הטעם שאין מברכין על קיום מצוות תשובה / הרב בצלאל הכהן שוורץ הי"ד

מבן אחי המופלג החרוץ מ' בצלאל הכהן שווארץ מפעהערדיארמאט נ"י.

היום הזה ראיתי בשו"ת 'בית יצחק' יו"ד ח"ב סי' קס"ח (אות י"ב) שכתב בזה הלשון אמרינן (ביומא פ"ו) גדולה תשובה שדוחה לא תעשה וכו', והקשה ב'כפות תמרים' מה חידוש הלא בכל מקום עשה דוחה לא תעשה (ומזה מוכח דלא כ'מנחת חינוך' מצוה שס"ד [וכן הוא ב'ישמח משה'] שכתב דרק הווידוי מצות עשה ולא התשובה). ואפשר לומר דאף דבכל מצות עשה צריך כוונה לשם שציוונו הבורא יתברך שמו, מכל מקום תשובה צריך לעשות בשביל שבעצמו יתחרט, דלא יתכן שאם חטא נגד אביו שאחר כך יפייס לאביו ויאמר שאביו ציווה לו לפייסו, והלא צריך לפייס ולהתחרט מעצמו. וזה הטעם שאין מברכין על התשובה, נוסף על הטעם שמה שבא על ידי  עבירה אין מברכין (כמו שכתב בתשובת הרשב"א), וכיוון דאינו מכוון לקיים העשה, אין עשה דוחה לא תעשה, קמשמע לן 'גדולה תשובה שדוחה לא תעשה'. עד כאן לשונו. ועל פי הדברים האלה יש תשובה להמשיג ב'תל-תלפיות' על דברי אאמו"ר הרה"ג נ"י ב'גנזי יוסף' (ועיין לעיל ב'הנשר' אות ז') ודו"ק. ועל גוף קושיית ה'עזר אליעזר' כבר פלפל הרב מו' חיים יששכר גראס נ"י ממונקאטש בהסכמתו, עיין שם דברים ארוכים.

ומה דלא מברכין על תשובה כמו על שאר מצות, הדבר פשוט משום דעיקר התשובה היא בלב (עיין קדושין מ"ט) ועל דברים שבלב אין מברכין, כמו שכתב ה'בית יוסף' באורח חיים סימן תל"ב, דהיינו טעמא שתקנו חכמים לברך על בדיקת חמץ, שהוא מדבריהם, ולא תקנו לברך על הביטול, שהיא מן התורה, משום דביטול היא בלב, ואין מברכין על דברים שבלב. וקל להבין. (ועיין בספר 'ברכת אהרן' על מסכת ברכות מאמר ש"ח שהאריך בזה).

ומדי דברי זכור אזכור עוד דבר נחמד ונעים מאאמו"ר הרה"ג צפנת פענח שליט"א בטעם להא דנוהגים העולם בכשנותנים צדקה לקופת 'רבי מאיר בעל הנס', לומר 'אלקא דמאיר ענינא' (עיין שו"ת מהרש"ם מהדורה תנינא סי' קנ"ט, ו'דברי תורה' חלק א' אות ט') דהנה על קושיית ה'כפות תמרים' דהרי בכל התורה כולה עשה דוחה לא תעשה ומאי רבותא דתשובה. אפשר לומר, דהחיד"א חקר האיך אתי עשה דתשובה ודוחה את לא תעשה הא לא הווי בעידנא? וצריך לומר דאמרינן בגמרא בשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו, עיין שם. והנה ידוע דבעשה דרבים לא בעינן בעידנא. ואם כן, כיוון דאם אחד עושה תשובה מוחלים לכל העולם, אין לך עשה דרבים גדול מזה. ואם כן שפיר דוחה הלא-תעשה אף דלא הווי בעידנא. ולכן אמרו חז"ל דגדולה תשובה שדוחה הלא-תעשה שבתורה, אף דאינו בעידנא, ודו"ק (ועיין 'באר שלמה' מערכת ע' אות יא). והנה כבר מבואר דצדקה אינו מועיל רק אם אנחנו נקראים 'בנים' למקום, כמבואר בגמרא (בבא בתרא י.) בטרנסרופס (וכאשר האריך בזה בספר 'בני יששכר'). ונודע גם כן דתשובה מועיל גם כן רק מהאי טעמא משום דאנן נחשבים 'בנים' למקום. ועיין בדרוש מבן המחבר בספר 'בית נפתלי' פרשת אמר). ובזה מובן מה דכתב (דניאל) 'וחטאך בצדקה פרוק', דאם תרצה לעשות תשובה אתה מוכרח ליתן צדקה, להראות שאתם נקראים 'בנים' למקום, ואז תתקבל תשובתך, והבן. ומעתה מובן היטב, דלכאורה איך מהני תשובה, וצריך לומר מטעם עשה דוחה לא-תעשה, ולכאורה הא לא הווי בעידנא. אלא אפשר לומר כנ"ל משום דהוי עשה דרבים. ורבי מאיר סבירא ליה כן, דאף יחיד העושה תשובה מוחלים לכל העולם כולו, ועל כן אנו מתפללים בעת נתינת הצדקה 'אלקא דמאיר ענינא'. ודברי פי חכם חן.

('פני הנשר', שנה א, תרצ"ג, גליון ב, סי' לא)

הרב בצלאל הכהן שוורץ הי"ד מפהרדיאמרט (פעהערדיארמאט, בצפון מזרח הונגריה), 'הבחור המופלג החרוץ', בנו של הרב יוסף שוורץ הי"ד מגרוסווארדיין בעל ה'וילקט יוסף'.

הרב בצלאל היה תלמידו של הרב שמעון סופר הי"ד אב"ד ערלויא, בעל 'התעוררות תשובה'. בספר 'דרך הנשר', עמו' כב, הביא מעשה ממורו בעל 'התעוררות תשובה', ובספר 'תורת אמת' על תולדות רבי נתן אדלר, שיצא לאור ביחד עם הספר 'דרך הנשר', בעמו' כב באה בשמו תשובה של רבי נתן אדלר בענייני אונאה. ושם בעמו' מט הובאה הערה בשמו.

מאמר בשמו הובא בכתב העת בעריכת דודו, הרב אברהם יהודה שוורץ הי"ד, 'פני הנשר', שנה א, תרצ"ג, גליון ב, סי' לא.

תשובה שהעתיק מהגאון בעל 'תבואות השדה', הובאה בספרו של דודו הרב פינחס זליג הכהן שוורץ הי"ד, 'עטרת פז', סי' קכח, סעיף ו.

בשנת תש"ג הביא הרב בצלאל לבית הדפוס בגרוסווארדיין את ספרו של אביו 'אבל משה'.

עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, בכ"ד באדר תש"ד (19.03.1944) ריכזו הגרמנים, בשיתוף פעולה מלא של תושבי המקום, את יהודי העיר פהרדיארמט. בניסן תש"ד (04.1944) הועברו כל יהודי המקום לגטו מאטסלקה והוחזקו שם בתנאים קשים במשך חודש, עד לשילוחם למחנה ההשמדה אושוויץ.

בספר הזיכרון 'עירתנו לשעבר פעהרד'רמאט: קהילה מרכזית בגולה בפריחתה ובחרבנה' (בני ברק, תשכ"ה), הונצחו ר' בצלאל שוורץ, רעייתו וילדיו הי"ד.