להבות אש קודש, לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה – פרשת ויגש
הגשה פנימית האדם אל עצמו נקודת הטוהר הפנימית שבו
וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒
בשם האדמו"ר מגור הרב אברהם מרדכי אלטר[1] זצוק"ל בכתביו שנערכו ע"י נכדו בספרי האמרי אמת כותב בפרשתנו וזלה"ק:
ויגש אליו – הכוונה אל עצמו [יסודו מדברי אביו השפת אמת] בכל איש ישראל ישנה נקודה פנימית, ואיתא שנקודה זו טמונה עמוק עמוק, וזהו שדרשו [בראשית רבה צ"ג ד'] על ויגש אליו, מה דכתיב [משלי כ' ה'] מים עמוקים עצה בלב איש. איתא בספרים בי אדוני – בי יש השם. בני ישראל נקראים יהודים ע"ש יהודה, ואיתא יהודה וכו' זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה. איתא יוסף שקידש שם שמים בסתר וכו' יהודה שקידש שם שמים בפרהסיה וכו'. על יוסף איתא דקיים אורייתא בסתרא. לכל אחד מהם היתה דרך מיוחדת בעבודת הבורא[2] …הנשמה של ישראל היא כאזכרה בגווילין, יהודה היה מעורר השם, וזהו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני, ולכל איש ישראל יש משהו חלק בשם, וכל אחד יכול לעורר מה שנמצא עמוק בפנימיות שלו…עכ"ל האמרי אמת זיע"א (וכדאי מאוד לראות הדברים במלואם בספר).
יוסף אחיכם – כמוכם יהודי שהוא רחמן
וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה (בראשית מ"ה ד')
בספר אשל חיים לרב חיים אפרים באלאיטי[3] זצ"ל הי"ד מפרש וזלה"ק:
פירש בספורנו ואו"ח טעם ההגשה, לצד שרצה לומר להם עניני מכירה לא רצה לומר אלא בלחישה, שלא ישמעו מכירתו כי אזניים לכותל ודיבר באזניהם. ורש"י ז"ל הוסיף פירוש דברי המדרש כי הראה להם שהוא מהול. וק"ק [וקצת קשה] לי על דרש זה כי במה יאומן להם יותר שהוא יוסף בהראות להם המילה, הלוא כמה נולדים מהולים?
וע"ד צחות נ"ל לפרש עפ"י מה שאמר אור החיים הקדוש כי כנגד הצדקת הדבר שהוא יוסף אמר להם סימן מובהק באמרו אשר מכרתם אותי מצרימה, כי דבר זה לא ידעו אדם ואפילו נביא, אם שודאי גמור כי הוא יוסף, ומצד שלא יראו ולא יפחדו, אמר להם אני יוסף אחיכם, פירוש מתנהג עמכם כמדת האחוה וכאילו לא היה הדבר ההוא, ועוד יותר אחיכם אשר מכרתם לומר שאפילו בזמן המכר לא כהתה עין האחוה ממני ע"כ. ר"ל כי גם בעת המכירה דימה בדעתו אף כי היו הגורמים אבל המעשה היה מה' כי כך גזר, והם היו שלוחים לית' שימכרוהו, ולא היה בלבו שנאה עליהם.
והנה מדה גדולה כזו לא ימצא רק בזרע אברהם שנחתמו באות ברית קודש, וכמ"ש בעל עקידה טעם על מצות מילה שנתנה לתועלת האחדות והאהבה לבני בניהם, והוא סיבה עצומה שלא לנקום למי שהרע לו, ובאמרו לאחיו הדברים האלה כבר הראה להם שהוא מהול, ואי אפשר להיות אחר רק יוסף אחיהם, וכן אמר להם גם אחר מות אביהם אל תיראו וכו' אלקים חשבה לטובה. עכ"ל הרב חיים אפרים באלאיטי זצ"ל הי"ד.
הנלמד מענין יהודה ויוסף בהרחקה ממדת הכעס
וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ…בראשית מ"ד י"ח)
האדמו"ר מקלויזנבורג יקותיאל יהודה הלברשטאם[4] זצוק"ל בעהמ"ח שו"ת דברי יציב, בספר שפע חיים דרשות חומש רש"י תשמ"ב כותב הדרכות רוחניות מוסריות מפסוק זה, וזלה"ק:
נקדים דברי חז"ל (ברכות כ"ט ע"ב) אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, לא תרתח ולא תחטי. פירש רש"י לא תכעוס, שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא. המהרש"א בחידושי אגדות מציין לדברי הגמרא (נדרים כ"ב ע"ב) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו. וכונתו שאם שבא לכלל כעס לא מרגיש ב[מתרחש] סביבו, גם אם יראה את השכינה הקדושה לנגד עיניו, כי ברוב תגבורת כעסו גורם לאיבוד עשתונותיו בכלום, וממילא עלול לבוא לידי חטא…מדת הכעס היא מהעבירות החמורות שבחמורות, ואדם דש בהם בעקיבו, ממדווי דורנו…ומכל ענין פעוט שקורה באים לכעס גדול, דעתם מתבלבלת לגמרי ומסתובבים חפויי ראש. גם בבית האדם מקפיד וכועס על דבר של מה בכך…
יהודי צריך לדעת לסבול את הכל, שלא יבוא לידי כעס משום שאחד דיבר עליו או גרם לו עוולה, כי זו אינה סיבה מספקת שיקחו ממנו את נשמתו הקדושה ויכניסו לו את נשמה של אל זר. גם אם מדובר בהפסד ממון אינו כדאי לכעוס, כי גם כל חללי עלמא לא שווה עבור מדת הכעס…
את חומר הענין צריכים ללמד גם לילדים בתלמוד תורה ולבנות בבתי החינוך…בעיקר מוזהרים על כך לומדי התורה, כי אף אם ילמדו את כל התורה, עלולים לאבד הכל ולסלק חכמתם אם יבואו לידי כעס, ותורתם תעבור לצד הטומאה…הרה"ק מבעלזא לא כעס ולא רגז, עבר על מנהגו לאכול מצה שרויה [אצל החסידים זהו מנהג חשוב ומקודש מאוד שלא לאכול 'מצה שרויה' בפסח] בלבד שלא תגרם לאמו חלישות הדעת ח"ו. הרי מצות כבוד אב ואם הוא מן התורה, בעוד איסור שרויה בפסח היא חומרה בעלמא…אצל הרה"ק מבעלזא נחשב זה לנסיון גדול…
ראיתי באחד מספרי השו"ת, שנשאל אודות אדם שאביו מוחה בעדו מלטבול במקוה קרה, ופוסק שם שאל ישמע לו, ומצדד שם שזה בכלל מה שאמרו (בבא מציעא ל"ב ע"א) יכול אמר לו אביו לעבור על גופי תורה, לא ישמע לו, אבל ודאי שמצות כיבוד אב ואם עדיפא ממילי חסידותא, ואם יש לאביו עגמת נפש מדבר זה, ימנע מעשותו (אינני דן כעת אם צריך לשמוע בקול אביו לענין טבילת עזרא (עיין שו"ת דברי יציב או"ח נ"ה, יו"ד קכ"ה). זו צריכה להיות עבודת האדם להשכיל לשער בכל ענין מהו מצוה ומהו עבירה ובמצוות עצמם לדעת מה יותר עדיף, מהו מצוה דאורייתא ומהו בגדר הידור וחומרא בעלמא...
עצה טובה להנצל מהכעס, ע"י התנהגות בשלום ובשלוה, אהבה אחוה ורעות. אין לך מדה טובה ממדת השלום, כמו שאמר שלמה בחכמתו (משלי כ"ו כ') באין נרגן ישתוק מדון, וכתב הגר"א בביאורו שם וז"ל, נרגן הוא המחרחר ריב וכו' לא יבוא קטרוג למעלה רק בעת שנמצא מחלוקת בעוה"ז. כן כותב שלמה אח"כ (שם כ"ט כ"ב) איש אף יגרה מדון. מבאר הגר"א, שאיש אף מגרה מדון למעלה, כי כשיש מחלוקת למטה, מקטרגים בשמים…
[כאן חוזר האדמור מקלוזינבורג לענין הפרשה והזכרת בקשת יהודה להמנעות הכעס מיוסף] בראות יהודה מלכותו של יוסף, אמר לו בי אדוני, הרי אתה אדוני הארץ ותקיף במלוכה, וכיוון שפסקו לך גדולה מן השמים, אתה צריך להזהר ואל יחר אפך בעבדך, שלא תבוא לידי כעס, כי אם יחרה אפך ותכעס, יתקיים בך כי כמוך כפרעה, כמו שפרעה ירד מגדולתו, כן יורידו אותך מגדולתך, כי המקטרגים יתעוררו לבדוק מעשיך…השבטים ידעו שמשנה למלך מצרים מאמין בה' ובמציאותו יתברך, כמו שאמר להם את האלקים אני ירא (בראשית מ"ב י"ח) וכן ענה לפרעה (שם מ"א ט"ז) בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה, לעומתו היה פרעה אפיקורוס וכופר בעיקר…לכן הזהיר יהודה את יוסף ואל יחר אפך בעבדך, כי אם יבוא לידי כעס עלול לאבד מדרגות אמונתו עד שיכפור בעיקר רחמנא ליצלן, ואז כי כמוך כפרעה, שיהיה כופר ועובד ע"ז כמו פרעה הרשע.
רמזים לעבודת התפילה מתוך שפיכת הנפש
כָּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים (שם מ"ו כ"ז)
בספר נהרי אש לקט מתורותיו של הרב אברהם שמעון הלוי הורוויץ[5] זצוק"ל הי"ד, משגיח בישיבת חכמי לובלין כותב (מכתב מ"ד) וזלה"ק:
בעהי"ת אמרתי על הפסוק כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, הנה החפץ באמונה ודעת צריך מאוד לשפוך כמים נפשו נוכח פני ה' שיזכה לזה, כי כל מה שישתדל האדם בלימוד ספרי יראים ובזהירות ובזריזות, אינו אלא הכנה וכלי, אבל אור הדעת והאמונה שתאיר בנפשו זה מתת אלקים למי שמוצא חן בעיניו.
וידוע בספרים הקדושים שאין לך שפיכת נפש כמו אמירת זמירות דוד המלך ע"ה בתהלים בחשק ושמחה ובבכיה. גם זאת ידוע שאין לך דבר טוב אמתי שנשפע למי שהוא מישראל שלא יבוא דרך צנור ירושתנו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב, ג' קווין ימין שמאל אמצע – יש"א ברכה מאת ה'. גם ידוע שמשה רבינו ע"ה הוא דעת כלל ישראל[6], ו'רעיא מהימנא' פירוש שרועה אותנו באמונה טהורה בכל הזמנים, וכל עניני אמונה ודעת נכללים בפסוק (דברים ואתחנן ו' ד') שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָֽד, הנקרא 'יחודא עלאה'…
ועתה הכל מפורש לפנינו כל הנפש עולה מספר תהלים (תפ"ה) שבהם במזמורי תהלים צריכים ליתן כל הנפש ולשפכה כמים עד שיגיע לנקודתה הפנימי שבפנימי הנפש. לבית יעקב הבאה עולה תרל"ח עם הכולל כמספר אברהם יצחק יעקב, שע"י אמירת תהלים בשפיכת הנפש יגע בצנורם הטוב ונעים.
ועתה אם תצרף לזה גם שני תיבות כל הנפש הועלה עם הכולל תפ"ו, הרי לך מספר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, יחודא עלאה… ה'באה מ'צרימה ש'בעים, ראשי תיבות משה, והאותיות הנשארות עולים מספר דעת, עם התיבה עצמה, נמצא תיבת 'הבאה' משמש לכאן ולכאן (להאבות ולמשה רבינו ע"ה). וכן יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיזכנו בדעת אלקים ואמונה טהורה. עכ"ל הרב אברהם שמעון הורוויץ זצוק"ל הי"ד.
הזכרת אדמת הכהנים כדי להשתיק המקטרגים על ת"ח
וַיֹּאמְר֖וּ הֶחֱיִתָ֑נוּ … וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ … רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה. וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן (שם מ"ה כ"ה-כ"ז)
להבין ענין הזכרת אדמת הכהנים של המצרים בתורה שהיא נצחית, וסמיכותה לישיבת ישראל, מבאר בצורה נפלאה המתאימה לאלו המקשים מה טעם ה'פטור' של לומדי התורה מנשיאה בעול משותף של שאר האנשים. כך מבאר הרב שמעון סופר[7] זצוק"ל הי"ד אב"ד ערלוי בחידושי תורתו שיר מעון עה"ת (שנדפסו עם חידושי סבו הגדול החת"ם סופר זיע"א תורת משה) וזלה"ק: הנה יעקב הכין להם בית המדרש להורות כדכתיב לעיל (שם מ"ו כ"ח) ואת יהודה שלח לפניו גושנה, ופירש רש"י…להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד. והיפלא בעיני מצרים המה צריכים לעבוד האדמה לחרוש ולזרוע וממנו צריכים לתת חומש לפרעה, ויעקב וביתו ישבו במיטב הארץ בארץ גושן בלי שום עבודה, ונזונים מבית המלך כל צרכם, ויתעורר מזה מריבות ומחלוקות. אך כיוון שראו קודם לזה כי אדמת הכהנים לא קנה לפרעה רק היה להם חוקם מאת פרעה, על מה, על שעסקו בדברי דתם להורות ולהנהיג את העם, ממילא תהא נח דעתם כאשר יראו גם יעקב וביתו יושבים במיטב הארץ בגושן ונתכלכלו מבית המלך. וזה סמיכות הפסוקים וישם אותה יוסף לחק עד היום הזה וכו', רק אדמת הכהנים לא היתה לפרעה, וע"י זה וישב ישראל היינו בשלוה בארץ מצרים בארץ גושן שהוא מיטב הארץ. עכ"ל הרב שמעון סופר זצוק"ל הי"ד.
[1] הרב אברהם מרדכי בנו בכורו של השפת אמת (הרב יהודה אריה לייב), נתמנה כאדמור ממשיך דרך אביו הגדול שנסתלק בשבט תרס"ה, מאז ועד לשואה חסידות גור הלכה והתעצמה במנין חסידיה וכן בעוצמות הרוחניות של גדולי עולם שפרחו מבין ענפיה. בשואה עלה הכורת והשמיד ומחק משפחות שלימות מחסידות ענפה זו (כשאר בית ישראל). האדמור שהתגורר בפולין הצליחו בניסי ניסים להוציאו מפולין הבוערת ובכ"ה בניסן עש"ק פרשת קדושים הגיע לארץ ישראל. בשבועות תש"ח נפטר בירושלים ובשל המלחמה (מלחמת השחרור) נקבר סמוך למקום מגוריו, קברו נמצא עד היום סמוך לשוק 'מחנה יהודה' בירושלים, בחצר אחד הבתים. בשנים בין מלחמות העולם ביקר בארץ ישראל חמש פעמים, נפגש עם גדולי התורה באותה תקופה ביניהם עם הראי"ה קוק זצ"ל. מכתבים חשובים מבקורים אלו נדפסו בתוך אוסף מכתבים מאדמור זצ"ל מגור (ירושלים תשכ"ז) תולדותיו בשני כרכי ראש גולת אריאל. בספר בשדה הראי"ה לרב משה צבי נריה ייחד פרק לקשרו של הראי"ה עם האדמו"ר מגור.
[2] בספר בית יעקב לאדמור מאיזביצא כתב בפרשתנו במאמר האחרון להפטרה בענין עץ יהודה ועץ יוסף וזלה"ק: …אלו שני השבטים יהיו מחולקים במדותיהם ועד עולם לא ישתוו במידה אחת…בעוה"ז שנראה לכל אחד שרק במדתו בחר ה' וחברו עושה מה שאינו טוב בעיני ה'. אמנם אז כל אחד ידע ויכיר בטוב הנמצא במדת חבירו, ואפרים יבין שאף אמנם מדת יהודה הוא ההיפך ממדתו ואין דעתו מסכמת לזה, אבל יכיר שבכל ליבו קשור ודבוק ברצון ה' יתברך וכל כוונתו היא לשם שמים ולכן לא יקטרג עליו, וכענין דאיתא בגמרא מני ומיניה יתקלס עילאה…עכ"ל הבית יעקב. (שמעתי משיעור הרב עמוס קליגר שליט"א בענין ההפטרה.)
[3] הרב אפרים חיים באלאיטי הי"ד היה חותנו של הרב ישראל וועלץ (בעהמ"ח שו"ת דברי ישראל ג"ח) זצ"ל מגדולי רבני הונגריה בתקופה לפני השואה. הוא בחסד ה' יתברך הגלויים, שרד את השואה ועלה לארץ ישראל, התגורר בירושלים נפטר בתשל"ד). אביו נפטר בשנות ילדותו. בהיותו כבן שבע עשרה נפל למשכב ממנו כמעט ולא קם, בתקופה זו הוסיפו לשמו את השם 'חיים'. למד אצל הרב שמחה בונם סופר בעהמ"ח שבט סופר (נכדו של החת"ם סופר זיע"א). גם לאחר שזכה והקים משפחה, עברה עליו כוס התרעלה וילד קטן שלו נפטר. שימש ברבנות במשך כחמישים שנה, בעיירה קטנה בהונגריה בשם 'טאראלניה' (לאחר מלחמת העולם הראשונה סופחה לצ'כסלובקיה).
בשנת תרפ"ה הדפיס את ספרו חמודי אפרים דברי אגדה ודרשות, ובסופו קונטרס חיים שאל, שאלות בהלכה. בשנת תרצ"ה הוציא ספר חיים שאל, שבשערו נכתב ג"כ חמודי אפרים. בחודש סיון נשלחו כאלף תושבי העיירה ובתוכם הרב לכבשני אושויץ הי"ד. כאמור חתנו הרב ישראל וולץ זצ"ל המשיך את השושלת בארץ ישראל.
בשנת תשע"ח הוציאו נינו הרב צבי יהודה וולנר שליט"א בעריכה חדשה את כל כתביו בשני כרכים אשל חיים וחמודי אפרים בהוצאת אוצר הפוסקים ירושלים.
[4] האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם (ד' בשבט תרס"ה-ט' בתמוז תשנ"ד) נין ל'דברי חיים' מצאנז מצד אביו וצאצא של הבני יששכר מצד אמו. נשא בימי צעירותו ונולדו לו אחד עשר ילדים. בתקופת השואה שתה את כוס התרעלה עד תומה אשתו וכל ילדיו נספו על קידוש ה'. לאחר השואה עבר לארה"ב החל לשקם את שרידי השואה ולהקים מפעלי תורה. הקים ביתו מחדש עם הרבנית חיה נחמה בתו של הרב שמואל דוד אונגר הי"ד זצ"ל ונולדו להם שבעה ילדים. בשנת תשט"ו ביקר לראשונה בארץ ישראל והניח אבן פינה לקרית צאנז בנתניה, בשנת תש"ך עלה לארץ התיישב בקריה אותה יסד. הקים מפעלי תורה וחסד רבים, ביניהם מפעל הש"ס, בית חולים לאנידו. בשנת תשל"ב שב לארה"ב עד לפטירתו. תולדות חייו המיוחדים כתובים בשני כרכי לפיד האש. כתבי תורתו נמצאים בכעשרים כרכי שפע חיים, וכן שו"ת דברי יציב (ז"כ) ועוד.
[5] הרב אברהם שמעון הלוי הורביץ זצוק"ל הי"ד (מכונה 'ר' שמעונל'ה/שמעו'לי זליחובער') תרל"ו-תש"ג. צדיק גאון קדוש, דמות פלאית עלאית מיוחדת במינה. 'התהלך בעולמנו על פני האדמה החומרית כמרחף גרידא, נוגע ואינו נוגע,
הצטייר בעיני כל רואיו כדמות קדושה מעולם המלאכים.' (מהספר מרביצי תורה מעולם החסידות ח"ו, עיקרי הדברים להלן משם מקורם). בהיותו בן שש כבר היה בקי בש"ס משניות, לאחר שלמד כל הכ"ד ספרים. וכן בספר נהרי א"ש (לקוטי דיבורים אות ע"ט) שממנו הובאו הדברים לעיל כתבו בשמו: היה מעורר מאוד פעם אחר פעם על למוד תושב"כ ודברי כל נביאי אמת וצדק עד מלאכי האחרון…דברי הנביאים הקדושים הנאמרים מפי ה' לעמו ישראל המביאים קדושת התורה בנפשות ישראל לנצח…
לימד בכמה מקומות כאשר שיא פריחתו והשפעתו היו בישיבת יח"ל (ישיבת חכמי לובלין) בראשותו של מחולל ה'דף היומי' רבי מאיר שפירא זצ"ל. מהענקים שיצאו מכור היתוך קודש זה, היה הרב שמואל וואזנר זצ"ל. בספר אבי ההוראה שיצא לזכרו מתאר את קשרו העמוק לרב שמעול'י (עמ' קמ"ב-קנ"ד). ומאידך גיסא הערכת הרב לתלמידו שהתבטאה במכתב שנתן בידו ובו כתב בין דבריו: אשרי הקהל ישורון אשר ישימוהו עליהם לרב לדון ולהורות…
בקיאותו וידיעתו בכל מכמני התורה היו מבהילים ממש, נגלה ונסתר בזה"ק ובכתבי האר"י, בנוסף להתעמקותו בספרי המהר"ל, אליהם הפנה את תלמידיו ובנהרי אש הנ"ל (לקוטי דיבורים אות קל"ג) הביאו עפ"י דבריו: ספרים הקדושים של רבינו נשיא ישראל אור עולם המהר"ל מפראג זיע"א הזהיר ללמוד כמה פעמים, הם יסודי האמונה והקדושה לנפש מישראל. עוד הוסיף אין יודע את המעשה המיוחס לו של הגולם שזה ודאי דבר נורא וגדול מאוד, אבל לחבר ספר גבורות ה' [עוסק בעניני יציאת מצרים ויסודות האמונה בו] זה דבר עוד יותר גדול!…וממעינות החסידות שאב מלוא חפניים, בשנותיו הצעירות למד בבית המדרש של קוזניץ.
שאלה מעניינת שאלו אחד מתלמידיו: מה הסיבה שבספרי הגאון חיד"א זיע"א יש בהם כח משיכה לקרוא בהם ואפילו ב'שם הגדולים', ואפילו לחזור ולשנות?
תשובתו היתה, ששמע מאביו עפ"י הנועם אלימלך 'זה לעומת זה עשה האלקים' – רשע אחד ישב בברלין וכתב ספרים, שכל מי שלומד בהם אבוי לנפשו. לעומת זה יושב איש קדוש בליוורנו [החיד"א] וכותב ספרים, שכל מי שלומד בספריו לא יצא מן העולם בלא הרהור תשובה'. (ליקוטי דיבורים קל"ב).
עוד הובא שם (אות ע"ו) שאמר על עצמו שהוא מתפלל עבור התלמידים שמן השמים יעזור להם להכנס להקדושה העליונה ולעבודת ה' באמת לאמיתו. ומאריך לבאר עפ"י שירת הים את המכשולות שעלולים לעכב העליה בהר ה' המקודש בעבודתו יתברך, ותפלתו להצלת תלמידיו מהם והסיום: מקדש ה' כוננו ידיך – המקדש הגדול בלב האדם שיבנה בשתי ידיו כוחות הימין והשמאל, כוננו ידיך ויהיה ה' ימלוך לעולם ועד.
בשנים האחרונות לחייו התגורר בקראקא עד ללקיחתו להשמדה. כשניסו ברגעים האחרונים למנוע עלייתו לרכבת, שאלם רבי שמעונ'לה האם יצטרכו לשלוח מישהו אחר במקומו להשלמת ה'מספר'? וכשלא נענה, הבין שאכן כך יהיה, סירב ועלה לרכבת שלקחתו למקום ההשמדה. הוא ומשפחתו נספו הי"ד.
הספר ממנו נערכו הדברים בגליון וחלק נכבד מתולדותיו, הוא נהרי א"ש שהינו ליקוט משרידי תורתו עפ"י מכתבים ששלח לתלמידו הרב יעקב מוסקוביץ זצ"ל, וכן בן דודו הרב אברהם מרדכי הורביץ זצ"ל שעלה לירושלים. בספר מדור מאמרים, מכתבים ו'ליקוטי דיבורים' ומעט זכרונות ועדויות מתלמידים. הספר יצא לאור בארה"ב לראשונה בתשנ"ג, ומהדורה זו ממנה נערכו הדברים היא החמישית, בתשע"ה.
[6] ראה זהר פקודי רכ"א ע"א שם מובא שמשה רבינו הוא בחינת דעת, שער הפסוקים למהרח"ו פרשת שמות (הפניה עפ"י זרע קודש לרבי נפתלי מרופשיץ פרשת כי תבוא ד"ה ולקחת המאמר הראשון מהדורת הדרת חן) פירוש הגר"א פ"א ספרא דצניעותא. שלה"ק חלק תולדות אדם בית החכמה קמא (הוצאת מכון יד רמה חיפה אות פ"ה).
[7] הרב שמעון סופר נכדו של החתם סופר, בנו של רבי אברהם שמואל בנימין הכתב סופר שמילא מקום אביו. שימש ברבנות בערלוי במשך ששים וארבע שנים. ערך מכתבי סבו את הספר הידוע על התורה 'תורת משה', שעבר כמה מהדורות. בענותנותו הגדולה כאשר הדפיס את ספרו שלו שו"ת התעוררות תשובה בראש כל עמוד בספר כתב: 'אין לסמוך על הוראה זו כלל, עיין בהקדמה'. כמו"כ את חידושי התורה שלו על החומש שיבץ בתוך ספרו של סבו תורת משה, אך כל מאמר חתם בסיומו 'ש"מ' שיר מעון.
במהדורה של 'תורת משה' (ירושלים תש"נ) לראשונה הדפיסו את חידושיו בקונטרס בפני עצמו, לאחר הדפסת התורת משה. משמעותו של השם 'שיר מעון' מוסברת בפתיחת חלק זה במהדורה הנוכחית כי שיר מעון רמוז שמו שמעון ועוד צירוף התיבות שיר מעון יסודו עפ"י הגמרא (חגיגה י"ב ע"ב) דקאמר ר"ל דאיכא שבעה רקיעים ושם אחד מהם מעון ומפרש מעון שבו כתות של מלאכי השרת אומרים שירה בלילה ומחשות ביום מפני כבודן של ישראל.
כמו כן נודע במעלת תפלתו המיוחדת שנבעה מעמקי הלב. אחיינו ה'דעת סופר' רבי עקיבא סופר היה אומר: די היה לשמוע מדודי הרב מערלוי ברכת 'שהכל נהיה בדברו' כדי להתעורר בתשובה. נכדו הרב יוחנן מערלוי (שנסתלק לעולמו בירושלים בשנת תשע"ו) אמר: …כל תיבה ותיבה מהתפלה מתחלתה ועד סופה היה מבטא בנעימה קדושה ובנגון מיוחד, וכל מי שהיה נוכח שם, היה מרגיש שק"ז [קדושת זקני] עומד לפני בוראו באימה וביראה…איה המלים לתאר את קריאת 'שמע ישראל' שאז היה מגיע להתפשטות הגשמיות ממש…(נערך עפ"י הספר פליטת בית סופריהם, תש"פ).
