.
בשנת תרס"ז (1907), בהיותו כבן שמונה עשרה, הוסמך להוראה מאת הרב יהודה ליב קאוואלסקי רבה של וולאצלאוועק. הרב קאוואלסקי שמע מאת הרב שלום וכמן כמה חידושים בפלפול ודרוש וביאור מקרא, וייעץ לו להדפיס את חידושיו. מרוב ענוותנותו חשב הרב שלום שאין הוא ראוי לכך ונמנע מהדפס חידושיו, אך כעבור שנים, לאחר שבחר להתפרנס ממסחר, ולאחר שחלה והתרפא, הצטער שלא קיבל עצה זו: "מאז ועד היום הזה כבר עברו וחלפו ימי שאנן וסופה והזמנים נשתנים ואנחנו עמהם וראיתי בעין פקוח כי כל אמרי טהור לבו, וכל אלה הדברים אשר שם בינו וביני הם עוד כמוס בליבי ומודי אני הלואי שומעים הייתי למשמעתו, כי כל ימי חלדי מאז ועד אתה רק רובץ משא להביא טרף לביתי, ועד היום בשנות בינה טבעו בים המסחר אשר זה רק ימי שגעון וכחלום יעוף, ולולי תורתך שעשועי כו', והאדם לא ידע את עתו כדגים כו' (קהלת ט) הקיצותי כי ד' יסמכני להחזיק בעץ החיים להביא מזון הרוחני להשיבה [צ"ל: להשבת] הנפש למקורה ושורש מחצבתה, וד' שמר לתפלתי וחייתני מיורדי בור ונתן לי החיים ואתהלך בחוץ ודברי הרופאים נשארו מעל בעזר צור עולמים, לכן אמרתי לנפש לא יטמא ועת לעשות לקיים דברי ר' יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות כו' חולה ונתרפא (ברכות נ"ד)".
בנוסף קיבל הרב שלום היתר הוראה מאת הרב משולם קויפמאן אב"ד גוסטאנין ואב"ד פולטוסק מחבר ספר 'פתח האוהל', מהרב א.ג. פינקעלשטיין אב"ד שטוצין, ונשא ונתן בהלכה עם הרב מיכל גאלדשלאק אב"ד שעפס ובנו יחזקאל אב"ד לובראניץ ומו"ץ בוורשה ועם הרב יעקב אורנער אב"ד נאשעלסק.
כתובתו בוורשה היתה: Rabin Szulim Wachman Warszawa ul. Milla 33 Polonia.

הרב היה מוהל בעיר ורשה והיה מומחה בענייני איסור והיתר הלכה למעשה, במלאכת השחיטה והשחזת הסכין למעשה, ובמלאכת המילה. מחבר הספרים 'ברית שלום', 'מפני דרכי שלום', 'עט ספוד', וחיבורים נוספים שנותרו בכתב יד 'על התורה ועל העבודה ועל הנביאים', ובהם גם ספרו 'אפונין הגמלונין'.

לאחר שדן באריכות עם טובי הרופאים המומחים בוורשה על הסכנות של מחלות המדבקות, פיתח את מכשיר 'שומר הברית', המאפשר לבצע את המציצה בפה דרך שפופרת מזכוכית סטרילית. הרב שלום הסביר כי השימוש במכשיר שפיתח מאפשר את ביצוע המציצה באופן הראוי: "אדם יוכל לצאת ידי שניהם, בין  לדעת שהמציצה בפה דוקא ובין לדעת הרופאים שחיישינן להתדבקות המחלות בין להילד ובין להמוצץ… כללא של דבר כי אף אלה שאוסרים ומחמירים מציצה על ידי כלי נראה לי היינו דוקא הכלי שביד שלא בא אז על ידי כוח הפה וסוד הפה אין בנמצא, מה שאין כן המכונה שלי שנעשה המציצה על ידי הפה ממש, רק על ידי עזרת המכונה שבתוך הפה, אין חשש בזה כלל יען כי השפופרת שלי אינו סוחטת ואינה סופגת ובא המציצה בפה ממש ועושה את שלימתה לבלתי להסתכן את בעל המוצץ וכל לא להתינוק… ובאופן כזה נוציא לכל הדיעות לאילו המשמאילים והללו המימינים ומצילים בהן נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי ולקיים מה שנאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". מכתבים ובהם נשא ונתן עם גדולי דורו בעניין היתר ביצוע המציצה בשפופרת, יצאו לאור בספרו 'מפני דרכי שלום'.

בשנת תש"ט הוציא לאור ר' משה טוביה וואכמאן את החיבור 'לך כנוס כל היהודים: לאחדות לאמת לאמונה להרמת קרן התורה'. בחיבור זה הנציח את זכר הוריו, הרב ר' שלום וחנה פרידה וואכמאן הי"ד, מהעיר ורשה.