דווקא בזמננו, כאשר הכפירה והאפיקורסיות מתגברים בכל יום, הוא הזמן היותר נכון להרבות בסיפורי צדיקים, לחיזוק האמונה בה' יתברך ובעבדיו / הרב ראובן חיים אלכסנדר צ'רניחה הי"ד
הקדמת המחבר
אמר המסדר ידוע הוא דרך המחברים להקדים אמרים בראש הספרים להודיע מהות הספר ומטרת חפצו בזה לכן אמרתי גם אני להקדים איזה דברים בראש הספר הזה ולתת שבח והודיה לה' יתברך על חסדו שגמל עלי שעזרני עד שיכלתי לבצע מעשי ולהוציא מחשבתי מכח אל הפועל והאמת ניתן לכתוב כי עוד כד הוינא טליא והתבוננתי בסיפורי צדיקים וקדושים שנדפסו יום יום, נתלהב לבי בקרבי לעבודת ה' יתברך עוד יותר מאשר עיינתי בספרי מוסר. ותמיד נפלאתי אחרי כל הנוראות ונפלאות הרבים אשר יסופר מכבוד קדושת זקני מכבוד קדושת האי סבא קדישא מראדאשיץ זי"ע אשר היה מפורסם בכל קצוי ארץ לאיש קודש ונורא. לא נדפס שום ספר ממנו אשר סיפורי נוראות עבודתו הקדושה ומסירת נפשו לעבודת ה' יתברך בכל רגע ורגע בוודאי ילהיבו לבבות בני ישראל לאביהן שבשמים. וגמרתי אז בלבי ברצות ה' חפצי אעשה בכל כוחי לחוק עלי ספר סיפורי נוראות ותורותיו ושיחותיו הקדושים. ויהיה זאת המעט נחמתנו אחרי שבעוונותינו הרבים נאבד הרבה כתב-יד מחידושי תורתו אשר היו מונחים אצל נכדיו הצדיקים הקדושים זי"ע. ואם אמנם רבו המניעות ביותר עד שהוכרחתי להניח העבודה, אבל לא אמרתי נואש, לא שקטתי, ולא שמתי אל לבי לעג השאננים, אנשים המתחכמים בעיניהם הדואגים לטובת אחרים… שהלעיגו עלי ודברו על לבי מה העבודה הזאת לכם, מי צריך לספרים כאלו בימינו אלה ומי יקנה זאת ומי ישים עינו בהן. על זה אענה אני, אדרבה בזמננו זה בעת כי פסו אמונים מבני אדם והכפירה והאפיקורסית מתגברת בכל יום יותר, הוא הזמן היותר נכון להרבות בספרים כאלו, להחזקת אמונה בלבות בני ישראל בה' יתברך ומעבדיו הצדיקים, ועוד ימצאו אנשים בעזר השם אשר יקנו ויביטו בו וימצאו תרופה לנפשותם, וגם האנשים האלו יביטו בו תחת הזמן שמבלים בקריאת העתונים או לדבר לשון הרע על איזה צדיק.
וגם לא שמתי אל לבי, לדברי האנשים המתלבשים עצמם בטלית נאה, ודואגים מאוד על ביטול תורה… ואומרים הלא נכון יותר ללמוד איזה דפים גמרא נמי מלהביט בסיפורי מעשיות כאלו. על זה אענה להם, כבוד התורה גם אצלי יקר הוא מאוד ושווא יהגה חיכם, וסוף סוף מבלים עתים וזמנים כאלו לבטלה בדבר דברי רכילות ודברי פוליטיק, ואז לא יזכירו את עצמם שטוב יותר ללמוד איזה דפים גמרא, וזה הוא פשוט מביטול לזולתם, ומה גם שמצינו בדברי חז"ל שהרבו בגודל שבחן של מעשי צדיקים.
כדאמרינן (כתובות ה.) דרש בר קפרא גדולים מעשי צדיקים יותר תר ממעשי שמים וארץ. ומצינו בהרבה מקומות בדברי חז"ל מעשה רב להביא סייעתא לדבריהם, וידוע הוא שדברים היוצאים מגדר הטבע הוא סיוע עצום לבוא על ידם לאמונה חזקה ואמיתית, כמו שנאמר (שמות יד,לא) 'וירא ישראל את היד הגדולה' כו', ואין שום ספק בזה כי סיפורי צדיקים מעוררים האדם לעבודת ה' יתברך, כמו שמובא בספר שבחי הבעש"ט וזה לשונו, שמעתי מהרב דקהילת פולנאה שהבעש"ט אמר כל מי שמספר בשבחי הצדיקים כאלו עוסק במעשה המרכבה, דצדיקים הן הן מרכבתו של מקום. ובספר לקוטי עצות מהרה"ק מוהר"ן זצ"ל מבארסלאב וזה לשונו, על ידי סיפורי מעשיות מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול לה' יתברך בחשק נמרץ מאוד, וכמה צדיקים גדולים ונוראים מאד ספרו שעיקר התעוררות שלהם לה' יתברך היה על ידי סיפורי מעשיות מצדיקים. עיין שם. ובספר עירין קדישין מביא בשם הרה"ק ר"ר ישראלצי מרוזין זצ"ל (שהיה מורגל להושיע להבאים אליו עם סיפורי צדיקים) וזה לשונו, הצדיקים הראשונים כשהיו צריכין להיטיב היה על ידי תורה ותפלה, כי העולם היה בבחינת גדולות, אבל עכשיו שהעולם הוא בבחינת קטנות לכן כשצריך הצדיק להיטב להעולם אינו רק בסיפורי מעשיות ודברים פשוטים. וזה פירוש הפסוק (שיר השירים ח,ח) 'אחות לנו קטנה', כי 'אחות' נקרא כנסת ישראל, כשישראל הם בבחינת קטנות, 'ושדיים אין לה', היינו חכמה ובינה, 'מה נעשה לאחותינו', במה יכול הצדיק לעשות טובה לכנסת ישראל, רק 'ביום שידובר בה' הצדיק סיפורי מעשיות, בזה עושה טובה לישראל כו'. עיין שם.
ועתה באתי לדבר נגד האנשים הסוברים ומדמים בעצמם שיודעין דרך החסידות בכל פרטותיה ודקדוקיה, מצפצפין ואמרין על עסק אתותא מומתיא דנעשין על ידי צדיקיא, כי מילתא זוטרתא הוא, ואצל פלוני לא היו משגיחין על זה. אבל מאד שגו וטעו בזה, ושכחו (או עושים עצמם כאלו שכחו) כי המנהיג הראשון של בני ישראל, משה רבינו עליו השלום, בשלחו הקדוש ברוך הוא לפדות את בני ישראל ממצרים, אשר היו אז מחוסרי אמנה, הוכרח מתחלה להראות להם אותות ומופתים כדי להשריש האמונה בלבם, כדכתיב (שמות ד,ל) 'ויעש האותות לעיני העם', ואחר כך 'ויאמן העם', באו לאמונה שבזכות זה נגאלו כידוע. וכן בים (שם יד,לא) 'וירא ישראל את היד הגדולה כו' ויאמינו בד' ובמשה עבדו'. וגם בדורות המאוחרים מצינו אליהו הנביא ואלישע תלמידו שהחיה מתים לעיני כל, אף על פי שהיו גדולים בתורה, הוכרחו גם כן להראות אותות ומופתים, כדי להשריש האמונה בלב העם. וכן מצינו ביחזקאל הנביא שהחיה מתים העצמות היבשות, וכן הרבה. הרי אנו רואים דהאותות והמופתים הראו גדולי המנהיגי ישראל המיוחדים בדורם. וכן מצינו בדברי חז"ל (ברכות כ.) אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים איתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא אתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי, בשני דרב יהודה כולי תנויי כו' ואנן קא מתנינן שיתא סדרי משנה כו', ואלו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאנא אתא מיטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן. אמר ליה קמאי הוה קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנו לא מסרינן נפשין אקדושת השם. ובמסכת תענית (כ"א:) אמרינן אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשב שבתא כו', הוה קא חלשה דעתא דאביי משום דאבא אומנא, אמר ליה לא מצית למעבד כעובדיה. ועוד מביא שם בחוני המעגל שהתפלל וירדו גשמים, ואמר כמה פעמים 'לא כך שאלתי', עד ששלח לו שמעון בן שטח 'אלמלא חוני אתה כו' אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו'. וכן מצינו בנחום איש גם זו, ורבי חנינא בן דוסא שהראו אותות ומופתים, ועוד הרבה בדברי חז"ל, הרי אנו רואים להדיא שאפילו אצל התנאים והאמוראים, שכולם כמלאכים ושרפים ואופני הקודש, מכל מקום לא היה מילתא זוטרתא אצלם המופתים וכל השתנות הטבע שהראו חביריהם הקדושים לעיני כל, רק מדברים הגבוהים ורמים ולא הראו כולם מופתים נגלים רק התנאים המיוחדים בדורם.
וכן בדורות האחרונים לא נמסרו הנסים והמופתים נגלים רק להמיוחדים שבדור, כי מרוב חסדי ה' יתברך שתל לנו בכל דור ודור מלאכי אלוקים צדיקים וקדושי עליון, הרי הם רבינו האר"י הקדוש ז"ל, ותלמידיו הקדושים זי"ע, ואחריו רבינו הבעש"ט קדוש ז"ל, ותלמידיו הקדושים זי"ע, שהראו נפלאות לעיני העם למען יאמינו בד' ובעבדיו הצדיקים, ולהורות לבני ישראל את הדרך ילכו בה, כמו שמובא בספר שבחי הבעש"ט, וספר קהל חסידים באריכות מרבינו הבעש"ט זי"ע, אף על פי שתורתו וקדושתו האיר על פני תבל, מכל מקום למען לא ידח ממנו נדח הראה נפלאות והשתנות הטבע, להשריש אמונת השם בלבם אשר היה אז רפוי בידם. ואחר הסתלקותו מלאו אחריו תלמידיו הקדושים והראו נפלאות, אבל היו מעט נגד הנפלאות הרבים שהראה רבם הקדוש, עד התגלות אור קדושת הרבי ר' אלימלך זצ"ל מליזענסק בעולם, אשר הראה גם כן נפלאות הרבה עד אין חקר ומשך לב המון עם לעבודת ה' יתברך כל ימי חיותו. ולאחר הסתלקותו שוב נתמעטו המופתים, עד שנתגלה אור האי סבא קדישא מרן הרבי ישכר בער זצ"ל מראדושיץ בעולם, ונתחדשו המופתים הנגלים אשר נהרו אליו מכל קצוי ארץ לקבל ממנו ברכתו. גם הרבה מאומות העולם אף ממקומות רחוקים פנו אליו בעת צרתם, ונחלצו ממצר, אשר הרבה פעמים נתקדש שם שמים בעולם, ונתגלגלו על ידי טובות הרבה לאחינו בני ישראל יושבי כפרים הדרים בין הפריצים אשר היו שונאי ישראל, וסבלו מהם הרבה ונהפכו הרבה מהם לאוהבי ישראל, כי בעת שפנו אליו בעת צרתם, הוכרחו מתחלה להבטיח לו שלא ירע עוד להיהודים הדרים אצלם מעתה. וגם הרבה המון עם מאחינו בני ישראל שהיו משוקעים בתאוות עולם הזה ואשר זיק היהדות כבר נכבה אצלם, נפח בהם רוח היהדות והחזירן בתשובה בעת פנו אליו לישועה. וגם הרבה משומדים אשר לא הכירו אותם שום איש שנשתמדו רחמנא ליצלן, הוא הקדוש גילה קלונם תיכף בבואם לקבל פני קדשו, והזהיר אותם בגערה שאם לא יחזרו לדת ישראל יעשה מהם גל של עצמות, והוציאם מעומק הקליפות רחמנא ליצלן, ונתגיירו ונעשה בעלי תשובה באמת, כי לא רק החסידים ובעלי מדריגות לבד היה להם מקום אצלו, אלא אפילו המון עם גם כן מצאו מנוח במקום קדשו, להראות כי לא ידח ממנו נדח. עד שפעם אחת שאל אותו תלמידו הקדוש אדמו"ר ה'תפארת שלמה' זצ"ל מראדאמסק, למה לכם המופתים שאתם מראים להמון עם, הלא יותר טוב היה ללמד לאברכים הצמאים לדברי דרך בחסידות. והשיב לו מרן הסבא קדישא, כי הוא נשלח לעולם הזה לפרסם אלקותו יתברך שמו בעולם (מובא בספר עטרת שלמה).
ולא באתי הנה לשבח ולפאר שמו הקדוש, כי מי יתוש כמוני לבא אחרי השמש בצהרים להלל אורה, ומי בדורנו בכלל להעריך גודל עוצם קדושתו, ולהלל את אור שבעת הימים. מי יוכל למלל עוצם עבודתו הקדושה בתמימות, שהתענה הרבה ימים ושבועות מגודל בטחונו החזק בה' יתברך שאם ירצה שישאר בחיים לא יעזבהו, אפילו אם לא יגיד ויספר לשום נברא את גודל לחצו זו דוחק רעב רחמנא ליצלן. ומיום הולדתו עד יום פטירתו לא התנצל לפני שום בן אדם, אף שהגיע כמה פעמים לכלות הנפש, עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו ריחם עליו, שנתן בלבות בני ישראל שירחמו עליו, והם תבעו אותו שייקח מהם בהלוואה כסף להסיר רעבון ביתו. אך באתי לרשום פה המעט מזעיר מה שקבלתי מאנשים נאמנים ששמעו בעצמם מצדיקי קדושי ארץ, שהסתופפו בצל קורת הסבא קדישא מראדושיץ, ועיניהם ראו גודל קדושתו וגודל הנפלאות ונוראות שהפליא לעשות לעיני כל, ולא כסיפורי זמננו שהרבה מהם בדוים וגוזמאות משונות, ולא כן אני, רק רובם ככלום מה ששמעתי וקבלתי ממקורים נאמנים. ויש דברים שנכפלו איזה פעמים, הוא מחמת ששמעתי בכמה אופנים, ומחביבות הדבר הצגתי גם בנוסחא השנייה, והבוחר יבחר. גם אחלה פני הקורא אולי ימצא איזה דבר ששמע או ראה אותו דבר בשם צדיק פלוני, אל יאשים אותי, מחמת ב' טעמים. הא') כמו ששמעתי כתבתי. הב') כי הרבה דברים נמצאו שאמרו איזה צדיקים באופן אחד, והרבה פעמים בין הלומדים שכוונו דעתם לדעת הראשונים. ואם חס ושלום שגיתי באיזה מקומות, ד' הטוב יכפר בעדי, כמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים יט,יג) 'שגיאות מי יבין כו'.
ואני תפלה לאל חי שיהיה כוונתי רצויה ואזכה להיות ממזכי הרבים, וזכות זקני האי סבא קדישא מראדושיץ וכל הצדיקים הקדושים המובאים בספר הזה, יעמד לי שאזכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות לשמה, ולישב באהלה של תורה, ולהיות מעובדי ה' יתברך באמת ובלב טהור בברה"ש מתוך רחבה ונחת, וגם לבני ביתו בבריאות השלימות ונחת, וה' יתברך יעזור לאמי תחיה בבריאות השלימות ונחת מכל יוצאי חלציה יחיו, וגם לכל המתנדבים על הספר, והקונים הספר הזה שיוושעו בכל משאלות לבבם לטובה בבני חיי ומזוני רוויחא ושפע ברכה והצלחה. ונזכה כלנו במהרה לראות בנחמות ציון וירושלים במהרה בימינו אמן.
הצעיר ראובן חיים אלכסנדר בן
- לאבי הרב החסיד המופלג וכו' מו"ה יוסף יהודה ז"ל (נפטר בימי עלומיו שנת תר"ס א' מנחם אב) בן הר' החסיד הנלהב המופלג בתורה ויראה המפורסם לשם ולתהלה כו' מו"ה ר' יעקב זאב ז"ל מזאלאשיץ אשר היה מפורסם בפי כל 'ר' יעקיל חסיד', וכל יודעיו ומכיריו חורדים לקראת שמו וזכרו וכולם הכירו אותו לחסיד אמיתי. ואף כי עסק במסחר, לא הפריע אותו מעבודתו הקדושה במסירות נפש, בכל מקום בואו, כי היה דרכו לרוב לנסוע לעיר ברעסלא (מדינת פרייסין) אשר היה אז חוק ונימוס שבעיר הנ"ל לא היו רשאים להתפלל בקול רם, רק בחשאי בכל בתי כנסיות, ובאם שמע השוטר או איש אחר עבר על החוק הזה, אזי ענשו כ"ה מרק ולפעמים יותר אשר היה אז סכום גדול. אבל זקני זצ"ל, אף כי שמר עצמו בתחילת תפלתו, מבלי להצטרך לתת כספו לזרים, אבל באמצע תפלתו בהתלהבות עצום מאד בהתחמם לבו בקרבו לעבודתו יתברך שמו, לא יכול בשום אופן לעצור עצמו, עד שנשמע קולו, גם ברחוב, והוכרח בכל פעם היותו בברעסלא לשלם השטראף כ"ה מרק. והיהודים מעיר ברעסלא הכירו אותו והחזיקו אותו לצדיק אמיתי והאמינו בדבריו, וחורדים לשמו ולזכרו וכבדוהו מאד, ועסק תמיד במצות הכנסת כלות עניות, ולהכין נדוניא עבור עניים מכובדים מכיסו, כי היה עשיר גדול, והיה מקורב מאד אצל הרה הקדוש ר' קלמו זצ"ל מניישטאדט והשתעשע עמו תמיד. ואם אספר משבחו אצרך לעשות ספר מיוחד, ואין כאן מקום להאריך. תנצב"ה.
- לאמי הרבנית הצדקת המשכלת כו' מרת גיטל נעכא תחיה לאורך ימים טובים הי"ד, בת אדמו"ר הרב הצדיק כו' מרן ר' אשר אנשיל [גוטשיל] זצ"ל מלאדז', חתן אדמו"ר הרב הקדוש המפורסם כו' מרן ר' הלל זצ"ל מראדושיץ, בן הגה"ק מרן ר' יצחק זצ"ל אבד"ק ראדושיץ, בן הקדוש עליון הצנע לכת כו' מרן ר' לייזריל זצ"ל נכד הגאון הקדוש רבינו בעהמח"ס פנים מאירות זצ"ל, וחתן רבינו קודש הקדשים רשכבה"ג כו' מרן הרבי ישכר בער זצ"ל מראדאשיץ יע"א.
(נפלאות הסבא קדישא, א, הקדמת המחבר)
הרב ראובן חיים אלכסנדר צ'רניחה (צ'ארניחה / צערניכע / צערניכא) הי"ד מלודז', מצאצאי הרב הקדוש מראדושיץ, נולד בסביבות שנת 1900 להוריו, הרב יוסף יהודה (/ ישראל יוסף) ומרת גיטא נעכא.
הוא התחתן עם מרת צפורה הי"ד בת האדמו"ר רבי חנוך סעדיה זיכלינסקי הי"ד מסטריקוב (שהיה אדמו"ר בזיכלין ובלודז', נכלא בגטו ורשה ונשלח להשמדה בטרבלינקה, עם רבים מבני משפחתו).
הרב ראובן חיים אלכסנדר עסק בעמל רב בליקוט סיפורים ובכתיבת ספרים אודות תולדות הצדיקים, חייהם ופעליהם הנשגבים. הוא ליקט, ערך והוציא לאור את הספר 'נפלאות הסבא קדישא', א-ב (פיעטרקוב, תרפ"ט ותרצ"ז) על האדמו"ר רבי ישכר בער מראדושיץ. הספר מעוטר בהסכמות גדולי דורו, ובהם: האדמו"ר רבי אליעזר דוד מראדושיץ, האדמו"ר רבי מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצה, רבי חיים אשר [פינקלר] מראדושיץ הי"ד, הרב ישראל יוסף אב"ד ראדושיץ, הרב יחזקאל גאטשאל אב"ד זארנוב (דודו של המחבר), הרב אלימלך יעקב יצחק אב"ד סוכעדנוב, הרב יוסף ברוך גאטשאל, האדמו"ר רבי אשר אנשיל מראדושיץ, האדמו"ר רבי יצחק שמואל אליהו מפיעטרקוב, הרב פנחס לערער מחלם, האדמו"ר רבי עמנואל מפאביאניץ, האדמו"ר רבי שלמה מפרשעדבארז-טאמאשוב, הרב משה אייבשיץ אב"ד סטערציב, הרב מאיר שפירא אב"ד ור"מ פיעטרקוב, הרב שמחה גילערנטער רבד"ק קלימנטוב, הרב משה ליפשיץ אב"ד פריגיל, הרב צבי יחזקאל מיכלזאהן מפלונסק, הרב יעקב הורוויץ חתנו של הצדיק מראדושיץ. כותבי ההסכמות העידו על היותו של המחבר 'רבני מופלג בתורה ויראת שמים, ותיק וחסיד', 'האברך הרב החריף החסיד ירא אלקים נכד להסבא קדישא', 'בנם של קדושים… החסיד העניו', וספרו כולל מעשה צדיקים הגדולים 'להלהיב לבות ישראל לאבינו שבשמים' (רבי יוסף ברוך גאלטשאל) 'בראותם המופתים הנוראים הנעשים ע"י האי סבא קדישא' (ר"מ ליפשיץ מבריגיל) 'וגדולים מעשה צדיקים כי יסופר לדורות הבאים' (הרב מיכלסון הי"ד).
מאמר ממנו יצא לאור ב'הבאר', ב, חלק ב, סי' נז.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה עבר עם רעייתו ובתם לדירה זעירה בגטו לודז', שם נפטר מרעב וממחלות, בשנת תש"ב (ויש שכתבו שנספה בשנת תש"א). רעייתו ובתם, שרה, נרצחו באושוויץ בשנת תש"ד. הי"ד.
נספו גם שני אחיה של הרבנית ציפורה: רבי אפרים מאיר גד זיכלינסקי, הי"ד שהוציא לאור את הספר 'להב אש', ורבי משה נתנאל זיכלינסקי הי"ד מלודז', חתנו של הדאמו"ר רבי אריה לייביש רובין מטומשוב-לודז'.
