קטגוריה: אייר כז

"פן יש בכם איש וגו' אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלקינו ללכת לעבוד את אלהי הגויים ההם וגו' והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וגו' ורבצה בו כל האלה" וגו' (דברים כט,יז-יט) והנה הפליאה יושבת בפתח עיניים דאיך יתברך שלא יזיקו לו כל הקללות, אדרבא חיל ורעדה יאחזמו בשמעו את דברי האלה.
ונראה לי ביאור הכתוב על פי מה שכתוב בספר "אמרי שפר" (פרשת נח) על מה שכתוב "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החלם לעשות" וגו' (בראשית יא,ו), דהעניין כי אמרו חז"ל (דרך ארץ זוטא, פרק ט) על הפסוק "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הושע ד,יז) דאם יש שלום ואחדות בישראל אפילו עובדי עבודה זרה כדור אנוש מוחלים להם. [אבל חלק להם אתה יאשמו]. והנה הם בנו המגדל לשם עבודה זרה, כפירוש רש"י (בראשית יא,א) אך היה להם אחדות, כמו שכתוב (שם יא,ו) "הן עם אחד [דהיינו שלא דברו בשתי שפות אחת בפה ואחת בלב] ", וידעו שזה להם למחסה, על כן רצו לבנות המגדל לעבוד עבודה זרה ולא יראו מעונש [ועל זה אמר הכתוב "וירד ה' לראות" דהיינו לעיין במחשבתם, כלשון חכמים: "ירדה התורה לסוף דעתו"]. אבל באמת טעו, דבשלמא כשיש ביניהם אחדות והמה עובדי עבודה זרה לתומם מבלי לסמוך על זכות האחדות, אז כדאי זכות האחדות. [שאם רוצים לבנות סתם, הרי בגלל האחדות אינו יכול להפריע להם, אבל הם חושבים שככיוון שיש להם אחדות יכולים הם לבנות, הרי אין האחדות זכות להם, אלא להיפך]. אזי לא יוסיף תת כוח זכות האחדות להגן עליהם. אדרבא, האחדות גופא חלק מן החטא, שזה היה התחלת החטא, כמו שנאמר "הן עם אחד", שאמת שהם באחדות אבל אצלם לא מועיל זה, משום "וזה החילם לעשות", כלומר שהאחדות היתה התחלתם לעשות, שבכוח האחדות חשבו שלא יענשו [שהרי בגלה אמרו: "לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות] על כן "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" וגו' [שלא תעשנה ידיהם תושיה]. עד כאן דברי הספר אמרי שפר.
ובזה אתי שפיר הכתובים שבפרשתנו "פן יש בכם איש וגו' לעבוד את אלהי הגויים ההם והיה בשמעו את דברי האלה והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי", רצה לומר שיהיה לו שלום ואחדות ועל ידי זה לא ייענש על מה שיעבוד עבודה זרה, על כן "לא יאבה ה' סלוח לו" וגו', כי הוא סומך מעיקרא על האחדות, וכהאי גוונא לא מהני זכות האחדות להגן וכנ"ל, ואתי שפיר.

(מי משה, פרשת נצבים)

---

הרב משה יעקב כהנא הי"ד, שו"ב ומגיד מישרים בסיגט, נולד בשנת תרמ"ז (1887) לאמו, מרת לאה בת הרב מאיר כהנא, ולאביו, בן דוד של אמו. אבי אביו, הרב שלמה כהנא, היה ראש השוחטים בסיגט ובמחוז מרמרוש, בנו של הרב משה יעקב כהנא – העליר, בנו של הגאון רבי יוסף מרדכי כהנא דומ"ץ דראגמירשט, בנו של הגאון רבי יהודה הלר אב"ד סיגט בעל "קונטרס הספיקות" ו"תרומת הכרי" על טור ושולחן ערוך חושן משפט. מנעוריו למד הרב משה יעקב תורה בעמל ויגיעה. הוא היה תלמידו של רבי משה בן עמרם גרינוולד, בעל "ערוגת הבושם", בישיבת חוסט. בהיותו כבן 14 השתדך עם בת רבי יצחק מאיר הכהן שווארץ מחבר הספר "אמרי יצחק" דומ"ץ בדראגמירשט. כעבור כחמש שנים, לאחר נישואיו, היה הרב משה יעקב סמוך על שולחנו של אביו והמשיך ללמוד מתורתו וחכמתו. נולדו להם חמישה בנים וחמש בנות. בניו למדו תורה בישיבות סיגט, סאטמר וסומבוטהיי, כולם הוסמכו לרבנות וכיהנו כשוחטים וחזנים. הוא נהג ללמד תורה בבית המדרש של בעל "עצי החיים" בסיגט ונשא דרשות בשבתות ובמועדים. הוא נודע כאחד מגדולי השו"בים באזור, חינך והדריך שוחטים חדשים וענה לשאלות בהלכה מידי שבוע. בימי מלחמת העולם השנייה חרד לגורל כתביו הטמין אותם בארגז מוגן שרכש, וביקש מבני משפחתו לפני שגורש למחנות לשמור על כתבי היד. הרב ורבים מבני משפחתו עלו על המוקד בכ"ז באייר תש"ד. מכל משפחתו העניפה שרדו רב בתו שרה ונכדתו רעכיל [אשת הרב צבי מאיר פוגל] בת בנו הרב חנניה יו"ט ליפא הי"ד.

רוב כתביו של הרב משה יעקב אבדו, והספר 'מי משה' בכתב ידו שרד, ויצא לאור על ידי נינו, ר' חנניה יו"ט ליפא פויגל (ירושלים, תשנ"ח).

על גיסו, הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ הי"ד, נכתב כאן בעבר.

הגאון רבי יוסף אשר פולק אב"ד ווערפעלעט הונגריה, נולד בשנת תרנ"ח לאביו רבי אברהם פולק הלוי. משחר ילדותו בלט הנער בשקידתו הגדולה בתורה, בשכלו הצלול והזך, ובנפש פיוטית אוהבת ישראל.בהיותו כבן עשר שנים נסע ללמוד בישיבת דודו הגאון רבי יוסף ליב סופר אב"ד פאקש, ומשם נסע לצעהלים ללמוד בישיבתו של הגאון רבי יעקב יחזקיה גרינוולד, ומשם המשיך אל הישיבה הרמה בפרשבורג ללמוד מפי רבי עקיבא סופר. כל רבותיו העריכו מאוד את כשרונותיו המצויינים ותכונות מדותיו הנעלות. הוא נסמך להוראה מרבי עקיבא סופר הנ"ל, מהגאון רבי מרדכי וינקלר בעל "לבושי מרדכי" ממאד ומעוד גאוני זמנו.

בשנת תרע"ז נשא לאשה את קראסל בתו של הגאון רבי יהודה אלטמן אב"ד מעזא טשאטה בעל שו"ת מי יהודה. מיד לאחר נישואיו החל למסור שיעורים עיון קבוע לבחורי הישיבה וכן למד בקביעות עם בעלי בתים של הקהילה. אז התגלה כשרונו הנפלא כמרצה וכדרשן. מידי שבת היה דורש ברבים ושעות ארוכות ריתק את השומעים באימרות טהורות שיצאו מעומק ליבו. דרשותיו היו מלאות יראת שמים יוקדת, ורבים מבני העיר הגיעו בקביעות לשמוע אמרי פיו. כשנה לאחר מכן נפטרה אשתו בעת לידתה. בשנת תר"פ נשא לאשה את מרת סלאווה בתו של רבי משה טננבוים אב"ד ווערפעלעט אלמנתו של הגאון רבי שלום דוב פישל אב"ד שם שנפטר בגיל צעיר, ואחרי כשנתיים נבחר למלא את מקומו גם ברבנות בווערפעלעט. כאן, הקים רבי יוסף אשר ישיבה גדולה.

רבי יוסף אשר היה רב גאון גדול חריף נפלא בקיא ונבון, עסקן וצדיק תמים. הגה בתורה יומם ולילה, ללמוד וללמד את כל דברי התורה עם תלמידים הגונים יראים ושלמים. למרות פרנסתו המצומצמת, סעדו אצלו מידי יום ביומו מתלמידי הישיבה וכן עוברי אורח. תלמידיו הרבים היו כרוכים אחריו כבנים אחרי אביהם. זכה וזיכה את הרבים. הוא היה פוקד כל בית שנדמה לו שהוא זקוק לעזרה, ותמך בהם בסתר. האכיל עניים, הלביש אותם ופייס נפש נדכאים. ראה בכל יהודי עולם מלא, כיבדו וקירבו בכבוד.

חידושיו הרבים נאבדו ונשרפו בימי הזעם, ולא נשארו רק אודים מוצלים מאש, מחידושי תורתו בפלפול ובהגדה, שהוציאו תלמידיו לאור בספר "שארית יוסף אשר", ירושלים תשל"ד.

בראש חודש אלול חנך בניין חדש לבית המדרש ובו פנימיה ובית תבשיל עבור תלמידי הישיבה. תלמידו הנאמן ר' שרגא ניימאן ע"ה, יושב ראש ועד הפועל איגוד תלמידי ווערפעלעט שעסק רבות בזכרון רבו, הביא בזכרותיו את דברי רבו בדרשתו החגיגית באותו המעמד:

ברוכים אתם מורי ורבותיו אחי ורעי, הרבנים הגאונים נ"י, בעלי בתים וידידים נכבדים, אשר באתם לכבוד התורה לשוש אתנו משוש, לקחת חבל בשמחתנו, שמחה של מצוה, בבניינה של אכסניה של תורה; ובפרט אתם תלמידים היקרים בנים נחמדים, הנקראים בנים בני א-ל חי, אשר באתם ממרחקים מקרוב ומרחוק אל הבאר אשר ממנו שאבתם, אשר נתאספתם במספר גדול בלי עין הרע לקול קריאתי.

והנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ואני קורא אליכם דברי המלך דוד ע"ה "ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני אם לא שויתו ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו" (תהלים קל"א). דהנה האדם צריך להשתדל להוציא כחותיו הפנימיים, למצוא המקום אשר יוכל לעשות חיל, איש כפי טבעו אשר ניתן לו מאת השי"ת. ומי אשר הוקדש מבטן אמו לדרוש טוב לעמו, וה' הציק חן בשפתיו ויש לו לשון למודים לדעת דבר ה' חוקיו ומשפטיו, ואם ישב בביתו בחיבוק ידים אז יתייבשו מבועי חכמתו ותיאבד כל חכמה – כמו האם אשר ברכה ה' בחלב שדיים להניק פרי בטנה, אם תקצף באף רחמה כיענים במדבר מבלי להריק חלבה לילדף אז חלבה אל חיקה תשוב, כי גם נהפך השד לחרבוני קיץ ודללו כל מעינותיה.

על כן אסף דוד המלך ע"ה תלמידים כדי להורם וללמדם ולהניק להם ברכה, מברכה אשר ברכו ה', וע"כ אמר דוד "ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני", לא מגאוה ורמות רוח עשיתי זאת, "לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני", כי כאשר הלכתי בגדולות ובנפלאות לא הלכתי להרבות כבודי, רק הייתי מוכרח לזה, כי "אם לא שויתי" אלמלא עשיתי כן "ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו", הייתי דומה ליונק שגמל עלי אמו, כן בבחינה הזאת "גמל עלי נפשי".

בשנת תש"ב ציוהו הרשעים ימ"ש לסגור את הישיבה, ומאז היה שרוי בצער ונשבר על שהוצרכו תלמידיו לעזוב את הישיבה. הגזרות הלכו ותכפו, עד שנלקח עם בני ביתו וקהילתו למחנה, ומשם הועברו לאושוויץ. רבי יוסף אשר פולק נהרג בידי הגרמנים הארורים ביום כ"ז אייר תש"ד הי"ד. זוגתו מרת סלאווה נעקד"ה ביום כ"ב סיון. רבי יוסף אשר לא השאיר אחריו בנים, ותלמידיו אלו הם בניו.

מקורות: תולדות, הקדמות הספר "שארית יוסף אשר".