מקורות בהלכה ובקבלה לאיסור ללכת בגילוי ראש / הרב מנחם מנדל כהנא הי"ד מהומנא
ב"ה יום ב' ראה תש"א לפ"ק פה הומנא יצ"ו
שלום וכל טוב סלה לכבוד אהובי ידיד נפשי הרב הגה"ג חו"פ חוב"ט צמ"ס וכו' כש"ת מוה"ר חנניה יום טוב ליפא דייטש שליט"א
אחדשה"ת באהבה רבה קבלתי הקונטרס הראשון גם שני, ואשיב לו על ראשון ראשון.
בדבר הזוהר הקדוש, ומקודם אעתיק לשון הזוהר הקדוש בכל הג' מקומות בפרשת נשא ברעייא מהימנא דף קכ"ב ע"ב אחר שדיבר מענין תשובה, שהוא תשוב ה' לגבי וא"ו והוא ה' ד'הבראם' שהוא שכינה הקדושה והוא החיות של האיש וכו', וזה לשונו: ועלה אתמר כי על כל מוציא פי ה' יחיה האדם (כוונתו על התשובה שהוא ווידוי דברים, שהוא מוציא פי ה' יחיה את האדם, מביא חיות להאיש) והוא על רישיה דבר נש, עלה אתמר 'ותמונת ה' יביט' 'אך בצלם יתהלך איש', ובגין דהוא על רישיה דבר נש אסור ליה לבר נש למיזל ד' אמות בגלוי דרישא, דאם הוא איסתלקות מעל רישיה דבר נש מיד אסתלקו חיים מיניה. ואי תימא דרק שריא על אומין דעלמא וכו' לא שריא, ודאי דמשה בעא מקב"ה דלא תשרי שכינה על אומין דעלמא ויהיב ליה. עד כאן לשונו הקדוש.
בפרשת בלק דף קפ"ז ע"א כתב בזה הלשון פתח ואמר (קהלת) 'החכם עיניו בראשו' וגו', וכי באן אתר עינוי דבר נש, אלא בראשו דילמא בגופו או בדרועיה דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא, אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהך בר נש בגלוי דרישא ד' אמות, מאי טעמא דשכינתא שריא על רישיה וכל חכים עינוי ומלוי בראשו אינון בההוא דשריא וקיימא על רישיה. עד כאן לשונו הקדוש.
בפרשת פנחס דף רמ"ה ע"ב מדבר מן העשרה דברים דתקינו רבנן בכוס ואחד מהם הוא עטוף, וזה לשונו: עטוף צריך לאעטפא רישיה בגין דשכינתא על רישיה, דהכי אוקמוה מארי דמתניתין אסור לתלמיד חכם למיהך ד' אמות בגילוי ראש, משום (ישעיה ו') 'מלא כל הארץ כבודו', כל שכן בברכה ובאדנות שמא קדישא למהוי בגילוי ראש. עד כאן לשונו הקדוש.
וכפי הנראה לכאורה נראה כסתירה ומצאתי בספר מחזיק ברכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן ב' מהחיד"א ז"ל שמאריך מאוד בדין זה, ומביא דברי הרעייא מהמנא פרשת נשא ובפרשת פנחס וכתב דדברי הרעייא מהמנא בפרשת פנחס הם כמו שכתב רי"ו מובא בבית יוסף סימן קפ"ז, ועיין שם מה שהקשה עליו, ועיין במ"מ סוף פרק שלשה שאכלו שמיישב קושיות הבית יוסף, וכתב שכן הוא גם כן הפירוש ברעייא מהמנא פנחס, ומפרש מה שכתב ברעייא מהמנא פרשת נשא אסור ליה לבר נש, כוונתו לתלמיד חכם, כמו שביאר רעייא מהמנא אפילו בפרשת פנחס. עד כאן לשונו. וגם בזוהר הקדוש פרשת בלק נראה דמיירי בתלמיד חכם, כיון דמדבר בחכם ומפרש בזה הפסוק 'החכם עיניו בראשו' כנ"ל.
ולי נראה לפרש בדרך אפשר דפרשת נשא ופרשת בלק מיירי מצד מדת חסידות, וזה אסור לכל בר נש, אבל מדינא אינו אסור רק לתלמיד חכם. וגם זה דעתם, או יש לומר כיון דבפרשת פנחס מביא בשם מארי דמתניתין ושם לא מצא רק לתלמיד חכם, אבל רשב"י ז"ל בעצמו סבירא ליה שאסור לכל בר נש.
ובשו"ת מהר"י מהרונא ז"ל מצאתי בסימן קס"ה שכתב מפורש דאסור אפילו לאיש פשוט שאינו תלמיד חכם לילך בגילוי ראש, וכתב דמה שכתב רש"י בקידושין אצל רב כהנא דגברא רבה הוא דלא אזיל בגילוי ראש, פירושו בסודר העליון שמעטפים בו הראש, וזה אין דרך לילך בו רק גברא רבה, אבל כיסוי ראש צריך לעולם לכל אחד. ומה שכתב בפרק כל כתבי ובפרק קמא דקידושין רב הונא בריה דרב הושיע לא הוי מסגי ד' אמות בגילוי הראש, אמר שכינה למעלה מראש, על כורחך הרבותא הוא דאפילו בגוי ביתא לא הוי מסגי. עד כאן דבריו. יותר לא מצאתי בזה.
ובזה אסיים ב"ד הדורש שלומו באהבה רבה מצפה לישועה במהרה.
הק' מנחם מענדל כהנא מו"ץ ור"מ דק"ק הומנא יע"א
(שאלות ותשובות הגאונים, תשובה ה, בתוך משניות, טהרת יום טוב, ה, עמו' רלג)
הרב מנחם מנדל כהנא מהומנא, נולד לאביו רבי צבי הירש כהנא הי"ד אב"ד ספינקא, (בנו של רבי נחמן כהנא, מחבר האורחות חיים מספינקא וחתנו של בעל ה'אמרי יוסף'), ולאמו, הרבנית מירל גאלא, היתה בת רבי ברוך מבריזדוביץ (חתן רבי מנחם מעדיל מזידיטשויב בנו של רבי יצחק אייזיק מזידיטשב) בן רבי מאיר מגלאגוב (חתנו של רבי יוסף מדמברובה, משושלת קאזניץ וליזענסק) בן רבי מנחם מענדיל מגלאגוב (חתנו של בעל 'אור לשמים' מאפטא) בן רבי אשר ישעיה מרופשיץ, חתנו של בעל 'זרע קודש' מרופשיץ.
הרב מנחם מנדל היה תלמיד אביו הגדול אב"ד ספינקא.
בשנת תרפ"ב התחתן הרב מנחם מנדל בקרעסטיר, עם מרת בענטשא מרים בתו של האדמו"ר רבי אברהם שטיינר, בנו ולימים ממלא מקומו של האדמו"ר הנודע רבי ישעיה מקרעסטיר. לאחר נישואיו היה סמוך על שולחן חותנו במשך שלוש שנים, עד לפטירת רבי ישעיה זצ"ל, בהם היה מקורב לחותנו-זקנו, רבי ישעיה, ולמד מתורתו ומהנהגותיו, אחר כך כיהן כמו"צ ור"מ בהומנא.
מכתב עם דברי תורה, שכתב לדוד אשתו, הרב ראובן חיים קליין הי"ד, הובא באתר בית המכירות גנזים. תשובה שכתב לו הרב ראובן חיים קליין הי"ד, בדין חיוב במזוזה בבית כנסת בו לומדים לפרקים, הובא בספר 'מלי דבי כנישתא', עמו' קכ.
בשנים תרפ"ח-תר"ץ כתב רבי מנחם מנדל גלויות לסבתו, 'הצדקת החכמת המפורסמת המושלמת בעלת מדות טובות' מרת שרה שלמצי אייכנשטיין (מפרימישלאן), שהתגוררה בירושלים. שתיים מגלויות אלו מופיעות באתר בית המכירות ווינרס, ומכתב אחד מובא בקונטרס 'נשים במאי קזכיין', ג, גנזי קדם, סעיף יג . רבי מנחם מנדל איחל בהם לסבתו ש'ה' יתברך יעזור שתראה רק שמחה ונחת מכל יוצאי חלציה עד ביאת גואל צדק בב"א'. הוא דיווח על קשיי פרנסה קשים 'עד אין לשער, הקב"ה יזמין לי בקרוב ובמהרה מקום פרנסה טובה כדי שאוכל לישב על התורה מתוך נחת והרחבה וכל טוב', וביקש שתתפלל במקומות הקודשים לישועה בתוך כלל ישראל. הרב מזכיר בגלויות אלו את ילדיו "יצחק יונה'לי שכבר לומד חומש, יוסף מאיר'ל שעדיין לא הלך לחיידר, חיים אברהמ'טשי המתוק מדבש ומבשר על לידת בתו רבקה.
מכתב שכתב לרב צבי יוסף דושינסקי, בעניין בחור שביטל חתונה ונדרש לשלם כספים שקיבל ופיצוי עבור הבושה שגרם לכלה, הובא באתר בית המכירות נצח.
הרב מנחם מנדל כהנא הי"ד נהרג עקה"ש בשנת תש"ב במחנה חלמאנו, עם רעייתו בענטשא מרים, וילדיהם: יצחק יונה, יוסף מאיר, אברהם, ישעיה, הינדא, צירל, רבקה פערל וגיטל. הי"ד.
אביו, רבי צבי הירש כהנא אב"ד ספניקא, ואמו, מרים גאלה, נספו בז' בסיון תש"ד. כן נספו רבים מבני משפחתם, שהונצחו בדף זכרון בספר 'ארחות חיים' מאת רבי נחמן כהנא (ירושלים, תשכ"ב). הי"ד.
שרדו שני אחיו, הצדיקים הנודעים:
- אחיו, רבי נחמן מספינקא, שעלה לארץ ישראל לאחר השואה, והיה רב המושב 'בני ראם' ואחר כך הקים את בית מדרשו בבני ברק.
- אחיו, רבי יוסף מאיר כהנא מספינקא (חתנו של דודו, רבי יעקב ישראל וישורון רובין הי"ד), עלה עם משפחתו בשנת תש"א לירושלים, שם למד בישיבת 'חיי עולם', כיהן כרב בבית המדרש ויזניץ ואחר כך ייסד בית מדרש וכולל אברכים בשם 'סערעדנא'. משנת תש"ב כיהן כאדמו"ר לשארית הפליטה מחסידי ספינקא, ועמל לשקם את חסידות זו.
