בזכות הצדקה והחזקת התורה יגאל הקב"ה את ישראל / הרב קלמן יצחק קדישביץ הי"ד
האדם נברא בערב שבת, כדי שיכיר חסרונותיו, יפשפש במעשיו ויעסוק בתורה ובמצות, יתקדש וילך בדרך הישר
ברוך ה' אלקי השמים והארץ אשר ברא את הכל בששת ימי המעשה ובאחרונה ברא את האדם בערב שבת. ואמרו חז"ל (בסנהדרין ל"ח) אדם נברא בערב שבת ומפני מה וכו' שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו 'יתוש קדמך במעשה בראשית'. דבר אחר, כדי שיכנס למצוה מיד. עיין שם. כי האדם אם אין הולך בדרך הישר הוא גרוע מכל הנבראים שבעולם ויכול לחרוב כל העולם כולו, מה שאין כן כל הנבראים שאינם יכולים להזיק רק הקרוב להם ולא הרחוק, ולכן נברא באחרונה להראות לו חסרונותיו, כי גם המלאכים קטרגו על בריאתו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו (בסנהדרין ל"ח) ולא על בריאת שאר הנבראים. (ובעירובין י"ג) נוח לו לאדם שלא נברא משנברא, עכשיו שנברא יפשפש במעשיו. עיין שם. אבל כשמפשפש במעשיו ועוסק במצות ובמעשים טובים, אזי הוא מבחר הברואים, וכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה (בשבת ל'). ולכן נברא האדם סמוך לקדושת השבת, שגם קדושת השבת הוא מעת הבריאה, כדכתיב 'ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו' (ובבבא בתרא קכ"א) מועדי ה' צריכין קידוש בית דין, שבת בראשית אינה צריכה קידוש בית דין. ופירש רשב"ם 'שבת בראשית' קרי לשבת, משום שמקודשת ובאה מששת ימי בראשית, דבשבת הראשונה כתיב בו ב'ויכולו' 'ויקדש אותו'. עד כאן לשונו. ויום השבת גם בבריאה נשתנה מששת הימים, כמבואר (בסנהדרין ס"ה) נהר סמבטיון יוכיח, ופירש רש"י נהר אחד של אבנים, ובכל ימות השבת שוטף והולך, וביום השבת שוקט ונח. עד כאן לשונו. בעל אוב יוכיח. ופירש רש"י שאינו עולה בשבת. עד כאן לשונו. קברו של אביו יוכיח. ופירש רש"י דטורנוסרופוס כל ימות השבת היה מעלה עשן, שהיה נידון ונשרף, ובשבת פושעי גיהנם שובתין. עד כאן לשונו. ובמדרש פרשת בראשית פי"א באריכות בזה שטורנוסרופוס בדק בזה והיה מעלה את אביו כל ימות השבת ועלה, וביום השבת לא עלה. ואחר השבת עלה. ושאלו לאביו ואמר לו שאחר מיתתו נעשה יהודי, וחשיב אביו שאחר מיתתו בעל כרחך שומר שבת ונח. עיין שם. ומשום קדושת שבת מחויבים לקדשו בכניסתו ולהבדיל ביציאתו להבדילו מימות החול, ולכן גם האדם אם הולך בדרך הישר מתקדש עצמו, (וביומא ל"ט) אדם מקדש עצמו מעט, מקדשין אותו הרבה. עיין שם. (ובעבודה זרה כ') קדושה מביאה לידי רוח הקודש. ופירש רש"י להשרות עליו שכינה. עד כאן לשונו. ולכן היו נביאים בישראל, אבל כשאינם שומרים המצוה ובטל הקדושה, גורם לביטול האמונה, כי יסוד האמונה הוא תורה ומצות שמביא לידי קדושה ואמונה.
הקב"ה משנה הטבע לגאולת ישראל
ובפרשת שמות כתיב 'ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור'. (ובקידושין ע"א) רבי אבינא רמי, כתיב 'זה שמי' וכתיב 'זה זכרי', לא כשאני נכתב אני נקרא. נכתב אני ביוד הא ונקרא באלף דלת. עיין שם. ביאור הפסוק כן כי מצרים בעת שהיו ישראל שם היו עשירים מאד בכסף ובזהב, כי בשנות הרעב בימי יוסף בא כל הכסף מכל הארץ למצרים בעד האוכל, ונעשה מצרים ממלכה עשירה וגדולה בעולם, והיאך יעמדו ישראל נגד ממלכה כזו ולמרוד בהם. ולכן אמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל כי אלקי אבותיכם שהוא משנה הטבע, כמו ששנה לאברהם שהצילו מכבשן האש, וכן ליצחק כשאמר לו אבימלך מלך פלשתים 'לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד', ונתיבשו אצל פלשתים המעיינות והאילנות לא עשו פרי, וכשראו כן באו אצלו לפייסו שימחול להם, וכמה שכתוב בתרגום יונתן פרשת תולדות פרשה רביעי, וכן ליעקב הצילו מלבן ומעשיו, ולכן גם לבני ישראל יעשה נסים ושינוי הטבע. (ובברכות ו') אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקרא להקב"ה 'אדון', עד שבא אברהם וקראו 'אדון'. וכתב המהרש"א שם ש'אדון' מורה על שינוי הטבע, ואברהם הודיע בעולם שהקב"ה משנה הטבע. עיין שם. ולכן אמר 'זה שמי לעולם', היינו הויה שפירושו היה הוה ויהיה זה לעולם, אבל 'זכרי', היינו אדנות שמורה על שינוי הטבע הוא רק 'לדור דור', היינו ב' דורות, דור של יציאת מצרים ודור של ימות המשיח, שאז ישתנה הטבע, וכמו שכתב מיכה ז' 'כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות', וכמו מה שכתב הראב"ד בפרק י"א מהלכות מלכים, עיין שם. ולדעת הרמב"ם שם קאי על העולם הבא, כי הכל נרמז בתורה, מה שיהיה עד עולם.
כל מה שיהיה עד עולם רמוז בתורה
ועיין ספרא דצניעותא פ"ה דף נ"ח בביאור הגר"א שם וזה לשונו: והכלל כי מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מ'בראשית' עד 'לעיני כל ישראל', ואל הכללים בלבד אלא אף הפרטים של כל מין ומין ושל כל אדם, ומה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו. וכן של מין בהמה וחיה וכל בעל חי בעולם וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין עד לעולם, ומה שיארע להם ישרשן וו' וכל זה כולו נכלל בפסוק 'בראשית' עד 'נח', וכללו נכלל בפרשה ראשונה עד 'ברא אלקים לעשות', וככלו נכלל בפרשה ראשונה עד 'ברא אלקים לעשות', וכלל כללי הכללים בפסוק ראשון בז' תיבות ז' אלפים, כמו שכתב בפרק א' שתא אלפי שני בשתא קדמאה. עד כאן לשון הגר"א, ועיין בזוהר פרשת בהעלותך דף קנ"ב רבי שמעון אמר ווי להדיא בר נש שאמר דהא אוייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומילין דהדיוט, דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו, וכו' אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין וכו', תא חזי מלאכי עילאה בשעתא דנחתין לתתא מתלבשי בלבושי דהאי עלמא, ואי לאו מתלבשי בלבושא דהאי עלמא – לא יכלי למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי השרת כן, באורייתא על אחת כמה וכמה, כיון דנחתת לעלמא, אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למיסבל. והאי ספור דאורייתא, לבושא דאורייתא איקרא. בגין כך אמר דוד 'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך' וכו'. עד כאן לשונו. וכן כתב הרמב"ן בפתיחת התורה וזה לשונו: ויש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, ומפני זה ספר תורה שטעה בו באות אחת, במלא או בחסר, פסול. עד כאן לשונו. ועיין בזוהר פרשת וירא דף קי"ז בשית מאה שנין לשתיתאה (לאלף השישי) יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא, ויתקן עלמא לאעלא בשביעאה כבר נש דמתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא, אוף הכי נמי, וסימניך בשנת שש מאות שנה לחיי נח נבקעו כל מעינות החום רבה. עד כאן לשון הזוהר. ובזה יתיישב מה שרבים תמהו מדוע במאה האחרונה נתחדשו בעולם כל החכמות שבעולם כידוע, ולא קודם מזה. אנו רואים שהזוהר שנתחבר זה יותר מאלף וחמש מאות שנה מרמז לזה, וזה מופת חותך שהזוהר נתחבר ברוח הקודש.
אתחלתא דגאולה מתעוררת, אך להמשך בנין הארץ נחוצים תורה, תשובה וצדקה
וכאשר ברחמי שמים התנוצץ בימינו עמוד השחר של גאולה, אתחלתא דגאולה, ונתרבתה העלייה לארץ ישראל ועשה פרי, ועיין בסנהדרין דף צ"ח ע"א אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא', ופירש רש"י מגולה מזה כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר. עד כאן לשונו. וכבר רמז לזה הגאון [הרב שלמה פיינזילבר הי"ד] בעל יריעות שלמה בהקדמה. ועוד רמז לגמרא דברכות דף מ"ט אימתי 'בונה ירושלים ה' ', בזמן ש'נדחי ישראל יכנס'. עיין שם. אך כאשר גרמו העוונות, נתכסה הישועה לעת עתה, כי לבנין הארץ נחוץ שמירת התורה, ועיין ברכות מ"ט כל שלא אמר תורה בברכת הארץ מחזירין אותו, שנאמר 'ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו', מפני מה, 'בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו'. וגם לזה רמז הגאון הנ"ל שליט"א שם.
ה' אמר למשה 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה', וקבלת התורה הייתה קודם ביאת הארץ, וה' רוצה בתשובה. ועיין בספרא דצניעותא בביאור הגר"א שם שכתב שביום השישי של בראשית מרומז הקץ, וסיים שם הגר"א: ואני משביע בחי העולמים שמי שיבין זאת, לא יגלה. עד כאן לשונו. ומה שנתרבה הגלות בארץ ישראל מפני הישמעאלים ואנחנו מחכים לה' שיפולו, כבר כתב בעל הטורים סוף פרשת חיי שרה על הפסוק 'על פני כל אחיו נפל' וסמיך ליה 'אלה תולדות יצחק' לומר שכשיפול ישמעאל באחרית הימים, אזי יצמח בן דוד, שהוא מתולדות יצחק. עד כאן לשונו. ועיין בסנהדרין דף צ"ח רבי יהושע בן לוי רמי כתיב 'בעתה אחישנה', זכו אחישנה, לא זכו בעתה. עיין שם. ובישעיה א' 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה', ופירש הרד"ק: ובצדקה שיעשו ישובו לה הגולים ממנה, וזהו 'ושביה בצדקה'. עד כאן לשונו. וכן כתב במצודות דוד ההשבה מן הגולה תהיה על ידי הצדקה אשר יעשו. עד כאן לשונו. וזכות הצדקה והחזקת התורה שישראל עושין, יגאל הקב"ה את כל ישראל ויביאם לארצינו הקדושה במהרה בימינו אמן.
ברוך ה' שיזכני להביא את הספר הזה בדפוס, וצרפתי גם חמש תשובות מכבוד הגאון האמיתי מאור הגולה מרן ר' יצחק יעקב ראבינאוויץ זצ"ל שהיה אב"ד ור"מ בפאניוועז וקבלתי רשות להדפיסם מחתנו הרב הג' ר' אברהם בריל שליט"א.
מחזיקנא טיבותא תורה וברכה לקהילת קודש אניקשט אשר אני שוכן בתוכה ומחזיקים אותי בכבוד. יתן ד' להם חיים ושלום וברכה והון ועושר בביתם וצדקתם עומדת לעד אמן. כן מחזיקנא טיבותא ותורה וברכה לעיר יעליסאוועמנדאד פלך דערסאן אשר שכנתי שם בשנות הגלות והחזיקו בידי. יברכם ה' בחיים ושלום ויגאול אותם אמן.
הנני קובע ברכה לאשתי הרבנית מרת שינא טויבא בת המופלג וירא אלקים ר' […] יצחק סאקראטאס הכהן נ"י נין ונכד מצד אמו הגאון הקדוש בעל השל"ה זצ"ל, ואמה מרת דינה בת ר' זונדל ז"ל נין ונכד להגאון בעל הלבושים זצ"ל.
הנני קובע ברכה לאחי ר' אברהם ליב קאדישעוויץ ולזוגתו ציפה תחי' בת הרב ר' יעקב דוד די ווידעש זצ"ל שהיה רב בווידעשיק סמוכה לווילקאמיר בן הרב ר' ישעיה רפאל זצ"ל שהיה דיין בווילקאמיר, ולבניהם ובנותיהם שיחיו. מקום מגורתם באמעריקא ענגלאוואאד.
הנני קובע ברכה לגיסי ר' אבא פארטנאי וזוכתו אחותי מרת שרה אידא תחי' עם בניהם ובנותיהם שיחיו ולחתנם ר' אייזיק ברוידא נ"י בן הגביר ר' צמח ברוידא ז"ל בהרב ר' חיים ברוידא זמ"ך, ואמו הצדקנית מרת ברכה ע"ה בת הרב הגאון הצדיק ר' אליהו ז"ל מקרעטיננא, נין ונכד להגאון החסיד ר' אברהם זצ"ל, אחיו של רבינו הגר"א זצ"ל.
הרב קלמן יצחק קדישביץ (קאדישעוויץ) הי"ד, "הצדיק מלוטובא", תלמיד ישיבת טלז, מגדולי התורה וההוראה בליטא בדור שלפני השואה, נולד לאביו פסח מרדכי, באנרקסט-לוטבא שבליטא, בסביבות שנת תרל"ח (1888). הוא נשא לאשה את הרבנית מרת שינא טויבא בת הרב יצחק סאקראטאס הכהן. הרב קלמן יצחק נהג ללמוד כל היום בטלית ותפילין.
בשנות גלותו במלחמת העולם הראשונה שכן בעיר יעליסאוועמנדאד פלך דערסאן. אח"כ כיהן כרבה של אנישקט שבליטא. בשנת תרצ"ז (1937) הוציא לאור את ספרו תולדות יצחק ובו הערות על הש"ס, והפוסקים וחידושים, עם הסכמת הרב אברהם דובער כהנא שפירא ורבנים נוספים.
השמדת יהודי אניקשט החלה בסוף יוני 1941. כשבועיים לאחר הכיבוש צוו כאלפים יהודי אנישקט לנטוש את בתיהם ולעבור לגור בבית המדרש ובחצר שלידו. האנשים הצטופפו בדוחק רב. לאחר זמן מה הוצאו היהודים ליער הסמוך בשיליאליס, שם הוחזקו תחת כיפת הרקיע למשך מספר שבועות בקור ובגשם. רבים חלו וגם מתו בתנאים אלו. הגברים והנשים הוצאו לעבודות כפייה, עד שבסוף יולי הוחזרו כל היהודים ליער ורוכזו שם גם כל יהודי הסביבה. בד' אב תש"א (28.7.1941) נלקחו היהודים בקבוצות, על ידי ליטאים בהשגחת הגרמנים, לגבעות חול המרוחקות מספר קילומטרים מאנישקט. נאמר להם שהם הולכים למחנה עבודה ובקרוב יצטרפו אליהם בני ביתם. לפני הירצחם התעללו בהם הרוצחים והשפילו אותם תוך שהם מאלצים אותם לבצע "אימוני ספורט" משותים, מתישים ומחלישים, עד לכלות כוחם. עם הנרצחים בקבוצה הראשונה היה גם הרב קדישביץ שנורה עם קהילתו על שפת בור, בהיותו מעוטף בטלית ועטור בתפילין, בקדושה ובטהרה. לאחר מספר שבועות נלקחו לשם הנשים והילדים ונרצחו גם הם. הי"ד.
מקורות: אתרי ההריגה של יהדות ליטא – אתר יוצאי ליטא בישראל, אניקשט – באתר ויקיפדיה, דף עד באתר יד ושם, אתר רבנים שנספו בשואה, יהדות ליטא – שלשה כרכים.
מקורות נוספים: רבני ליטא עמ' 4, פנקס הקהילות ליטא עמ' 154-155, 344, יהדות ליטא תמונות וציונים עמ' 95, 235, חורבן ליטע עמ' 199-200.