הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי – ביאור על דרך הפשט, הדרש, הרמז והצחות / הרב משה קלונימוס פרנק הי"ד

הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן. ובלתי מובן למה תמות אם אין לה בנים. והרבה תירוצים נאמרו על זה. וגם אני אענה חלקי בעזרת ה' יתברך [ובפשטות יש לומר דאם יהיו לה בנים, תהיה נחשבת גם במיתתה כחיה]. גם צריכין להבין מה שאמרה אחר שילדה את יוסף, אסף אלקים את חרפתי וכו'. איזה חרפה היה לה. ויעויין שם ברש"י ז"ל. ויותר תמוה מה חרה ליעקב על רחל שאמרה כן, וכי זה דרך צדיקים לחרות אפם אם מבקשים מהם להתפלל אפילו בעד איש זר. וגם מה השיב לה התחת אלקים אנכי, הרי צדיק גוזר הקב"ה מקיים. לכן נראה לעניות דעתי לתרץ כל זה בחדא מחתא על פי ש"ס עבודה זרה (נ"ד:) הרי שבא על הערוה היה הדין שלא יוליד, אך בשביל שוטה זה לא ישנה הקב"ה טבע העולם… יש לומר דרחל סברה כי קדושיה היו בשכר שאעשה עמך והוה קידושין במלווה דלא הוי קידושין. ויעויין באור החיים ז"ל הקדוש שלכן נתן לבן את לאה במקומה בביאה ונמצא שלקח אח רחל אחר כך באיסור. וכיון שהיא בטבע עקרה, לא עביד לה הקב"ה נס, דרק הטבע נשארת במקום איסור. וזה שאמרה ליעקב ואם אין, אם אין לי בנים, מתה אנכי, דאז נשמע כי נלקחתי לך באיסור אחות אשה, ואני חייב מיתה בידי שמים. והשיב לה יעקב, התחת אלקים אנכי, וכמו שאמרו, ויקרא לו אל אלקי ישראל מלמד שהקב"ה קרא ליעקב אל. ובציוני ז"ל פרשת אחרי כתב הטעם של איסור עריות דהוה כמשתמש בשרביט המלך מלו של עולם, דוגמת המרכבה קדושה שאיש אל אחיו ידבקו. ולכן הותר ליעקב ב' אחיות על שקראו הקב"ה אל, ואמר לו אני אל בעליונים ואתה בתחתונים…, לכן הותר לו להשתמש בשרביט המלך, וקל להבין, לכן חרה אפו על רחל שחשדה אותו כי דר עמה באיסור, ואמר לה התחת אלקים, הה' היא ה' הידוע, הכי בלתי נודע כי תחת אלקים אני, ואין עלי איסור של ב' אחיות…, אשר מנע ממך פרי בטן, ממך דייקא כי הקב"ה מתאווה לתפילתך, כביבמות (ס"ד.), ולכן אחר שילדה את יוסף אמרה אסף אלקים את חרפתי, כיון שהולדתי על פי נס, נשמע כי גם אני לא נלקחתי באיסור ליעקב. וקל להבין [משנת תרנ"ו].

עוד יש לפרש על דרך הרמז, היות כי ראשי תיבות של הבה לי בנים, הם הלב, והכוונה שהבן שבתוכה הוא דוגמת הלב, כאשר ניטל הלב טריפה ואי אפשר לחיות כלל, כמו שכתב בשו"ת חכם צבי ז"ל, כן מזלה חזי על בנה בנימין שבלדתה אותו תמות. ולכן אמרה הבה לי בנים, גמטריה של ג' תיבות אלו בבנימין, ואם אין, רוצונה לומר, כשיצא ממני ולא יהיה בי עוד, מתה אנכי. ולכן קראה אותו בן אוני, כי הוא כוחה, וכמה שנאמר אתה כוחי וראשית אוני [משנת תרע"ח].

ובדרך הצחות יש לומר על פי ש"ס תענית (כ"ג.) או חברותא או מיתותא. ועל ידי שחשבה כי לאה ילדה על ידי שהיתה שנואה והיא לא ילדה על ידי שהיתה אהובה, לכן אמרה ואם אין מתה אנכי, טוב לי יותר להיות שנואה, להיות נחשב כמתה, כדי להיות לי בנים. וקל להבין:

(השם אקרא על פרשת ויצא)

הרב משה קלונימוס פרנק, מצאנז חדש, נולד בסביבות שנת תר"ל (1870) וככל הנראה נספה בשואה בשנת ת"ש (1940). הרב היה תלמיד מובהק של הרב יהושע פינחס באמבאך ובמשך שנים רבות, הפיץ תורה ברבים לשם שמים.

בשנת תרצ"ג (1933) הוציא לאור את ספרו "השם אקרא – אפרקסתא דעניא חלק ראשון על ספר בראשית… מאמרים שונים ע"ד הפרד"ס וע"ד המוסר וע"ד שיחות חולין שנעשו על טהרת הקודש… מן זעירא דמן חבריא בק"ק צאנז חדש" . הספר ומחברו, זכו להסכמות נלהבות מהרבנים: הרב שמואל פיהרער אב"ד קראס, הרב חנה הלברשטאם מק"ק רישא אב"ד קאלאטשיטץ, הרב דוב בעריש מייזליש אב"ד אוהל,הרב אליהו באמבאך אב"ד אשפצין, הרב נחום ווידענפעלד אב"ד דאמבראווי, רבי חנוך סעדיה מסטריקוב, הרב שמואל אהרן מיללער אב"ד לאבאווא, דוב בעריש ווידענפעלד אב"ד טשעבין, הרב מרדכי זאב אב"ד גריבוב מצאנז חדש, הרב אריה צבי פרומר אב"ד קוזנילוב  מסאסנאווצע ומהרב יעקב ישכר בער רוזנבוים מסלאטפינה.

הרב משה קלונימוס הקפיד להעלים את שמו מספרו והוא מופיע עליו רק כמוכר הספר: "הספר נמצא לקנות אצל משה פאנק [!] בצאנז חדש…". הוא לימד תורה לשם שמים בצאנז חדש, והיה מגיד ב"חברת שומרים בעיר", עסק בגמילות חסדיו והתפרנס מיגיע כפיו.

ככל הנראה נספה הרב בשואה בשנת ת"ש (1940). הוא היה חסיד באבוב ותלמידו המובהק של רבי יהושע פינחס בומבך אב"ד דרוהוביטש.

מקורות: אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ד, עמ' 268-269.