הבכייה פותחת את השער, אך השמחה משברת את המחיצה / הרב פינחס זליג גליקסמן הי"ד מלודז

הרב ר' משה נחמיה הכהן היה בעל קומה וכביר כח ועשוי לבלי חת. מעשה שבלכתו בדרך יחידי לפשיסחא או לווארקי, הרעימהו שודד אחד ויתנכל להמיתו. ויך אותו ר' משה נחמיה מכת לחי חזקה, והשודד נפל מתעלף מתבוסס בדמו. והוא אחז דרכו הלאה שוקט ובוטח. מספרים כי ר' משה נחמיה היה מתחנן אל הגזלן, כי ירשהו לכל הפחות, לשתות עוד מעט יי"ש, אשר נמצא אצלו, והגזלן הטה לו חסד וירשהו, ואחר השתית עשה לו מעשה רב ההוא.

תקוה אפוא נשקפה לו, כי יאריך ימים מאד. אבל לא כן היה, כי בשנת תרי"ג היא שנת הס"ד לימי חייו, בהיותו בדרך שובו מווארקי אחר חג השבועות, סר לעיר לודז, ופה חלה בדלקת הריאה, ימים אחדים הוכח במכאוב על משכבו ונתבקש בישיבה של מעלה.

בו נתקיים מאמר חז"ל (סוכה נ"ג): רגלוהי דבר אינש אינון עריבין ביה, לאתרא דמתבעי, לתמן מובילין יתיה. נראה הדבר, כאלו מאנה ההשגחה העליונה לתת לאותו חסיד מנוחת עולם במקום אשר בגד בו, ותבחר לו מקום מנוחה הטוב ממנו.

והנה לפני פטירתו היתה דעתו מיושבת עליו מאד, כראוי לתלמידו המובהק על הרבי ר' בונם. מעשה,  בשעה שצדיק זה הלך למות ראה את זוגתו והנה היא בוכה, ויאמר לה: "למה את בוכה, הלא כל ימי למדתי את עצמי למות". גם תלמידו ר' משה נחמיה הלה, כפי הנראה, מלמד עצמו למות, אחרי אשר קודם יציאת נשמתו הבין השכיל כל כך לצוות, שעל מצבתו לא יחרתו רק המלים האלה:

פ"נ

הרב החסיד המפורסם בשמחה היה כל ימיו מו"ה

משה נחמיה בן מו"ר בנימין הכהן זצלה"ה נו"נ ביום ד' ט"ז סיון תרי"ג לפ"ק.

בנוסח מצבתו זה חפץ בוודאי אותו חסיד להורות דרכה של החסידות, אשר לפיה כלל הוא, כי האדם צריך להתחזק ולהתגבר ולהיות בשמחה תמיד, באשר השמחה מורה שאוהב הוא את הדבר הרבה, והיא מדרגה יותר גדולה מן הבכייה, כי הבכייה פותחת את השער, והשמחה משברת את המחיצה. משל הוא, כמו שני אנשים המתאבקים זה עם זה, אם אחד הוא עצל, ינוצח בקל לנפול, אף שהוא גבור מחברו.

עדותו על עצמו ברגעי חייו האחרונים היתה בוודאי נאמנה, כי אין אדם משקר ומשטה בשעת מיתה, אבל היא מעוררת השתוממות בקרבנו, כי איך היה יכול להיות שרוי בשמחה, בזמן אשר רבים קמו עליו, הרעימוהו והכעיסוהו, קפחוהו בהלכות, וירדו לחייו. אכן מכתבו של אותו צדיק יסוד עולם ר' יצחק מווארקי יניח דעתנו. ידע הרב ר' משה נחמיה, כי מורו ורבו הרב הדומה למלאך ד' צבאות, עומד לימינו ומצדיקהו, התעודד ויתחזק ויהי אך שמח, כדרכו תמיד, כי הוא היה שקול יותר מן כל מנגדיו, ולעומתו מה הם נחשבים.

בכל אופן יכול הרב ר' משה נחמיה להיות בדבר הזה למשל ולמופת בישראל.

שמעתי אומרים, כי השאיר אחריו קובץ של כתבים בענייני הלכה ואגדה, אבל נאבדו.

(מתוך "הרב של שמחה", תולדות רבי משה נחמיה הכהן זצ"ל, מאת ר' פינחס זליג גליקסמן הי"ד)

—

הרב פינחס זליג גליקסמן הי"ד נולד בלסק בב' בחשון תרכ"ז (22/10/1865) לאביו הרב אברהם צבי הירש, ולאמו מרת זלטה בת רבי יצחק זעליג הלוי פרנקל, מחשובי חסידי קוצק. הרב אברהם צבי הירש היה תלמיד חכם גדול ובקי בהוויות העולם, והדריך את בניו לאהבת התורה והחכמה ולאהבת ישראל גדולה, ונטע בליבם אמונה חזקה.

הרב פינחס זעליג גדל בלודז. עוד בשנות צעירותו הצטיין הרב בידיעת תורה נרחבת , ובידע בחוכמת העולם, אותם הביא לידי ביטוי כסופר חסידי מוכשר. הוא ראה בעטו מכשיר המתאים להפצת תורה ויהדות להמוני העם בתקופתו, וכתב במשך כששים שנה.

כבר בצעירותו השתתף הרב בכתבי עת שונים ביידיש ובעברית. הוא הרבה לכתוב על קהילות ועל תולדות אנשים חשובים. עם היותו נטוע בעולם הספרים, כתלמיד חכם וכסופר, היה עוסק בצורכי ציבור באמונה ושמו יצא למרחוק.

בתחילת דרכו הספרותית הכין לדפוס את ספרי סבו של אביו, הרב הגאון הצדיק יסוד עולם הגדול בנגלה ובנסתר, כליל החכמות והמדעים מו"ה ברוך בענדיט גליקסמן זצ"ל. לאחר שהרב פינחס זעליג נשא אשה והיה סמוך על שולחן חותנו רבי יוסף יששכר רוזנשטיין בראדומסק, מסר לו אביו את כתבי היד להכשרתם לדפוס. לספרים הוסיף הרב הקדמות ואת הסכמות הרבנים שקיבל לפרסומן.

הספר "נחלת ברוך" על כמה מסכתות בהלכה ובאגדה ועל פרק שירה, פורסם בשנת תרס"ב. הספר "בריחי זהב" ה"מורה דרך לנבוכים ביסודות התורה שבעל פה, דת יהודית וחכמת הקבלה. ומלמד את הטועים באמונה דעת ותבונה", פורסם בשנת תרס"ט, ובמהדורה השניה בשנת תרפ"ח צורף מכתב על חכמת הקבלה. הספר השלישי שפרסם היה "ספר ויכוח" ובו דו שיח בין כומר המקטרג על ישראל, תורתם ומנהגיהם, ובין שר ומלך המלמדים עליהם זכות. לספר הוסיף הרב פינחס מאמר משלו על אי ענישת אדם על סמך הודאת עצמו.

גם לאחר מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהחל בפרסום יצירותיו הספרותיות המקוריות, המשיך להוציא את כתבי סבו של אביו, "טעם ברוך" (תרפ"ח) ובו פירוש על ספרי משלי ואיכה, "בית תפילה" (תרפ"ח) ובו ביאור על סדר התפילה ועל הגדה של פסח, "ברכת קודש" ("בית תפילה חלק שני", תר"צ) ובו ביאור לשיר השירים, תהלים ופרקי אבות, "תכלית חכמה" ("בית תפילה ג" תרצ"ג) ובו פירוש למגילת קהלת. "ביאור ומדרש תורה" (תר"צ) על חמישה חומשי תורה ומדרש רבה, וספר "אמרי ברוך" (תרצ"ה) ובו פרוש לספר איוב בצירוף מקצת ספרו "שבט הגדי".

רבי פינחס זעליג הצטיין בתיאור תולדות רבנים ואדמו"רים. בחיבורו הראשון "תפארת אדם" ב"כ (תרפ"ג-תרפ"ד) כתב על תולדות אביו ופרסם בו מכתבים ממנו. החיבור כולל פרשיות מתולדות חסידות קוצק, איז'ביצא, גור ואלכסנדר, ומגדולי דורו והדורות הקודמים. בספרו השני "עיר לאסק וחכמיה" (תרפ"ו) מתאר המחבר את תולדות קהילת לאסק במשך שלוש מאות שנות קיומה. ספרו "הרב של שמחה" (תר"צ) מתאר את דמותו של הגאון רבי משה נחמיה הכהן אב"ד דווארט. לספר מצורפים מכתבים מהאדמו"רים רבי בונים ורבי יצחק מווארקי. לספרו "מענה לנחום סוקולוב" (תרצ"ב) צורפו תולדות הגאון החסיד רבי הירש טומאשובר מבית האדמו"ר מקוצק. הספר "רבי זאב ליפשיץ" (תרצ"ד) עוסק בתולדותיו של רבי זאב לישפיץ, רבה של רדזינוב, מלאווא ואוזורקוב, ובתולדות גיסו האדמו"ר רבי אברהם מצ'יכאנוב. בספר נכתב גם על תולדות אוזורקוב ורבניה. בתרצ"ו פרסם את ספרו "רבינו אליקים געץ" רבה של הילדסהיים בגרמניה. ובשנת תרצ"ח-תרצ"ט פרסם את שני חלקי ספרו הגדול על הרבי מקוצק, "דער קאצקער רבי", ובו יצא להגן בלהט של קדושה על אותו קדוש וטהור מדברים בלתי נכונים שתלו בו סופרים אחרים, שהציגו את קוצק באור לא נכון. חלקים גדולים של הספר תורגמו לעברית והודפסו בספר "היכל קאצק – הרבי מקאצק וששים גיבורים סביב לו" (הוצאת "נצח", תל אביב, תשי"ט-תשכ"א).

בנוסף ליקט הרב גליקסמן דברי התורה על פרשות השבוע ועל מועדי השנה ופרסם אותם בגליונות בשם "פון דער סדרה" (תרצ"א. החוברות הוצאו בהמשך כספר עוד על ידי המחבר. הדברים תורגמו ויצאו כספר בשם "מתוך הפרשה ועל המועדים" ההוצאת משאבים, ירושלים תשמ"ג).

בשנת תרצ"ד הוציא לאור את "פרק שירה" עם פירושי היעב"ץ, המבי"ט ואבי זקנו, רבי ברוך בנדיט גליקסמן. רבי פינחס זעליג צירף לספר את הפרק על "תולדות היעב"ץ ויחסו לארץ ישראל", וכן על תולדות המבי"ט.

בשנת תרצ"ז הוציא לאור את "רפדוני בתפוחים", ובה מופיע פירושו של רבי אליקים געץ לאגדות רבה בר בר חנה. לספר צירף המוציא לאור קיצור מתולדות המחבר.

בתרצ"ח פרסם יחד עם ד"ר פ. פרידמן קובץ בפולנית בשם "בית העלמין היהודי הישן בלודז", ובו ביוגרפיות של אנשים חשובים הקבורים שם.

בירחון "בית יעקב" (שבט תרצ"ו) נכתבו דברי הערכה לרב גליקסמן לרגל יובל השבעים שלו.

הרב פינחס זעליג נספה בשואה בגיטו לודז' (אלה אזכרה, ה), או שנהרג ב- 9/1942 במחנה ההשמדה חלמנו (דף עד ב"יד ושם").

לקריאה נוספת באנגלית על תולדות ר' פינחס זליג גליקסמן הי"ד – ראה מאמרו של חיים ליב פוקס.

(תולדות המחבר שהובאו כאן מבוססים ברובם על מאמר מתוך "אלה אזכרה")