רוח הנבואה ורוח הקודש וגילוי שכינה, באים בעיקר על ידי קבלת התורה, שמירת המצוות ועסק התורה / הרב יוסף יצחק לפקוביץ זצוק"ל
'בקש קהלת למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת' (קהלת יב,י).
איתא בגמרא (ראש השנה כ"א ע"ב) ביקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו כתוב 'יושר דברי אמת', 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה' (דברים לד,י). הוא מאמר תמוה.
והנה ידועה מה שפירש ההפלאה ז"ל המשנה באבות (ריש פרק ב) 'דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים'. ואמר שבא לרמז לן המעלות והמדרגות שהיו לנו מימי קדם ומדרגות שיש לנו עכשיו, דהנה בהיות ישראל בשלוותן בבית ראשון וגם בימי בית שני על ארבעים שנה לבנינו הייתה הנבואה מצויה בישראל, ושלח ה' נביאים להורות את בני ישראל. ואחר זה ארבעים שנה לאחר בנין בית שני פסקה הנבואה, ומכל מקום עדיין היו משתמשים בבת קול בימי התנאים. ואחרי זה פסק גם זה, על שעתה בעוונותיו אין לנו שיור רק התורה הזאת שבכתב. וזה שאמר 'דע מה למעלה ממך', דע ותן לבבך להבין, וראה המדרגות שהיו לפניך ומעלה ממך מעיקרא, 'עין רואה' והיו נביאים אשר במחזה אלקים יחזו, ואחר כך 'אוזן שומעת', השתמשו לכל הפחות בבת קול, וגם זה פסק, ועתה 'כל מעשיך בספר נכתבין', ואין לנו שיור רק התורה הזאת.
אמנם רישא של משנה הזאת 'והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה' צריך ביאור עדיין. והנראה דהנה התמעטות הרוח הקודש והגילוי שכינה צריך טעם. והוא מבואר שעיקר רוח הנבואה ורוח הקודש וגילוי שכינה בא על ידי קבלת התורה ושמירת המצוות ועסק התורה, על דרך שכתב הכוזרי (מאמר א אות ל) שהראיה לזה שמעולם לא זכה פילוסוף מהפילוסופים הגדולים, שגדלו והצליחו בחכמה אנושית מבני אדום וישמעאל, ואפילו הכי לא זכו לרוח נבואה. וזה אות כי רק בחכמת ה', אדם זוכה למדרגה הלז.
ובזה פירש אדמו"ר נ"י (נדפס בדרשות מהר"ם שיק דרוש י"ח) הקרא (דברים לג,ב) 'ה' מסיני בא', וחז"ל (זוהר בלק קצ"ב ע"א) דקדקו דהוה ליה למימר 'לסיני בא'. ואפשר שרמז כנ"ל, שרק על ידי סיני וידיעת התורה בא ה' ומגלה לנו חכמות. גם מה שאומות העולם צריכין להשכיל על פי חקירה ויגיעה רבה, ועל זה אמר 'וזרח משעיר למו' ו'הופיע מהר פארן', נקט הנך שני אומות המפורסמים בחכמותיהם, אפילו אם יזרח למו מהם, אפילו הכי לא לי שבח בחכמות כאלה, אלא 'ואתא מרבבות קודש' וגו', ורק אותם ש'אש דת למו' הם עומדים 'מימינו', 'ואורך ימים בימינה'. ועל כל פנים על ידי ידיעת התורה מתרבה גילוי השכינה שרוח נבואה הוא מישך שייך בתורה וסודות התורה ומ"ט פנים המרומזים בה, והם המביאים האדם לעלות למדרגה העליונה.
ועל פי זה מובן היטב מה שנתקשו המפרשים למה באמת לא קם נביא עוד בישראל כמשה, ולהנ"ל מובן היטב, שהרי רק על ידי סודות וחכמת התורה אדם יכול לזכות לזה, ומי עמד בסוד ה' וזכה להשיג כל הסודות התורה במ"ט פנים, עד שממנה יובן כל המציאות. וכל הלכות ואגדות וכל התלויים בה, לא זכה אדם לזה כי אם משה רבינו.
והנה רק המבין התורה על בוריה כמו שהבינה משה רבינו עליו השלום הוא המבין שהתורה כתב יושר, שהרי יש בתורה כמה מלאות כמה חסרות כמה עניינים ארוכים ועניינים תלויים בשערה, ורק הזוכה לבוא בסוד ה' הוא יבין כל התגין ועוקצין שיש בה, ותורת ה' תמימה וכתב יושר.
והנה רוח נבואה של משה רבינו ומדרגתו נוכל לקרוא בשם 'דברי אמת', וכמו שאמר ה' יתברך בפרשת בהעלותך (במדבר יב,יח) 'אם יהיה נביאכם וגו' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן' שהוא 'במראה ולא בחידות'. ו'נאמן' ו'אמת' הם קרובים בהבנתם, ואם כן רק נבואה שהיא באספקלריא המאירה, ולא במשל ובמחזה, היא ראויה שתקרא בשם 'דברי אמת', ואם כן שפיר אמר 'וכתב יושר דברי אמת'. וממילא גדולים דברי חז"ל ששלמה המלך ביקש להיות כמשה, היינו להבין למה ועל מה זה, יצא בת קול 'וכתב יושר דברי אמת' כדלעיל, מי שיבין זה, ישיג זה, וממילא הבת קול הוא 'לא קם נביא עוד כמשה', שלית אנוש שיכול להשיג זה בסודות התורה, ממילא גם זה אינו אפשרות. ועל פי האמור מבואר התמעטות הנבואה, מצד התמעטות התורה ועוסקיה ודורשי מצוותיה.
אמנם אומות העולם יחרפו אותנו ואומרים הפוקרים שלכך פסקה הנבואה שכבר אין צורך בה, שכבר העולם מתוקן, ועל זה יש לומר שצווח דוד המלך עליו השלום במזמור ע"ד כי 'אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה עד מתי אלקים יחרף צר' וגו', והביאור על פי הנ"ל אמר שבאמת הסיבה מה שפסקה הנבואה ואפילו הבת קול, היינו מצד שאין אנו מבינים אותיות התורה ורמזיה, וגם המצות שבת תפילין ומילה שנקראין 'אות' על אהבת ה' ושמירת מצותיו ושה' משגיח ושוכן בקרבינו והואיל ו'אותותינו לא ראינו' לזאת 'אין עוד נביא ולא אתנו יודע על מהד, אפילו על ידי בת קול. ו'עד מתי אלקים יחרף צר', שאומר אדרבה שכבר העולם מתוקן. והנה אות וראיה על זה שפסיקת הנבואה הוא מצד מעשינו שאינם טובים ואינו מצד שאין צורך בנבואה, שהרי כשפסקה הנבואה השתמשו עדיין בבת קול, אם כן אנו רואים שהיה צורך בהגדת עתידות, ואפילו הכי לא זכו בה, מצד חוסר הזכות.
ועל דרך זה אפשר לפרש בתהלים נו"ן (פסוק כא) 'אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך'. ובמדרש רבה דברים (א, ג) חד אמר אסדר כל לעיניך, וחד אמר אעורר כל לעיניך. והביאור נראה על פי הנ"ל, דמעיקרא מוכיח הדור ההוא שחוטאים ועושין הרע בעיני ה', ואחר כך ביאר הרעה הגדולה שהריעו על ידי זה שפסקה הנבואה, וזה גרם שוב רעה שנית שעבירה גוררת עבירה, שעל ידי זה סברו שהם צדיקים, ועל דרך שנאמר במלאכי (ג,טו) שאמרו כל עושי רע טוב בעיני ה', שאדרבה על ידי שהם שלמים, אינם צריכין לנבואה. אמנם על ידי הסדר שפסקה הנבואה, שהיתה מתמעטות והולכת, נראה שלא מצד מעלה, אלא אדרבה מצד חוסר מדרגתם, ועל ידי זה ראוי שתתעוררו לעשות טוב, כי יראו מה שאבדו על ידי מעשיהם הם הרעים. ועל זה אמר באבות הנ"ל, 'הסתכל בשלשה דברים', היינו במדרגות פסיקת הנבואה על פי פירוש הפלאה הנ"ל, ועל ידי זה לא תבוא לידי עבירה, ואדרבה יעורר אותך לאמץ ולחזק לשמור ולעשות ככל התורה.
וזהו שאמר הפסוק בתהלים אחרי שפירט מעשיהם הרעים אמר 'אלה עשית והחרשתי'. רצה לומר שעל ידי שעשית הרע, החרשתי, וגרמת סילוק הנבואה, וסברת מזה שהטעם שאני חפץ במעשיך. על כן אמר 'דמית היות אהיה כמוך', רצה לומר שזה היה מטעם ש'אהיה', שה' יתברך שהוא אהיה, הוא 'כמוך' ורוצה במעשיך. אמנם אברר לך ששקר תוחלתך, והראיה מהסדר של פסיקת הנבואה, ועל ידי זה ראוי שתתעורר וחיילים יגבר לעבודת ה' יתברך, על כן אמר 'אוכיחך' בזה ש'אערכה לעיניך'. ואמר המדרש חד אמר שההוכחה תהיה על ידי ש'אסדר כל לעיניך'. וגם חד אמר שעל ידי זה 'אעורר כל לעיניך'.
(עקבי יוסף, עמו' עד-עז)
הרב ר' יעקב יוסף ב"ר יצחק אייזיק לפקוביץ (לעפקאוויטש) מנירבאטור, חסיד מפורסם ואיש אשכולות, מתלמידיו של המהר"ם שיק, ומחסידי הרבי מצאנז והקדושת יום טוב, נולד בשנת תרי"ח (1858). לאביו ולאימו, מרת שרה ניסל. בהיותו תינוק ניצל בנס משריפה בבית, כאשר שכן גוי חילץ אותו דרך החלון מבית בוער, רגע לפני שהבית קרס.
בילדותו למד הרב יעקב יוסף אצל רבה של העיר ווידקא, הרב אהרן גרינפלד. בבר המצווה שלו נשא דרשה בפלפול ובעמקות, בנוכחות הרב אברהם יהודה הכהן שווארץ אב"ד בערגסאז מחבר הספר שו"ת 'קול אריה', שנהנה מדבריו. בשנים תרל"ג עד תרל"ו למד הרב יעקב יוסף אצל המהר"ם שיק בעיר חוסט. כדרכם של תלמידי מהר"ם שיק נהג הרב יעקב יוסף כנוסח אשכנז ולא לבש שטריימל בשבת. בזקנותו, כאשר התקשה המהר"ם שיק לראות, הוא ביקש מתלמידו יעקב יוסף לכתוב עבורו את תשובותיו ההלכתיות, ובכשרון רב רשם הצעיר את תשובות רבו, בסגנון נהדר.
כשלמד בישיבה התיידד הבחור יעקב יוסף עם הבחור שמעון גרינפלד, שנודע לימים כגאון המהרש"ג. גם לאחר ששב לביתו שמר הרב יעקב יוסף על הקשר עם המהרש"ג באמצעות תחלופת מכתבים.
רבי דוד הלברשטאם אדמו"ר ואב"ד קראשנוב, בנו של האדמו"ר הגאון רבי חיים מצאנז, שלח מכתב לרב יעקב יוסף ובו כתב לו 'לכבוד הרבני הנגיד המופלא ומופלג החסיד וכו' וכו".
בהיותו כבן שש עשרה נשא הרב יעקב יוסף לאשה את מרת אסתר בת הרב החסיד המפורסם ר' יעקב יוחנן גראס מאירבע, האדמו"ר מצאנז, הגאון רבי חיים הלברשטאם, בעל 'דברי חיים', כתב להם את שטר התנאים ובירך את החתן. לאחר החתונה התגורר הרב יעקב יוסף ליד חותנו בעיר אירבע, ועסק במסחר, כשהוא עושה את תורתו קבע ומלאכתו ארעי. גם לאחר שחותנו נפטר והוריש לו רכוש רב, המשיך הרב יעקב יוסף להקדיש זמן רב מסדר יומו ללימוד תורה בחריפות רבה, כדרך הלמדנים הגדולים.
רעייתו, מרת אסתר לפקוביץ, נפטרה בצעירותה בד' באלול תר"ס (1900). לאחר זמן נשא בזיווג שני את מרת גיטל.
במלחמת העולם הראשונה, התפרצו שודדים לביתו ורצחו את רעייתו גיטל, ואת ביתו (מאשתו הראשונה) גיטל.
הרב יעקב יוסף עבר לעיר נירבאטור, והתחתן שם. הוא קבע את מקומו של בקלויז החסידים, ונבחר להיות אחד מעשרת חברי הנהגת הקהילה האורתודוקסית בעיר. הוא נודע כאיש חכם בעל שכר ישר, איש תורה ויראה, צדקה וחסד, והרבה פנו אליו בבקשת עצה וסיוע.
בשנת תרצ"ב הצטרף הרב יעקב יוסף לקבוצת חסידים שליוו את הרבי הצעיר, רבי יואל טייטלבוים, אב"ד ור"מ בקהילת קראלי (ולימים האדמו"ר מסאטמר), במסעו הראשון לארץ ישראל. הם הפליגו מטריסט בט"ו באב, והגיעו לארץ ישראל בכ' באב. במהלך הנסיעה הובאו כרים לרבי להציע את מיטתו, והוא שלח אותם לרב יעקב יוסף, החסיד הישיש.
במהלך המסע כתב הרב יעקב יוסף לבנו אברהם:
בע"ה יום ב' שופטים.
אהובי בני יקירי וכו' אתמול הייתי אצל הכותל וכו', ואחר הצהרים נסענו לקבר רחל אמנו והתענוג הרוחני מה שהרגשתי שם אי אפשר להגיד, ממש כמו הבן האהוב לאמו ובא מרחוק והתנצל על גודל צערו וצועק 'אמי אמי תרחם עלי והושיענו מרוב יגוני וצערי', ואקוה שבוודאי 'רחל מבכה על בניה' וכו', ומשם נסענו לחברון למערת המכפלה. והיינו שמה עד אותו המקום שמותר לילך שמה. וגם הייתי שמה על קבר הרמב"ן. זכותם יגן עלינו שאפעול כל טוב עבורכם. וגם נתתי אתמול להרב הצדיק שליט"א קוויטל כוללת וגם קוויטל פרטית עבורכם שהוא יתפלל עבורכם במקומות הקדושים, ובוודאי יעשו רושם ותוושעו בכל מיני ישועות ונחמות. בדעתי אם ירצה ה' ליסע מכאן יום ד' פרשת תצא, הגם שהרב הצדיק ישאר עוד כאן, רק כמה אנשים יסעו אם ירצה ה' וגם אני עמהם וכו'. על שבת קודש נהיה בעיר צפת, עיר הקדושה מלאה חכמים וסופרים. וגם בדעתנו לנסוע לעיר הקדושה טבריא ועוד וכו'. יעקב יוסף.
מידי שנה נהג הרב יעקב יוסף להתארח בעיר סאטמר, בבית בנו ר' לייבוש, על מנת להסתופף בצל האדמו"ר מסטאמר.
הרב יעקב יוסף תרם ספר תורה חדש לבית הכנסת בנירבאטור. בשבת בה הוכנס הספר הוא הזמין את בעל ה'עצי חיים' לשבות אתו, יחד עם הרבה רבנים, חסידים ואנשי מעשה, ובהם הרב שלמה לייב וויינברגר אב"ד פאיע הי"ד ואביו הרב משה בער וויינברגר אב"ד באגאד, וחתנו אב"ד וויטקא-נירעדהאז הי"ד.
הונגריה נכבשה על ידי הגרמנים בכ"ד באדר תש"ד (19.03.1944). לאחר פחות מחודש, בל' בניסן (23.04.1944) גירשו הז'נדרמים ההונגרים אחד עשר אלף יהודי מהעיר נירדהאז ומיהודי המחוזות הסמוכים, וריכזו אותם בתוך גוש בניינים בשכונה היהודית בעיר, בצפיפות נוראה, בתנאים קשים מאוד. לא היו בגטו מים זורמים או מערכת ביוב. יהודי הגטו רעבו, סבלו מצמא ועונו קשות במהלך חקירות שנועדו לאלץ אותם לחשוף היכן הסתירו חפצי ערך. מספר היהודים בגטו עלה, ובי"ז באייר תש"ד (10.05.1944) נמנו שם 17.580 יהודים.
מחשש להתפשטות מגפות שיסכנו את העיר, הועברו יהודי הגטו לשלוש חוות מחוץ לעיר, ונותרו ללא קורת גג. יהודים רבים חלו שם בטיפוס ומתו. הז'נדרמנים ההונגרים פעלו בחוות באכזריות וברשעות, ועינו שוב את היהודים בחיפוש אחר חפצי ערך מוסתרים. תושבי הגטו גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ בארבעה או חמישה שילוחים בחודשי אייר-סיון תש"ד (מאי-יוני 1944).
הרב יעקב יוסף גורש לגיטו נירדהאז. הוא נפטר שם בכ"ז באייר תש"ד ובהשתדלות משפחתו ההוא הובא למנוחת עולמים בנירעדהאז הסמוכה, לצד מצבת הרבנית הצדקת מראצפערט, אשת של רבי שלום אליעזר הלברשטאם הי"ד.
על מצבתו נכתב: פ"נ הרבני הנגיד החסיד גדול התורה וביראת השם טהורה בדרכי החסידות. לו עשר ידות על דרכי תורה וחסידות גדל את בניו האי שפל ברך והאי עניו ה"ה כש"ת מוה"ר יעקב יוסף בן יצחק אייזיק ע"ה לעפקאוויטש היה מתגורר כאן בגעטטוי בתוך אחינו בנ"י הנתונים בצרה ובשביה ונפטר שם בשיבה טובה זקן ושבע ימים ביום כ"ז אייר שנת תש"ד לפ"ק תנצב"ה.
בנו הרב יצחק אייזק ורעייתו טאבא לבית פליישמן, ממארגרטין, נהרגו עה"ש בח' בתמוז תש"ד.
בנו הרב חיים, נפטר בב' באייר תש"ב, ורעייתו אלטע פעסיל (לבית לזרוביץ) נהרגה עקה"ש בג' או בט"ז בסיון תש"ד.
בנו הרב יהודה (לייבוש) ורעיייתו רייזל (לבית פריינד) מסאטמר, נהרגו עקה"ש בשבועות (או בח' בסיון) תש"ד.
בנו הרב אברהם ורעיייתו מרים (לבית צימרמן) נהרגו עקה"ש בג' בסיון תש"ד.
בתו לאה, ובעלה הרב צבי זילברמן נהרגו עקה"ש בג' בסיון תש"ד.
בתו אידה דבורה ובעלה יהושע פרויינד מנירעדהאז, נהרגו עקה"ש בט"ו בסיון תש"ד.
בתו חוה ובעלה הרב משה שטיין, נהרגו עקה"ש בר"ח סיון תש"ד.
בתו חיה ובעלה הרב אברהם הילמן מטעטש, בניהם ונכדתם, נהרגו עקה"ש בשנת תש"ד.
הי"ד.
בתו גיטל נהרגה, כאמור לעיל, במלחמת העולם הראשונה, בעלה הרב טוביה גדליה שוורץ נפטר בז' (או בי"ז) בתשרי תשי"ג בניו יורק.
רוב חידושיו של הרב יעקב יוסף אבדו בשואה. פנקס אחד ממנהגי רבו ומחידושי התורה שכתב מרבו המהר"ם שיק, בהיותו נמנה על תלמידי ישיבתו, וחידושים מצדיקים נוספים מגדולי תורה, יצאו לאור בספר 'עקבי יוסף' (תשע"ד), עם מכתבי תורה וחידושי אגדות, מנהגים ותולדותיהם. את הפנקס הזה קנה נכדו, הרב יהושע ב"ר יצחק אייזיק לפקוביץ, במחיר יקר מאת סוחר בישראל.
הרב יעקב יוסף התגורר בכפר אירבע ואחר כך עבר להתגורר בנירבאטור.
