להבות אש קודש, לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה – פרשת בשלח שבת שירה

שירת אש האמונה^[1]

רעדה אוחזתני מחיבורן של הביטויים 'שירה' ו'קדושי השואה ושרידיה'. אך הוא הדבר! זוהי גדולתם הבלתי נתפסת של אותן נשמות אשר חוצבו ככל נשמות ישראל מתחת לכסא הכבוד, והיא אשר טמנה בחובן את תעצומות הנפש העלאיות הללו, שאצל אותם קדושים ואדירי תורה הן באו לידי גילוי בפועל. וכמסופר בתולדות תקופת חושך ואפילה זו, המשיכה להדהד ולהתנגן שירת התורה בכל המקומות אשר מהן נסה זרע עמלק הגרמני להכרית שם ה' יתברך, שם המשיך עסק התורה שהיא גילוי שמו של ה' יתברך בעולם. לכן דוקא בפרשה זו שבמרכזה שירת הים, שהיא שירת גאולתם של ישראל משמעות מיוחדת לעסוק ולהביא מתורתם.

נורא תהלות – הנהגה מעל העולם, עושה פלא – הנהגה בתוך העולם

בספר נהרי א"ש שביבי תורתו של הרב אברהם שמעון הלוי איש הורוויץ^[2] זצוק"ל הי"ד (מהעיר זאליחוב בפולין), מובא בחלק 'ליקוטי דבורים' (אות מ"ה) וזלה"ק:

מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא. פירוש של אלים המה כוחות, כמו ואת אילי הארץ לקח. בסדר הבריאה היה רצון ה' יתברך בסדר זה דוקא שאפשר להמצא כח הטוב וגם כח הרע בכדי להמציא הבחירה לבריותיו וקיבול שכר על עבודתם. הנהגה הזאת של כח הטוב וגם הרע הנמצא עד זמן תחיית המתים, הנה בתוך הכוחות הללו מוצנע כח הקדושה שיהיה גובר ומנצח הרע לבסוף, ובעת רצון לעשות נפלאות אל עמו ישראל שזוכים להטיב עמהם מתגלה כח זה הגדול של צד הקדושה. אכן באמת ישנה בכח שליטתו של ה' יתברך עוד הנהגה ללא השקיף כלל על מעשי התחתונים, להגביר כח בקדושה לבטל כוחות הרע ולהכניעם בעת שיעלה הרצון לפניו יתברך אפילו בלי זכות ישראל, וא"כ בשעה שמתגלה זאת הכח שליטתו יתברך, אין כאן עוד ענין פלאות של התגברות כח הקדושה נגד כוחות הטומאה, כי הכל בטל לפניו יתברך.

ענין שתי בחינות הללו שׁוֹרְרוּ על הים מי כמכה באלים ה', אפילו בשעה שנמצא כח הרע בעולם, בשעה שנראה לפנינו שני כוחות שישנם שני אלים, אבל כח הקדושה הנעלם גובר ומתגלה בעת רצון להטיב לעמו. אבל יש עוד בחי'[נה] מי כמכה נאדר בקודש (מלשון אדיר וחזק, עיין ספורנו^[3]) הבלתי נראה לעינינו בכל זמן ההסתר של הנהגת העולם, וכח הקדושה זו מתגלה בעולם רק ברצונו יתברך בלי שום זכות.

בעת השלימות בשירת הים היה מתגלה להם גם הבחינה הזאת, כי הכל מתבטל אל קדושת ה' יתברך ואמרו נורא תהלות עושה פלא, יש כאן פחד ומורא להלל כי הכל בטל ומבוטל [אל] ה' יתברך, והיינו כנגד הבחינה השניה אמרו נורא תהלות. עושה פלא – כנגד הבחינה הראשונה שעושה נפלאות לעמו ישראל.

כפילות דרשת השם 'מן' – לפי דרגת המפרשים

וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא (שמות בשלח ט"ז ט"ו)

בחקל יצחק לאדמור הרב יצחק אייזיק וייס אדמו"ר מספינקא[4] זצ"ל הי"ד כתב בספר שיצא לאור לאחר עלייתו בסערה השמיימה, ע"י תלמידו הרב יעקב יוסף

וייס זצ"ל, וזלה"ק:

ואיתא במכילתא [בשלח מסכתא דויסע ג']: דורשי רשומות אמרו ישראל קראוהו מן. ואח"כ כתיב ויקראו בית ישראל את שמו מן וגו'. ואיתא במכילתא [שם שם ה' (ובגירסה שלפני פרשה ו')] דורשי רשומות אמרו בית ישראל קראו את שמו מן, והוא פלאי, ולמה כפלו דבריהם ובשינוי לשון, ועיין בפירוש מרכבת המשנה [ביאור למכילתא^[5]] ובישמח משה שהאריכו.

ולפענ"ד י"ל [יש לבאר] דכבר הבאתי דע"י אכילת המן נזככו ישראל מאוד, וע"כ אנו אומרים (בהגדה) אילו נתן לנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו, כי ע"י המן היו מזדככים כל כך עד שהיו משיגים מעצמם קדושת השבת. ואיתא באמרי יוסף [אביו, הרב יוסף מאיר וייס זצ"ל] בפירוש הכתוב (שמות י"ב מ"א) ולא יכלו להתמהמה, שלא יכלו להשיג במצרים שתי בחינות מ"ה מ"ה – מה ה' אלקיך שואל מעמך (דברים י' י"ב) מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' י'), דהיינו גדולת ויראת הבורא יתברך שמו, ושפלות עצמו, עיי"ש. אכן כאשר אכלו מהמן ונזככו השיגו השני ה'מה' 'מה', וע"כ קראו החכמים והצדיקים שמו מ"ן [שעולה בגימטריה] שתי פעמים מ"ן. אמנם הפחותים שבעם קראו שמו 'מן' מן הטעם שהיה מזומן להם כפירוש רש"י, וידוע ד'בני ישראל' הם הגדולים החשובים, ו'בית ישראל' הם הפחותים כמו שכתב בישמח משה.

וזה פירוש הכתוב 'בני ישראל' הגדולים שראו שבאו למעלה גדולה להשיג השני 'מ"ה', ויאמרו איש אל אחיו, מן הוא, המן גרם להם זאת שהוא שתי פעמים מ"ה, כי לא ידעו עד עכשיו מה הוא, כטעם 'ולא יכלו להתמהמה' ועל כן כשהשיגו זאת קראו שמו מן, אבל 'בית ישראל' הפחותים לא ידעו טעם האמיתי של שמו, רק קראו שמו 'מן' מטעם הטפל מחמת שהוא מזומן, וזה פירוש הכתוב 'ויקראו בית ישראל את שמו, הטפל של שמו, מן. וזה כוונת הדורשי רשומות דקיימא לן 'את' הוא הטפל כדרשת חז"ל (פסחים כ"ב ע"ב) את בשרו – הטפל לבשרו, אבל טעם העיקרי לא ידעו רק 'בני ישראל'. עכ"ל החקל יצחק זצ"ל הי"ד.

גודל הכרת מעלת ישראל שהגיעו מקריעת ים סוף

בתורת אברהם לרב אברהם גרודזינסקי זצ"ל הי"ד משגיח בסלבודקא (מאמר 'ארך אפים') כתב וזלה"ק:

…כמו שטביעת המצרים בים הראתה את מהותם של המצרים, כן קריעת ים סוף לישראל הראתה את מהותם של ישראל, כיוון שראו ישראל את הנעשה בים, הגיעו ליראה ואמונה, הגיעו לשירה ששר משה רבינו, יחד עמו אמרו שירה מילה במילה. הגיעו לנבואה שהיא למעלה ממדרגת הנביאים, הבינו מדעתם את החיוב והאפשרות להתדמות אל ה' יתברך. ראו ברוח קדשם את כל העתיד לבוא, ידעו כי הולכים המה אל בית המקדש, כמו שאמרו נהלת בעזך אל נוה קדשך. ידעו את ערכם כי השכינה תרד מן השמים לשכון ביניהם, המה יכריעו בגדלותם את הפמליה של מעלה, יקבלו את התורה משמי מרום ובזה יזכו להשראת השכינה, כי ה' הכיר אותם לדעת את מהותם. אם הבורא יתברך הלך לפניהם יומם לנחותם הדרך ולילה להאיר להם, אין ביאור גדול מזה כי בני אברהם יצחק ויעקב הם, ומהם נחלו את אוצר האמונה, את אוצר החסד, ובזה הם מוכשרים יותר מאומות אחרות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

הכרת מהותם זו האירה להם את הדרך של העתיד, לא את המקדש הראשון לבד אלא גם את המקדש השני, כמו שדרשו חז"ל [ברכות ד' ע"א על הכתוב (שמות ט"ו ט"ז)] עד יעבור עמך ה' – זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית – זו ביאה שניה, ולא כמו שנבנה לאחר שגרם החטא, אלא כמו שהיה ראוי להבנות אילו לא חטאו..וכשראו ישראל את ההוה אשר לא היה כמוהו מעולם ואת העתיד הגדול שלהם ושל כל הבריאה בשבילם, איך הבינו את העבר שלהם, את אשר עבדו ע"ז במצרים ואת המ"ט שערי טומאה שלהם, הלא כשחוק היה בעיניהם, כיוון שהכירו ירושת אבותיהם בליבם פנימה – הלא מאמינים בני מאמינים המה, כמו שהעיד עליהם הקב"ה בשעה שאמר משה [שמות ד' א'] והן לא יאמינו לי, אמר לו מאמינים בני מאמינים [שבת צ"ז ע"א, שמות רבה ג' י"ב]. וזה הלא היה לפני כל הניסים, אלא שה' הרואה את לב האדם ראה את האמונה התקועה בליבם מאברהם אביהם גם בהיותם למעשה עובדים ע"ז כאנשי מצרים, כמו שאמרו חז"ל (מגילה י"ב ע"א) על דור אחשורוש הם לא עשו אלא לפנים…עכ"ל הרב אברהם גרודזינסקי^[6] זצ"ל הי"ד.

קדושת השירה ומקורה

האדמו"ר מקאליב מנחם מנדל טאוב זצוק"ל כותב בספרו הקדמות מספרי קול מנחם (מאמר 'הבוחר בשירי זמרה') וזלה"ק:

השירה כידוע היא אחת מתרי"ג מצוות שבתורה המוטלת על שבטו של לוי. וזה לשונו של הרמב"ם [ספר עבודה] הלכות כלי המקדש (פ"ג ה"א-ג') זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש…ומצות עשה על הלויים להיות פנויים ומוכנים לעבודת…המקדש…עבודת הלויים היא שיהיו שומרים את המקדש…ויהיו מהם שיהיו משוררים לשורר על הקרבן בכל יום…עכ"ל הרמב"ם.

החובות הלבבות מביא בספרו (שער הבחינה ה') הלשון הוא קולמוס הלב, נרשה לעצמנו להוסיף ולומר השירה היא קולמוס הנשמה. שום שפה ותהיה הכי עשירה שבעולם, לא יספיקו מלותיה, ניביה והגיגיה, להוציא מהשפה ולחוץ את מה שמסוגלים לבטאות ולהרגיש כמו שמסוגלת לעשות 'שפת השירה'. שפת הדיבור מוגבלת היא, יש לה מיצרים ומחסומים, האומרים – עד פה תבוא ולא תוסיף, לא כל דבר מותר לומר, לא כל דבר אתה מעיז לומר, ולא כל דבר אתה בכלל מסוגל לומר הגם שהלב מלא על כל גדותיו ורוצה הוא להתפרץ, להביע להוציא..

[כאן עובר הרב לעסוק בענין עבודת הלב היא התפלה שמשתמשת בכח הדבור, וכותב] הלכות קבועות גדרים וסייגים מסויימים נאמרו בתפלה…לתפלה חוקים משלה, סגנון קבוע, כל מילה ספורה ושקולה במטבע שטבעו לה חכמים…זמנים משלה…

שונים הם הדברים כשהמדובר בשירה, שאין לה מעצורים, אין תחומים, אין גבולות, אין קוים קבועים, אין היא מיוחדת לפה ולשון בלבד, השירה היא מהותו ועצמותו של האדם עצמו, והוא ושירתו היינו הך, היא ממלאת את כל חלל הלב, כל יישותו ומהותו בבחינת 'לית אתר פנוי מיניה'. השירה היא שפת הרגש והנשמה, וכהלב מלא על כל גדותיו כשהוא מלא כמיהה עריגה וכסופין…אין לה זמן מיוחד, אין לה מקום קבוע, היא עומדת למעלה מהזמן והמקום. ומה נפלאו דברי חז"ל במדרש תהלים [י"ט] דוד המלך ע"ה לא הניח איבר שלא קילס בו להקב"ה, קלסו בראשו..בעיניו…

המילה שירה מוזכרת לראשונה אצל שירת הים…שירה זה לא ענין של אומנות ולא מתיחסת רק לאנשים מיוחדים, שירה זה לא קול אדיר וחזק ולא קול ערב ודק, שירה זהו האדם, והאדם זוהי שירתו. ולפי מדת השתייכותו לשירה, זהו מהותו ויישותו האמיתית, ולכן אסור לו לתלמיד להתחיל לשיר בכוחות עצמו, כל עוד לא למד מפי רב מוסמך ומובהק, את כל כללי השירה שיהיו על טהרת הקודש, לכן אז ישיר משה ובני ישראל…שבכח השירה העלה אותם לדרגתו הוא, כי כוחה של השירה רב ועצום לנער ולהוציא את האדם מאדישותו וקרירותו ולהפיח רוח חיים בנקודה הפנימית שבו ללבותה ולהבעירה באש שלהבת י-ה, בתנאי שהשירה יוצאת מלב מלא רגש אמיתי וספוג באימת קודש.

[קושר ענין שירת הלויים ממנה התחיל, וממשיכו לענין שירת התורה]

משה רבינו ע"ה שהוא עצמו משבט לוי, עליו הוטל התפקיד למסור את סודות ורזי השירה לשבט לוי כולו, ולא דבר של מה בכך הוא, שהרי כך אמרו חז"ל (בראשית רבה וירא נ"ד ו') אמר רבי שמואל בר נחמן, כמה יגיעות יגע בן עמרם עד שלמד שירה ללויים. והיינו כדאמרן, שהשירה היא לא סתם ידיעת תוים מוזיקליים…כי חזקה על רב מצויין כרבן של ישראל, ועל תלמידים מוכשרים כשבט לוי, שידעו טוב איך למסור ולקבל זה מזה וזה לזה, ללא קשיים מיוחדים, אבל להחדיר בהם את תוכנה ופנימיותה של השירה, זו היתה אחת העבודות הקשות שבמקדש, שאפילו משה רבינו ע"ה רק אחרי כמה יגיעות הצליח לעבירם בקרב בני שבטו המיוחסים.

ויחד עם מלאכת השירה הוטל עוד תפקיד ראשי וחשוב במעלה על שבט לוי, התפקיד של הרבצת תורה בקרב ישראל, 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. שבט לוי שזכה להכנס לעולם השירה, הוא המסוגל להרביץ תורה ברבים, בגלל הקשר והשייכות שבין שני הדברים יחד…

[מעלת שירת ישראל דוקא מהיותם מחוברים לחומר]

בתנא דבי אליהו (זוטא כ"ה) אין מלאכי השרת אומרים לפניו שירה למעלה, עד שאומרים ישראל שירה למטה. ובזה"ק (שמות י"ח ע"ב) כשפותחין החיים שירה, מוסיפין העליונים כח לדעת ולהכיר מה שלא השיגו, שמים וארץ מוסיפין כח בהאי שירה. [עכ"ל]. ובמה גדול כחה וגבורתה של שירת התחתונים שהיא קודמת למלאכי השרת^[7], ואיך היא מוסיפה כח בעליונים? ואפשר לומר כי השירה של התחתונים עם כל טרדות החיים ועול הפרנסה המקיפים אותם מכל צד, ואם בכל זאת מוצאים הם את הזמן [והיכולת] להתפנות ולינתק מכל כבלי החומר, ומתרוממים ומגביהים עוף למעלה – שירה זו עולה בהרבה על כל השירות של המלאכים.

[שירה גם מתוך מצב חשיכה והסתר]

וזכורני כשהיינו במחנות ההשמדה, והיו חיינו תלואים מנגד ממש, ונתקיים בנו 'בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר, ולא היינו בטוחים אפילו בחיי שעה, ובכל זאת מתי שהיתה לנו ההזדמנות שרנו שירה אמיתית שיצאה ללא ספק מחלל הלב. ואחרי שיצאנו בחסדי הבורא מאותו עמק הבכא בנסים וברחמים גדולים, נתחוורו לי דברי הרמב"ן הקדושים בפרשת וילך על הפסוק [דברים ל"א י"ט] ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, וזלה"ק: וטעם השירה הזאת, השירה אשר אגיד לך עתה והיא שירת האזינו, ויקראוה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשירה ובזמרה, וכך נכתבה כשירה…כי ישראל יאמרוה תמיד בשירה ובזמרה, וכך נכתבה כשירה…זהו כוחם וגבורתם של ישראל גם כשהם נמצאים ח"ו במצב של 'האזינו' שהיא למעשה פרשת תוכחה המלאה זעם ועברה על שונאיהם של ישראל [בלשון סגי נהור] גם עם זה הם אומרים שירה…

ובמסכת ברכות (ג' ע"ב) כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה באה רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו. ואפשר לפרש…שהכונה שאפילו בזמן שאדם נמצא על מטתו אסור לו להפסיק מלומר שירה. הכנור צריך להיות תמיד תלוי ומוכן לפרוט עליו. וכיוון שהגיע 'חצות לילה' – בזמן שח"ו האדם מרגיש ירידה וחושך אפילה בחינת לילה, הרוח הצפונה וטמונה באדם, הנקודה הפנימית שבו, עליה להתעורר ולנשוב בו עד שהשלהבת תהא עולה מאליה, עד שינגן הכנור מאליו…עכ"ל האדמו"ר מקאליב^[8] זצוק"ל.

מקדש לעתיד בימי אדם או בידי שמים

בספר משנה שכיר עה"ת לרב ישכר שלמה טייכטאל זצ"ל הי"ד (יום העלותו בסערה השמימה יחול סמוך לפרשת בשלח י' בשבט) הביא בענין המקדש לעתיד

לבוא בב"א וזלה"ק.

תחילת דבריו הקדים וכתב על רקע תקופת כתיבת הדברים: ארשום מה שהערותי היום יום ו' עש"ק בלומדי חומש עם פירש"י לסדר בשלח תרע"ו [מלחמת העולם הראשונה (תרע"ד-תרע"ח)] ה' יתברך יזכני להרמת קרן ישראל במהרה, כי כבר שחה לעפר בטננו וישראל שרויים בצער גדול מאוד אשר לא היתה כמוהו מעת הגלנו מארצינו^[9], ה' יתברך יראה אותות בקרוב וינחמנו בישועה וגאולה קרובה ויקבץ נדחנו בב"א.

ברש"י בפסוק (שמות ט"ו י"ז) מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ חביב המקדש שהעולם נברא ביד אחת, שנאמר (ישעיהו מ"ח י"ג) אַף־יָדִי֙ יָ֣סְדָה אֶ֔רֶץ, ומקדש בשתי ידים, אימתי יבנה בשתי ידים, בזמן שה' יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד (שמות שם י"ח) לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו [עכ"ל רש"י עפ"י מכילתא בשלח פרשת השירה י'].

הנה בכתובות (ה' ע"א) אמרו דרש בר קפרא גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב [ישעיהו מ"ח י"ג] אַף־יָדִי֙ יָ֣סְדָה אֶ֔רֶץ וִֽימִינִ֖י טִפְּחָ֣ה שָׁמָ֑יִם ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (שמות ט"ו י"ז) מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ ה' מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ. יעויין שם ברש"י ותוספות, דמקדש מעשה ידי צדיקים הוא, ועיין שם במהרש"א דקאי על בצלאל וחבריו שעשו המשכן.

והנה קשה לרש"י כאן דכתב דמקדש דלעתיד יבנה בשתי ידים, א"כ יהיה מעשה צדיקים כמבואר כאן בכתובות דמעשה הצדיקים הם בשתי ידים, א"כ קשה לעצמו דכתב בר"ה (ל' ע"א ד"ה לא) דבנין דלעתיד יהיה בידי שמים, וצ"ע לכאורה.

אך אתי שפיר דרש"י כאן לעיל מיניה פירש בעצמו הטעם זקף גדול [תיבת מִקְּדָ֕שׁ] להפריד מהשם שלאחריו, ולומר דהמקדש אשר כוננו ה', ר"ל דקאי על הקב"ה דהכתוב מדבר ממעשה ידי הקב"ה, וא"כ רש"י לא קאי בשיטת בר קפרא דכתובות הנ"ל, והוא לקוח מדברי המכילתא בפרשת בשלח (פרשה י' ד"ה מקדש) ואפשר דהן מדרש חלוקות, וא"כ קאי רש"י בר"ה עפ"י דבריו כאן, וע"כ הוא מחלק בין מעשה שמים וארץ למעשה בנין המקדש, וקאמר חביב המקדש וכו', ואתי שפיר. ומכלל דברינו אנו למדין דבר קפרא דריש קרא הנ"ל לחלק בין 'מעשה צדיקים' למעשה ידי הקב"ה, לא ס"ל דרשא הנ"ל דמכילתא ודברי הנ"ל, ולבר קפרא לא נשמע כלל דבנין לעתיד יהיה בידי שמים^[10]. ועפ"י זה יתורץ מה שראיתי מקשין על הרמב"ם דסוף הלכות מלכים (י"א ה"א) דמשמע קצת מלשונו דבנין לעתיד יהיה בידי אדם, דאולי קאי בשיטת בר קפרא הנ"ל. עכ"ל הרב ישכר שלמה טייכאטל זצ"ל הי"ד.

בספר דרשות למועדים [ח"ב עמ' 437. הפניה עפ"י שו"ת בר אילן.] של המחבר משנה שכיר כתב בדרשה לבין המצרים בנין המקדש על ידי המלך המשיח וזלה"ק: מקשין על הרמב"ם [בפ' י"א מה' מלכים] שכתב המלך המשיח עתיד לעמוד כו' ובונה המקדש, וכן כתב שם [הלכה ג' וד'] שמלך המשיח אין צריך לעשות אות או מופת כו', אם עשה והצליח כו' ובנה מקדש במקומו ועיי"ש. הרי דמלשונו מוכח דהמלך המשיח יבנה את המקדש. וברש"י [ר"ה ל, א] ובתוס' שבועות [טו, ב] מבואר ממדרש חכז"ל דבנין דלעתיד יהיה בידי שמים ומאין לקח הרמב"ם ז"ל דיהיה בנוי בידי אדם ע"כ ועיין בזה במהר"ם שיק [יו"ד סי' רי"ג] ובספר תורי זהב להגה"ק רבי הערץ שייאר ז"ל במאמר שקל הקדש [רסה, א] שהאריכו בזה בטוב טעם ודעת….לאחר שמביא בהמשך דבריו כפי שכתב כאן בדרשותיו על התורה בישוב דברי רשי, הוסיף וכתב: [ונראה כעת דלא קשה כל הני קושיות שהקשו בזה שמצאתי בתנד"א [פרק למ"ד] שכתב על המקדש ראשון שלא נבנה בידי אדם אלא בידו של הקבה"ו בלבד שנאמר, מקדש ה' כוננו ידיך ועיי"ש במפורש שכתב שאעפ"י שנתעסקו בו בנ"א לא נבנה רק ע"י הקבה"ו. דאיתא במדרש חזית ובפסיקתא רבתי 'והבית בהבנתו' נבנה אין כתיב, אלא בהבנתו, מאליה היתה המלאכה ניבנית והוא ששלמה אמר 'בנה בניתי' – בנין בנוי בניתי, עכ"ל וא"כ אולי על דרך זה מיירי כולה ואין כאן קושיא כלל ודו"ק].

לפני הגאולה מדת החסד ולאחריה כשמתחזקים מדת הדין

נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ (שמות ט"ו י"ג)

מבאר הרב יהושע בוקסבוים[11] זצ"ל הי"ד בספרו אור פני יהושע בפרשתנו וזלה"ק:

וקשה, דמקודם אמר נחית בחסדך, שהיה ע"י חסדים ואח"כ נהלת בעזך, שהיה ע"י גבורה. וי"ל עפ"י מה שפירש גדול וצדיק אחד, על מה שאנו אומרים בפיוט לשבת שקלים 'אור פניך עלינו אדון נשא ושקל אשא בבית נכון ונשא' ופירש דהנה הקב"ה מתנהג עם בני ישראל מדה כנגד מדה, וע"כ כשאיש יהודי עושה מצוות ומעשים טובים אז כן עושה הקב"ה גם כן, למשל אם נותן צדקה אז נותן לו ג"כ ה' יתברך פרנסה וכ"ט [וכל טוב]. וכמו שהיה רגיל הבעש"ט הקדוש לומר המדרש [מדרש 'והזהיר' משפטים] ה' צילך – שהקב"ה הוא הצל של האדם, וכמו שהצל עושה כל מה שהאדם עושה, אבל זה טוב לאנשי מעלה שכל היום עושים רק טוב ורצון בוראם, אבל מה נענה אנן אזובי קיר אשר עול הגלות גבר עלינו ואין אנו זכאים שיתן לנו הבורא יתברך כל טוב בבחינת מדה כנגד מדה, אז הקב"ה נותן לנו ב'הקפה' על מנת שנשלם כשנצא מהגלות ונחזור לציון ברינה, ורוח הטומאה יעביר מן הארץ.

וזהו הפירוש אור פניך עלינו אדון נשא – שהקב"ה יתנהג עמנו בבחינת חסדים שהוא בחינת אור הפנים, ואעפ"י שאין זה שקול למעשינו בתורת מדה כנגד מדה, אבל אני מבטיח ששקל אשא בבית נכון ונשא, כשנבוא לבנין ביהמ"ק בגאולה העתידה אז נשלם במשקל מעשינו מדה כנגד מדה, ויוכל אז הקב"ה לעשות עמנו טוב בבחינת משקל השוה, עכ"ד [של הצדיק הנ"ל].

וזה הוא ג"כ פירוש הפסוק בפרשה הזה נחית בחסדך עם זו גאלת, בשעת גאולת מצרים אשר לא יכלו להתמהמה והיה להם נסיונות קשים נחה אותם הקב"ה בבחינת חסד אפילו אם לא היו כדאי, אבל כשנבוא אל בנין ביהמ"ק אז יתנהג בבחינת גבורה איש כפי מעשיו, וזהו נהלת בעזך שיתנהג בבחינת גבורה, אל נוה קדשך כשנבוא אל מקדשי א-ל בב"א…עכ"ל הרב יהושע בוקסבוים זצ"ל הי"ד.

ברכת הרפואה והקשרה לפתיחת התורה וסיומה

כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י ה' רֹפְאֶֽךָ (ט"ו כ"ו)

בילקוט דברי תורה מהרבנים האחים הרב אהרן[12] והרב מיכאל פרעסבורגר הי"ד הנדפס במבוא הספר שו"ת פאר אהרן[13] מבארים פסוק זה וזלה"ק:

רבים הקשו, דאם 'לא אשים עליך מחלה' בשביל מה צריך לרפואה? [וביארו], דיש רופא המקבל שכר על כל ביקור, ורופא זה מעוניין ביותר חולים וביותר ביקורים כי על זה פרנסתו. ויש רופא שמקבל משכורת והוא דואג לרפואת בני הבית, ורופא זה מעוניין שלא יחלו כלל, כי בלאו הכי מחוייב לפעול לרפואתם.[14] וזהו שאמר הקב"ה כיוון שאני 'מחוייב' לקיים 'אני ה' רופאך' ומקדים רפואה למכה, אזי 'כל המחלה וכו' לא אשים עליך'.

והנה, על הפסוק בתהלים (ל"ט י"ב) בְּֽתוֹכָ֮ח֤וֹת עַל־עָוֹ֨ן יִסַּ֬רְתָּ אִ֗ישׁ וַתֶּ֣מֶס כָּעָ֣שׁ חֲמוּד֑וֹ אַ֤ךְ הֶ֖בֶל כָּל־אָדָ֣ם סֶֽלָה, אומר בעל ישמח משה [האדמו"ר מאוהעל הרב משה טייטלבויים זצ"ל]: בתוכחות – בדברים לבד הספיק לאיש כמשה, ותמס כעש חמודו, אך הבל כל אדם סלה – רוצה לומר, לשאר בני אדם צריך ליסרם בדברים קשים עד שיכנע ליבם.

ואמר רבינו [רבי אהרן פרעסבורגר] בשם בעל תפארת יוסף[15], דכעין זה ג"כ בפסוקים דפרשת בשלח הנזכרים:

וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ ה' אֱלֹקיךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו וגו' זאת אומרת, יהודי הדבוק בקב"ה ושומע לקולו ועושה רצונו אזי אין אני צריך לתת עליך מחלות – כל המחלה וגו' כי אני ה' רופאך – זה לבד כבר מרפא אותך. מה שאין כן פרעה ומצרים וכיוצא בהם שאר רשעים בהם כתוב כל המחלה אשר שמתי במצרים, להם לא די בידיעות דברים.

והוסיף הגאון הצדיק רבי שמואל בן המחבר, שבזה אפשר ליתן טעם יפה לסמיכות סיום התורה לראשיתה דהנה סיום התורה הוא:

לְכָל־הָ֨אֹתֹ֜ת וְהַמּוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ ה' לַעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־ אַרְצֽוֹ (דברים ל"ד י"א) ותחילתה בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ. דהיינו שאת כל האותות והמכות שלחו ה' לעשות בארץ מצרים, לרשעים כפרעה וכל עבדיו. הם לא יווסרו אלא ע"י מכות, ופרעה גם כן אמר לבסוף ה' הצדיק, אך רק אחרי שקיבל מכות רבות.

לאנשים כפרעה צריכים עשר מכות עד שמגיעים להכרה שה' צודק, מה שאין כן אצל יהודים, אפילו כשנכשל בעבירות, כל שכן צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, מספיק שמזכירים להם – בראשית ברא אלקים, שיש בורא עולם וה' מנהיגו.

וזהו לכל האותות והמופתים, זה צריך בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו, מה שאין כן לעיני כל ישראל, להם מספיק בראשית ברא אלקים, והוא כעין הזכרתם – כי אני ה' רופאך. עכ"ל הרב אהרן פרעסבורגר הי"ד.

---

[1] עריכת הגליון והלימוד בו לקיים מצות בוראי יתברך. ולעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש, אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה בת ר' יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה) אשתו זהבה בת ר' אליהו, בנם משה יצחק ז"ל. הרב סיני יצחק בן הרב שמעון (אדלר) זצ"ל. אהובה לאה בת הרב שמעון יבלחטו"א (קלרמן) נלב"ע בר"ח שבט תשפ"א.

[2] הרב אברהם שמעון הלוי הורביץ זצוק"ל הי"ד (מכונה 'ר' שמעונל'ה/שמעו'לי זליחובער') תרל"ו-תש"ג. צדיק גאון קדוש, דמות פלאית עלאית מיוחדת במינה. 'התהלך בעולמנו על פני האדמה החומרית כמרחף גרידא, נוגע ואינו נוגע,

הצטייר בעיני כל רואיו כדמות קדושה מעולם המלאכים.' (מהספר מרביצי תורה מעולם החסידות ח"ו, עיקרי הדברים להלן משם מקורם). בהיותו בן שש כבר היה בקי בש"ס משניות, לאחר שלמד כל הכ"ד ספרים. וכן בספר נהרי א"ש (לקוטי דיבורים אות ע"ט) שממנו הובאו הדברים לעיל כתבו בשמו: היה מעורר מאוד פעם אחר פעם על למוד תושב"כ ודברי כל נביאי אמת וצדק עד מלאכי האחרון…דברי הנביאים הקדושים הנאמרים מפי ה' לעמו ישראל המביאים קדושת התורה בנפשות ישראל לנצח…

לימד בכמה מקומות כאשר שיא פריחתו והשפעתו היו בישיבת יח"ל (ישיבת חכמי לובלין) בראשותו של מחולל ה'דף היומי' רבי מאיר שפירא זצ"ל. מהענקים שיצאו מכור היתוך קודש זה, היה הרב שמואל וואזנר זצ"ל. בספר אבי ההוראה שיצא לזכרו מתאר את קשרו העמוק לרב שמעול'י (עמ' קמ"ב-קנ"ד). ומאידך גיסא הערכת הרב לתלמידו שהתבטאה במכתב שנתן בידו ובו כתב בין דבריו: אשרי הקהל ישורון אשר ישימוהו עליהם לרב לדון ולהורות…

בקיאותו וידיעתו בכל מכמני התורה היו מבהילים ממש, נגלה ונסתר בזה"ק ובכתבי האר"י, בנוסף להתעמקותו בספרי המהר"ל, אליהם הפנה את תלמידיו ובנהרי אש הנ"ל (לקוטי דיבורים אות קל"ג) הביאו עפ"י דבריו: ספרים הקדושים של רבינו נשיא ישראל אור עולם המהר"ל מפראג זיע"א הזהיר ללמוד כמה פעמים, הם יסודי האמונה והקדושה לנפש מישראל. עוד הוסיף אין יודע את המעשה המיוחס לו של הגולם שזה ודאי דבר נורא וגדול מאוד, אבל לחבר ספר גבורות ה' [עוסק בעניני יציאת מצרים ויסודות האמונה בו] זה דבר עוד יותר גדול!…וממעינות החסידות שאב מלוא חפניים, ובשנותיו הצעירות למד והסתפג בבית המדרש של קוזניץ.

שאלה מעניינת שאלו אחד מתלמידיו: מה הסיבה שבספרי הגאון חיד"א זיע"א יש בהם כח משיכה לקרוא בהם ואפילו ב'שם הגדולים', ואפילו לחזור ולשנות?

תשובתו היתה, ששמע מאביו עפ"י הנועם אלימלך 'זה לעומת זה עשה האלקים' – רשע אחד ישב בברלין וכתב ספרים, שכל מי שלומד בהם אבוי לנפשו. לעומת זה יושב איש קדוש בליוורנו [החיד"א] וכותב ספרים, שכל מי שלומד בספריו לא יצא מן העולם בלא הרהור תשובה'. (ליקוטי דיבורים קל"ב).

עוד הובא שם (אות ע"ו) שאמר על עצמו שהוא מתפלל עבור התלמידים שמן השמים יעזור להם להכנס להקדושה העליונה ולעבודת ה' באמת לאמיתו. ומאריך לבאר עפ"י שירת הים בפרשתנו את המכשולות שעלולים לעכב העליה בהר ה' המקודש בעבודתו יתברך, ותפלתו להצלת תלמידיו מהם והסיום: מקדש ה' כוננו ידיך – המקדש הגדול בלב האדם שיבנה בשתי ידיו כוחות הימין והשמאל, כוננו ידיך ויהיה ה' ימלוך לעולם ועד.

בשנים האחרונות לחייו התגורר בקראקא עד ללקיחתו להשמדה. כשניסו ברגעים האחרונים למנוע עלייתו לרכבת, שאלם רבי שמעונ'לה האם יצטרכו לשלוח מישהו אחר במקומו להשלמת ה'מספר'? וכשלא נענה, והבין שאכן כך יהיה, סירב ועלה לרכבת שלקחתו למקום ההשמדה. הוא ומשפחתו נספו הי"ד.

הספר ממנו נערכו הדברים בגליון וחלק נכבד מתולדותיו, הוא נהרי א"ש שהינו ליקוט משרידי תורתו עפ"י מכתבים ששלח לתלמידו הרב יעקב מוסקוביץ זצ"ל, וכן בן דודו הרב אברהם מרדכי הורביץ זצ"ל שעלה לירושלים. בספר מדור מאמרים, מכתבים ו'ליקוטי דיבורים' ומעט זכרונות ועדויות מתלמידים. הספר יצא לאור בארה"ב לראשונה בתשנ"ג, ומהדורה שלפני החמישית, בתשע"ח. (הספר לא נמצא במאגרים הממוחשבים, נכון לשבט תשפ"א).

[3] מפאת חשיבותם הבאנו דברי הספורנו וזלה"ק: מי כמוכה באלים. נתן שבח לאל יתברך על מלחמתו השלישית נגד המון רכב מצרים, ואמר מי כמוך בחזקים, שיוכל לשנות טבע הנמצאים הבלתי נפסדים בטבעם.

נאדר בקדש. הנה הקדוש במוחלט הוא הבלתי נפסד כלל, כאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ב ע"א) מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות אינם חוזרין לעפרם, שנאמר (ישעיהו ד' ג') הנשאר בירושלם קדוש יאמר לו, מה קדוש לעולם קיים וכו'. אמר, שאין כמו האל יתברך נודע לאדיר ומלך על כל אלהים קדושים ונצחיים, ולפיכך לו לבדו יאות לשנות טבע כל נמצא בלתי נפסד, כי נצחיות כל נצחי לא יהיה זולתי מאתו יתברך, עכ"ל הספורנו. (להבנת דבריו מומלצת מאוד מהדורתו של הרב יהודה קופרמן זצ"ל. כמעשהו בו השאיר ברכה לדורות בביאורו למשך חכמה, כן עשה לפירוש הספורנו).

[4] רב יצחק אייזיק וייס מספינקא זצ"ל הי"ד. חסידות ספינקא התבססה בהונגריה, היא היתה מיזוג של כמה מהלכי עבודת ה' ולמוד: מזידיטשוב נטלה את הנסתר, בלימוד פסע בנתיבות צאנז, ובעבודה מלהט בעלז. הרב יוסף מאיר היה האדמו"ר הראשון, לאחר הסתלקותו המשיך דרכו בנו הרב יצחק אייזיק. יסד ישיבה בחצרו שקרא לה ע"ש אביו 'אמרי יוסף' והוא אמר שם שיעור בכל יום. הונגריה נותרה כאי בודד בשעה שרוב ארצות אירופה עלו בלהבות, ויהדות פולין ברובה כבר הוכחדה בכבשני אושוויץ. יהודים ניסו וחלקם הצליחו לעבור להונגריה, אמנם ההונגרים עדיין לא שלחו את היהודים לטבח, אך אסרו על הכנסת יהודים ממדינות אחרות. האדמו"ר נתן הוראה לבנות מתחת לאולם הקבלה בונקר, שבו החביאו את היהודים הנמלטים. יום אחד נתפס יהודי שהסתתר בחצרו, האדמו"ר נלקח לחקירה אך טען להגנתו מכיוון שמגיעים אליו יהודים רבים, אינו יודע מקום מגוריהם של כולם. הם שחרורוהו, אך פקדו עליו לנעול את חצרו בכל לילה. לכן האדמו"ר פקד להרוס את שער החצר כדי שיוכלו להמשיך להגיע לחסות בצילו.

מפאת קשרים שהיו לו עם ארמון המלוכה באנגליה, הגיעה אליו אשרת כניסה משם בתחילת מלחמת העולם השניה, אך הוא סירב לעזוב את חסידיו. בר"ח סיון תש"ד נלקח לאושויץ, גם כשהובילוהו הנאצים הארורים בדרכו האחרונה, לא פסק מתלמודו. ובי"ג בסיון החזיר נשמתו על קדוש ה'. אנשים שהיו מסביבו סיפרו כי בעת שנלקח למחנה היה שר 'וטהר ליבנו לעבדך באמת' ובעת הלקחו להריגה, היה מצעק: 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'.

נכדו ר' יעקב יוסף וייס ניצל מגיא ההשמדה וכשחזר לעירו מצא מתחת לערימות השלג דפים בכתב יד מחבורו הגדול של סבו. לאחר שאספם הוציאם לאור לראשונה בתשי"ב בארה"ב, ובשנת תשס"ג מהדורה שניה ממנה נערכו הדברים. (תולדותיו נערכו עפ"י הספר אדמורים שניספו בשואה עריכת מנשה אונגר מוסד הרב קוק ירושלים).

[5] מרכבת המשנה למכילתא נכתב ע"י הרב דוד משה אברהם איש טרויש אשכנזי אב"ד ראהטין (גליציה/אוקריינה). ואין זה בעהמ"ח מרכבת המשנה לרמב"ם ששמו היה שלמה אשכנזי רפפורט מחעלם (מכונה 'הרב שלמה חעלמא').

מכיוון שהבאנו את מרכבת המשנה למכילתא, אביא דבר פנינה שראיתי כעת בפירושו למכילתא מפרשתנו. המכילתא ב'פרשת השירה' (פרשה ג' אות א') זלה"ק: ויהי לי לישועה – ישועה אתה לכל באי העולם אבל לי ביותר. ד"א ויהי לי לישועה – היה לי לשעבר ויהיה לי לעתיד, עכ"ל. מבאר מרכבת המשנה וזלה"ק: … היות ונתוכחו ישראל עם שרי מעלה לקדם שירתן [עפ"י שמות רבה (כ"ג ז'): אמר רבי יוחנן, כיוון שיצאו ישראל מן הים באו מלאכים להקדים שירה לפני הקב"ה, אמר להם הקב"ה יקדימו בני תחילה, הדא הוא דכתיב 'אז ישיר משה' שר לא נאמר אלא ישיר, ישיר ישראל תחילה] ומצד הסברא אמינא דראוי ישראל להיות מוקדמים, דשאני מלאכי השרת שירתן קבועה ועליו אין להוסיף, כמאמר חז"ל (חולין צ"א ע"ב) אמרי לה [המלאכים שירה] פעם אחת ביובל, וא"כ מאי איכפת להם, לא יודחו משירתן?

אמנם ישראל היותם מעותדים בכל עת לניסי ה' ונפלאותיו, א"כ אי אפשר לדחות השירה רגע אחד שירה המחויבת באותה זמן, כי בעבור זמנה פן יגיע עת לומר שירה אשר יחוייב הזמן שאחר זה מנס המעותד, ויודחה שירה אחת כי תוכלל שירה אחת בשנים, ומן הראוי על כל נס בפרטות לומר שירה והודאה מיוחדת. וזה היה הכרעת משה, אשירה לה', עלינו להקדים שירתנו ממלאכי השרת היות היה לי לישועה, ויהיה לי לעתיד, מעותד אני בכל שעה לישועה, א"כ אינו מן הראוי לאחר השירה המחויבת אף עונה אחת. עכ"ל מרכבת המשנה למכילתא.

[6] הרב אברהם גרודזינסקי זצ"ל הי"ד (תרמ"ב-כ"ט בתמוז תש"ד) נולד בורשה, מתלמידיו המובחרים של ה'סבא מסלבודקה' (רבי נתן צבי פינקל זצ"ל בעמה"ח 'אור הצפון'). נשלח ע"י רבו לישיבת טלז בראשות הרב אליעזר גורדון לבסס בה את שיטת המוסר. לאחר כמה שנים שב לסלבודקה (פלך בקובנה שבליטא) היה מהנהלת הישיבה. בשנת תרפ"ה עת שלחה ישיבת סלבודקה ענפה המקודש לארץ ישראל, ליסד בעיר חברון את ישיבת סלבודקה, עלה אליה יחד עם הרב יחזקאל סרנא זצ"ל וקבוצת תלמידים. לאחר כמה חודשים של שהייתו בחברון, חזר ל'ישיבת האם' סלבודקה. בשנת תרפ"ז לאחר עליית ראש הישיבה ה'סבא' עם הרב משה מרדכי אפשטיין לארץ ישראל ולישיבה בחברון ובה נשארו, נתמנה לראש הישיבה.

בתקופת השואה שהה בקובנה עד שנרצח ע"י הנאצים ימ"ש. ארבעה משמונת ילדיו עלו בסערה השמיימה באותה תקופת אימים.

ארבעה מילדיו נצלו והם בתו הרבנית רבקה שהיתה נשואה לרב שלמה וולבה זצ"ל (עלי שור), בתו הרבנית שרה שהיתה נשואה לרב חיים קרייזוירט זצ"ל אב"ד אנטורפן. הרבנית לאה אשתו של הרב ברוך רוזנברג ראש ישיבת סלבודקה בני ברק, בנו הרב יצחק ראש כולל תורת אברהם בני ברק. מגדולי תלמידיו הרב אביגדור מילר זצ"ל והרב מרדכי צוקרמן זצ"ל.

בספרו תורת אברהם נקבעו ונטבעו עפ"י כתיבותיו עצמו. הספר שמחולק לשנים, חלקו הראשון נשלח לארץ ישראל עם אחרון התלמידים שעזבו את סלבודקה עם פרוץ מלחמת העולם השניה. והחלק השני הוא המאמרים שפורסמו בירחון 'כנסת ישראל' ירחון תורני שיצא בוילנא בעריכת הרב משה קרליץ (אחיו הצעיר של ה'חזון איש' זצ"ל).

הספר שהינו תורת וציור בעליו מתואר ע"י המביאים לבית הדפוס, כמתואר בפתיחתו: כל דבריו בנויים על סוגיות הש"ס והראשונים ז"ל, מגמתו לחשוף את ההלכה שבאגדה…רוב המאמרים הנדפסים בספר זה דומים מצד המבנה שלהם לשעוריהם של ראשי הישיבות: קושיה ותירוץ לכאורה, סתירת ה'לכאורה' הצבת היסוד וביסוסו בראיות…[המחבר] כשם ששלט על כוחות נפשו כך שלט על כח מחשבתו…האור הבוקע מתוך בירורי הלכות אלו, הוא אורו של האדם הגדול בעל הצלם אלקים אשר אין גבול ללבו להשיג טוהר ולחונן חסד, זוהי תורת האדם אשר קיבל מרבו רבי נתן צבי פינקל זצ"ל.

ואם ספר זה מצד אחד הוא בירורי הלכות – הוי דומה לו, הרי הוא השתפכות פיוטית של כיסופי עליה מאידך, הפותחת ומתארת שוב ושוב לפנינו את עולמו הנפלא של האדם הגדול יציר כפיו של הקב"ה. וזהו קסם הספר אשר בו ההלכה והשירה יורדות כרוכות אל תוך עולמנו ומרוממות אותנו ומושכות אותנו וכובשות מח ולב יחדיו. ע"כ חלק מדברי פתיחת הספר. שיצא לאור ע"י כולל תורת אברהם שבנו הרב יצחק זצ"ל כאמור עמד בראשו.

[7] ראה לעיל הערה 4 דבריו המופלאים של מרכבת המשנה למכילתא, בענין טעם הקדמת שירת ישראל לשירת המלאכים.

[8] האדמור מקאליב הרב מנחם מנדל טאוב זצ"ל (תרפ"ד-כ"ג בניסן תשע"ט). אביו הרב יהודה יחיאל היה האדמו"ר החמישי בשושלת קאליב (עיירה בטרנסילוניה סמיכות להונגריה). בתקופת השואה גורש למחנה ההשמדה אושויץ שם עבר את שיא התופת בהיותו נתון בביתן הנסויים הרפואיים הנוראים של ה'רופא' השטני. (בד"כ גם בסיורים במחנה ההשמדה לא ניתן להכנס לשם). לאחר השואה הגיע לשבדיה שם התאחד עם אשתו ומשם לארה"ב. בתשכ"ג הקים את קרית קאליב בישראל בראשון לציון, עלה ארצה ובתשכ"ו קבע מושבו בה. במשך חייו עבר בארץ בכמה מקומות, ביניהם הקים מוסדות בבני ברק, ובאחרונה בירושלים בשכון חב"ד עד להסתלקותו.

כתוצאה מהענויים שעבר במחנה ההשמדה, לא יכל להביא תולדות לעולם. עם זאת השקיע כל חייו להקמת זכרון לקדושי השואה, והמפורסם שבהם הקמת מפעל 'בר בי רב דחד יומא' בו מתכנסים ללימוד ביום אחד אנשים העוסקים לפרנסתם במשך הזמן, התחיל משנת תשל"ב. כמו"כ יזם עריכת אנציקלופדיה 'שמע ישראל' לזכר השואה.

מפעל נוסף שלו אמירת שמע ישראל בכנוסים גדולים אותם קיים. זאת לאחר שבימי השואה כשבאחת מהפעמים הרבות בהן היה על סף מות כפשוטו התכונן לומר 'שמע ישראל' ואז אמר בתפלה-קבלה לקב"ה: אם ישאר בחיים ידאג שלא רק הוא יהודי אחד יאמר 'שמע ישראל' אלא ידאג ויעסוק שיהודים רבים ככל האפשר יאמרו בקול 'שמע ישראל'.

ספרים הנושאים את השם קול מנחם, על התורה, וכן שו"ת ביאורים לתהלים ועוד. ההקדמות הנפלאות מעטרות את ספריו הביאו לכך שהוציאו 'ספר ההקדמות' כספר בפני עצמו.

[9] כעשרים וחמש שנה לאחר מכן (אלול תרצ"ט-אביב תש"ה) פרצה מלחמת העולם השניה שעלתה ללא שיעור על אסון וחורבן של היהדות והעולם כולו, שלא היה כמותו מאז הגלינו, במהלכה עלה המחבר בסערה השמימה ובדרך למחנה ההשמדה נרצח באכזריות בקרון הרכבת.

[10] כך כתב להדיא בפירוש מרכבת המשנה למכילתא לרבי דוד משה אברהם איש טרויש וזלה"ק: זה חולק אש"ס פרק קמא דכתובות (ה' ע"א) בדרש דגדולים מעשה צדיקים וכו'. ראה לעיל ד"ה 'כפילות דרשת השם מן' בהערה אודות מרכבת המשנה.

[11] הרב יהושע בוקסבוים זצ"ל הי"ד (ח' אדר תרל"ז-כ"ו בסיון תש"ד) נולד בעיר פאפא לאביו רבי יוסף שהיה שליח ציבור וחזן באותה עיירה ולאמו מרת מלכה ע"ה. בצעירותו למד אצל רב העיירה הרב משה יוסף הופמן זצ"ל שהיה צדיק נשגב תלמיד החת"ם סופר זיע"א והמהר"א אסאד זצ"ל. לאחר מכן למד אצל הרב דוד פרידמן אב"ד צעהלים (הונגריה) לאחר שנתים של לימודים בישיבה קיבל את התואר 'ראש ישיבה' כינוי-תואר הניתן לתלמיד המצויין בישיבות הונגריה. עבודת התפילה היתה מוצקת כזהב טהור לליבו עם עמל התורה. לימים סיפר לבנו במכתב כי בימי בחרותי היו ימים בזמנים אלו [ימי הרחמים והרצון] שהתגוללתי בדמעות בבקשות ובתחינות…' קיבל גם מהרב שמואל רוזנברג הגאון מאונסדורף זצ"ל מגדולי הונגריה תלמידו של ה'כתב סופר' (בנו הבכור של ה'חתם סופר'). ואת רבו זה תיאר 'וראו אשר שכינת ה' חופף עליו כל היום'.

עם דבקותו ולימודיו ברוב יגיעה ועמל בגפ"ת החלק הנגלה וההלכתי של התורה, הרי שמצא מסילות בלבבו הגדול גם לגדולי החסידות ומהם היו הרב יחזקאל משינוואה (הדברי יחזקאל). והיה הוגה ומעיין בספרי החסידות ומכוון תלמידיו לנהוג כמוהו. את ביתו הקים בתרס"ב עם מרת מרים בתו של ר' מאיר חיים בלוך מהעיר אוהעל, חותנו שהיה ב"ה בעל אמצעים סיפק כלכלתו וכן קנה לו ספרים רבים. במשך שנותיהם זכו להעמיד עשרה צאצאים, שבעה בנים ושלש בנות. רובם נשאו והקימו בתים אך רוב צאצאיו עלו על המוקד עם כל ילדיהם. שני בניו שנותרו הם הרב יונה בוקסבוים (נפטר בתשמ"א) והרב שמואל בוקסבוים (נפטר תשס"ז). שניהם נצלו כיוון שבאותה תקופה שהו בארץ ישראל בישיבתו של מהרי"ץ דושניסקי זצ"ל בירושלים.

באותה תקופה בה הוא מתגדל בא בקשר עמוק עם הרב מרדכי וינקלר ה'לבושי מרדכי' מגדולי הפוסקים בהונגריה שמכניסו ומלמדו דרכי הוראה והנהגה. לאחר עשר שנים שישב סמוך על שולחן חותנו, התהפך עליו הגלגל ולא יכל להמשיך לתמוך בו. כעת מפציעה שמשה של אחד ממאורי התקופה שקובע מקומו בגאלאנטה שבהונגריה, הוא נכנס למלא מקומו של הרב יוסף צבי דושינסקי שעובר לחוסט ובתרצ"ב עולה לבקר בארץ ישראל פוגש את הרב זוננפלד זצ"ל, אך הוא נפטר לאחר כמה ימים. ולבסוף הרב דושינסקי נבחר לשמש תחתיו כגאב"ד בעדה החרדית. ומקים את ישיבת בית יוסף צבי, שלימים שם ינצלו שני בניו של הרב בוקסבוים כנ"ל. הרב יהושע בוקסבוים בה' בכסלו תרפ"ב עולה על כס הרבנות בגלאנטה, בה הוא משמש כרועה נאמן ואהוב לעדתו. בדרשותיו שהיו נעימות ועריבות, גם שדיבר דברי תוכחה מעולם לא קיטרג ולא דיבר סרה, ומרגלא בפומיה על מאמר חז"ל טוב שברופאים לגיהנם, גם ברופאי הנפשות עסקינן, שצריכים להזהר מאוד בעת תוכחותם מהלבנת פנים וכיו"ב, ולא ישאו עליהם חטא. אחד מהזמנים המיוחדים לדרשות היה ז' באדר שהיה נהוג בכמה קהילות לקבעו ליום הספד לצדיקים שנפטרו באותה שנה.

את ישיבתו שהקים בעמל לבב ונפש והשקיע בתלמידיו תמצית חייו, די בסיפור אחד הממחיש מסירותו לתלמידים ע"י הכרת הטוב העצומה שחשו אליו. סיפר גאב"ד ירושלים שפעם בקשו תלמידיו הנשואים לקנות לו בית חדש ואספו כסף לשם כך, אך כשהביאו לו סירב לקבל ואמר להם: הכי תחשבו שאני צריך שתקנו לי בית בעוה"ז, אני צריך שתקנו לי בית בעוה"ב ע"י שתוסיפו בתורה ובמעשים טובים…הרב סירב לקבל את הכסף דרש להחזיר לכל אלו שנתנו ובירר שאכן כולם קבלו כספם בחזרה. (עמ' ל"ח בחלק התולדות.) תורתו ותולדותיו נערכו עפי הספר אור פני יהושע שיצא במהדורה חדשה מורחבת ומאירת עינים, ברוקלין תשפ"ב.

[12] הרב אהרן פרסבורגר אב"ד באניהאד הי"ד, מגדולי רבני הונגריה בדור שלפני השואה, נולד לאביו הגדול בעל "תפארת יוסף" אב"ד מטרסדורף. למד בצעירותו בישיבות רבי ישעיהו זילברשטין מויצן בעל מעשי למלך [הלכות בית הבחירה ומעשה המקדש לרמב"ם, יצאו מחדש בארבעה כרכים מפוארים], ושל הרב שמחה בונם סופר בעל השבט סופר בפרסבורג. מסופר כי בעל שבט סופראמר עליו כי הוא פאר תלמידיו, ולא קם תלמיד כמותו.

נודע בחריפותו ובתפיסתו המהירה, והיה דרשן מוכשר ומנהיג. הוא ייצג את אזור מגוריו בכנסיה הגדולה בווינה בשנת תרפ"ג בשנת תרפ"ד מונה לרבה של באניהד, שימש ראש ישיבה שם ונתן לתלמידיו שיעורים חריפים ועמוקים, כל יום במשך כמה שעות בעניינים שונים. הוא התפרסם כפוסק משיב הלכה וכדיין היורד לעומקה של ההלכה, והיה לכתובת מרכזית לשאלות הלכתיות בענייני ציבור ולענייני הפרט. על עומס עבודתו כמשיב לשאלות בהלכה כתב "…שהקפוני חבילי טרדין עד שכמעט לבלוע את רוקי אין לי פנאי לפי ערך בריאות גופי, כי הדיין [הרב אברהם פולק הי"ד] איננו לעת עתה פה עירנו, וכל השאלות באים אלי, ולא יאומן כמה שאלות איסור והיתר המה פה, ואף אם הוא בביתו ובאים חצי אלי וחצי אליו אזו גם כן מגיע על חלקי די והותר, מכל שכן עתה שכולם עלי ועל צווארי".

כתבי תשובותיו הרבות אבדו בשואה, ורק מיעוטם קובצו ויצאו לאור בספר "פאר אהרן" (תשס"ג). נותרו לפליטה גם חלק מחידושיו לש"ס ומדרשותיו.

בין הסכמותיו נמצאת הסכמתו לספר "אמונת אומן " כתב: "אמנם אהובי ידידי נ"י מאד תמהתי עליך הלא אנשים אחים אנחנו ואתה מכיר היטב את מעוט ערכי שלא זכיתי עוד להיות מן המסכימים…", והסכמתו לספר כתר תורה מאת רבי יהושע וייס הי"ד, שהדפסתו התחילה בתש"ג, אך הופסקה בשל המלחמה.

גיסו האדמו"ר ממטרסדורף רבי ישראל טויסיג מביא תורות ממנו בסדרת ספריו בית ישראל [נערכו והורחבו ע"י בנו הרב בונם יואל טויסיג זצ"ל ונקרא בית ישראל השלם]. הרב אהרן הי"ד נספה בשואה עם רבים מבני קהילתו באושוויץ בי"ח בתמוז תש"ד. (נערך עפ"י אתר תורתך לא שכחתי.)

[13] שו"ת פאר אהרן לרב אהרן פרעסבורגר הי"ד נדפס לראשונה מכת"י ע"י נכדיו. יצא לאור בירושלים תשס"ג ע"י מכון ירושלים.

[14] כלומר לבריאותם.

[15] רבי יוסף פרעסבורגר תלמיד מהר"י אסאד והכתב סופר זיע"א.