כל צדיק וצדיק נשלח לעולם הזה לעניין מיוחד / הרב ראובן חיים אלכסנדר צ'רניחה הי"ד

ברוך ה' אשר לא עזב חסדו ואמיתו והנחני בדרך אמת לסדר עד פנינים יקרים נפלאים ונוראים ממקורים נאמנים הנובעים ממקורי אמת אשר זכו עוד לשתות מבאר מים חיים נחל נובע מקור החכמה ויראת ה' טהורה, הצדיק האמיתי איש אלקים נורא רבינו הסבא קדישא מראדישיץ זי"ע, ובתוכם גם מרבותיו הקדושים, ומתלמידיו הקדושים ומשאר צדיקי אמת אשר בוודאי ילהיבו לבות בני ישראל לעבוד באמת לאל אמת. והנה אף שרבו המניעות, וגדלו היגיעות באסיפת אמרים ישנים וברורים, ובפרט בעת הזאת שבעוונותינו הרבים נתמעטו הלבבות החרדים על דבר אמת השואלין ודורשין אחרי מעשי צדיקים ונפלאותיהם שמפרסמים על ידי זה כח אלקותו יתברך שמו בעולם, ומי יהיה מן המהדרים על ידי זה ליקח הברכה הזאת אל תוך בתיהם, מכל מקום אחר כל זאת לא נסגתי אחור, ולא רפו ידיי, ולא נתרשלתי ממלאכת הקודש. והנה לבי אמר לי אדרבה בעת הזאת שהמינות והאפיקורסות מתגברת בעולם רחמנא ליצלן, הוא העת הנכונה להרבות בספרים כאלו המשרישים אמונה בתוך לבות בני ישראל, המזכירים לנצח את גדולי מנהיגי ישראל, הצדיקים אשר מסרו נפשם עבור כבוד ה' יתברך, בכל רגע ורגע, ובעד עמו בני ישראל, אשר היו מגדולי בעלי אמונה שהאמינו על כל דבר שהוא בהשגחה פרטיות, ולכך גזרו אומר ויקם. ולזה אמרתי לא אמנע טוב מהעולם החרדים, חסידים, ותמימים הצמאים עוד לדבר ה' ונפלאותיו הנעשים על ידי עבדיו הנביאים אשר השכינה מדברת מתוך גרונם. ולא שמתי אל לבי קושיית אנשים הזמניים ההולכים אחרי שרירות לבם ומשכיות לבם עברו מרוב תאוות עולם הזה, ובכל זאת עוד חמד לבם בזה התאווה, בהתאספם עם חסידים אמיתים להקרא בשם 'חסידים', אשר שאלו בתמהון, היתכן כזאת דברים שיוצאים מגדר הטבע, האיך יכולים לשנות הטבע, מדוע איך אנו רואים היום השתנות הטבע, אבל הבל ומינות יפצה פיהם וטחים עיניהם בתאוות המטונפות רחמנא ליצלן, כי מי שרוצה לראות יוכל לראות בכל עת וגם בכל רגע, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ואף הרופאים שרובם המה אינם מאמינים רואים הרבה פעמים השתנות הטבע אצל החולים שעוסקים ברפואתם, ומהם שכבר אמרו נואש לחייהם ושאין להם עוד שום תקוה, וכבר גוססין הם, ופתאום התחיל לדפוק בהם רוח החיים, ובראותם זאת הודו ואמרו 'אצבע אלקים הוא', והרבה מהם הביעו בפיהם ואמרו שמזה יוכלו להאמין בבירור גם כן על תחיית המתים, ועוד כהנה שרואין אנו גם היום השתנות הטבע, ואין כאן מקום להאריך. ועוד תמהין ושיילין על עסק הדיבוקים ורוחות רעות רחמנא ליצלן שאירע בשנים הקודמים מדוע אין אנו רואים גם היום, אשר אכתוב מזה אם ירצה ה' לקמן. והנה אין שום חידוש אצלי על קושייתם כמו שכתוב בספר 'אור המאיר', וזה לשונו בפרשת חיי על הפסוק 'ויאמר ה' אלקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום' כו', יפה שיחתן של עבדי אבות כו'. נראה לרמז רמזים במקראי קודש אלו. והכלל מי שנדב אל אל רוחו ומוסר את לבו ונפשו לעבודת הבורא לבבו יבין ונפשו יודעת מאד איך שהתורה היא תמידית וישנה בכל אדם ובכל זמן ואפילו סיפורי מעשיות הכתובים בתורה מ'בראשית' עד 'לעיני כל ישראל' מורים לסודות נוראים ונפלאים. הנה בוודאי לא דיברה תורה במתים ההולכים אחרי שרירות לבם ומעורבים בתענוגי עולם הזה. אנשים אלו אינם יודעים בין ימינם לשמאלם, ואפילו עוסקים בספרים ולומדים סודות התורה, ואני ערב בדבר שתועלתם בהם נכזבה לא ידעו סיפור ולא יבינו בחשכה יתהלכו להשיג בהירות עומקי סודות התורה כו', עד כאן לשונו.

והנה עוד נמצאו אנשים הנדמים בעיניהם שהמה חסידים ויראי ד' ואין דומה להם, אשר אינם מאמנים רק ברבותיהם בלבד, אשר גם המה ראו וכן תמהו על הנפלאות ונוראות שכתבתי בספרנו חלק ראשון שיצא מגדר האנושי, וחושבין כל זה לגוזמאות מה שרואין אצל שאר הצדיקים, אבל מה שנכתב אצל רבותיהם אינם בכלל. ועוד מוסיפין על הכתב. על זה כבר צווחו צדיקים הגדולים הקודמים זי"ע, כמו שכתב בספר 'עשר קדושות' בשם הרב הקדוש המפרסם כו' מו"ה ר' צבי הירש מזידיטשוב זצ"ל שאמר פעם אחת בסעודה שלישית באמצע התורה בזה הלשון, יש כת שנוסעים אל רבי שלהם ואומרים שאין רבי בעולם, אלא רבי שלהם. זה עבודה זרה רחמנא ליצלן, אלא היאך יאמר, כל צדיק וצדיק וכל רבי הוא טוב לתלמידיו, אבל רבי שלנו הוא יותר טוב לעניינינו. עד כאן דברים הקדושים. ובספר 'רחמי האב' כתב ששמע מהרב הגאון הקדוש כו' מו"ה רבי רבינו חיים מצאנז זצוק"ל שאמר פעם אחת בסוכה אם אשמע מאחד מאנשיי שיאמר דווקא רבו הוא הצדיק ותו לא, אעברנו משרשו כי יש הרבה עבדים למלך הכבוד. ואלו היה שלום בין הצדיקים והחסידים היה בן דוד בא, ולמה יפסול אחד עבודת חברו ויקפיד אם אחד מחסדיו נוסע אל צדיק אחר. ופעם אחת בא הצדיק ר' דוד זלאטעס לקבל פני אור עולם רבינו מאיר מפרימישלאן זצוק"ל, ושאל את ר' דוד מה מדה טובה למדת מהצדיק מבעלז, והשיב למדתי ממנו מדת לב טוב כו', ואחז רבי מאיר את עצמו בראשו ואמר 'וכי מאיר לא טוב הוא'. והשיב ר' דוד 'אל יחר בעיני אדוני, כי אצלי הוא מוסכם כי כל צדיק הוא מסכת בפני עצמו. במסכת ברכות אני לומד הלכות ברכות, ובמסכת שבת ענייני שבת, ואין זה דומה לזה, ואין מסכת שבת מקפדת כשלומדין מסכת ברכות' כו', על כן אין להקפיד אם איש אחד מאנשיו נוסע לפעמים לצדיק אחר. ומי לנו גדול מאבי הנביאים שאמר 'המקנא אתה לי מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ד' את רוחו עליהם' כו'. ובסידור לב שמח וזה לשונו, אני מוכרח להודיע ולברר הדברים שאינו ראוי ונכון להרהר על צדיקים שבזה בוודאי השם מסייע להם לילך בדרך הישר כו', כי האמת הוא שבעזר ה' יתברך הצדיקים אמתיים הם מעבירים עם ד' מכל מיני עמקי מצולות ים, וראש הנביאים משה רבינו עליו השלום העביר את ישראל בים והציל אותם ממצולות ים, אבל המדבר בשטותו הוא מביא לבני אדם למצולות ים, חלילה, שעל ידו נעשים חצופים ואינם מאמינים בתלמידי חכמים, ובזה באים לכל העבירות חלילה כו', שהיצר הרע מסית אותו היום להכחיש בצדיק זה ומתלוצץ על העבדות ובשקר שלו שרוצה להטעות אנשים אומר שהוא תופס את עצמו בצד צדיק אחר, ובאמת רחוק מכליותיו שבהאחר הוא גם כן פוקר רק להראות הרשעות להטעות כמו נביאי השקר, והולך בתום ילך בטח ובזה כו', וסיים שם בזה הלשון, ולא אמרתי זאת רק ליזהר שיהיה לכם אמונת צדיקים ולא לילך בגדולות ונפלאות אלא לשמור פיו ולשונו, ובזה שומר מצרת נפשו כו'. עוד מביא שם מספר דברי אמת מרבינו החוזה הקדוש מלובלין זי"ע וזה לשונו, ישמור עצמו מלדבר חסידות, ואינו מובן פירושו, והכוונה כמו שאמרתי שלפי הנראה הוא מעשה חסידות בשמחה וחדווה והתחברות, ומזה בא לדבר על צדיקים כפי הידוע נערים קטנים מחבלים כרמים, כרם ה' צבאות, לכן כל בר דעת וירא ה' ישמור את עצמו מלילך בדרך הזה כו'. עד כאן לשונו הספר לב שמח. ולזה אמרתי לא אביט על המצפצפים ומפקפקין באמונת צדיקים,

והצגתי בתוך הספר את כל הדברים הנוראים שקבלתי ממקורים נאמנים, וביניהם הרבה עניינים היוצאים לגמרי מגדר הטבע, כמו תחיית המתים ורפואת מסוכנים וגוססין ודומיהן. ואמרתי על זה 'צדיקים ילכו בם 'וכו' (אלו המאמינים עד דרך 'וצדיק באמונתו יחיה')… ולא אמנע הטוב בשביל דיבת השוטים שלא לגלות האמת להעולם המאמינים בה' יתברך ובמשה עבדו. והנה ידוע גודל הכוח של סיפורי צדיקים מספרים הקדושים, וכן כתבו בשם הרה הקדוש אור עולם כו' הרבי ר' מיכל מזלאטשוב זצוק"ל זי"ע, שציווה לכל אנשיו הנלווים אליו לדבר ביניהם ולספר זה לזה מעשי צדיקים תמיד, כי באותיות הסיפור מעוררים שורש כל הנסים, וכדאיתא בזוהר הקדוש ברעייא מהימנא פרשת בא. ובספר 'נועם אלימלך' (פרשת שמות) וזה לשונו, דהנה סימן טוב לאדם כשהוא שומע מספרים ממעלות הצדיקים ועבודתם בקדושה לשמו יתברך באמת, אם באותו הפעם לבו חושק ומתלהב מאד מאד שיזכה גם הוא לעבוד ה' יתברך באמת, זה הוא סימן טוב שהשם עמו. עד כאן דבריו הקדושים.

ובספר 'דברת שלמה' וזה לשונו, כן על ידי דיבורי וזכירה שמספרים הנס גם כן נתעורר ונמשך בחינת הנס ההוא, ולכן מצוה לספר ביציאת מצרים ולהזכיר בכל יום כו'. עיין שם. ובספר 'עירין קדישין' מהרב הקדוש והטהור כו' מו"ה הרבי ר' ישראל מריזין זצוק"ל וז"ל, הצדיקם הראשונים שהיו צריכין לעשות טובה לעולם, היה על ידי על ידי תורה ותפלה, לפי שהעולם היה אז בבחינת גדלות, אבל עכשיו שהעולם בבחינת קטנות, לכן כשצריך לעשות טובה לעולם הוא רק בסיפורי מעשיות, ולזה רמז הכתוב בשיר השירים בפסוק 'אחות לנו קטנה ושדיים אין לה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה'. 'אחות' רומז לכנסת ישראל, היינו כשישראל הם בבחינת קטנות, 'ושדיים אין לה', היינו חכמה ובינה אין להם, 'מה נעשה לאחותינו', היינו כשצריך הצדיק לעשות טובה לעולם הוא רק 'ביום שידובר בה', היינו ביום שהצדיק מספר סיפורי מעשיות, בזה עושה טובה לישראל כו'. עיין שם.

וכבר כתבתי בהקדמתי לחלק ראשון שאין דרכי לגום הדברים כדרך הרבה מחברים בזמנינו רק להביא העניין כהווייתו, ובלי זה אין אנו צריכין לגזם כי מי לא שמע ולא ידע את שמו הקדוש של רבינו הסבא קדישא מראדישיץ זי"ע, המפורסם בכל קצוי תבל לאיש מופת וקדוש כצדיקי קמאי זי"ע, ואין זה שום חידוש על מה שזכה לזה, לכל בר אוריין ויודע ובקי בטוב החסידות, כי ידוע לנו מדברי חז"ל כוח הצדיקים שביכולתם להפך סדרי מעשה בראשית, כמו דאיתא במסכת מועד קטן ט"ז, ובספר 'תנא דבי אליהו', וזה לשונו, 'אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל' כו', אמר דוד אלקי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם, מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזירה והוא מבטלה, הוי אומר 'צדיק מושל ביראת אלקים', ואיזה צדיק מושל ביראת אלקים, זה הכובש את יצרו. עד כאן לשונו. ומי לנו כובש את יצרו כל כך כמו רבינו זי"ע וצדיקים הדומים לו, אשר עינה וסיגף נפשו בסינופים ותעניתים הרבה עד אין חקר, ולא רצה לגלות שום בן אדם את מצבו, אף שהגיע הרבה פעמים לכלות לכלות הנפש לא שינה דרכו הקדוש בגודל אמונתו בטחונו בה' יתברך, אם יהיה נגזר מאתו החיים, יחיה גם בלי מסעד הלב. ואף כשהלך לסעוד נפשו המעונה בתעניות הרבה שבועות ימים, כשהתחיל לטעום טעם אוכל, הרחיק תיכף הקערה עם האוכל מאצלו, כמו שהבאתי בספרנו חלק ראשון דף כ"ז, כ"ח, ל"ד, מ"ה, ושאר מקומות שם. ואל יפלא הקורא מדוע לא נשמעו שום מופתים גם אצל שאר צדיקי קמאי תלמידי הבעש"ט זי"ע, אשר הופיעו פני תבל בתורתם וקדושתם וכל רז לא אניס להם, בש"ס בבלי וירושלמי ספרא ספרי וכו', בנגלה ונסתר, כי כל צדיק וצדיק נשלח לעולם הזה לעניין מיוחד, זה לגלות ולפרסם אלקותו יתברך שמו גם בעיני המון עם, לנפוח בהם רוח חיים להבעיר את הגחלים העוממות, וזה להרביץ תורה ברבים ולהורות הלכה לבני ישראל, וזה להורות דרך החסידות להאנשים הצמאים לדבר ה'. וכידוע היה אצל רבינו איזה עניינים, שנהרו אליו חסידים צדיקים בעלי רוח הקודש להם הורה דרך החסידות, ולהמון העם הראה מופתים נוראים להמשיך לבם לעבודות ה' יתברך, כמו שמצינו בהרבה תנאים ואמוראים אשר הובא מהם הרבה מימרות בש"ס ומדרשים, ולא הובא מהם מופתים ונפלאות. ויש מהם שהובא מהם הרבה מופתים ונפלאות, כמו התנאים האלו אבא אומנא, אבא חלקיה, חוני המעגל, ר' חנינא בן דוסא ור' פנחס בן יאיר, אשר יש מהם שלא נמצא שום דבר הלכה בשמם רק מעט מזעיר שנמצא איזה עניינים, ויש מהם שלא נמצא שום דבר בשמם, ולמשל אצל חוני המעגל שכתב שם במסכת תענית כ"ג דישן שבעין שנין, כי קם חזייה להאי גברא כו', אזל לביתו כו', אמר להו 'אנא חוני המעגל', לא הימנוהו. אזל לבית המדרש, שמעינהו לרבנן דקאמרי 'נהירין שמעתתין כבשני חוני המעגל, דכי הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן, הוה מפרק להו' כו', עיין שם באריכות. ומכל מקום לא נמצא ממנו שום מימרא בש"ס, וממילא מובן גם התמיה מהרבה שתמהין על זה שהיו הרבה קדושי גאוני ארץ שהאירו פני תבל בתורתם ולא נשארו מהם שום חידושי תורה.

ובעניין האמונה כתב בספר 'מאור השמש' רמזי סוכות, וזה לשונו, שמעתי מהרב הקדוש אבד"ק נעסכיז זצוק"ל שעל ידי האמונה יוכל האדם להחיות מתים ולהפוך כסף לזהב ולשנות כל דרכי הטבע כו', עיין שם. כמו שכתבו חז"ל במסכת מכות כ"ד, בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. ופירש שם המהרש"א ז"ל שהוא האחד היותר כולל לכל בר ישראל בכל עת, שהוא האמונה שהוא 'אנכי' מעשין, 'ולא יהיה לך' מלאווין, ששמענום מפי הגבורה כמשו שכתבנו לעיל רוצה לומר מפי הגבורה שהוא אחד ומצותיו אחד, ולא יקבלו המצות רבוי מצדו יתברך. ועל זה רמז דוד בתמניא אפי (תהלים קיט,פו) שאמר 'כל מצותיך אמונה' וגו', רצה לומר שכל המצות נכללים במצוה הראשונה, שהוא אמונה, ששמענו מפי הגבורה, וכמו שהעמידה חבקוק, שנאמר 'וצדיק באמונתו יחיה'. עד כאן לשונו. וכמו שמביא המכילתא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר אמונה, שנאמר 'ויאמן העם' וכו', וכן הוא אומר 'אמונים נוצר ה' '. עד כאן לשונו. ובספר 'לקוטי עצות', וזה לשונו, יש בני אדם המכסים כל הנסים בדרך הטבע, וכשיכלו אלו האפיקורסים שאין להם אמונה בנסים ותתרבה אמונה בעולם, אז יבוא משיח, כי הגאולה תלוי באמונה. עד כאן לשונו. ועל ידי אמונת צדיקים, זוכין ממילא לאמונה שלימה בה' יתברך, כי ברוב חסדיו לא עזב את עמו בני ישראל בכל דור ודור, ובראותו שפסקו אנשי אמונה וצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור (מסכת יומא ל"ח ע"ב) כדי לעורר ולחזק ידים הרפות וברכים כושלות, באמונה בתוך לבות בני ישראל, כמו ששלח לנו בדורות האחרונים אחרי דורות תנאים ואמוראים, וגאונים, ובעלי התוספות, זכרם לברכה עדי עד, הני שרפי מעלה רבינו האר"י הקדוש ותלמידיו הקדושים ז"ל זי"ע, אשר האירו פני תבל בקדושה וטהרה והכניסו הרבה בני אדם תחת כנפי השכינה. ואחריו רבינו הבעש"ט הקדוש ז"ל, אשר המציא רפואה לתחלואות נפשות גם להמון העם, להוציאם מעמקי הקליפות רחמנא ליצלן, אף לשפלי הערך, למען לא ידח ממנו נדח. ובעקבותיו הקדושים הלכו גם תלמידיו הקודשים ז"ל אשר האירו בארץ, ותלמידי תלמידיהם, הרי הם הרב הדומה למלאך ה' צבאות אשר האיר לארץ ולדרים רשכבה"ג כו' מרן הסבא קדישא ר' ישכר בער מראדישיץ ז"ל, אשר פרסם אלקותו יתברך שמו בעולם גם בין העמים, והרעיש פני תבל במופתיו הנוראים, כאשר כבר כתבנו מזה בחלק ראשון. ועיין שם בריש הספר מה שכתב הרב הגאון העצום החריף המפורסם כו' מו"ה ר' משה יעקב שארף ז"ל, ראבד"ק אושפצין בעהחמ"ס 'דרכי יושר', באגרת שכתב לביתו בהיותו בראדישיץ אצל רבינו זי"ע, וזה לשונו, אוי ואהה על אותם המתחכמים יום יום כו' טחין עיניהם בחקירות המטונפות, יבאו הנה ויחזו איה איפוא חכמתם הנסרכה כו', עיין שם ותראה נפלאות.

ועתה הנני להעיר על קושיית האנשים התמהים ושואלים על הסיפורים מהדיבוקים, ומדוע לא נשמעו גם בזמננו מזה, […] ולפי שקבלתי אני הצעיר מכמה גדולים שאמרו לי טעם על זה, לפי שבזמנים הקודמים נמצאו צדיקים אשר היו מגרשים אותם, לזה היו מחפשים מקום להיכנס בגופם של בני אדם, כדי להביאם לידי תיקון. אבל בזמנינו, יש הרבה עבודה לצדיקים שיפעלו אצל הנלווים אליו, שישגיחו על ביתם לשמור את עקרי הדת כו', ואין כאן מקום להאריך.

ועתה הנני מבקש סליחה מכל הרבנים הצדיקים ושאר תלמידי חכמים יחיו כולם לאורך ימים טובים שהבאתי דבריהם בספר, אולי פגמתי בכבודם ולא הצגתי התוארים כראוי, על זה אומר שלא עשיתי חלילה בכיוון, ובפרט מהצדיקים הקדושים זצ"ל אשר המה בגן עדן, ואולי לא דייקתי בלשון כהווייתן, או שניתי באיזה מקום, אזי ה' הטוב יכפר בעדי, כמאמר הכתוב 'שגיאות מי יבין' כו'. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיהיה כוונתי רצויה, ואזכה תמיד להיות ממזכי הרבים, וזכות אדוני רבי זקני רבינו הסבא קדישא מראדישיץ וכל הצדיקים הקדושים המובאים בהספר יעמד לנו ולבני ביתי יחיו לאורך ימים טובים, ולאמי הרבנית הצדיקת תחיה לאורך ימים טובים בבריאות השלימות ורב נחת ורחבה עם כל יוצאי חלציה יחיו לאורך ימים טובים. ונזכה לישב באהלה של תורה ועבודת ה' יתברך ללמוד וללמד לשמור ולעשות בבריאות השלימות ורחבה ונחת עם בנים ובני בנים חיים וקיימים, עוסקים בתורה ומצוות לשמה.

וביחוד הנני נותן תשואות חן לכל ידידיי הרבנים, הצדיקים, החסידים שליט"א, אשר סייעו לי גם בהודעת עניינים על ידי מכתבים מהאי סבא קדישא זי"ע, ולהאנשים המתנדבים על הספר, וגם הקונים הספר, כולם יעמדו על הברכה להתברך ממעון הברכות, שיעלו על במתי הצלחה מעלה, ויוושעו בכל משאלות לבם לאורך ימים טובים, ונזכה במהרה להרמת קרן ישראל ונחמות ציון ובנין ירושלים במהרה בימינו אמן.

הצעיר לבית יוסף, ראובן חיים אלכסנדר בהרב החסיד המופלג בתורה ויראה וכו' מו"ה יוסף יהודא ז"ל
בעהמ"ס נפלאות הסבא קדישא חלק ראשון, ונכד למרן הקדוש מראדישיץ זצ"ל זי"ע,
וחתן אדמו"ר הרב הגאון הצדיק שליט"א מסטריקוב, פה לאדז.

(הרב ראובן חיים אלכסנדר צ'רניחה הי"ד, נפלאות הסבא קדישא, ב, הקדמת ומבוא המחבר)

שרידים מחידושיו של הבחור ר' משה אהרן הלברשטאם הי"ד, בנו של האדמו"ר מבאבוב הי"ד

תמונת ר' משה אהרן הלברשטאם הי"ד

אחרי דרישת  שלום תורתו באהבה רבה, וכו',

אכתוב לו איזה מן הרמזים צופים שקלטתי ממכתבים שקבלתי מבן צדיק ידידינו היקר הבחור משה אהרן [הלברשטאם] יחיה [הי"ד] הבן יקיר לכבוד קדושת אדומו"ר הקדוש והטהור שליט"א [הי"ד].

*  על אמרם ז"ל במנחות ק"י, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין לבו לשמים, דהנה האותיות קודם 'לב' הם 'אך', שהוא מיעוט, ואחריו הם 'גם', שהוא ריבוי, ו'לב' הוא באמצע, וזהו הפירוש 'אחד המרבה', היינו שמרבה על תיבת 'לב', 'ואחד הממעיט', היינו שממעיט מתיבת 'לב', שהוא 'אך', הם אינם עיקר, ובלבד שיכוון לבו לשמים, היינו הלב, שהוא האמצעי יהיה לשמים, כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים. ודברי פי חכם חן ושפתים ישק.

*  הנה ידוע דהחטאים נקראים 'שנים', כמאמר הכתוב 'אם יהיו חטאיכם כשנים' כו', ולזה מרומז בראשי תיבות 'שנים' – 'שומר נפשו ירחק מהם'. והוא רמז נפלא.

*  בפרשת תצוה על הפסוק 'שפה יהיה לפיו סביב', וידוע מספרים הקדושים דזה קאי על לשון הרע, והפירוש שיעשה שפה לפיו שלא לדבר לשון הרע, דבאמת מעיל מכפר על עוון לשון הרע, כדאיתא בזבחים פ"ח ע"ב. וידיי הבחור משה אהרן הוסיף רמז על דבריהם דידוע דברית הלשון מכוון [נגד ברית המעור] ומי ששומר פיו ולשונו לא במהרה הוא חוטא. ולזה בא הרמז בתיבות 'יהיה לפיו' גימטריה קנ"ו, מנין 'יוסף', שהוא מדת יסוד, להראות כי האיש אשר יהיה שפה לפיו ולא ידבר לשון הרע, זוכה על ידי זה למדת יסוד, שהוא מדת יוסף, ולזה 'יהיה לפיו' גימטרייה 'יוסף'. ושפתים ישק.

* בפסוק 'הים ראה וינוס' וכו', יש לרמז כאן רמז נפלא על פי דברי חז"ל במדרש רבה, מה ראה, ארונו של יוסף ראה. ועתה בוא וראה אותיות שלפני 'הירדן' כזה ד' ט' ק' ג' מ' הם בגימטרייה 'יוסף', במספר המכוון. וזה 'הים ראה וינוס', מה ראה, ובא כמשיב 'הירדן יסוב לאחור' ותראה מה עומד לפניהם, הוא מספר 'יוסף', וזה ראה, וכדברי המדרש. עד כאן לשונו הזהב.

* בפרשת פסח שני, 'ויאמרו האנשים אנחנו טמאים לנפש אדם', ובגמרא סוכות דף כ"ה איתה בזה הלשון: אותן אנשים מי היו, נושאי ארונו של יוסף היו. עיין שם. ולדעתי יש לרמז זאת בתיבת 'האנשים', שהוא ראשי תיבות 'מי היו נושאי ארונו של יוסף', והוא רמז נכון בעזרת ה' יתברך.

* בהגדה של פסח, 'יחיד במלוכה, כביר כהלכה, לימודיו יאמרו לו' כו'. ואמר כבוד קדושת אדמו"ר [זי"ע] על פי מה שאמר ה'ישמח משה' זצ"ל פעם אחת בשלש סעודות בזה הלשון: יחיד ורבים הלכה כרבים, אף שאתה יחיד, אפילו כך אנחנו רבים, ואנו אומרים שתשפיע עלינו ועל כל ישראל כל טוב.
ואיתא בגמרא ברכות דף ח' מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, שנאמר 'הן א-ל כביר לא ימאס'. ואם כן מובן שתיבת 'כביר' מורה על לשון רבים. ובזה אמר מרן [זי"ע] 'יחיד במלוכה', אף שאתה יחיד במלוכה, אף על פי כן 'כביר כהלכה', פירוש הלכה כ'כביר', שהם רבים, פירוש הלכה כרבים. ועל ידי זה 'לימודיו יאמרו לו' שישפיע כל טוב על ישראל.

* 'וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי'. ובתרגום יונתן, ואוף ית עמא דיפלחון להון דיין אנא במאתן וחמשין מחן, וסתם כרבי עקיבא דסבירא ליה כמה לקו באצבע חמשים מכות, ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות. דאילו לרבי יוסי הגלילי, הוא סבירא ליה דלקו באצבע ארבעים מכות ועל הים מאתיים מכות. וצריך לברר מנא ליה הא לסתום כרבי עקיבא. ואמר כבוד קדושת מרן אדמו"ר [הי"ד זי"ע] רמז בפסוק זה כרבי עקיבא, על פי מה דאיתא בספר 'דנא פשרא' (מבעל המחבר ספר 'שבט מוסר') דמחלוקת רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא בסידור אותיות מי נ' צ' פ' ך' (הם כנגד ה' אצבעות היד), דידוע שהדינים באים מן אלו אותיות, שהם בגימטרייה פ"ר דינים, והאותיות 'מנצפך' הם כנגד ה' אצבעות היד, וסבירא ליה לרבי יוסי הגלילי דהסידור של אותיות אלו הוא כסדרן כ' מ' נ' פ' צ', נמצא לפי סדר זה דעל האצבע, דהוא שני לאצבעות היד, הוא אות מ', ומשום הכי קאמר ד[ב]מצרים, שנאמר 'אצבע אלקים הוא', לקו ארבעים מכות, ועל הים, שנאמר 'וירא ישראל את היד הגדולה', לקו במאתים מכות. ורבי עקיבא סבירא ליה דהסידור הוא כמו שאנו אומרים, מ' נ' צ' פ' ך', נמצא דעל אצבע, דהוא שני לאצבעות היד, הוא אות נ', ומשום הכי קאמר דמצרים לקו חמשים מכות, ועל הים חמשים ומאתים מכות.
ולפי זה אמר כבוד קדושת מרן אדמו"ר [זי"ע] דרמז הכתוב בתיבת 'דן' כנ"ל, דין נו"ן, פירוש שנידונו בדין אות נו"ן, כרבי עקיבא, ושפיר תרגם יונתן, דיין אנא במאתן וחמשין מחן, דנרמז בפסוק זה כרבי עקיבא.

 (מתוך מכתב מאת הרב שמואל רוזנגרטן, שהיה תלמיד ישיבת באבוב, והיגר לטרונטו ולארה"ב)

ב"ה ב' בשלח תרצ"ט בובוב יע"א.

יצו ד' אתך את הברכה, כבוד ידידי הבחור כהלכה חריף ובקי, משנתו זך ונקי, מופלג בתורה, ויראה טהורה, מעוטר במדות, ומתנהג בחסידות, כבוד שמואל זאזענגארטען יחיה.

יקרתו הגיעני, והראיתי התמונה לכ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א ואמרתי כי אחד מן המסובים הנהו רב. וכאן הבן שואל לאביו מי הוא זה ואיזו הוא. ובהשקפה ראשונה מניה וביה השיב, מסתמא זה היושב בגילוי ראש ומראהו כמראה כהן אליל, וישא משלו ויאמר:
אלופי וגדולי היהודים, התמימים הישרים והחסידים,
העושים רצון קונם, בכל כחם ואונם,
ראשם מעוטף ומכוסה, מפחד רם ונשא.
והפושעים הפורקים עול, ומכחישים את הכל,
ראשם חשוף ופורע, כאיש נגוע וצרוע.
הפושעים לדראון ולמגרעת, והחרדים לגאון ולתפארת.
הלא כה דברי ידידך עוז דורש שלומך באהבה רבה, משה אהרן הלברשטאם

(מכתב שכתב ר' משה אהרן הי"ד, לידידו הרב שמואל רוזנגרטן, בגב תמונה)

יש להעיר דבפרשת עקב (דברים ח,י) כתיב 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך', בפרשה קודמת בואתחנן (דברים ו,יא) כתוב 'ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וגו' ואכלת ושבעת'. אמאי לא כתיב שם 'וברכת את ה' אלקיך'? ויש לאמר על פי מה דאמרינן בחולין י"ז ע"א דבשבע שכבשו וחלקו אפילו כתלי רחזירי אישתרי להו, דכתיב 'ובתים מלאים כל טוב'. והנה הטו"ז באורח חיים סי' קצ"ו סק"א העלה בשיטת הרמב"ם דבאיסורין שהותרו לחולה שיש בו סכנה אין מברכין עליהן. ומשום הכי בפרשת ואתחנן, דקרא מיירי בדברים אסורים שהותרו להם אז בשבע שכבשו וחלקו, לא כתבה תורה 'וברכת את ה' אלקיך', דאין טעונין ברכה.

(ר' משה אהרן, הובא בקובץ כרם שלמה כסלו תשל"ח, עמ' ב. ראה חידושי יעקב, מאת הרב יעקב הלוי גולדווסר הי"ד, סי' יב. וראה העמקה בדבריו, בתוך מאמרו של הרב אליהו דוב הכהן שטערן, 'בענין ההיתר של בתים מלאים כל טוב', המובא בתוך מעיין השבת, ג, עמו' שי)

הרב יעקב גודלווסר הי"ד, כתב לר' משה אהרן הלברשטאם הי"ד: 'והצעתי דבריך לפני מורי הגאון אב"ד דפה [טשעבין] שליט"א, וישרו בעיניו מאד'. דבר תורה נוסף, מאת ר' משה אהרן, הובא בכרם שלמה (א, עמו' כא).


ר' משה אהרן הלברשטאם, בחור מופלא בתורה ויראת שמים, בנו הצעיר של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם הי"ד מבאבוב.

בשנת תרצ"ו שאל את אביו האם לשלוח את חידושי תורתו לגדולי דורו. אביו השיב לו במכתב, בו כתב על חשיבות כתיבת דברי תורה הגונים:

ב"ה ג' אמור כ"ה למב"י תרצ"ו טשעבין יע"א
א' יחנך בני אהובי כ' משה אהרן יחי' לאיוט"א.
יקרתך הגיעני, ומה מאד נמלצו לחכי דברינ הנעימים, אשר שאלת ודרשת הסכמתי לכתוב פלפולא דאורייתא לגדולי הדור, וברכתי ברכת הנהנינ כי תודה לא-ל הגעת למדה זו להגיש פלפולים לפני יושבי שער. ונכון הדבר מאד בעיני, אך בתנאי קודם למעשה שיהיו דברים ראוים להעלות על שלחן מלכים, מאן מלכי רבנן, בטוב טעם ודעת, בלי מגרעת, לא כאותם תלמידים טועים, כשור על בלילו גועים, ומרבים דברים, חמרים חמרים, שדופות קדים, מצדי צדדים, ולית בהו צריכותא, אפילו לצור על פי צלוחיתא, וכל מגמתם ומטרתם, לשכר טרחם, ומחזירין על הפתחים, לתוארים ולשבחים, ובאים במחתרת, ויחפרו בבאר אחרת, ולובשים אדרת, לראשם עטרת, וגדולים נשמעים לקטנים, ועל הבליהם מטפחים ומענים, וילכדו במכמורים, שפורשים חבורים, ופונים לרהבים, בשבח המגיע לכזבים, ומרחיבים עליהם שפתם, כבדחן ביום חתונתם, כי קב ונקי משנתם, ויראתם קודמת לחכמתם, לא מניה ולא מקצתם, בני בני אל תלך בדרכיהם, כי לא מחשבותיך מחשבותיהם, ולא תיקח חבל, בפלפול של הבל, רק שתה מים מבורך, הנובע ממקורך, ואספת דגנך, ממה שחננך, ויהיה ברוחך פי שנים, בעזרת רוכב שמים.
אגב מכתבי, אגיד לך את אשר בלבבי, על אודות הכתיבה, אשר היתה עוד בימי האבות אהובה, ונירו להם ניר, על דרך המליצה והשיר, בכל זאת תהיה זהיר במליצות, בלתי נחוצות, האמנם במכתב איש לרעהו, שמרהו וזכרהו, אבל בדברי תורה ופלפולים, השירים והמליצות עלולים, להעלות בלולים, בלתי צלולים, ואם יקרא במרוצה לא בנחת ובמתון, יטה המליצה לדרך עקלתון, ועוד מעט, ויעזוב הפשט, בכלל ופרט, לכן בכותבך אגרת, עשה משמרת למשמרת, וראה בתחילה לסקל המסילה, ולא תשחת דבריך הנעימים, כי אז דורשיך לעולם לא יכשלו, כאמור ותבחר לשון ערומים, ואומר ודעת שפתי ברור מללו.
ובזה הנני חותם בברכת אבות, יהי רצון שתעלה מעלה מעלה בתורה וגדולה, ונזכה מאתכם לרב נחת, כעתירת אביך הדורש שלומך באהבה רבה, הק' בן ציון הלברשטאם (מכתבי קודש, ב, מכתב טז).

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטו האדמו"ר מבאבוב ומשפחתו לעיר לבוב שבאוקראינה, ומצא שם מסתור בבית חסידו, הנגיד ר' אליהו ברינר. בניסיון להציל את האדמו"ר מבאבוב ומשפחתו פעל ה'ועד להצלת כ"ק אדמו"ר שליט"א מבאבאוו' בארה"ב להנפיק עבורם דרכון פולני. הם הכינו עבורם גם אישור כניסה לארה"ב, שהיה מופקד עבורם בשגרירות האמריקאית במוסקבה. השלטונות הרוסים לא איפשרו לאדמו"ר ולמשפחתו להגיע למוסקבה ללא דרכון של מדינה אחרת, וסירבו להכיר בדרכון הפולני, שכן מדינת פולין כבר נכבשה וחדלה להתקיים כישות מדינית עצמאית. הוועד הוסיף והנפיק לאדמו"ר ולמשפחתו דרכון מקוסטה ריקו, אך עם התקדמות הגרמנים לכיוון העיר, לא ניתן היה לצאת מהעיר, אף בדרכון זה.

כשכבשו הנאצים את לבוב, הצליח האדמו"ר מבאבוב להתחבא במשך מספר שבועות. בראש חודש מנחם אב יצא הרבי ממחבואו. בשעה שחלץ תפילין של רבינו תם, נתפש האדמו"ר בידי חיילים גרמנים. בנו, ר' משה אהרן החליט להצטרף אל אביו והם נכלאו, יחד עם יהודים רבים, בידי הגסטפו ברחוב פלאטשינסקי 4. בנו, רבי שלמה, התחיל לפעול בכל כוחו לשחרורם, אך לא הצליח.

ר' משה אהרן נהרג עקה"ש יחד עם אביו, ועם גיסיו הרב יחזקאל הלברשטאם, הרב משה סטמפל והרב שלמה רובין, יחד עם אלפי יהודים, ביום ד' באב תש"א ביערות, במבואות העיר לבוב. הי"ד. אחיו, הרב חיים יהושע הלברשטאם הי"ד, נפטר בייסורים ובעינויים בהיותו אסיר בידי הסובייטים, בג' בכסלו תש"ג. אחיו, רבי שלמה זצ"ל, שרד, והמשיך להנהיג את חסידות באבוב, לאחר השואה.

בית המדרש של חסידי באבוב בבני ברק נקרא על שמו 'בית משה אהרן'.

בכרם שלמה, כסלו תשל"ח, נכתב על ר' משה אהרן הלברשטאם הי"ד:

בשבת קודש פרשת לך שנת תר"פ לפ"ק בעת סעודת רעוא דרעוין נולד בן לכבוד קדושת מרן אדמו"ר זצוק"ל הי"ד בעיר קראקא, ויקרא שמו בישראל 'משה אהרן'. בוצין בוצין מקטפיה ידוע, ותיכף בשחר ימיו התנכר הנער בכישרונותיו ובמעלותיו עד להפליא והיה ילד שעשועים אצל אביו כבוד קדושת רבינו הגדול זצ"ל ונתחנך על ברכיו ולמד תורה בשקידה נפלאה. היה מותיב ומפרק, והגדיל על כל בני גילו בכל מעלה ומדה, והיה ניכר בכל תהלוכותיו כי זרע קודש הוא. ונוסף לזה היה הצנע לכת ונחבא אל הכלים.
ביום ג' לך תרצ"ג, כשנעשה בר מצוה, נערכה סעודה גדולה בעיר טשעבין, ששם היה אז איתן מושבו של כי"ק מרן אדמו"ר זצ"ל הי"ד והשתתפו בו גדולי ישראל, כמו הגאב"ד טשעבין והגאב"ד קרשאנוב, ובי דינא דעיר קרשאנוב ועוד רבנים מהגלילות, וכולם שבחו והודו לשמו בהתפעלות עצומה.

במשך השנים אחר כך נתגלו עוד יותר כישרונותיו ושכלו הבהיר, והתחיל לרשום החידושי תורה שלו, כי היה ספרא רבא בכתב מהודר ונפלא, גם היה מחונן בקול ערב והיה לב טוב ונפש עדינה ואהוב לכל. וכל מכיריו העידו עליו גדולות ונצורות. בשנת תרצ"ו כשלמד בעיר באבוב אצל אחיו הגדול כבוד קדושת מרן אדמו"ר שליט"א, פנה אל כבוד קדושת אביו זצ"ל לטשעבין בשאלתו אם לבא בחליפת מכתבים בחידושי תורה ופלפולים עם גדולי הדור, וכבוד קדושת אביו זצ"ל ענהו בחיבה יתירה אגרת נעימה, ובא אז בחליפת מכתבים עם הגאון האדיר [רבי שמואל פירר] אבד"ק קראוס זצ"ל הי"ד.

כבוד קדושת מרן אדמו"ר שליט"א סיפר לנו שראה בעזבון אחיו הצעיר הי"ד שני קונטרסים אשר פיו יקבנו בשם 'נר למאה' (מא"ה ראשי תיבות 0- משה אהרן הלברשטאם), חלק א, על הוויות דאביי ורבא, בחריפות ובקיאות, וחלק ב, על דרך דרוש על תנ"ך ואגדות הש"ס. ונאבדו בימי מלחמת העולם. בייחוד נתגלו מיטב מידותיו, עומק חכמתו וסוד בינתו ולבו הטהור בימות הזעם, בהיותו יחד עם כבןד קדושת אביו זצ"ל בעיר לבוב, וכמעט שלא זז מפתח ביתו, עד שבא יום המר והנמהר ערב שבת קודש פרשת מסעי ראש חודש אב, שהיה יחד עם כבוד קדושת אביו זצ"ל, ושמע שהרוצחים באים, ועלה בידו להטמין את עצמו אחורי ארגז גדול. אך כשראה שנתפס כבוד קדושת אביו זצ"ל, לא היה יכול להתאפק ויפרוץ ממקום מחבואו להיות יחד עם כבוד קדושת אביו זצ"ל, וככה הלכו יחד בשבי וסבלו יחד, עד שחשכו המאורות ונצחו אראלים את המצוקים ויצאה נשמתו באחד על קידוש השם ביום ד' מנחם אב שנת תש"א לפ"ק, ביער סמוך לעיר לבוב. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ווי להאי שופרא דבלי בארעא, הי"ד ותנצב"ה.

בארזי הלבנון, א: זוכר נשכחות, עמו' קעא-קעב, כתוב:

ואני במסתרים תבכה נפשי על זה הבחור הקדוש הנזכר הרב משה אהרן הי"ד, שנקטף בדמי ימיו בגיל י"ט, כאשר היה כבר מפורסם לגדול בתורה ובעל מחבר ספר בפלפול עצום ורב ובבקיאות נפלא, אשר פיו הקדוש יקבנה 'נר למאה', מטעם שהראשי תיבות משמו 'משה אהרן הלברשטאם' המה 'מאה'. והיה תמים במעשיו ומעורב בדעת עם הבריות, שפל ברך ורצוי לכל אחד. וחוץ מזה היה מנגן מצוין, בקול ערב ונעים, אשר לא נמצא הרבה כמוהו, ואביו אהבו אהבה רבה.

מאוד מאוד צריכים התחזקות בעתים הללו, והעיקר שיהיה לנו לב טהור לעבוד ה' יתברך במסירות נפש ולמאוס את הבלי העולם הזה / רבי יוסף מאיר פולק הי"ד

תמונת הרב יוסף מאיר פולק הי"ד

בעזרת ה' יתברך, אור ליום ה' פרשת לך ת"ש לפ"ק בערענסאס יצ"ו

החיים והשלום ורפואה שלימה וכל טוב סלה לכ"ק אדמו"ר היקר הגאון הקדוש המפורסם חסידא ופרידא בוצינא קדישא מנורה הטהורה אספקלריא המאירה צדיק יסוד עולם בוצינא דנהורא רבן של בני הגולה וכו' וכו' המדריכנו בדרך אלוקים חיים נהירין ליה שבילין דרקיע שליט"א.

אחרי דרישת שלום כ"ק אדמו"ר שליט"א באהבה רבה הנה באתי בביטול והכנעה ובושה, כעבדא קמי מרא, להודיע שבעזרת ה' יתברך החיים והשלום כלנו כה יעזור ה' יתברך לשמוע ולבשר תמיד בשורות טובות, אמן כן יהי רצון. הנה הדאפעשא קבלנו מהאניוד בשבועה העבר עלינו לטובה שכ"ק אדמו"ר שליט"א בא לנכון בשעה טובה ומוצלחת לירושלים עיה"ק, ושמחנו עד לאין לשער משמחת של כ"ק אדמו"ר שליט"א. ואמרתי אז באותו שעה תהילים שה' יתברך ירחם ואשמע איזה בשורה טובה. ובאמצע התהלים אז בא הדאפעשא, והיה לנו שמחה גדולה. כן יעזור ה' יתברך שנשמע תמיד מכ"ק אדמו"ר שליט"א אך טוב וחסד אמן כן יהי רצון.
בעזרת ה' יתברך יש לנו מנין בקר וערב, ומתפללים בהתלהבות ובנחת כמו שמדריכנו כ"ק אדמו"ר שליט"א. ויש כאן הבחור חיים שרגא נ"י, ויש בזה חיזוק גדול לכל הבחורים, כי הוא לומד עמהם בהתמדה רבה, והבחור יוסף נ"י, אחיו של צבי אלימלך מקאשי נ"י, והוא בחור יקר מאד ולומד ומתפלל במסירות נפש. גם הבחור אליעזר נ"י הוא כאן, ולומד גם כן בחשק בעזרת ה'. נם הבחורים משה ונתנאל נ"י מטערניווא, גם המה בחורים טובים בעזרת ה'.
גם יש כאן מטאפלישיין אברהם צבי נ"י, אשר היה ביחד עם כ"ק אדמו"ר שליט"א בנייהייזל. גם הבחור ליפא נ"י נעשה תכשיט בעזרת ה' ולומד בחשק ומתפלל בחיות. ובנו של ר' מיכאל נ"י, מוה"ר צבי נ"י, הוא נעשה עובד ה' במסירות נפש ומתפלל רשפי אש, ומתפלל כאן בוקר וערב, ובא גם בשבת קודש להשלחן ושלוש סעודות ומלוה מלכה. גם גיסו ר' נפתלי צבי נ"י, הוא אברך יקר מאד בעזרת ה'. ויש לנו ברוך ה' שמחה גדולה. השידוך גם לאחותי תחיה יש לה ברוך ה' הנאה גדולה, וה' יתברך יעזור גם להבא. גם שמעלקא נ"י יש לו התקרבות עמנו, ובא בכל עת להתפלל בעת שיש לו פנאי. גם ר' שלום נ"י בא לפעמים להתפלל, ור' משה שמואל נ"י בא גם כן להתפלל בוקר וערב. ור' צבי נ"י נעשה מלמד, ובא עם הילדים להתפלל, ומתחרט מאוד על שלא זכה להתקרב לכ"ק אדמו"ר שליט"א עד עתים הללו. והב' נתנאל נ"י מקאסון היה גם כן כאן עד עכשיו, ואכל אצלי צהרים, ועכשיו הוצרך ליסע לביתו מחמת הלעווינטא ומקווה לבוא בחזרה. גם בנו של ר' דוד ניימן נ"י לומד גם כן כאן. גם ר' משה פראהפיר נ"י בא גם כן בכל פעם אצלינו. ואנו מתפללים על נוסח של כ"ק אדמו"ר שליט"א ובשבת קודש אנו מתפללים גם כן כמו אצל אדמו"ר שליט"א. ואנחנו עומדים להתפלל בשעה שמונה עד שעה אחד עשר בשבת קודש. וגם כל הזמירות אצל השלחן ובשלוש סעודות ומלווה מלכה הכל על נוסח כ"ק אדמו"ר שליט"א. וכל הימים טובים היינו מתפללים על נוסח של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ובנחת. גם נענועין והקפות הכל על נוסח כ"ק אדמו"ר שליט"א. ובעת שהיה האושפיזא של כ"ק אדמו"ר שליט"א, היינו עושים סעודה גדולה מאד, והייתי קורא לפניהם דברי תורה, איזה אגרת מכ"ק אדמו"ר שליט"א. ואנחנו מחזקים עצמינו מעט מהדיבורים שאני זוכר מכ"ק אדמו"ר שליט"א ומהקונטרס, אבל קשה מאד מאד לחזק בעת שאני זוכר את התפלות היקרים והדיבורים היקרים והתורות הנוראים. ממי אזכה עכשיו לשמוע איזה דיבור של אמת, ובפרט בשבת קודש, הזמירות היקרים ובפרט בבשלוש סעודות. ה' יתברך יעזור שאזכה לראות את פני של כ"ק אדמו"ר שליט"א אנפי דשכינתא, ואזכה לשתות בצמא את דבריו הקדושים, היורדים לחדרי בטן, המלהיבים נפשות ישראל לה' יתברך.
וה' יתברך ירחם עלי, כי אין לי עם מה לחזק עצמי רק מה שה' יתברך ריחם עלי וזכיתי להיות ביחד עם כ"ק אדמו"ר שליט"א זה איזה זמן. ומי יתן לי אבר כיונה ולפרוח לירושלים עיר הקודש. ונא לרחם עלי, ולכתוב לי בכל פעם איזה דיבורים של עבודת ה' יתברך והתחזקות, כי באו מים עד נפש, ולכתוב לי מבריאות גופו הקדוש. ה' יתברך ירחם על כ"ק אדמו"ר שליט"א, וישלח לו רפואה שלמה על כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו הקדושים.
גם לכתוב לנו משלום כל אחד ואחד ומהפרנסה, ומי הם ההולכים להתפלל בכל יום ובשבת קודש. ונא לכתוב לנו תיכף ומיד, כי לא ראיתי תמונת יד קדשו זה זמן כביר. ונא לכתוב באריכות הכל באר היטב. ונא להודיענו מה נעשה עם החפצים של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ומהספרים. וגם להודיענו אם היה לכ"ק אדמו"ר שליט"א נסיעה טובה, וכיצד הייתה הקבלת פנים של החברייא, ומה עושה ר' אברהם שיש נ"י, ור' אליהו נ"י, והבחור בנימין נ"י, ור' אייזיק נ"י, וחתנו היקר נ"י, והבחור אברהם חיים נ"י, ושאר התלמידים שיחיו. וגם נא לכתוב איזה דיבורים והתחזקות להבחורים שיחיו.
ונא להתפלל עלי שאזכה לשוב לפני ה' יתברך באמת וה' יתברך ינחנו בדרך אמת, ואזכה להיות מתלמידיו הנאמנים, ולהיות מקושר אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתקשרות אמת בזה ובבא.
וה' יתברך יעזור שיהיה לי הרחבת הדעת דקדושה, ולא יהיה לי רדיפות מהרשעים, ויהיה לי פרנסה בריווח, כי אין לי מהמעמדות של כ"ק אדמו"ר שליט"א כעת. ועיקר שיהיה לי לב טהור לעבוד ה' יתברך במסירות נפש ולמאוס את ההבלי עולם הזה.
גם נא להתפלל על בני ביתי שתחיה ושמה חנה בת דבורה, שיהיה לה רפואה שלמה, כי בעתים הללו היא חלושה מאוד לא עלינו, ה' יתברך ירחם. גם להתפלל על זקנתי מסיגוט שתחיה, שיהיה לה רפואה שלמה בקרוב. ושמה מלכה בת הינדא. יותר אין לחדש.
ונא לשלוח זה הקלף עם השמות הקדושים שהבטיח לי כ"ק אדמו"ר שליט"א, לשלוח וגם התהילים וגם הבעקישע שהבטיח לי כ"ק אדמו"ר שליט"א. ונא ונא לכתוב לי עבודת ה' יתברך, כי יקרים אצלי הדיבורים של כ"ק אדמו"ר שליט"א מכל חללי דעלמא. וזה כל חיי. ואני מקשר עצמי בכל פעם עם כ"ק אדמו"ר שליט"א, כי אין לי שום רבי, רק כ"ק אדמו"ר שליט"א, המדריכנו בדרך אמת. ונא שלא לשכוח אותי, ולהתפלל עלינו בכל המקומות הקדושים, וגם על כל התלמידים היקרים שיחיו.
הנני דורש שלום כ"ק אדמו"ר שליט"א באהבה ובשמחה רבה, כן דברי עבדו ותלמידו השפל והנבזה המצפה לבשורות טובות ולישועה בכל עניינים ולהיות מתלמידיו הנאמנים בזה ובבא ולחסות צל כנפיו הקדושים, והמשתחווה להדום רגליו הקדושים מרחוק.

הק' יוסף מאיר בן בילא.
בני אברהם אלטיר

פורס בשלום לכל החברייא יקירא וחביבא העובדי ה' במסירות נפש שיחיו, ואשריכם מה טוב חלקיכם שזכיתם שכ"ק אדמו"ר שליט"א יבוא אצליכם, ותזכו לשמוע דברי אלוקים חיים אשר השכינה הקדושה מדברת מתוך גרונו. וממש בעת שאני זוכר מכ"ק אדמו"ר שליט"א אני מוכן ומזומן למסור נפשי עבור כ"ק שליט"א. וה' יתברך יעזור שיהא חלקי עמכם, כי אין עכשיו ממי לקבל שום דבר אמת, רק מכ"ק אדמו"ר שליט"א, כי כ"ק אדמו"ר שליט"א אין עושה שום דבר בלי יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וכל מגמתו רק למיקם שכינתא מעפרא, ומוסר נפשו לה' יתברך בכל עת ובכל שעה. וה' יתברך יעזור לי גם כן שאזכה לחסות תחת צל כנפיו הקדושים. ונא להתפלל שאזכה להיות גם עמכם ביחד, כי זה כל חיינו. וה' יתברך בוודאי ירחם עלי ברוב רחמיו וחסדיו שאזכה לבא לירושלים עיה"ק בקרוב. וה' יתברך יעזור שיתגדל ויתקדש שמו של ה' יתברך ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א בקרוב, ונזכה בקרב לגאולה שלמה. וה' יתברך יעזור לכם שיהיה לכם כל טוב.
ונא לכתוב בכל פעם איזה חדשות מכ"ק אדמו"ר שליט"א, ואיזה דיבורים של עבודת ה' יתברך אשר תשמעו מכ"ק אדמו"ר שליט"א, כי מאוד מאוד צריכים התחזקות בעתים הללו. ה' יתברך ירחם.

כן דברי ידיד נפשכם המצפה לבשורות טובות,
הנ"ל.

(בית יוסף להבה, עמו' עט)

רבי יוסף מאיר זי"ע דיבר פעם מענין אהבת חברים, ואמר שצריכים לעבוד על אהבת חברים. וצוה שכשהולכים למקוה שיטבלו טבילה אחת שבזכות זה יזכה לאהבת חברים. וכן במדה אחרת, למשל תפילה או צדקה, יבקשו גם כן על אהבת חברים. ופעם אמר לפנינו מוסר, שאם היינו מצייתים אותו והיינו מבקשים בעשיית המצוות כמו שצוה לנו, היה כבר מוכרח שהיה לנו אהבת חברים.

(זכרון צדיק, סעיף כג)

רבי יוסף מאיר זי"ע אמר לנו בשם רבינו זי"ע בענין הבטחון, כי אם יש לאחד בטחון שהקב"ה יעזרהו, אז הקב"ה עוזרו. אבל אם יש לאחד בטחון ומקבל כסף על ידי הדואר, למעשה הכסף שלחו כבר לפני כמה ימים עוד לפני שהיה לו בטחון, ואיך זה. ואמר רבינו זי"ע, כי בשמים ידעו שהיום יהיה לו בטחון, אז סובבו מן השמים שישלחו לו הכסף באופן שתיכף שיהיה לו בטחון יקבל הכסף.

(זכרון צדיק, סעיף מז)

רבי יוסף מאיר זי"ע דיבר עמנו בענין זריזות, ואמר כשרואים אנשים בערב שבת קודש עם חשיכה, כשכבר מאוחר, רצים במהרה למקוה וכו', יכולים לחשוב שזהו זריזות, שרצים וממהרים עצמם. ואמר רבי יוסף מאיר זי"ע שזה לא זריזות, רק זהו בהלה. זריזות פירושה שתיכף בערב שבת קודש ביום מתחילים כבר לעשות ההכנות שצריכים לעשות לשבת קודש, ובערב שבת קודש עם חשיכה כשבא זמן כניסת שבת כבר מוכנים והולכים לבית המדרש, זהו זריזות.

(זכרון צדיק, סעיף מח)

רבי יוסף מאיר זי"ע אמר לנו שאם רוצים ללמוד, צריכים מקודם לעבוד על שפלות רוח. וכן אומרים בתפילת 'אלוקי נצור' 'ונפשי כעפר לכל תהיה', ואחר כך אומרים 'פתח לבי בתורתך'.

(זכרון צדיק, סעיף מ)

שמעתי מרבי יוסף מאיר זי"ע שאמר בשם רבינו זי"ע לפעמים אם הצדיק רואה שאחד צריך להמתקת הדינים, אז עושה מזה האיש צחוק, ועל ידי הצחוק נמחק. וזה מרומז בהפסוק 'צחוק עשה לי אלקים', על ידי צחוק, 'עשה לי', המתיק לי, בחינת 'אלקים'. אם כן תאמר גם אני אעשה צחוק מחברי, על זה אמר 'כל השומע יצחק לי', מלשון 'והם לא ידעו כי שומע יוסף', לשון הבנה, רק מי שמבין יכול לעשות זאת.

(זכרון צדיק, סעיף נו)


רבי יוסף מאיר ב"ר חיים אברהם פולק (פאללאק) הי"ד, נולד בספינקא בכ"ד באדר ב' תרע"ג (1913) לאביו הרב חיים אברהם פולק (בנו של הרב אביגדור פולק, חתן בעל 'אמרי יוסף' מספינקא) ואימו מרת ביילא, בת רבי שלמה יהודה לאבין, האדמו"ר מקולמייה. בעודו נער, נודע יוסף מאיר, כעילוי ומתמיד בתורה, הלומד כל הלילה עד עלות השחר, בפרישות ובקדושה. הוא היה מרבה להתפלל ועמל לתקן את מידותיו.  בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עבר עם הוריו ועם סבו לברגסאז.

הוא היה תלמידם של ר' מיכל יוזופיף הי"ד, ואחר כך למד בישיבת דודו רבי יצחק אייזיק וויייס הי"ד, בעל ה'חקל יצחק' מספינקא, בעיר סעלש.

בשנת תרצ"ג, לאחר פטירת אביו, ומילא רבי יוסף מאיר את מקומו ברבנות ברגסאז, אך סירב להתמנות לאדמו"ר לפני נישואיו. הוא המשיך להשתלם בדרכי העבודה והיראה, באורחות החסידות, וצעירים רבים למדו ממנו את דרכי התורה והחסידות.

במשך מספר שנים למד רבי יוסף מאיר בברגסאז, 18 שעות ביממה, עם ידידו הרב נפתלי צבי לאבין מזידיטשוב, שהיה אחיין של חותנו ותלמיד מובהק של ה'חקל יצחק' מספינקא'.

רבי יוסף מאיר התחתן עם בתו של האדמו"ר ממאקווא רבי יחיאל חיים לאבין, ממשפחות אדמו"רי זידיטשוב ובעלז, ובחתונתו הוכרז כאדמו"ר. הוא היה מקורב לצדיקי דורו ובהם סבו – רבי אביגדור מסיגעט, דודו – רבי יצחק אייזיק מספינקא, רבי חיים אלעזר שפירא בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש ורבי אהרן מבעלז.

בעקבות קריאת הספר 'השלחן הטהור', הבריח רבי יוסף מאיר את הגבול לרומניה, דבק במחבר הספר, רבי אהרן ראטה, היה לתלמיד מובהק שלו, ולמד ממנו את עיקר תורתו ואת דרכי ההנהגה החסידית, במדרגות נשגבות. רבי יוסף מאיר נודע כצדיק מופלא, שעובד את ה' במסירות נפש. תפילותיו היו עד כלות הנפש, בהתרגשות ובהתלהבות עצומה.

בשנת תרצ"ו גירשה רומניה את הנתינים הזרים, ורבי יוסף מאיר שכנע את רבי אהרן ראטה לעבור מסאטמר לעיר ברגסאז. אף שהיה לו בית מדרש משלו, לא ויתר ר' יוסף מאיר על התפילות אצל רבו, על אף חולשתו ועל אף שהיה גר במרחק חצי שעה מבית מדרשו של רבי אהרן. בשבתות היה מתפלל שחרית בבית מדרשו, ומגיע להתפלל מוסף בבית מדרשו של רבו. אחר כך שב לביתו לסעודת שבת, וחוזר לבית מדרשו של רבו לסעודה שלישית. הוא חזר לביתו להבדיל, ומיהר בחזרה לסעודת מלווה מלכה עם רבו.

בשנת תרצ"ט, כאשר רבי אהרן עלה לארץ ישראל, הוא מינה את רבי יוסף מאיר כראש חבורת 'שומרי אמונים' בעיר ברגסאז, וכתב לו 'ידו כידי, ובכוחו יהיה לפעול ישועות לישראל'. רבי אהרן בירך אותו שיהיה בכוחו לקרב נפשות ישראל לקדושה, והורה לו להשתדל להיות בשמחה תמיד.

רבי יוסף מאיר היה נוסע לשבתות לריכוזי החסידים מחבורת 'שומרי אמונים', וקירב במיוחד את הצעירים. הייתה לו יכולת להשפיע על רחוקים ולהחזירם בתשובה, כשהוא ממלא את ליבם באהבה לבורא עולם.

לאחר עלייתו של רבי אהרן ראטה לארץ, הוא המשיך להתכתב עם רבי יוסף מאיר. מכתביהם פורסמו בספר 'פנקס שומרי אמונים' ובספרים נוספים. רבי אהרן כתב לחסידיו בחו"ל: 'דעו שהנחתי בחו"ל תלמיד כמותי ממש ויותר ממני, הוא רבי יוסף מאיר, אשר מקדש שמו ברבים ומעמיד תלמידים ומלהב נפשות ישראל לאביהם שבשמים, וכולם נכנעים תחתיו, בראותם גודל צדקתו ומסירת נפשו לה', וגודל תמימותו וריינקט שלו [נקיונו], כולם נתקשרו אליו כי הוא תלמיד נאמן ואינו מבקש לגרמיה כלום. לכן מי לה' אלי ומי שנחשב לתלמידי, אני מבקש וגוזר ואומר שתתקשרו עם רבי יוסף מאיר, ובפרט בחורי חמד תיסעו אליו ותרגישו חיות חדש אשר ייפח בקרבכם. וכל הבעלי בתים אשר מחזיקים עצמם לתלמידי בכל ארץ אונגארין, לכולם ציוויתי שיסעו לרבי יוסף מאיר ולהכנע תחתיו, ונחשב אצלי כמו שנוסעים אלי ממש, כי לא הנחתי בחו"ל תלמיד נאמן ומקושר כמותו, אשר מעודו לא החליש דעתי והראה כל מיני מסירת נפש בלי לשער ולספר. ובזה הקב"ה יהא בעזרכם, כל התלמידים מאונגארין, שכולם יסעו לרבי יוסף מאיר. ואם תצייתו לדברי אז תהיו מקושרים בלבבי עד עולם'.

בשנת תש"א התחיל רבי יוסף מאיר ללמוד את הלכות קידוש השם בשלחן ערוך, ודיבר עם חסידיו בעניין זה. רבי יוסף מאיר נעצר יחד עם המוני יהודים שלא היו נתיני הונגריה. אף שיכל לברוח הוא בחר להישאר עם היהודים שנלכדו. לאחר שהתפללו בהשכמה אמר רבי יוסף מאיר 'נקבל על עצמינו איפה שנהיה ואיפה שנעמוד לא נזוז עצמינו חס ושלום מהבורא יתברך שמו לעולם', וקיבל יחד עם בני חבורתו עול מלכות שמים בקריאת 'שמע ישראל' ו'ה' מלך', ולבסוף בירך כל אחד ונתן ברכת פרידה לכל החבורה הקדושה. הלכודים גורשו אל העיר קמניץ-פודולוסק שבאוקראינה, משם שלח הרבי מכתבי חיזוק לחסידיו בברגסאז, וחיזק את אחיו היהודים במחנה. בהמשך, שיקרו הגרמנים ואמרו ליהודים שמובילים אותם בהחזרה להונגריה, אך למעשה הוציאו אותם מחוץ לעיר והורו להם לחפור בורות עמוקים. לאחר שלקחו את כל רכושם ואל מלבושיהם, נרצחו היהודים בבורות, ונקברו בקבר אחים, בד' באלול תש"א.

יחד עם אביה, עלתה אלמנתו חנה לארץ ישראל עם שני ילדיה הקטנים, אברהם אלתר (לימים אדמו"ר מברגסאז בעיר פתח תקווה) וביילא חיה (לימים רעייתו של הרב מנחם מנדל מנדלסון, רבה של קוממיות. אלמנת הרב יוסף מאיר, נישאה, בזיווג שני, עם הרבי ר' אהרן מבעלז.

תולדותיו הובאו בחוברת 'קול אמונים', קובץ לתורה וחסידות דחסידי שומרי אמונים, תשרי תשמ"ה, עמ' 51-53, ובספר 'בית יוסף להבה' (ירושלים, תשע"ח). שמועת משמו הובאו בספר 'קונטרס זכרון צדיק', מאת הרב יצחק אייזיק זעליקאוויטש (ירושלים, תשמ"ד ותשמ"ז).

דווקא בזמננו, כאשר הכפירה והאפיקורסיות מתגברים בכל יום, הוא הזמן היותר נכון להרבות בסיפורי צדיקים, לחיזוק האמונה בה' יתברך ובעבדיו / הרב ראובן חיים אלכסנדר צ'רניחה הי"ד

הרב ראובן חיים אלכסנדר טשארניכע הי"ד

הקדמת המחבר

אמר המסדר ידוע הוא דרך המחברים להקדים אמרים בראש הספרים להודיע מהות הספר ומטרת חפצו בזה לכן אמרתי גם אני להקדים איזה דברים בראש הספר הזה ולתת שבח והודיה לה' יתברך על חסדו שגמל עלי שעזרני עד שיכלתי לבצע מעשי ולהוציא מחשבתי מכח אל הפועל והאמת ניתן לכתוב כי עוד כד הוינא טליא והתבוננתי בסיפורי צדיקים וקדושים שנדפסו יום יום, נתלהב לבי בקרבי לעבודת ה' יתברך עוד יותר מאשר עיינתי בספרי מוסר. ותמיד נפלאתי אחרי כל הנוראות ונפלאות הרבים אשר יסופר מכבוד קדושת זקני מכבוד קדושת האי סבא קדישא מראדאשיץ זי"ע אשר היה מפורסם בכל קצוי ארץ לאיש קודש ונורא. לא נדפס שום ספר ממנו אשר סיפורי נוראות עבודתו הקדושה ומסירת נפשו לעבודת ה' יתברך בכל רגע ורגע בוודאי ילהיבו לבבות בני ישראל לאביהן שבשמים. וגמרתי אז בלבי ברצות ה' חפצי אעשה בכל כוחי לחוק עלי ספר סיפורי נוראות ותורותיו ושיחותיו הקדושים. ויהיה זאת המעט נחמתנו אחרי שבעוונותינו הרבים נאבד הרבה כתב-יד מחידושי תורתו אשר היו מונחים אצל נכדיו הצדיקים הקדושים זי"ע. ואם אמנם רבו המניעות ביותר עד שהוכרחתי להניח העבודה, אבל לא אמרתי נואש, לא שקטתי, ולא שמתי אל לבי לעג השאננים, אנשים המתחכמים בעיניהם הדואגים לטובת אחרים… שהלעיגו עלי ודברו על לבי מה העבודה הזאת לכם, מי צריך לספרים כאלו בימינו אלה ומי יקנה זאת ומי ישים עינו בהן. על זה אענה אני, אדרבה בזמננו זה בעת כי פסו אמונים מבני אדם והכפירה והאפיקורסית מתגברת בכל יום יותר, הוא הזמן היותר נכון להרבות בספרים כאלו, להחזקת אמונה בלבות בני ישראל בה' יתברך ומעבדיו הצדיקים, ועוד ימצאו אנשים בעזר השם אשר יקנו ויביטו בו וימצאו תרופה לנפשותם, וגם האנשים האלו יביטו בו תחת הזמן שמבלים בקריאת העתונים או לדבר לשון הרע על איזה צדיק.

וגם לא שמתי אל לבי, לדברי האנשים המתלבשים עצמם בטלית נאה, ודואגים מאוד על ביטול תורה… ואומרים הלא נכון יותר ללמוד איזה דפים גמרא נמי מלהביט בסיפורי מעשיות כאלו. על זה אענה להם, כבוד התורה גם אצלי יקר הוא מאוד ושווא יהגה חיכם, וסוף סוף מבלים עתים וזמנים כאלו לבטלה בדבר דברי רכילות ודברי פוליטיק, ואז לא יזכירו את עצמם שטוב יותר ללמוד איזה דפים גמרא, וזה הוא פשוט מביטול לזולתם, ומה גם שמצינו בדברי חז"ל שהרבו בגודל שבחן של מעשי צדיקים.

כדאמרינן (כתובות ה.) דרש בר קפרא גדולים מעשי צדיקים יותר תר ממעשי שמים וארץ. ומצינו בהרבה מקומות בדברי חז"ל מעשה רב להביא סייעתא לדבריהם, וידוע הוא שדברים היוצאים מגדר הטבע הוא סיוע עצום לבוא על ידם לאמונה חזקה ואמיתית, כמו שנאמר (שמות יד,לא) 'וירא ישראל את היד הגדולה' כו', ואין שום ספק בזה כי סיפורי צדיקים מעוררים האדם לעבודת ה' יתברך, כמו שמובא בספר שבחי הבעש"ט וזה לשונו, שמעתי מהרב דקהילת פולנאה שהבעש"ט אמר כל מי שמספר בשבחי הצדיקים כאלו עוסק במעשה המרכבה, דצדיקים הן הן מרכבתו של מקום. ובספר לקוטי עצות מהרה"ק מוהר"ן זצ"ל מבארסלאב וזה לשונו, על ידי סיפורי מעשיות מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול לה' יתברך בחשק נמרץ מאוד, וכמה צדיקים גדולים ונוראים מאד ספרו שעיקר התעוררות שלהם לה' יתברך היה על ידי סיפורי מעשיות מצדיקים. עיין שם. ובספר עירין קדישין מביא בשם הרה"ק ר"ר ישראלצי מרוזין זצ"ל (שהיה מורגל להושיע להבאים אליו עם סיפורי צדיקים) וזה לשונו, הצדיקים הראשונים כשהיו צריכין להיטיב היה על ידי תורה ותפלה, כי העולם היה בבחינת גדולות, אבל עכשיו שהעולם הוא בבחינת קטנות לכן כשצריך הצדיק להיטב להעולם אינו רק בסיפורי מעשיות ודברים פשוטים. וזה פירוש הפסוק (שיר השירים ח,ח) 'אחות לנו קטנה', כי 'אחות' נקרא כנסת ישראל, כשישראל הם בבחינת קטנות, 'ושדיים אין לה', היינו חכמה ובינה, 'מה נעשה לאחותינו', במה יכול הצדיק לעשות טובה לכנסת ישראל, רק 'ביום שידובר בה' הצדיק סיפורי מעשיות, בזה עושה טובה לישראל כו'. עיין שם.

ועתה באתי לדבר נגד האנשים הסוברים ומדמים בעצמם שיודעין דרך החסידות בכל פרטותיה ודקדוקיה, מצפצפין ואמרין על עסק אתותא מומתיא דנעשין על ידי צדיקיא, כי מילתא זוטרתא הוא, ואצל פלוני לא היו משגיחין על זה. אבל מאד שגו וטעו בזה, ושכחו (או עושים עצמם כאלו שכחו) כי המנהיג הראשון של בני ישראל, משה רבינו עליו השלום, בשלחו הקדוש ברוך הוא לפדות את בני ישראל ממצרים, אשר היו אז מחוסרי אמנה, הוכרח מתחלה להראות להם אותות ומופתים כדי להשריש האמונה בלבם, כדכתיב (שמות ד,ל) 'ויעש האותות לעיני העם', ואחר כך 'ויאמן העם', באו לאמונה שבזכות זה נגאלו כידוע. וכן בים (שם יד,לא) 'וירא ישראל את היד הגדולה כו' ויאמינו בד' ובמשה עבדו'. וגם בדורות המאוחרים מצינו אליהו הנביא ואלישע תלמידו שהחיה מתים לעיני כל, אף על פי שהיו גדולים בתורה, הוכרחו גם כן להראות אותות ומופתים, כדי להשריש האמונה בלב העם. וכן מצינו ביחזקאל הנביא שהחיה מתים העצמות היבשות, וכן הרבה. הרי אנו רואים דהאותות והמופתים הראו גדולי המנהיגי ישראל המיוחדים בדורם. וכן מצינו בדברי חז"ל (ברכות כ.) אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים איתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא אתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי, בשני דרב יהודה כולי תנויי כו' ואנן קא מתנינן שיתא סדרי משנה כו', ואלו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאנא אתא מיטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן. אמר ליה קמאי הוה קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנו לא מסרינן נפשין אקדושת השם. ובמסכת תענית (כ"א:) אמרינן אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשב שבתא כו', הוה קא חלשה דעתא דאביי משום דאבא אומנא, אמר ליה לא מצית למעבד כעובדיה. ועוד מביא שם בחוני המעגל שהתפלל וירדו גשמים, ואמר כמה פעמים 'לא כך שאלתי', עד ששלח לו שמעון בן שטח 'אלמלא חוני אתה כו' אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו'. וכן מצינו בנחום איש גם זו, ורבי חנינא בן דוסא שהראו אותות ומופתים, ועוד הרבה בדברי חז"ל, הרי אנו רואים להדיא שאפילו אצל התנאים והאמוראים, שכולם כמלאכים ושרפים ואופני הקודש, מכל מקום לא היה מילתא זוטרתא אצלם המופתים וכל השתנות הטבע שהראו חביריהם הקדושים לעיני כל, רק מדברים הגבוהים ורמים ולא הראו כולם מופתים נגלים רק התנאים המיוחדים בדורם.

וכן בדורות האחרונים לא נמסרו הנסים והמופתים נגלים רק להמיוחדים שבדור, כי מרוב חסדי ה' יתברך שתל לנו בכל דור ודור מלאכי אלוקים צדיקים וקדושי עליון, הרי הם רבינו האר"י הקדוש ז"ל, ותלמידיו הקדושים זי"ע, ואחריו רבינו הבעש"ט קדוש ז"ל, ותלמידיו הקדושים זי"ע, שהראו נפלאות לעיני העם למען יאמינו בד' ובעבדיו הצדיקים, ולהורות לבני ישראל את הדרך ילכו בה, כמו שמובא בספר שבחי הבעש"ט, וספר קהל חסידים באריכות מרבינו הבעש"ט זי"ע, אף על פי שתורתו וקדושתו האיר על פני תבל, מכל מקום למען לא ידח ממנו נדח הראה נפלאות והשתנות הטבע, להשריש אמונת השם בלבם אשר היה אז רפוי בידם. ואחר הסתלקותו מלאו אחריו תלמידיו הקדושים והראו נפלאות, אבל היו מעט נגד הנפלאות הרבים שהראה רבם הקדוש, עד התגלות אור קדושת הרבי ר' אלימלך זצ"ל מליזענסק בעולם, אשר הראה גם כן נפלאות הרבה עד אין חקר ומשך לב המון עם לעבודת ה' יתברך כל ימי חיותו. ולאחר הסתלקותו שוב נתמעטו המופתים, עד שנתגלה אור האי סבא קדישא מרן הרבי ישכר בער זצ"ל מראדושיץ בעולם, ונתחדשו המופתים הנגלים אשר נהרו אליו מכל קצוי ארץ לקבל ממנו ברכתו. גם הרבה מאומות העולם אף ממקומות רחוקים פנו אליו בעת צרתם, ונחלצו ממצר, אשר הרבה פעמים נתקדש שם שמים בעולם, ונתגלגלו על ידי טובות הרבה לאחינו בני ישראל יושבי כפרים הדרים בין הפריצים אשר היו שונאי ישראל, וסבלו מהם הרבה ונהפכו הרבה מהם לאוהבי ישראל, כי בעת שפנו אליו בעת צרתם, הוכרחו מתחלה להבטיח לו שלא ירע עוד להיהודים הדרים אצלם מעתה. וגם הרבה המון עם מאחינו בני ישראל שהיו משוקעים בתאוות עולם הזה ואשר זיק היהדות כבר נכבה אצלם, נפח בהם רוח היהדות והחזירן בתשובה בעת פנו אליו לישועה. וגם הרבה משומדים אשר לא הכירו אותם שום איש שנשתמדו רחמנא ליצלן, הוא הקדוש גילה קלונם תיכף בבואם לקבל פני קדשו, והזהיר אותם בגערה שאם לא יחזרו לדת ישראל יעשה מהם גל של עצמות, והוציאם מעומק הקליפות רחמנא ליצלן, ונתגיירו ונעשה בעלי תשובה באמת, כי לא רק החסידים ובעלי מדריגות לבד היה להם מקום אצלו, אלא אפילו המון עם גם כן מצאו מנוח במקום קדשו, להראות כי לא ידח ממנו נדח. עד שפעם אחת שאל אותו תלמידו הקדוש אדמו"ר ה'תפארת שלמה' זצ"ל מראדאמסק, למה לכם המופתים שאתם מראים להמון עם, הלא יותר טוב היה ללמד לאברכים הצמאים לדברי דרך בחסידות. והשיב לו מרן הסבא קדישא, כי הוא נשלח לעולם הזה לפרסם אלקותו יתברך שמו בעולם (מובא בספר עטרת שלמה).

ולא באתי הנה לשבח ולפאר שמו הקדוש, כי מי יתוש כמוני לבא אחרי השמש בצהרים להלל אורה, ומי בדורנו בכלל להעריך גודל עוצם קדושתו, ולהלל את אור שבעת הימים. מי יוכל למלל עוצם עבודתו הקדושה בתמימות, שהתענה הרבה ימים ושבועות מגודל בטחונו החזק בה' יתברך שאם ירצה שישאר בחיים לא יעזבהו, אפילו אם לא יגיד ויספר לשום נברא את גודל לחצו זו דוחק רעב רחמנא ליצלן. ומיום הולדתו עד יום פטירתו לא התנצל לפני שום בן אדם, אף שהגיע כמה פעמים לכלות הנפש, עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו ריחם עליו, שנתן בלבות בני ישראל שירחמו עליו, והם תבעו אותו שייקח מהם בהלוואה כסף להסיר רעבון ביתו. אך באתי לרשום פה המעט מזעיר מה שקבלתי מאנשים נאמנים ששמעו בעצמם מצדיקי קדושי ארץ, שהסתופפו בצל קורת הסבא קדישא מראדושיץ, ועיניהם ראו גודל קדושתו וגודל הנפלאות ונוראות שהפליא לעשות לעיני כל, ולא כסיפורי זמננו שהרבה מהם בדוים וגוזמאות משונות, ולא כן אני, רק רובם ככלום מה ששמעתי וקבלתי ממקורים נאמנים. ויש דברים שנכפלו איזה פעמים, הוא מחמת ששמעתי בכמה אופנים, ומחביבות הדבר הצגתי גם בנוסחא השנייה, והבוחר יבחר. גם אחלה פני הקורא אולי ימצא איזה דבר ששמע או ראה אותו דבר בשם צדיק פלוני, אל יאשים אותי, מחמת ב' טעמים. הא') כמו ששמעתי כתבתי. הב') כי הרבה דברים נמצאו שאמרו איזה צדיקים באופן אחד, והרבה פעמים בין הלומדים שכוונו דעתם לדעת הראשונים. ואם חס ושלום שגיתי באיזה מקומות, ד' הטוב יכפר בעדי, כמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים יט,יג) 'שגיאות מי יבין כו'.

ואני תפלה לאל חי שיהיה כוונתי רצויה ואזכה להיות ממזכי הרבים, וזכות זקני האי סבא קדישא מראדושיץ וכל הצדיקים הקדושים המובאים בספר הזה, יעמד לי שאזכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות לשמה, ולישב באהלה של תורה, ולהיות מעובדי ה' יתברך באמת ובלב טהור בברה"ש מתוך רחבה ונחת, וגם לבני ביתו בבריאות השלימות ונחת, וה' יתברך יעזור לאמי תחיה בבריאות השלימות ונחת מכל יוצאי חלציה יחיו, וגם לכל המתנדבים על הספר, והקונים הספר הזה שיוושעו בכל משאלות לבבם לטובה בבני חיי ומזוני רוויחא ושפע ברכה והצלחה. ונזכה כלנו במהרה לראות בנחמות ציון וירושלים במהרה בימינו אמן.

הצעיר ראובן חיים אלכסנדר בן

  • לאבי הרב החסיד המופלג וכו' מו"ה יוסף יהודה ז"ל (נפטר בימי עלומיו שנת תר"ס א' מנחם אב) בן הר' החסיד הנלהב המופלג בתורה ויראה המפורסם לשם ולתהלה כו' מו"ה ר' יעקב זאב ז"ל מזאלאשיץ אשר היה מפורסם בפי כל 'ר' יעקיל חסיד', וכל יודעיו ומכיריו חורדים לקראת שמו וזכרו וכולם הכירו אותו לחסיד אמיתי. ואף כי עסק במסחר, לא הפריע אותו מעבודתו הקדושה במסירות נפש, בכל מקום בואו, כי היה דרכו לרוב לנסוע לעיר ברעסלא (מדינת פרייסין) אשר היה אז חוק ונימוס שבעיר הנ"ל לא היו רשאים להתפלל בקול רם, רק בחשאי בכל בתי כנסיות, ובאם שמע השוטר או איש אחר עבר על החוק הזה, אזי ענשו כ"ה מרק ולפעמים יותר אשר היה אז סכום גדול. אבל זקני זצ"ל, אף כי שמר עצמו בתחילת תפלתו, מבלי להצטרך לתת כספו לזרים, אבל באמצע תפלתו בהתלהבות עצום מאד בהתחמם לבו בקרבו לעבודתו יתברך שמו, לא יכול בשום אופן לעצור עצמו, עד שנשמע קולו, גם ברחוב, והוכרח בכל פעם היותו בברעסלא לשלם השטראף כ"ה מרק. והיהודים מעיר ברעסלא הכירו אותו והחזיקו אותו לצדיק אמיתי והאמינו בדבריו, וחורדים לשמו ולזכרו וכבדוהו מאד, ועסק תמיד במצות הכנסת כלות עניות, ולהכין נדוניא עבור עניים מכובדים מכיסו, כי היה עשיר גדול, והיה מקורב מאד אצל הרה הקדוש ר' קלמו זצ"ל מניישטאדט והשתעשע עמו תמיד. ואם אספר משבחו אצרך לעשות ספר מיוחד, ואין כאן מקום להאריך. תנצב"ה.
  • לאמי הרבנית הצדקת המשכלת כו' מרת גיטל נעכא תחיה לאורך ימים טובים הי"ד, בת אדמו"ר הרב הצדיק כו' מרן ר' אשר אנשיל [גוטשיל] זצ"ל מלאדז', חתן אדמו"ר הרב הקדוש המפורסם כו' מרן ר' הלל זצ"ל מראדושיץ, בן הגה"ק מרן ר' יצחק זצ"ל אבד"ק ראדושיץ, בן הקדוש עליון הצנע לכת כו' מרן ר' לייזריל זצ"ל נכד הגאון הקדוש רבינו בעהמח"ס פנים מאירות זצ"ל, וחתן רבינו קודש הקדשים רשכבה"ג כו' מרן הרבי ישכר בער זצ"ל מראדאשיץ יע"א.

(נפלאות הסבא קדישא, א, הקדמת המחבר)


הרב ראובן חיים אלכסנדר צ'רניחה (צ'ארניחה / צערניכע / צערניכא) הי"ד מלודז', מצאצאי הרב הקדוש מראדושיץ, נולד בסביבות שנת 1900 להוריו, הרב יוסף יהודה (/ ישראל יוסף) ומרת גיטא נעכא. 

הוא התחתן עם מרת צפורה הי"ד בת האדמו"ר רבי חנוך סעדיה זיכלינסקי הי"ד מסטריקוב (שהיה אדמו"ר בזיכלין ובלודז', נכלא בגטו ורשה ונשלח להשמדה בטרבלינקה, עם רבים מבני משפחתו).

הרב ראובן חיים אלכסנדר עסק בעמל רב בליקוט סיפורים ובכתיבת ספרים אודות תולדות הצדיקים, חייהם ופעליהם הנשגבים. הוא ליקט, ערך והוציא לאור את הספר 'נפלאות הסבא קדישא', א-ב (פיעטרקוב, תרפ"ט ותרצ"ז) על האדמו"ר רבי ישכר בער מראדושיץ. הספר מעוטר בהסכמות גדולי דורו, ובהם: האדמו"ר רבי אליעזר דוד מראדושיץ, האדמו"ר רבי מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצה, רבי חיים אשר [פינקלר] מראדושיץ הי"ד, הרב ישראל יוסף אב"ד ראדושיץ, הרב יחזקאל גאטשאל אב"ד זארנוב (דודו של המחבר), הרב אלימלך יעקב יצחק אב"ד סוכעדנוב, הרב יוסף ברוך גאטשאל, האדמו"ר רבי אשר אנשיל מראדושיץ, האדמו"ר רבי יצחק שמואל אליהו מפיעטרקוב, הרב פנחס לערער מחלם, האדמו"ר רבי עמנואל מפאביאניץ, האדמו"ר רבי שלמה מפרשעדבארז-טאמאשוב, הרב משה אייבשיץ אב"ד סטערציב, הרב מאיר שפירא אב"ד ור"מ פיעטרקוב, הרב שמחה גילערנטער רבד"ק קלימנטוב, הרב משה ליפשיץ אב"ד פריגיל, הרב צבי יחזקאל מיכלזאהן מפלונסק, הרב יעקב הורוויץ חתנו של הצדיק מראדושיץ. כותבי ההסכמות העידו על היותו של המחבר 'רבני מופלג בתורה ויראת שמים, ותיק וחסיד', 'האברך הרב החריף החסיד ירא אלקים נכד להסבא קדישא', 'בנם של קדושים… החסיד העניו', וספרו כולל מעשה צדיקים הגדולים 'להלהיב לבות ישראל לאבינו שבשמים' (רבי יוסף ברוך גאלטשאל) 'בראותם המופתים הנוראים הנעשים ע"י האי סבא קדישא' (ר"מ ליפשיץ מבריגיל) 'וגדולים מעשה צדיקים כי יסופר לדורות הבאים' (הרב מיכלסון הי"ד).

מאמר ממנו יצא לאור ב'הבאר', ב, חלק ב, סי' נז.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה עבר עם רעייתו ובתם לדירה זעירה בגטו לודז', שם נפטר מרעב וממחלות, בשנת תש"ב (ויש שכתבו שנספה בשנת תש"א). רעייתו ובתם, שרה, נרצחו באושוויץ בשנת תש"ד. הי"ד.
נספו גם שני אחיה של הרבנית ציפורה: רבי אפרים מאיר גד זיכלינסקי, הי"ד שהוציא לאור את הספר 'להב אש', ורבי משה נתנאל זיכלינסקי הי"ד מלודז' שכיהן כאדמו"ר בלודז' בחיי אביו והיה חתנו של האדמו"ר רבי אריה לייביש רובין מטומשוב-לודז'.

דרשת בר מצווה מאת הרב יהודה סג"ל רוזנר הי"ד ובנו הרב שמואל חיים סג"ל רוזנר הי"ד

תמונת הרב שמואל חיים רוזנר הי"ד

'ויגד הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק' (בראשית כא,ח).

במדרש תנחומא (פרשת נח, מובא בילקוט אליעזר ערך בר מצוה סי' ד) חד אמר שנגמל מיצר הטוב וחד אמר אמר מיצר הרע. ונראה לי לפרש דיש לדייק בקרא, דמקודם כתיב 'ויגדל הילד' ולא הזכיר שם 'יצחק', ולבסוף נאמר 'ביום הגמל את יצחק'.

ואפשר לפרש על דרך שפירשתי דברי חכמינו ז"ל (ב"ק צז:) איזהו מטבע של אברהם אבינו עליו השלום זקן וזקנה מצד זה, ובחור ובתולה מצד זה. כי כל זמני האדם יש בהם מעלה וחסרון. בילדותו יש לו כח לעבוד את ד', אבל לעומת זה יצרו מתגבר עליו, וגם אינו כל כך בהשגה כמו בזקנותו. ולעומת זה, בזקנותו שיש לו השנה ותבונה, אבל כח הילדות אין לו. אבל אברהם אבינו עליו השלום לימד דעת את בני דורו. שבילדותו יהיה לו השגת זקנותו, ובזקנותו יתגבה לעבודת ד' כארי כאלו היה כח ילדותו בו, כי קווי ד' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. וזה 'זקן וזקנה מצד זה', אם כי מצד אחד זקנה כבר קופצת על האדם, עם כל זה מאידך גיסא, יהיה כמו בחור. וכן להיפך, אם הוא בחור מצד זה יהיה כזקן מצד השני. ויובן הכתוב 'ויגדל הילד ויגמל', כי גם כשגדל היה בו מעלת הילד, שהוא בלא חטא, היותו בר פטור. ומסיים המקרא 'ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק', כי ביום הגמל, שהיה עדיין רך בשנים, עם כל זה היה ראוי לשמו המיוחד 'יצחק'.

אכן יובן עוד ונפרש דברי המדרש הנ"ל על פי הנאמר במקרא בקהלת (א,ג) 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש', ודרשו חכמינו ז"ל (שבת ל:) 'תחת השמש' אין לו יתרון, קודם השמש יש לו. ועיין שם בפירוש רש"י ז"ל. ולכאורה מה בעי להורות בזה. וכי צריך לאשמעינן שאם יעמול במילי דשמיא שיש לו יתרון, הלא כל התורה למדה לנו את זאת, 'ולעבדו בכל לבבכם' וגו'. אכן, האדם בימיו כשעולה ממדרגה למדרגה בהשגתו יראה שבהיותו תינוק היה יקר בעיניו משחקי תנוקת, והיה אצלו כמוצא שלל רב. וכשגדל קצת, רואה שתינוק היה מקודם, ושלא היה שווה כלום כל מה שיקר היה אז בעיניו. ואז מדמה בנפשו כי מה שכעת יקר אצלו, הוא דבר חשוב. ואחר כך רואה כי גם אז לא היה עוד בדעה שלימה, וכן מוסיף והולך. ומזה ישפוט ויראה כי גם בהיותו גדול, ולפי דעתו הוא דבר השווה באמת, גם כן כחלום יעוף, ו'התעיף עיניך בו ואיננו' (משלי כג,ה). ובכן יתבונן ויראה לעשות דבר המתקיים לנפשו במילי דשמיא. וזה 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש', במה שעבר ובמה שהוא הוה ובמה שיהיה, רואה כי אין לו יתרון. אבל אך ורק אם אין מתבונן בזה לעלות אל המעלה שלמעלה וקודם מן השמש. כי אם ילמוד בדבר ויראה כי אינו דומה שמיעה לראייה שבעיניו יראה שאין לו יתרון מזה, ועל ידי כך יתבונן וילמוד להשיג למעלה וקודם מן השמש, אז לא היו בחנם כל טרחותיו.

והנה ההתבוננות הזה צריך להאדם טרם שהשיג עצמיות הטוב בדרכי ד' ותורה ועבודה, או יתבונן מדרכיו שבעולם כי צריך לו לכנס אל מעשה המתקיים בעולם הבא. אכן מי שדעתו נשגבה, הלא יש לו השתוקקות עצמי אל הטוב והישר, על דרך שמספרים בשם האחים הקדושים הר"ר אלימלך והר"ר זישא זצוקללה"ה זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל, אשר בהיותם בדרך ולנו אצל נכרי, כי לא היה שם בר ישראל, והנכרי קם ממיטתו בחצות הלילה והיה כורע ומשתחווה לאלילים. אמר אחד מן האחים לאחיו: רואה אתה מה שזה עושה, השיב לו לפרש מה שאמר לו יעקב אבינו עליו השלום 'עם לבן גרתי' (בראשית לב,ה), ופירש רש"י ז"ל: ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים. ולכאורה הוא שפת יתר, דכיוון ששמר התרי"ג מצות, בוודאי לא למד ממעשיו הרעים. אבל הפירוש הוא, כי לא היה צריך יעקב אבינו עליו השלום ליטול לו מוסר ממה שראה התלהבות והשתדלות לבן לענייניו, שיהיה הוא משתדל כן לטובה, כי מעצמו נתעורר והשתדל אל הטוב. לכן נאמר במקרא ומדרש הנ"ל, כי אם ששאר בני אדם יכולים וצריכים ללמוד מהשתדלות עניינים בעולם הזה להשתדל ככה ועוד יותר במילי דשמיא, אבל יצחק אבינו עליו השלום לא היה צריך לכך גם בנעוריו. וזה 'ויגדל הילד ויגמל' ממה שהיה מהילדות וממה שהיה אפשר ללמוד מילדותו. 'ויעש אברהם משתה גדול', שמחה גדולה היה לו 'ביום הגמל את יצחק', כי בעת הגמל, היה כבר 'יצחק', ולא ילד, ולא הוצרך ללמוד מנעורותיו ומהשתדלות דברים היקרים בעיני ילד.

ויובן המדרש חד אמר שנגמל מהיצר הטוב, כי לא הוצרך ללמוד עצת יצר הטוב, מה שיש ללמוד מימי הילדות על דרך הנ"ל. וחד אמר מיצר הרע, כי היצר הרע בטל לגמרי אצלו, כי תורה תבלין ליצר הרע.

ובני הרב הגאון מו"ה שמואל חיים נ"י [הי"ד] [ביאר] בפשטות, 'חד אמר שנגמל מיצר הטוב', על דרך שאמרו חכמינו ז"ל (קדושין לא. ב"ק לח. פז.) גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה. ופירשו התוספות כי מי שהוא מצוה ועושה, מתגבר עליו היצר הרע יתר למנעו, על כן כשהגדיל נגמל מיצר הטוב שהיה לו טרם שנעשה גדול, ונעשה מצוה ועושה. 'וחד אמר מיצר הרע', על דרך שנאמר בשם הגר"א ז"ל, מובא ב'עליות אליהו', שבעת שראו הקהל שצריך לעשות את הגר"א ז"ל בדיחי דעתא, בקשו את בעל 'אוהל יעקב' שיכנס אצלו. פעם אמר לו הבעל 'אוהל יעקב' להגר"א ז"ל: רבי, אעשה חילופין עם הרבי, אני נותן יצר הטוב שלי, בעד היצר הרע של הרבי. ושאל אותו הגר"א ז"ל: מה כוונתך בזה. השיב לו: רבי, היות ואני הולך לישן בשעה עשר או אחד עשר בלילה, ובאשמורת הבוקר בא היצר הטוב לעוררני לקום ללמוד קודם התפלה ולהתפלל כראוי, ובא היצר הרע וטוען 'הלא צריך לישן עוד קצת כדי בריאותך', והיצר הטוב טוען כנגדו, ועד שמתווכחים זה עם זה, אני שומע להיצר הטוב וקם לערך בשעה ארבע או ארבע וחצי, באופן שקמתי שעה או שתיים קודם עלות השמש ושמעתי להיצר הטוב. והרבי שוכב לערך שעה או חצי קודם חצות הלילה, ובבוא החצות מעורר היצר הטוב לקום לתיקון חצות וללמוד עד אור היום, בא היצר הרע וטוען 'הלא צריך להינפש קצת, כדי שיהיו החושים כראוי'. וראה הרבי כי טענתו אמת, ושוהה עוד קצת, וקם כחצי שעה לאחר חצות באופן ששמע לעצת היצר הרע, וקם כחצות הלילה ושכב סמוך לחצות. השיב לו הגר"א ז"ל שאפשר לפרש בזה מאמר חכמינו ז"ל (סוכה נב.) כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. כי מעלת היצר הרע גם כן גדול, ומובן שנגמל מיצר הרע הקדום, כי גם יצר הרע שלו נגדל במעלה.

(אמרי יהודה על התורה, תניינא, עמו' נא-נג)


הרב שמואל חיים סג"ל רוזנר, נולד בשנת תר"ע להוריו, הגאון הרב יהודה סג"ל רוזנר (אב"ד סקלהיד (סעקעליהיד / סאקקאי-היד) ומחבר ספרי 'אמרי יהודה') ורעייתו שרה, בת הרב הגאון משה יונגרייז (אב"ד קאשוי).

הרב שמואל חיים התחתנן בזיווג ראשון עם מרת זיסל בת הרב שלמה זלמן ליכטנשטיין הי"ד מבאטלאן. בניסן תרצ"ג הוא התחתן בזיווג שני עם בת מרת צפורה בת דודו, הרב הגאון ר' אשר אנשיל יונגרייז אב"ד מעזא-קיוויאשד.

הרב נודע כחריף עצום ופרסם חידושי תורה ב'לקט ששנ"ה', שנה ד' גליון ד', סוף סי' ל"ו. בספר שו"ת 'אמרי יהודה' ב, מהדורת ניו יורק תשנ"ו, סי' כא-כב, הובאו תשובות מאת בן המחבר, הרב שמואל חיים רוזנר (על השגות שכתב הרב נפתלי מנחם וואלדמאנן על דברי המחבר).

הרב שמואל חיים כיהן כרב צעיר בסקלהיד וסייע לאביו בענייני הרבנות ובניהול הישיבה המקומית. הוא גם מסר שיעורים בישיבה, סייע לאביו בטיפול בכל בעיות השעה, וכיהן בפוסק הלכה ומורה צדק במשחטת העופות בסקלהיד. יחד עם אביו חתם הרב שמואל חיים על כרוז לעזרת חבורת המשניות בסקלהיד במפקד הקהילות תש"ד מופיע הרב שמואל חיים כאב"ד סקלהיד. בהקדמת ספר 'אמרי יהודה' על סוגיות הש"ס, חלק א, כתב הרב יהודה סג"ל רוזנר תודה לכל התומכים והמסייעים לו ולתלמידיו, תודה לרעייתו הצדקת 'אשר תמיד ראתה בעין פקיחה למלאות מחסורי התלמידים', וכן תודה 'לבני היקר מוהר"ר שמואל חיים ני' המסייע לי בלימוד והשגחת התלמידים. זכות הרבים יעמוד לעד למחסה ולמגן לכלם ותיה' צדקתם עומדת לעד'.

באמצע חודש אייר תש"ד נשלחו הרב, משפחתו וקהילתו לגטו גרוסוורדיין, ושהו שם כשבועיים בתנאים תת-אנושיים. בתחילת סיון הם גורשו ברכבות משא לאושוויץ, והגיעו לשם בערב חג שבועות תש"ד. הרב שמואל חיים נהרג עקה"ש באושוויץ, ביחד עם רעייתו חמשת ילדיהם, וביחד עם אביו, ועם רבים מבני קהילתם, ביום הראשון של חג השבועות תש"ד. הי"ד.

ביאור הדמיון בין צדיקים השמחים בייסורים, ובין צאת השמש בגבורתו / הרב אברהם יהושע העשל הלוי גוסטמן הי"ד

תמונת רבי אברהם יהושע השל גוטסמן הי"ד

מהרב הצדיק ר' אברהם יהושיע העשל מדראביטש שליט"א [הי"ד] 'וישב יעקב' בפירוש רש"י ז"ל ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף. פירוש על פי מה דאיתא בגמרא השמחין ביסורים עליהם הכתוב אומר 'בצאת השמש בגבורתו', והוא מקושי הבנה האיך הם הסמוכות זו לזו,

אך הפירוש הוא על פי מה דאיתא בגמרא, דבכל יום מכים את החמה שתצא לזרוח בעולם, לפי שהחמה אינה רוצה לזרוח מחמת העובדים ומשתחווים להשמש, עד שמוכרחין להכות אותה. ואף על פי כן בעת הזריחה כתיב 'ישיש כגיבור לרוץ אורח'. וכמו כן אנו רואים שיש צדיקים שאינם רוצים היסורים שתבוא עליהם, וכדאיתא בגמרא 'לא הן ולא שכרן', ואף על פי כן אחר כך כשבאין עליהם היסורים, הם שמחים בהם, לפי שהמה ממרקים עוונותם ועתידים על ידי היסורים לעולם הבא. ועל כן שפיר אומר עליהם הכתוב, לפי שהם שמחים ביסורים אף על פי שמתחילה לא רצו בהם, והיא 'כצאת השמש בגבורתו'.

וכמו כן היה יעקב אבינו במדרגה שהיה שמח ביסורים שבאו עליו. וזהו ביקש יעקב לישב בשלווה עם היסורים, עד שקפץ עליו רוגזו של יוסף ואז לא שמח בהם, לפי שהקב"ה אמר לו שאם ימות אחד מבניו זה יהיה סימן בידו אם יראה פני גהינם. אם כן עכשיו שמת יוסף וירד אבל שאולה, למה לו יסורים הללו והיה מצטער עליהם. ודברי פי חכם חן.

(רמיזי תורה ותלמודת זאב, מונקאטש תרע"ד, דף יא עמו' א)


רבי אברהם יהושע השל הלוי גוסטמן [גאטטעסמאן] הי"ד, נולד בלשקוביץ בשנת תרמ"ח (1888) לאימו חיה מירל (ב"ר ישראל רחל'ס אשכנזי מזינקוב, נכדת הרבי מאפטא ומברדיטשב) ולאביו רבי נפתלי משולם פייביש גוסטמן מאולשקביץ, האדמו"ר מסניאטין (משושלת רבי משולם פייבוש הלר מזאבריז' בעל ה'יושר דברי אמת'). משפחת הרבי התייחסה גם לרבי מאיר מפרמישלאן, לרבי ר' ברוך ממז'בוז' ולבעל שם טוב.

בשנת תרס"ו נשא לאשה את מרת שפרה, נכדתו של רבי שלום יולס מסטרי.

רבי אברהם יהושע השל למד אצל גדולי תורה וחסידות בגליציה, היה גדול בתורה והוסמך להוראה על ידי רבי אריה ליב הלוי הורוביץ אב"ד סטניסלב, מחבר שו"ת 'הרי בשמים'. היה אדמו"ר בסטניסלבוב ובדרוהביטש, פלך לבוב (אוקראינה, במזרח גליציה ההיסטורית).

באתר בית המכירות ווינרס מופיעה גלויה שכתב למשפחה של חסידיו בארנגטינה, באלול תרצ"ט (1939), כשבוע לפני שגרמניה הנאצית פלשה לפולין והחלה מלחמת העולם השנייה באירופה. הרבי מזכיר את זכות אבותיו הקדושים ומתאר בגלויה את מצוקתו הקשה בפולין. הרבי  מבקש ממקבלי הגלויה שיסייעו בידו וישלחו לי דמי 'פדיון', ושולח להם ברכות לכתיבה וחתימה טובה, לפרנסה טובה ולהצלחה.

רבי אברהם יהושע השל נספה בשואה עם כל בני משפחתו ועם בני עדתו בעיר דרוהוביטש  בחשון תש"ג (1942).

דרשות לימי הסליחות ולראש השנה, תרפ"ו-תרפ"ז / רבי יצחק הורוביץ הי"ד מסטיטשין

תמונת רבי יצחק הורוביץ הי"ד

לפרשת נצבים – לשבת קודם הסליחות תרפ"ז, מהרב הקדוש רבי יצחק מסטיטשין זי"ע

בפסוק 'כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום' וגו', יש לרמז למה שקורין זאת קודם ראש השנה שבו ניתן לנו מצות תקיעת שופר, דאיתא בכתבי האריז"ל שעל ידי מצות תקיעת שופר נמשך רחמים לישראל על כל השנה. ויש לרמז זאת בפסוק הזה, כי ג' תיבות אלו בלי אות ה' הפעולה רק 'כי מצוה זאת', עם הכולל, גימטרייה 'שופר', וזהו 'אשר אנכי מצוך היום', כי תיבת 'היום', מרמז על ראש השנה כידוע. וזהו 'כי המצוה הזאת', היינו מצות תקיעת שופר, 'אשר אנכי מצוך היום', שזהו ראש השנה כנ"ל, והבאתי בשם האריז"ל שעל ידי מצות תקיעת שופר נמשכין רחמים, ובא הרמז לזה כי ג' תיבות אלו 'אנכי מצוך היום', גימטרייה 'רחמים'.

וזהו דכתיב אחריו 'לא נפלאת הוא ממך' וגו' 'לא בשמים הוא לאמור מי יעלה לנו השמימה' וגו' 'כי קרוב אליך מאד הדבר בפיך ובלבבך לעשותו', היינו שהתורה מרמזת לנו כי איתא בכתבי האריז"ל לכוון בתקיעת שופר, ונרשם בסידור האריז"ל, על ד' תיבות אלו 'תקיעה שברים תרועה תקיעה', 'אברהם יצחק יעקב דוד', שהמה בדי אותיות הוי'ה ברוך הוא.

על כן מרמז לנו התורה בזה, כי שמא יאמרו אנשים מעם בני ישראל אשר לא ידעו לכוון כוונת האריז"ל בתקיעת שופר, כי המצוה הזאת רחוקה היא מהם, ויש בה סודות וכוונות, ואין יכולת בידם לקיים מצות תקיעת שופר. על כן מרמז לנו התורה הקדושה, שאם יתעוררו בתשובה שלימה בלב שלם ונשבר בתקיעת שופר, כמו שאיתא ברמביים ז"ל הטעם על תקיעת שופר 'עורו ישנים משינתכם', היינו שעם בני ישראל יתעורר לבם בתקיעת שופר בתשובה שלימה בלב שלם, אז אפילו לא ידעו שום כוונות ושום סודות מכתבי האריז"ל, יקיימו גם כן המצווה בשלימות, כי זהו עיקר מצוותו לשוב בתשובה שלימה. וזה 'לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא' ו'לא בשמים הוא לאמור מי יעלה לנו השמימה', היינו שזה קאי על מצות תקיעת שופר, כמו שביארנו.

וזה הרמז בד' תיבות אלו, 'מי יעלה לנו השמימה', שסופי תיבות מן ד' תיבות אלו הוא שם הוי'ה ברוך הוא וברוך שמו. וד' תיבות אלו 'מי יעלה לנו השמימה', עם הכולל, גימטרייה 'אברהם יצחק יעקב דוד', שזה רומז על כוונות דתקיעת שופר.

וזה דכתיב אחריו 'ולא מעבר לים הוא', כי ידוע שעל ידי תקיעת שופר נמשך רחמים מעולם הבינה, כי השופר מרמז על עולם הבינה, כי כתיב בתורה 'במשוך היובל המה יעלו בהר', ותרגום אונקלוס 'כד שמע קול שופרא', הרי דשופר נרמז בתיבת 'יובל', ועולם הבינה נקרא 'עלמא דיובל, עלמא דחירות', ובא הרמז אצלינו כי שני תיבות אלו 'עבר לים', גימטרייה שנ"ב, שהוא נוטריקון 'נ' שערי בינה', ותיבת 'ים' גימטרייה נ', שגם כן רומז על נ' שערי בינה.

וזהו דכתיב אחריו 'כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו', היינו כנ"ל שהתורה מרמז לנו דאפילו לא ידעו לכוון הכוונות בתקיעת שופר, לא יאמרו עם בני ישראל שמצות תקיעת שופר רחוקה היא מהם, רק 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו', היינו אפילו לא תכוון שום כוונה מכוונת הנ"ל, רק לתקוע בפה ולכוון בלב שלם בתשובה שלמה. וזה הפירוש 'בפיך ובלבבך לעשותו'. וזה הרמז בג' תיבות אלו 'קרוב אליך הדבר', גימטרייה' 'שפר'.

ואיתא בכתבי האריז"ל לכווין בתקיעת שופר להמשיך הי"ג מדות של רחמים, ואיתא בספר קרנים מהר"ש מאסטראפאלי שהי"ג מידות נקראין 'י"ג תקונא דיקנא קדישא', ושם הוא תתע"ו נימין, שזהו מקור הרחמים, כמו שרמז הר"ש על 'משגב לעתות בצרה', היינו שבעת שצריך להושיע בעת צרה ולהמתיק הדינים לרחמים, אזי יומשך השפעת הרחמים מהי"ג מדות של רחמים, ששם יש תתע"ו נימין, וזה 'משגב לעתות בצרה', וידוע שע"י תקיעת שופר נמתק ה' גבורות דמנצפ"ך, שהם אחוזים בה' אותיות דשם 'אלקים' ונמשכין החסדים. ובא הרמז בפסוק הנ"ל בתיבת 'הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו', גימטרייה תתע"ו עם ה' פעמים 'חסד', הכל לרמז שעל ידי מצות תקיעת שופר, שעם בני ישראל תוקעין בראש השנה יומתקו הדינים, ויומשך רחמים וחסדים על כל השנה, לנו ולכל ישראל, אמן.

(קונטרס דברי חכמים – אלול, ימים נוראים, סוכות, עמו' יב)

לראש השנה תרפ"ו, מהרב הקדוש רבי יצחק מסטיטשין זי"ע

איתא במדרש שבזכות עקידת יצחק דכתיב גביה 'ואני והנער נלכה עד כה', זכו לברכת כהנים, דכתיב גביה 'כה תברכו את בני ישראל'.

נראה לבאר הענין דאיתא בזוהר הקדוש ועל דא בברכתא דקא בירך כהנא ית עמא איצטריך לזקפא ימינא על שמאלא. עד כאן לשונו. הרי מבואר בזוהר הקדוש דעניין ברכת כהנים הוא על כוונה זו להגביר ימינא על שמאלא, היינו להגביר מדת החסד על מדת הגבורה. וגם איתא בספרי יראים דכוונת העקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו הייתה גם כן על כוונה זו, כיון שיצחק אבינו הוא מדת גבורה כידוע, ואברהם אבינו הוא מדת החסד, ובכוונה זו עקד אברהם אבינו את יצחק בנו, כדי לעקוד את בחינת הגבורה של יצחק בנו, ולהגביר עליו מדתו שהוא מדת החסד, כדי שלא ישלטו הדינים והגבורות על זרעו של יצחק עליו השלום. כן איתא בספרי יראים.

וכן הכוונה דמצות עשה של תקיעת שופר בראש השנה הוא גם כן להמתיק הדינים והגבורות מעל בני ישראל ולהגביר מדת החסד, כידוע מכתבי האריז"ל. וזה פירוש המדרש הנ"ל, שבזכות עקידת יצחק זכו ישראל לברכת כהנים, מפני שהוא עניין אחד, היינו להגביר מדת החסד על מדת הגבורה.

והרמז לזה בברכה ראשונה של ברכת כהנים, היינו 'יברכך ד' וישמרך', שני תיבות אלו בגימטרייה 'חסד' עם 'עקדת יצחק', וכן נמי הברכה שנייה, שהוא 'יאר ד' פניו אליך ויחנך', הוא גם כן רומז על עקידת יצחק, דתקיעת שופר הוא לזיכרון אילו של יצחק. ואיתא בכתבי האריז"ל לכוון בתקיעת שופר להמשיך רחמים מהארת פנים העליון, כמו דכתיב 'אשרי העם יודעי תרועה די' באור פניך יהלכון', שהיא הארת פנים עליון, וזה 'יאר ד' פניו אליך', היינו להמשיך הארת פנים שהוא עצם הכוונה של תקיעת שופר, שהוא לזיכרון אילו של יצחק, כי ברכת כהנים הוא בזכות עקידת יצחק כנ"ל.
וידוע מכתבי האריז"ל שצריך לכוון בתקיעת שופר להמתיק הדינים דשם 'אלקים', היינו כי תיבת 'שופר', ב' אותיות 'פו' מן 'שופר' גימטרייה 'אלקים' פשוט, ואות ר' מן 'שופר', גימטרייה 'אלקים' בריבוע, שהוא רמז על תוקף הדינים. ואות ש' מן 'שופר', גימטרייה 'אלקים' במילוי יודין, שהוא גימטרייה 'ברחמים', ובזה נמתקין הדינים דשם 'אלקים'. וזה מרומז גם כן בברכת כהנים בפסוק הזה, כי ג' תיבות אלו 'פניו אליך ויחניך', גימטרייה 'אלקים' במילוי יודין עם הכולל.

ופסוק השלישי הוא 'ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום', הוא גם כן בזכות עקידת יצחק, כמו שאיתא בילקוט שאחר העקידה אמר אברהם אבינו לפני הקב"ה עכשיו אפרש לפניך שיחתי, אתמול אמרת 'כי ביצחק יקרא לך זרע', ושוב אמרת 'והעלהו שם לעולה', ושוב אמרת 'אל תשלח ידך אל הנער', והיה לי מה להשיב לך, ולא השבתי לך כלום. כך כשיבואו בני לידי עבירות, ולא יהיה להם מה להשיב, זכור להם אותה השעה, ושא להם פנים, שנאמר 'ישא ד' פניו אליך' וכו'. הרי מפורש שהברכה הזאת 'ישא די פניו אליך', הוא בזכות עקידת יצחק.

וידוע שצריך לכוון בתקיעת שופר להמתיק הדינים דשם 'אלקים' ולהפכו לרחמים, שהוא רומז בשם הוי'ה ברוך הוא וברוך שמו, כמאמר הכתוב 'עלה אלקים בתרועה ד' בקול שופר', היינו שכוונה של תקיעת שופר הוא להפך מדת הדין דשם 'אלקים', לשם הוי'ה בברוך הוא וברוך שמו, שהוא רחמים. כן רמז בכתבי האריזייל. והכל מרומז בפסוק הזה כי תיבת 'ישא' נוטריקון 'איילו של יצחק', ותיבות 'ישא ד' פניו אליך וישם', גימטרייה 'עלה אלקים בתרועה ד", וג' תיבות אלו, 'וישם לך שלום', גימטרייה 'עקדת יצחק', ונרמז בזה הפסוק סוד כוונת תקיעת שופר, שהוא לזיכרון אילו של יצחק.

ואיתא בילקוט ובמדרש, שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו, עקד מיכאל לגבריאל, ומזל אריה שבמרכבה עקד את שור שבמרכבה, ומזל צדק עקד את מזל מאדים. והיינו כמו שביארנו לעיל, שהכוונה של העקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו, הייתה כדי להגביר את מדת החסד על מדת הגבורה. וכן נמי הנהו ג' בחינות, דאיתא במדרש מיכאל, אריה וצדק, שעקדו לגבריאל, ושור, ומאדים, היינו עצם הכוונה של עקידת יצחק, היינו להגביר מדת החסד על מדת הגבורה. וכן נמי הנהו ג', מיכאל, ואריה וצדק, שעקדו לגבריאל שור ומאדים, היינו נמי על כוונה זו להגביר מדת החסד על מדת הגבורה, משום דהנהו ג', היינו מיכאל, אריה וצדק רומזים על מדת החסד, וגבריאל, ושור, ומאדים, רומזים על מדת הגבורה, ועקד מדת החסד את מדת הגבורה.

ויש לרמז זאת בימים הקדושים האלו היינו ראש השנה , יום הכיפורים וחג הסוכות, ושמיני עצרת. היינו בראש השנה כתיב 'אשרי העם יודעי תרועה', כי תיבת 'אשרי' גימטרייה 'מיכאל אריה צדק', וב' תיבות 'יודעי תרועה' (עם הכולל) גימטרייה 'עקדת יצחק'.

וכן נמי יש לרמז ביום הכיפורים, דניתן לנו למחילה ולסליחה ולכפרה, דהוא נמי בזכות עקידת יצחק, כמו דאיתא במדרש ביום הכיפורים נעקד יצחק, היינו שבזכות העקידה, שהוא על כוונה זו להגביר מדת החסד על מדת הגבורה, ובא הרמז שגימטריית תיבות אלו 'מחילה סליחה כפרה', גימטרייה גם כן 'מיכאל, אריה, צדק'.

וכן בחג הסוכות נמתקין הדינים, כיון שהוא גם כן בזכותו של יצחק אבינו, כמו דאיתא במדרש 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה', מלמד שעשה שם הקב"ה סוכה והתפלל בתוכה. ויש לרמז שהוא גם כן על כוונה זו, להגביר מדת החסד על מדת הגבורה. כמו דאיתא במדרש על הפסוק 'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני', וזה לשונו: 'וימינו תחבקני', בחג הסוכות. ובא הרמז כי ב' תיבות 'בחג הסוכות' (עם הכולל) גימטרייה גם כן 'מיכאל אריה צדק'.

וכן שמיני עצרת שאנו מברכים ברכת הגשמים, הוא גם כן על כוונה זו, להמשיך בחינת 'חסד' על בחינת 'גבורה', כי ברכת הגשם הוא רומז על ב' בחינות 'חסד' ו'גבורה', כי מקור הגשמים הוא בחינת 'גבורה', כמו דאיתא 'מאימתי מזכירין גבורות גשמים', ואחר כך כשיורדין להארץ, הם רומזים על בחינת החסד, כי הוא נקרא 'טיפת החסד'. וזה יש לרמז כי בשמיני עצרת, שהוא גמר של הימים הקדושים, נמתקין הגבורות ונכללו בחסדים. והרמז לזה כי תיבת 'גשם', נוטריון 'גבריאל שור מאדים', ותיבת 'עצרת', גימטרייה 'אברהם מיכאל אריה צדק עם הכולל הכל לרמז כי בימים הקדושים הללו יתעורר לנו זכות עקידת יצחק, ונמשך לנו בזכותו רחמים וחסדים טובים על כל השנה, לנו ולכל ישראל אמן.

(קונטרס דברי חכמים – אלול, ימים נוראים, סוכות, עמו' כח)


רבי יצחק (ר' איציקל) הורוביץ הי"ד, האדמו"ר הזקן מסטיטשין, נולד בשנת תרכ"ב לאביו, רבי משה מראזוואדוב (בנו של רבי אליעזר מדזיקוב, בנו של רבי נפתלי צבי מרופשיץ) ולאימו מרת אלטא (בת האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל ה'ייטב לב').

רבי יצחק נשא לאשה את מרת  בת רבי מנחם מנדל מזידיטשוב (חתנו של רבי אברהם חיים ממיקאליוב, חתנו של הרב הקדוש רבי מאיר מפרימישלאן) בנו של יצחק אייזיק מזידיטשוב. לאחר שאשתו נפטרה בצעירותה, התחתן רבי יצחק הורביץ, בזיווג שני, עם בתו של הרב יואל הירשפלד.

עוד בחיי אביו, החל לנהוג אדמו"רות. בשנת תרנ"ד, לאחר פטירת אביו, מילא את מקומו גם כאב"ד סטיטשין, והיה אדמו"ר לאלפי חסידים במשך כחמישים שנה.

במלחמת העולם הראשונה עבר לעיר וינה, ואחר כך לעיר טרנוב. במשך שבע שנים, בשנים תרע"ח- תרפ"ה (1918-1925) התבודד בחדרו ועסק בתורה, בלא לצאת מחדרו ובלא לקבל קהל. בחג השבועות תרפ"ה, יצא, ונסע לריישא, למחותנו רבי יהושע שפירא אב”ד ריבאטיץ, בעל ה'קרן ישועה', ושב להנהיג את חסידיו.

רבי יצחק התפרסם כחריף ושנון, כבעל חוש מוזיקאלי וכפועל ישועות. רבים באו להתברך ממנו בזרע של קיימא ולשמוע את תפילתו וזמירותיו בנוסח רוזבדוב. הוא עמד בראש ישיבה, והיה מעיר בעצמו את הבחורים באשמורת הבוקר לעבודת ה'. בשנותיו האחרונות דיבר רבות על הגאולה וביאת משיח.

במלחמת העולם השנייה ברח מהצבא הגרמני, ונפטר על אם הדרך בסאניק בכ"ד באדר ת"ש (1940).

תולדותיו ושמועתיו הובאו בספר 'החכמה מאי"ן' (בני ברק, תשנ"ו).

בנו, רבי יהודה, מילא את מקום אביו כרב בסטוטשין, ולאחר השואה היה אדמו"ר בניו יורק.

העיקר לכוון בכל לימודו ותפלתו ומעשים טובים שלו רק תיקון השכינה הקדושה ולהעלות הניצוצות הקדושים ולאוקמי שכינתא מעפרא / רבי אורי יהושע אשר אלחנן אשכנזי רבינוביץ הי"ד

'מה תצעק אלי' וגו'. הנה תכלית הידיעה והרצון האמיתי מאיש הישראלי הוא לידע כי הנהגת העולם הוא בידו, והוא הוא המושל בקרב תבל לבטל הדינין מעל ישראל, וכמו שפירש בספרים הקדושים (המשנה באבות) 'דע מה למעלה ממך'. היינו שהכל מה שלמעלה הוא ממך, דבזמן שישראל עושין טוב, מוסיפין כח בפמליא של מעלה כו'. כמו שאמרו חז"ל (תנחומא פרשת האזינו). וזהו עיקר העבדות להמשיך מאורות העליונים למטה למלאות שפע בכל העולמות. והענין הוא כי בכל דבר שבעולם יש ניצוצות קדושים מהתורה ללמוד יראת שמים. וידוע כי אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא, והעוסקים בתורה לשמה יש להם הכח שכל מה שרוצים שיהיה בעולם יכולים לעשות בהתורה הקדושה. וכל אהבה ויראה הבאה לאדם מעניני עולם הזה הוא למען ילמד ממנו לשוב אל ד' באהבה ויראה ולעוררו על פחד של מעלה. וכאשר יסתכל היטב יראה כי הניצוץ הקדוש הבא לפניו הוא בבחינת גליות בגשמיות בעולם הזה, ועד כמה צריך להיות לו רחמנות על השכינה הקדושה שהיא בגלות. וזהו שאמר הכתוב 'ואני תפילתי לך ה", היינו כשאדם משים כל מגמתו התפלתו על צער גלות השכינה. וזהו 'ואני תפלתי לך' דייקא, אז הוא 'עת רצון', כי רצון ה' יתברך להיטיב לברואיו, וכאשר בניו שרויים בצער חלילה נוגע הצער למעלה כביכול.

וזהו שאמר הקב"ה למשה רבינו עליו השלום 'מה תצעק אלי' וגו'. דהקשו המפרשים הלא הוכרח לצעוק ולהתפלל אל ה', כי לא ידע מה לעשות. ולדברינו הנ"ל ניחא, והפירוש הוא 'מה תצעק' הוא 'אלי', כי אנכי מרגיש הצער ובצרתם לו צר כביכול. והעצה לזה 'דבר אל בני ישראל', דאמר לו ה' יתברך הלא אתה דבר ומנהיג מבני ישראל, תראה שיסעו, היינו שיהיה להם אתערותא דלתתא, ועל ידי עובדא דלתתא יתעורר עובדא דלעילא. ועוד רמז לו 'מה תצעק אלי', היינו אחרי כי הנהגת העולם מסור בידך, אם כן 'מת תצעק אלי', הלא בך הדבר תלוי כנ"ל. וזהו בחינת אור ישר ואור חוזר, כי על ידי התורה ומצוות של בני ישראל מתנוצץ אור ה' יתברך ומשפיע בהם אור כבודו בקרב לבבם, וכל אחד ואחד מבני ישראל מאיר בקרבו בנקודת הלב תמיד כל היום. והנה מהעצמיות אור הנשפע בסוד אור חוזר הם שבים לאהבתו יתברך, כמים פנים אל פנים, קל וחומר למלך מלכי המלכים הקב"ה, כאשר הוא יתברך מראה אותות אהבה לבני ישראל ומתייחד עמם כמו שנאמר 'ושכנתי בתוכם', בתוך בני ישראל, בקירוב וייחוד ממש כביכול, הנה בלי ספק כאשר ישים האדם אל לבו אהבת ה' יתברך החפץ בו ואוהב אותו ושוכן בקרבו ומחבבו, הנה ישוב לאהבתו. וזהו הציווי 'ואהבת' וגו', והבן.

ובענין רחמנות יש גם כן ב' בחינות. א' שהקב"ה מרחם על עמו ישראל להושיעם בכל עת צרה וצוקה. והב' שייך לישראל להיות רחמנות על קוב"ה ושכינתא ולעורר ולהבין זה מעומקא דלבא לרחם על צער גלות השכינה שהיא אתנו בגלותא, ובעוונותינו הרבים ירדה בסתר המדרגה בסוד 'ושפחה תרש גבירתה', והסטרא אחרא גברה עד מאוד, וכביכול הוא יתברך אסור בזיקים, אשר כוונת הבריאה הייתה שיתגלה כבוד מלכותו בעולם הזה על ידי בניו, ועתה בעוונות שגברו קרן ישראל ירד עד עפר וכבודו יתברך מחולל ברשעים וכולם מכעיסים ועוברים רצונו יתברך. הנה כאלה וכאלה צריך האדם לשום על לבו להתמרמר מאוד להצטער על גלות השכינה ולרחם עליה בכל מיני רחמנות, כי פרשה ציון בידיה ומבקשת ומיילת בכל לילה להושיע לה כנודע. אבל 'צעקה הנערה' בחינת נערה המאורסה לישראל 'ואין מושיע לה'. ומבואר כי הצדיק נקרא בבחינת 'ואין מושיע לה' מי שהוא בעיני עצמו בבחינת 'אין' יהושע לה, וכל אחד ואחד כפום שיעורים דיליה יכול להבין ולהתבונן ענין צער וגלות השכינה וגודל ערכה לאין שיעור, וכל הצרות והרעות רחמנא ליצלן העוברים בעולם והרחמנות שלהם הלא שרשם הוא בשכינה לרחם עליה להמשיך לה אורות העליונים ושפע טוב, אז ממילא יוושעו למטה בכל הטוב. והעיקר לכיוון בכל למודו ותפלתו ומעשים טובים שלו רק תיקון השכינה הקדושה ולהעלות הניצוצות הקדושים ולאוקמי שכינתא מעפרא. וזהו ענין מים הזדונים כי התורה הקדושה נקרא 'מים', כמאמר הכתוב 'כל צמא לכו למים'. ואם לומד למען סיבה אחרת רחמנא ליצלן קורדום לחפור בה או להתייהר חס ושלום, אז תורתו מכונה 'מים הזדונים'. וזהו שאמר הכתוב 'ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע'. וזהו גם כן מרומז בקריעת הים, כי לכאורה מה היה צורך להקב"ה לקרוע להם את הים, הלא היה ביכולתו להעבירם בתוך הים בין המים והמים לא יזיקם מאומה לרעה. ולפי דברינו רומז כיוון שהלכו לקבל התורה רמז להם שיתרחקו מלימוד שלא לשמה, שהוא בבחינת מים הזדונים ובבחינת מים אשר מתחת לרקיע, כי אורייתא בלי דחילו ורחימו לא פרחת לעילא מעל לרקיע, והבן.

וזהו רמז הכתוב 'ורוח אלקים מרחפת על פני המים', היינו דה' יתברך הורה לנו מדות ישרים ותורת אמת להיות מעוררים בהם המדות המצומצמין העליונים על ידי לימוד בתורה הקדושה, וזהו 'ורוח אלקים מרחפת על פני המים', על ידי התורה הקדושה הנקראת 'מים'.

וזהו עניין המתקת הדינים, כי הצדיק על ידי תורתו ועבודתו נבראו שמים ועולמות חדשים כמבואר בזוהר הקדוש ושם לא חלין כלל כל הדינים קשים שנגזרו על הכלל או על הפרט שהיה מקדם ומכניס אותם בהתחדשות עולם שכולם רחמים גמורים. ובזה הוא כל הנהגת העולם בידו ומוריד השפעות טובות לבני ישראל. ומבואר בזוהר הקדוש שכל קיום העולמות עם ישראל הוא רק על ידי משה רבינו עליו השלום בעבדותו הגדולה שמסר נפשו תמיד על הכלל ישראל והיה משכך מהם הכעס והחימה כל הימים, ולולא משה רבינו עליו השלום, היה כליון העולם חס ושלום. ועל ידי זה היה נתינת התורה רק של ידו בהיותו הכולל מכל ישראל.

(אמרי יהושע, דף לג.-לד:)


האדמו"ר רבי אורי יהושע אשר אלחנן אשכנזי, דור רביעי ל'יהודי הקדוש', היה צדיק ובעל מופת מפורסם, מקובל אלוקי, מופלג בתורה, בחסידות ופרישות. הוא נולד בשנת תרכ"ה (1865) והיה בנם של האדמו"ר רבי יעקב צבי רבינוביץ מפוריסוב, מחבר ספר 'עטרה לראש צדיק' והרבנים שרה יוטא, שנודעה כצדקנית ולמדנית. חוץ ממנו, היו להוריו עוד שתים עשרה בנות. אחת מהן נשאה לאדמו"ר רבי יצחק ישעיה הלברשטאם הי"ד.

אביו התמסר להדרכתו וחינוכו של בנו, וכבר בהיותו בן תשע שנים למד אורי יהושע אשר אלחנן בעצמו ש"ס ופוסקים, והייתה לו ידיעה בתורת הנסתר. בבר המצווה כבר היה בקיא במסכתות רבות בש"ס, והכין בעצמו את דרשת בר המצווה מעמיקה שעשתה רושם רב על השומעים.

הוא נשא לאשה את מרת ברכה רייזל הי"ד, בתו של האדמו"ר רבי שמואל שמעלקא רוקח מקוזניץ, בנו של האדמו"ר רבי משה מקאריב, בנו של ה'שר שלום', האדמו"ר הראשון מבעלז. היא נודעה כבעלת צדקה ולמדנית גדולה, ואף ידעה דפים שלמים של ספר 'הזהר' בעל פה.

לאחר נישואיו המשיך ללמוד תורה בהתמדה עצומה, תוך הסתפקות במועט ומסירות נפש. נפשו בערה באהבת התורה, באהבת ישראל ובאהבת ארץ ישראל.

הוא כיהן כרב בפוריסוב ולאחר פטירת אביו בחרו בו חלק מחסידיו אביו להיות האדמו"ר שלהם. הוא השלים את בנין בית הכנסת הגדול והמרשים בפוריסוב, שיסודותיו הונחו על ידי אביו.

כיהן כרב ואדמו"ר בפוריסוב, ואחר כך  אדמו"ר בקולביל. לאחר שנה בעיר קאלושין שב לקולביל. לאחר שנפטרו שלשה מילדיו בצעירותם, נפטר בקולביל בנו יצחק משה, שלשה שבועות לפני שהתעתד להתחתן. בקיץ תרע"ד, עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, עבר לעיר ורשה. בשנת תר"צ נפטר לו בוורשה בן שישי, הרב ישראל אלעזר, שכיהן כרב בסאבין וחיבר את הספר 'מגדנות אלעזר'. הרב ישראל אלעזר חיבר גם את הקדמה נוספת לספר 'אמרי יהושע' שכתב אביו, וחידושיו הובאו בסוף אותו ספר תחת הכותרת 'עטרת אבות'.

חסידים רבים היו באים אליו בבקשת ישועה ורחמים ולשאול בעצתו. את כל כספי הפדיון הרבים שקיבל היה ממהר לחלק לצדקה בו ביום. ביתו היה פתוח לעניים והמה ממבקרים. תלמידי חכמים עניים רבים נהנו מתמיכתו.

מחבר ספר 'אמרי יהושע'.

בזקנותו התעוור והסתייע בחסיד ר' שמואל שמלקה לעוואנט, שעקב בספר אחר השיעורים בנגלה ובנסתר שחזר עליהם הרבי בעל פה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ישב הרבי בוורשה המופגזת והמשיך באמירת תורה בסעודה ובזמירות בעצימת עיניים, כבכל שבת בלא לשים לב להפצצות הקרובות. הרבי היה כבר חולה קשה וסבל ייסורים קשים, אך המשיך בעבודת הקודש שלו, התפלל בהתלהבות עצומה, בקולי קולות, בבכיות ובצעקות, בלא לחשוש לתפילתו תעורר את החיילים הנאצים שסיירו ברחובות. הוא חילק את לחמו הדל לאנשים שבאו אליו, ולרוב סירב להשאיר דבר לעצמו.

הרבי התייסר קשות ממצוקתם הקשה של היהודים הסובלים בגטו ורשה. הוא ישב ובכה לילות כימים על ייסורי הציבור כולו, עד שבשלהי שנת תש"א (1941) קיבל התקף לב, הספיק לומר קריאת שמע, ויצאה נשמתו ב'אחד'. הוא הובא למנוחות בבית העלמין היהודי בוורשה.

בעת חיסול גטו ורשה נרצחה הרבנית ברכה רייזל, והובאה לקבר ישראל.

בנם, רבי יעקב צבי הי"ד, הוכתר בגטו ורשה כממלא מקום אביו האדמו"ר ונהרג עקה"ש במחנה המוות טרבלינקה. גם אחיו ר' אלימלך אריה לייב, נספה עם אשתו וארבעת ילדיו, לאחר שסירב לנצל הזדמנויות לברוח וברח להישאר בגטו עם משפחתו.

מכל ילדיו וחמישה עשר נכדיו של האדמו"ר רבי אורי יהושע אשר אלחנן אשכנזי, שרד רק נכד אחד, הרב שלמה בנו של הרב ישראל אלעזר אשכנזי.

מקורות בהלכה ובקבלה לאיסור ללכת בגילוי ראש / הרב מנחם מנדל כהנא הי"ד מהומנא

ב"ה יום ב' ראה תש"א לפ"ק פה הומנא יצ"ו

שלום וכל טוב סלה לכבוד אהובי ידיד נפשי הרב הגה"ג חו"פ חוב"ט צמ"ס וכו' כש"ת מוה"ר חנניה יום טוב ליפא דייטש שליט"א

אחדשה"ת באהבה רבה קבלתי הקונטרס הראשון גם שני, ואשיב לו על ראשון ראשון.

בדבר הזוהר הקדוש, ומקודם אעתיק לשון הזוהר הקדוש בכל הג' מקומות בפרשת נשא ברעייא מהימנא דף קכ"ב ע"ב אחר שדיבר מענין תשובה, שהוא תשוב ה' לגבי וא"ו והוא ה' ד'הבראם' שהוא שכינה הקדושה והוא החיות של האיש וכו', וזה לשונו: ועלה אתמר כי על כל מוציא פי ה' יחיה האדם (כוונתו על התשובה שהוא ווידוי דברים, שהוא מוציא פי ה' יחיה את האדם, מביא חיות להאיש) והוא על רישיה דבר נש, עלה אתמר 'ותמונת ה' יביט' 'אך בצלם יתהלך איש', ובגין דהוא על רישיה דבר נש אסור ליה לבר נש למיזל ד' אמות בגלוי דרישא, דאם הוא איסתלקות מעל רישיה דבר נש מיד אסתלקו חיים מיניה. ואי תימא דרק שריא על אומין דעלמא וכו' לא שריא, ודאי דמשה בעא מקב"ה דלא תשרי שכינה על אומין דעלמא ויהיב ליה. עד כאן לשונו הקדוש.

בפרשת בלק דף קפ"ז ע"א כתב בזה הלשון פתח ואמר (קהלת) 'החכם עיניו בראשו' וגו', וכי באן אתר עינוי דבר נש, אלא בראשו דילמא בגופו או בדרועיה דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא, אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהך בר נש בגלוי דרישא ד' אמות, מאי טעמא דשכינתא שריא על רישיה וכל חכים עינוי ומלוי בראשו אינון בההוא דשריא וקיימא על רישיה. עד כאן לשונו הקדוש.

בפרשת פנחס דף רמ"ה ע"ב מדבר מן העשרה דברים דתקינו רבנן בכוס ואחד מהם הוא עטוף, וזה לשונו: עטוף צריך לאעטפא רישיה בגין דשכינתא על רישיה, דהכי אוקמוה מארי דמתניתין אסור לתלמיד חכם למיהך ד' אמות בגילוי ראש, משום (ישעיה ו') 'מלא כל הארץ כבודו', כל שכן בברכה ובאדנות שמא קדישא למהוי בגילוי ראש. עד כאן לשונו הקדוש.

וכפי הנראה לכאורה נראה כסתירה ומצאתי בספר מחזיק ברכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן ב' מהחיד"א ז"ל שמאריך מאוד בדין זה, ומביא דברי הרעייא מהמנא פרשת נשא ובפרשת פנחס וכתב דדברי הרעייא מהמנא בפרשת פנחס הם כמו שכתב רי"ו מובא בבית יוסף סימן קפ"ז, ועיין שם מה שהקשה עליו, ועיין במ"מ סוף פרק שלשה שאכלו שמיישב קושיות הבית יוסף, וכתב שכן הוא גם כן הפירוש ברעייא מהמנא פנחס, ומפרש מה שכתב ברעייא מהמנא פרשת נשא אסור ליה לבר נש, כוונתו לתלמיד חכם, כמו שביאר רעייא מהמנא אפילו בפרשת פנחס. עד כאן לשונו. וגם בזוהר הקדוש פרשת בלק נראה דמיירי בתלמיד חכם, כיון דמדבר בחכם ומפרש בזה הפסוק 'החכם עיניו בראשו' כנ"ל.

ולי נראה לפרש בדרך אפשר דפרשת נשא ופרשת בלק מיירי מצד מדת חסידות, וזה אסור לכל בר נש, אבל מדינא אינו אסור רק לתלמיד חכם. וגם זה דעתם, או יש לומר כיון דבפרשת פנחס מביא בשם מארי דמתניתין ושם לא מצא רק לתלמיד חכם, אבל רשב"י ז"ל בעצמו סבירא ליה שאסור לכל בר נש.

ובשו"ת מהר"י מהרונא ז"ל מצאתי בסימן קס"ה שכתב מפורש דאסור אפילו לאיש פשוט שאינו תלמיד חכם לילך בגילוי ראש, וכתב דמה שכתב רש"י בקידושין אצל רב כהנא דגברא רבה הוא דלא אזיל בגילוי ראש, פירושו בסודר העליון שמעטפים בו הראש, וזה אין דרך לילך בו רק גברא רבה, אבל כיסוי ראש צריך לעולם לכל אחד. ומה שכתב בפרק כל כתבי ובפרק קמא דקידושין רב הונא בריה דרב הושיע לא הוי מסגי ד' אמות בגילוי הראש, אמר שכינה למעלה מראש, על כורחך הרבותא הוא דאפילו בגוי ביתא לא הוי מסגי. עד כאן דבריו. יותר לא מצאתי בזה.

ובזה אסיים ב"ד הדורש שלומו באהבה רבה מצפה לישועה במהרה.

הק' מנחם מענדל כהנא מו"ץ ור"מ דק"ק הומנא יע"א

(שאלות ותשובות הגאונים, תשובה ה, בתוך משניות, טהרת יום טוב, ה, עמו' רלג)


הרב מנחם מנדל כהנא מהומנא, נולד לאביו רבי צבי הירש כהנא הי"ד אב"ד ספינקא, (בנו של רבי נחמן כהנא, מחבר האורחות חיים מספינקא וחתנו של בעל ה'אמרי יוסף'), ולאמו, הרבנית מירל גאלא, היתה בת רבי ברוך מבריזדוביץ (חתן רבי מנחם מעדיל מזידיטשויב בנו של רבי יצחק אייזיק מזידיטשב) בן רבי מאיר מגלאגוב (חתנו של רבי יוסף מדמברובה, משושלת קאזניץ וליזענסק) בן רבי מנחם מענדיל מגלאגוב (חתנו של בעל 'אור לשמים' מאפטא) בן רבי אשר ישעיה מרופשיץ, חתנו של בעל 'זרע קודש' מרופשיץ.

הרב מנחם מנדל היה תלמיד אביו הגדול אב"ד ספינקא.

בשנת תרפ"ב התחתן הרב מנחם מנדל בקרעסטיר, עם מרת בענטשא מרים בתו של האדמו"ר רבי אברהם שטיינר, בנו ולימים ממלא מקומו של האדמו"ר הנודע רבי ישעיה מקרעסטיר. לאחר נישואיו היה סמוך על שולחן חותנו במשך שלוש שנים, עד לפטירת רבי ישעיה זצ"ל, בהם היה מקורב לחותנו-זקנו, רבי ישעיה, ולמד מתורתו ומהנהגותיו, אחר כך כיהן כמו"צ ור"מ בהומנא.

מכתב עם דברי תורה, שכתב לדוד אשתו, הרב ראובן חיים קליין הי"ד, הובא באתר בית המכירות גנזים. תשובה שכתב לו הרב ראובן חיים קליין הי"ד, בדין חיוב במזוזה בבית כנסת בו לומדים לפרקים, הובא בספר 'מלי דבי כנישתא', עמו' קכ.

בשנים תרפ"ח-תר"ץ כתב רבי מנחם מנדל גלויות לסבתו, 'הצדקת החכמת המפורסמת המושלמת בעלת מדות טובות' מרת שרה שלמצי אייכנשטיין (מפרימישלאן), שהתגוררה בירושלים. שתיים מגלויות אלו מופיעות באתר בית המכירות ווינרס, ומכתב אחד מובא בקונטרס 'נשים במאי קזכיין', ג, גנזי קדם, סעיף יג . רבי מנחם מנדל איחל בהם לסבתו ש'ה' יתברך יעזור שתראה רק שמחה ונחת מכל יוצאי חלציה עד ביאת גואל צדק בב"א'. הוא דיווח על קשיי פרנסה קשים 'עד אין לשער, הקב"ה יזמין לי בקרוב ובמהרה מקום פרנסה טובה כדי שאוכל לישב על התורה מתוך נחת והרחבה וכל טוב', וביקש שתתפלל במקומות הקודשים לישועה בתוך כלל ישראל. הרב מזכיר בגלויות אלו את ילדיו "יצחק יונה'לי שכבר לומד חומש, יוסף מאיר'ל שעדיין לא הלך לחיידר, חיים אברהמ'טשי המתוק מדבש ומבשר על לידת בתו רבקה.

מכתב שכתב לרב צבי יוסף דושינסקי, בעניין בחור שביטל חתונה ונדרש לשלם כספים שקיבל ופיצוי עבור הבושה שגרם לכלה, הובא באתר בית המכירות נצח.

הרב מנחם מנדל כהנא הי"ד נהרג עקה"ש בשנת תש"ב במחנה חלמאנו, עם רעייתו בענטשא מרים, וילדיהם: יצחק יונה, יוסף מאיר, אברהם, ישעיה, הינדא, צירל, רבקה פערל וגיטל. הי"ד.

אביו, רבי צבי הירש כהנא אב"ד ספניקא, ואמו, מרים גאלה, נספו בז' בסיון תש"ד. כן נספו רבים מבני משפחתם, שהונצחו בדף זכרון בספר 'ארחות חיים' מאת רבי נחמן כהנא (ירושלים, תשכ"ב). הי"ד.

שרדו שני אחיו, הצדיקים הנודעים:

  • אחיו, רבי נחמן מספינקא, שעלה לארץ ישראל לאחר השואה, והיה רב המושב 'בני ראם' ואחר כך הקים את בית מדרשו בבני ברק.
  • אחיו, רבי יוסף מאיר כהנא מספינקא (חתנו של דודו, רבי יעקב ישראל וישורון רובין הי"ד), עלה עם משפחתו בשנת תש"א לירושלים, שם למד בישיבת 'חיי עולם', כיהן כרב בבית המדרש ויזניץ ואחר כך ייסד בית מדרש וכולל אברכים בשם 'סערעדנא'. משנת תש"ב כיהן כאדמו"ר לשארית הפליטה מחסידי ספינקא, ועמל לשקם את חסידות זו.

דרוש לסיום הש"ס / הרב יעקב ירחמיאל יחזקאל דנציגר הי"ד

התורה הקדושה נעוץ סופה בתחלתה ותחלתה בסופה, כמבואר בכל הספקים הקדושים, ולזאת נהגו רבותינו קדמאי לעשות סמוכים מתחלת התורה לסופה ומסופה לתחלתה. אי לזאת לכבוד סיום סדרי זרעים מועד נשים נזיקין על ידי תלמידי ישיבתינו הקדושה בית ישראל נראה לחבר את האוהל להיות אחד.

ובהמשך דברינו יבואר ענין מנהג ישראל לחגוג סיומי מסכתא בימי אבלות ציון וירושלים.

פתח דברינו יאירו חמש הנרות התחלת הש"ס, מאמתי קורין את שמע בערבין, בסוף הוריות אמרו אמר ר' יוחנן רשב"ג ורבנן חד חד אמר סיני עדיף וחד אמר עוקד הרים עדיף (סיני, פירש רש"י מי ששנה משנה וברייתא סדורן הוא לו כנתינתן מהר סיני) (עוקר הרים דחריף ומפלפל בתורה אף על פי שאין משנה וברייתא סרורות לו כל כך). ר' יוסף סיני ורבה עוקר הרים. שלחו לתמן איזהו מהם קודם. שלחו להו סיני עדיף. ובסוף נדה אמרו, תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא (הלכות פירש רש"י משנה וברייתא הלכה למשה מסיני). ובסוף מסכת עוקצין סיים רבי המשנה, אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם'. אמלא אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'. ועתה מסוף הש"ס לתחלתו יאיר הנר החמשי, מאימתי קורין שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, וזה החלי בסייעתא דשמיא הצל"ח מדקדק דהיה לו להתחיל בתפלה משום שהוא ג' פעמים ביום. ונראה לומר כיון דקריאת שמע הוא קודם תפלה, דאמרינן איזהו בן העולם הבא, זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית, אם כן קריאת שמע הוא קודם תפלה, לכן הביאו רבי בראשית דבריו. עיין שם.

אולם יקשה לפי דברי רבי יהושע בן לוי ברכות ד' תפלות באמצע תקנום, אם כן שמונה עשרה קודם לקריאת שמע, והיה לו להביא בתחלה דיני תפלה. עוד יש יש להקשות דהנה המפרשים מדקדקים למה התחיל רבי בדיני קריאת שמע, וכתב החידושי הרי"מ לתרץ דהמצוה ראשונה שבה נתחייב האדם בבואו לי"ג שנים הוא. וקשה גם כן לפי דברי רבי יהושע בן לוי דסובר תפלות באמצע תקנום איך המצוה ראשונה הוא תפלה. ונראה לי בעזרת ה' יתברך לתרץ דהנה אמרו בטעם מחלוקת רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, אי בעי אימא סברא, דרבי יוחנן סובר גאולה מאורתא נמי הוה, אלא גאולה מעלייתא לא הוה אלא עד צפרא. ורבי יהושע בן לוי סובר כיון דלא הוה אלא עד צפרא, לא הוה גאולה מעלייתא. והקשה בצל"ח לרבי יהושע בן לוי אכתי מה עילוי יש לתפלה של ערבית להקדימה לקריאת שמע, ותירץ דשמונה עשרה הוא תדיר נגד קריאת שמע, דשמונה עשרה הוא ג' פעמים בכל יום, וקריאת שמע הוא רק ב' פעמים בכל יום.

אולם לפי מה שאמר ברמב"ם תמידין ומוספין פ"ט תדיר ומקודש איזה מהם שירצה יקדים, וכיון דקריאת שמע הוא אית בה קבלת מלכות שמים אפשר הוא מקודש נגד שמונה עשרה, ואם כן הדין הוא איזה שירצה יקדים. ורבי יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע, וצריך לומר דווקא תפלה קודם לשמונה עשרה. ונראה לי דהנה בדף כ"ו ע"א איתא תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. תפלת הערב אין לה קבע. ונראה לי בטעם פלוגתיהו, דהנה שם ע"ב אמרו אמר רבי יוסי ברבי חנינא תפלת אבות תקנום ורבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידים תקנום. והנה נוכל לומר דזה הוא פלוגתת רבי יהודה ורבנן, דרבנן סברי כרבי יוסי ברבי חנינא 'תפלות אבות תקנום', אם כן ערבית הוא נגד יעקב, ויעקב מנא לן דהתפלל, שנאמר 'ויצא יעקב וגו' ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש', ואין פגיעה אלא תפלה. ואצל יעקב נאמר מפורש כי התפלל 'כי בא השמש' (והגם שבתוספות כתבו שם להיפוך מדברי אלה, דלמאן דאמר אבות תקנום, מתחיל זמן מעריב קודם צאת הכוכבים, אולם עיין באדני פז תירוץ על קושיית התוספות, ואדרבא הכריח שיעקב התפלל לאחר שקיעת החמה, היינו בלילה, וכן בצל"ח חולין צ"ב). וזה טעם התנא קמא דסבירא ליה תפלת המנחה עד הערב, ולאחר זה מתחיל זמן מעריב, כמו יעקב שהתפלל מעריב בערב, היינו בלילה. אבל למאן דאמר 'נגד תמידין' וערבית הוא נגד אברים ופדרים, ואברים ופדרים יכולים להקריב אף קודם הלילה, ולזה זמן מעריב מתחיל קודם הלילה. וזה הוא שיטת רבי יהודה שזמן מנחה הוא עד פלג המנחה, ותיכף מתחיל זמן מעריב קודם הערב.

ובזה מתורצת קושיית הצל"ח, דכיון דשיטת רבי יהושע בן לוי דתפלות כנגד תמידין, וערבית כנגד אברים ופדרים, מתחיל זמן מעריב קודם הערב, כמו רבי יהודה דקאי בשיטתיה, אם כן מתחיל החיוב של שמונה עשרה קודם שמתחיל חיוב קריאת שמע, ולזה סבירא ליה לרבי יהושע בן לוי תפלה קודמת לקריאת שמע. ובזה נוכל לתרץ גם קושית הראשונות דלרבי יהושע בן לוי למה התחיל בקריאת שמע, כיון דתפלה קודמת. ונוכל לתרץ כדברי החידושי הרי"ם דהמצוה ראשונה שנתחייב בה האדם הוא קריאת שמע, אבל יוקשה הא לרבי יהושע בן לוי המצוה ראשונה הוא שמונה עשרה. ולזה נוכל לומר דהנה הבנת החדושי הרי"מ הוא, הגם שיש מצוה שגם בהם נתחייב הקטן תיכף בערב, כמו צדקה וכיבוד אב, אולם הם אינם מצוות הכרחיות דיוכל להיות שלא יארע לו המצוי הנ"ל, אבל קריאת שמע בהכרח הוא נתחייב, ואין באופן שיפטר ממנה.

ולפי זה אתי שפיר, דלרבי יהושע בן לוי זמן מעריב הוא קודם הלילה, ואז עדיין הוא קטן ויכול להיות שהתפלל כבר ערבית ביום, ולעת ערב אין הכרח שיתחייב בערבית. ואם כן שפיר המצוה הראשונה ההכרחית הוא קריאת שמע. והגם שנסתפקו לעניין קטן שהגדיל בתוך ימי הספירה, אם חייב לספור מדאורייתא, שם שאני דספירה הוא דאורייתא, וקטן סופר מטעם חינוך הוא רק מדרבנן, והחיוב דרבנן אינו מועיל לחייב מדאורייתא. אבל כאן לעניין תפלה, הוא רק מדרבנן, והגם שאצל קטן הוא תרי דרבנן, מכל מקום יכול לו להוציא שפיר גם חד דרבנן. עיין מנחת חינוך מצוה ש"ו.

ובזה יתורץ עוד קושייא אחרת, דהנה בגמרא שם דף כ"ד ע"ב אמרינן תפלת הערב אין לה קבע, מאי אין לה קבע, אלימא דאי בעי מצלי כל הלילה, ליתני זמנה כל הלילה. אלא מאי אין לה קבע, כמאן דאמר תפלת ערבית רשות. ואמר וכו' תפלת הערב רבן גמליאל אומר חובה רבי יהושע אומר רשות. והנה הגר"א כתב לפירוש המשנה דלא היה יכול התנא לכתוב 'זמנה כל הלילה', כיון דבאמת זמן תפלת ערבית מפלג המנחה. והנה יש לדייק מדוע לא מתרץ הגמרא כן. אולם לפי דברי יוצדק הכל, דהנה הפלוגתא אי ערבית חובה או רשות, כתב בפני יהושע ובמראה הפנים דתלוי בפלוגתא אי ערבית הוא כנגד אברים ופרדים, ואברים ופרדים שלא נקטרו הקרבן כשר, אם כן תפלת ערבית רשות. אבל למאן דאמר אבות תקנום, אם כן תפלת הערב נגד יעקב אבינו עליו השלום המובחר שבאבות, לא נוכל לומר שתפלתו רשות, אם כן לפי ההווא אמינא של הגמרא שהמשנה הוא כמאן דאמר תפלת ערבית חובה, אם כן תפלות אבות תקנום ומתחיל זמן מעריב מן הערב, היינו בלילה, דומיא דיעקב, אם כן שפיר מציא למתני 'זמנה כל הלילה', ולזה תרצה הגמרא דאתיא כרבי יהושע דאמר 'תפלת ערבית רשות', אם כן ערבית נגד אברים ופדרים, ומתחיל זמן מעריב קודם הלילה ולא יכול לומר 'זמנה כל הלילה', כמו שאומר הגר"א דמתחיל זמנה קודם הלילה. ומתורץ שפיר קושייא. והנה באמת כיון דמחלוקת רבן גמליאל ורבי יהושע הוא אי רשות אי חובה, מאן חשוב מאן ספון ומאן להכניס את ראשו בין ההרים הגדולים להכריע הלכה כמאן לזה נחלקו רבן שמעון בן גמליאל ורבנן בסוף הוריות, כמבואר בפתח דברינו אי סיני עדיף או עוקר הרים עדיף, דהנה העין יעקב כתב דהלכה כרבי יהושע נגד רבן גמליאל, דרבי יהושע הוא זקן מרבן גמליאל, וכתב דזקן הוא חשוב דכמה הרפתקאות עברו עליו, עיין שם. אולם לזה יוצדק רק לעניין לכבד הזקן הוא חשוב נגד הקטן ממנו בשנים, אבל לעניין הלכה, הלא גם הקטן יהיה לגדול, אולם כיון דהוא זקן כבר ראה ושמע הרבה מחכמים הקדמונים בעניין זה, ולזה הלכה כזקן. ובזה בחלקו רבן שמעון בן גמליאל ורבנן, הגם כי לא נמצא מפורש מי האומר כך ומי האומר כך, אף על פי כן לפי קט דעתנו נוכל לומר דרבן שמעון בן גמליאל שהוא בנו דרבן גמליאל (או נינו) סבירא ליה דעוקר הרים עדיף, ואם כן אין לרבי יהושע שהוא זקן, נגד רבן גמליאל, כיון דרבן גמליאל חכם כמותו, אבל רבנן אמרו סיני עדיף, ואם כן רבי יהושע שהוא זקן, ראה כבר הרבה חכמה ודעת, והלכה כמותו. וכן שלחו מתם סיני עדיף. אם כן הלכה כרבי יהושע נגד רבן גמליאל.

והא דסיני עדיף מעוקר הרים הוא משני טעמים, חדא דסיני כיון שאומר רק מענין הלכה למשה מסיני אם כן בטח לא יטעה, אבל עוקר הרים כיון דסומך על שכלו, שגיאותיו מי יבין וכל אדם עלול לטעות, וזה שאמר תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום ופירש רש"י מקרא ומשנה מדרש שנאמרו למשה מסיני, לזה מובטח שהוא בן העולם הבא, אבל מי שסומך על שכלו יוכל להיות שטעה ואינו מובטח שהוא בן העולם הבא שיגיע לו עולם הבא בעד עוקרו הרי הרים. ועוד מעלה יש לסיני, כי האומר רק מפי קבלה לא ימצא מחלוקת כמובן, וכמו שהורה הרמב"ם ז"ל שבהלכה למשה מסיני לא ימצא מחלוקת, אבל בעוקר הרים כיון שסומך על דעתו בא לידי מחלוקת, כי כשם שאין פרצופיהן שוה כך אין דעתיהן שוות ובא לידי מחלוקת. וזהו שאמרו לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. אם כן סיני עדיף והלכה כרבי יהושע לנגד רבן גמליאל דתפלת ערבית רשות, ואם כן תפלת ערבית הוא כנגד אברים ופדרים ומתחיל זמן מעריב עוד קודם בא השמש והמצוה ראשונה שבה נתחייב הבר מצוה הוא קריאת שמע, ולזה התחיל רבינו הקדוש הש"ס מאימתי קורין שמע בערבין.

ועתה נשא עין ונכרה אוזן להבין מנהג ישראל שנהנו לחוג סעודת גמרה של תורה בימי אבלות ציון וירושלים. וזה הדבר הנה באמת יש לעיין מה הוא עניין הספק דשלחו לתם, אי סיני עדיף או עוקר הרים עדיף. ואיה הוא המאזנים לשקול בהם היי מיניה עדיף, זו תורה וזו תורה. ועיין בבאר שבע שהקשה על תשובת בני ארץ ישראל דסיני עדיף, הלא אמרו בשבת דף ל"א דבעת הדין שואלין לאדם אם פלפלת בחכמה, אם כן נראה דעוקר הרים עדיף.

אולם להבין את כל אלה נביא דברי המהרש"א שם בגמרא, וזה לשונו שם, נראה שדימו את הסומך על רוב שמועתו לסיני ושאין בידו כל כך שמועות וסומך על חריפתו עוקר הרים, כלפי שאמרו בפרק בני העיר ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה, נקבעו בארץ ישראל וכו', ועוד אמרו שם 'למה תרצדון הרים' כלכם בעלי מומין אצל הר סיני. ולזה הסומך על רוב שמועותיו ומשניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני, הוא כסיני שעליו הייתה קבלת התורה. אבל מי שאין משניות וברייתות סדורות לו כל כך, הוא כעוקר הרים, כהרים שנעקרו ממקומן לפי שעה וסמכו על עוצם מעלתם ורוב גבהם לעשות דין עם סיני, וזכה סיני שכולם נעשו בעלי מומין אצלו. ואמרו בסוטה לעולם ילמוד אדם מדעת קונו, שהרי הניח הקב"ה כל הרים וגבעות ולא השרה שכינתו אלא על הר סיני. ולזה אמרו סיני עדיף. עד כאן לשון קודשו.

נמצא מפורש יוצא מפי רבינו הגדול דסיני אין בו, גיאות, ועוקר הרים הוא עם גיאות. ובזה מתורץ קושית הבאר שבע דאמרו כל גאה שוטה, ולזה שואלים את האדם ביום הדין 'פלפלת בחכמה', האם פלפולך היה בחכמה, כלומר בלא גאות, ולא היית שוטה. ובאמת עוקר הרים כזה אפשר עדיף מסיני, ועל כל פנים שווה לסיני.

ועתה נבינה לאחרית דבר, דהנה שם בגמרא הוריות אמרו כל דאמר מילתא ולא יפריך לה להוי רישא, דכלהו איפרוך דאביי לא איפרוך. והנה מכאן ראיה דאביי הוה סיני דמי שהוא עוקר הרים ומחדש לא יכול לומר דבר ברור דעל זה לא יפול קושיא, הלא שגיאות מי יבין. אבל מזה נראה דהיה סיני והיה בקי נקי במשניות וידע שאין שום קושיא נגד דינו, ולזה אם אמרו בשבת קי"ב אמר אביי תיתי לי לי דכי חזינא צורבא מדרבנן דשלום מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן, דכיון דהוא היה סיני וגם תלמוד המסיים מסכת הוא סיני, כי מזה שסיים המסכת ועבר בה בכל נפשו, נראה שאינו סומך על שכלו רק הוא שונה דעת החכמים, וזה הוא כמו אביי דהוא גם כן היה סיני, ולזה שמח בשמחת תורה.

והנה בחורבן הבית אמרו במדרש איכה, היה אדם אומר לחבירו הקריני דף אחד, ואומר לו אין בי כח. השניני פרק אחד, אין בי כח. עיין שם. ופירוש הדברים הוא אין בי כח, כלומר אינו יכול ללמוד. וזה הוא ענין ענו אבל שלא במקום הצורך. כי לנגד זה יש מצות כבוד התורה, וכן אמר ישעיה הנביא (ג) 'לא אהיה חובש', ואמרו בחגיגה י"ד לא אהיה חובש בית המדרש. ופירש רש"י אינו רגיל להיות בבית המדרש, וזה הוא גם כן ענין ענוה, אבל גם כן כמו הנ"ל.

וכן מפורש יוצא מפי החתם סופר בדרשותיו, פירוש הגמרא על שלא ברכו בתורה תחלה, שלא השתבחו בכבוד התורה. ועל ידי זה הושפל כבוד התורה. ולעומת זה מצינו ראינו לחז"ל (יומא י.) כי חורבן ירושלים היה בעוון שנאת חנם, אף על פי שוויה בהם ענווים, ומי שהוא ענו אמיתי, לא ישנא לשום אדם. אולם בזה היה גאים.

לפי דברינו מה מאד יומתק הפירוש ששמעתי בשם צדיק אחד על הגמרא בגיטין דף נ"ח ע"א דרבי יהושע בן חנניה הלך לבית האסורים וראה שם תינוק יפה עינים. אמר 'מי נתן למשיסה יעקב, ישראל לבוזזים', ענה אותו תינוק ואמר 'הלא ד' זו חטאנו לו, ולא אבו בדרכיו הלוך'. אמר מובטחני בו, שמורה הוראה בישראל. העבודה, שאינני זז מכאן עד שאני פדאו בכל ממון. וכן עשה, ואותו תינוק רבי ישמעאל בן אלישע. והנה כל העובר יקרא, תמה תמה איזהו חכמה ראה רבי יהושע בן חנניה בהתינוק שהוא אמר תחלת המקרא והתינוק השיבו סוף המקרא. ועוד יותר לפלא הוא דברי התוספות שכתב אף שאין פודין השבויים יותר מכדי דמיהן, שאני הכא שהיה מופלג בחכמה. ויפלא איזה הפלג ראה בו.

ושמעתי פירוש הדברים בשם קדוש אחד מדבר דחורבן בית המקדש החליפו המידות, ובמקום שהיה נחוץ גאות, היו ענווים, ובמקום שהיה נחוץ ענווה, היה גאים. והנה לרבי יהושע בן חנניה היה הרבה והרבה מעות, כי עני בישראל לא יוכל לשבוע שיתן כל ממון שפוסקין עבורו, וכן באמת פדאו בממון הרבה. והנה באמת מדה בעבור איש ישראל להתפלל בעד חברו ולהשתתף בצערו, אבל זה היא רק למי שהוא עני, אבל עושר לא יצא ידי חובתו, וכל המרבה לספר הרי זה משובח. והנה כשראה התינוק התחיל לבכות ולהתפלל, 'מי נתן למשיסה יעקב', וענה לו אותו תינוק 'הלא ד' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך', היינו שכל אחד יצא מדרכו ולא בדרכיו המתאימים לנפשו, ולך אין מגיע הגדה לבכות רק ליתן דמים. ועל זה אמר 'מובטח אני בו שמורה הוראה בישראל', היינו שהוא יורה דרך התורה לישראל, להשתמש בהמדות במקום הנצרך. ומה מתקו אמרי קדוש.

והנה סיום הוא עניין ענווה, כמבואר לעיל, וגם יש בו גאות לומר ששלים מסכת, אבל הענווה הוא במקומה ולצורך התורה, כי אם ילך כל אחד ואחד אחר דעתו יהיה חס ושלום כשני תורות. אבל על ידי סיני שהוא שונה רק הלכה למשה מסיני, וכזה לא יפול מחלוקת כידוע דעת הרמב"ם ז"ל, וכן הגאות הוא במקומו לכבד התורה הקדושה ולומדיה, ועל ידי זה נתקן חטא אבותינו שהשתמשו בהמדות לא במקום הנצרך, וכשיתוקן החטא ניוושע בתשועת עולמים ויבנה ציון וירושלים, ולזה נהגו לעשות סיום בימי אבלות ציון וירושלים.

ועתה נבון בזה דברי חכמים וחידותם, דהנה נודע דבית שמאי ובית הלל, הלכה כבית הלל, ומובא בשם האר"י החי ז"ל דלעתיד יהיה הלכה כבית שמאי, ואת אשר הסביר הוא ז"ל בסודות ורמזים לאו כל מוחא סבל דא, אבל לפי פשוטו נראה דהנה אמרו בסוטה מז ע"ב משרבי זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשה תורה כשתי תורות. והנה מדברי הגמרא נראה ומפרש רש"י שם שענין זחוחי הלב היה שלא היו שומעין לדברי רבם, רק היו אומרים מה ששכלם היה מורה להם. אולם אצל בית הלל למה זכו שיקבע הלכה כמותם, לפי שהיו ענווים ושפלים, והם היו בחינת 'סיני' ענווים. אבל תלמידי שמאי היו מחדדים טפי, והיו סומכים על שכלם. אבל תלמידי הלל הלא סמכו על דין תורה שנאמר בה 'אחרי רבים להטות', ולזה הלכה כמותם. אבל לעתיד כשתמלא הארץ דעה ואז בטח לא יהיה לאדם טעות ויבטל גסות הרוח, כמבואר בגמרא שקראם 'זחוחי הלב', ואז באמת עוקר הרים עדיף.

ובזה נבין למאמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו', הדקדוקים רבו א) מדוע מגיע לכל צדיק וצדיק בשוה. ב) מדוע רק לעתיד יגיע להם שכר זה, ומדוע לא עתה. ג) מדוע דוקא ש"י עולמות. ולזה נוכל לומר דהנה אמרו רז"ל שלשה שותפים יש באדם, אביו ואמו והקב"ה. ואמרו חכמי המוסר שלזה נאמר בתורה הקדושה 'קדושים תהיו כי קדוש אני. איש אמו ואביו תיראו' וגו', היינו הקב"ה אומר מצדי, מצד חלקי, קדושים תהיה כי קדוש אני. אבל עליכם מוטל חלק האב והאם, ולזה איש אמו וכו'. אם כן נשמע מזה דהקב"ה משלים מצדו כל חלקו, דהיינו שליש, ויש תרי"ג מצות וז' מצות דרבנן. וביחד תר"כ מצות, ובכל מצוה נברא מלאך, וכל מלאך הוא שליש עולם, ויש תר"כ שלישים והקב"ה נותן חלקו ש"י, ועל ידי זה יש ש"י עולמות (וכעין זה בשם האזולאי).

והנה בידוע שיש בכל מצוה חלק המעשה וחלק המחשבה, ואם אין עושה ברעותא דלבא עם גאות או שלא לשמה, לא נברא בזה מלאך, וכיון שאמרנו שלעתיד 'ונשגב ד' לבדו ביום ההוא', ולא מחשבת חוץ חס ושלום, אז לעתיד יגיע ש"י עולמות. אבל קושיא הראשונה עוד לא נתרצה, מדוע לכל צדיק וצדיק בשווה. הלא יש כמה צדיקים שאינם מקיימים תרי"ג, לזה בא רבי שמעון בן חלפתא ואמר וכו'.

דהנה ידוע קושיית המפרשים האיך יכול כל אחד מישראל לקיים כל התרי"ג מצות הלא יש כמה וכמה מה שאינו יכול לקיים בזמן הזה, וגם בזמן המקדש יש מצות שנוהגות רק בכהן. ותירצו כיון שישראל ערבים זה לזה וכולם נחשבים לאיש אחד, נחשב כאלו כולם עשו המצות. וזה דווקא כשיש שלום ושלווה ביניהם. וזה שאמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, היינו כלי שיחזיק את הש"י עולמות, רק השלום, ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום. וסיים התנא בנחמה מה שיהיה לעתיד, שאז שנעשה הכל לשם ד', אז יהיה לנו הש"י עולמות. אולם עתה אחרי שנות גלותנו אלפים שנה, וכבר עבר קיץ כלה קציר ואנחנו עוד לא נושענו, אדרבא אין לך יום ויום שאין קלקלת מרובה מחברו ודמי ישראל נשפך כמים ארצה, לזה בא התנא הקדוש וניחם אותנו, והתחיל 'מאימתי קורין שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם', וקשה האיך יאכל הכהן עד שלא קרא את שמע, ותירץ דאכילת תרומה הוא מצוה, והעוסק במצוה פטור ממצוה.

אולם יקשה דלמאן דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן, אם כן הוא עוסק רק במצוה דרבנן, והאיך יפטר ממצוה דאורייתא. אולם זה תלוי בפלוגתא יבמות דף פ"ב שאמרו שם 'אשר ירשו אבותיך וירשתה', ירושה ראשונה ושניה יש להם, ושלישית אין להם. והיינו קדושה ראשונה של יהושע בן נון, קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא. וקדושה שניה של עזרא, קדשה אף לעתיד לבא. ורבנן חולקים שם ואומרים דגם קדושה שניה לא קדשה רק לשעתה. והנה לרבנן קדושה ראשונה ושניה שווים, אבל לרבי יוסי שם יש להבין מדוע קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא, וקדושה שניה קדשה אף לעתיד לבוא. ונוכל לומר על פי דברי הגמרא סוכה מ"א ע"א התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב נוטל במדינה כל שבעה זכר למקדש, ושיהא יום הנף כולו אסור, מהרה יבנה המקדש. והקשה בתוספות, מדוע במנחות לא תנו הך דלולב, אגב יום הנף כמו הכא, דתנו יום הנף אגב דלולב.

ושמעתי לתרץ בשם הגאון הקדוש מאוסטראווצי זצלה"ה, דהנה בסוכה כשהביא הגמרא התקנה שיהיה לולב ניטל במדינה כל שבעה, והטעם הוא זכר למקדש, ומורא עלה על ראש התנא כי איש ישראל בהתבוננו מה היה לנו ומה אבדנו, ייאש חס ושלום את עצמו מן הרחמים. ולזה הביא תיכף שיהא יום הנף כולו אסור, והטעם משום מהרה יבנה המקדש, ויחזק את עצמו בזה. אבל שם במנחות כשהביא תקנה מטעם 'מהרה יבנה המקדש', לא הוצרך להביא תקנה זכר למקדש. ודברי פי חכם כן.

ובזה נבון החילוק בין קדושה ראשונה לקדושה שניה, דהנה התוספות חולין דף ז' כתבו דארעא דיהבו כרגא וטמקא פטורים מתרומה וממעשרות, והנה בגלות ישראל ועליו קמו מצדי צדדים מוחצים ולוחצים וייאשו את עצמם מן הרחמים, לזה קדש עזרא את ארץ ישראל בקדושה עולמות, ואיש הנבון בהתבוננו מדוע עשה ככה הלא לענין דינא אין נפקא מינה בקדושת ארץ ישראל רק לענין תרומות ומעשרות, וכל זמן שאנו בגלות המר הזה פטורים אנו מתרומות ומעשרות, כי אנו נותנים מס לאומות העולם, כמבואר לעיל, ואם כן מה הועיל עזרא בזה שקדשה לארץ ישראל בקדושה עולמות, רק הקדושה היתה משום 'מהרה יבנה המקדש'. וזה תינח בקדושה שניה, שאז הלכנו בגלות המר הזה בלי זמן מוגבל, עד מתי הוצרך לחזק אותנו. אבל בגלות הראשון, שאז היה על זמן שבעים שנה, לא הוצרך לחזק לבבות ישראל, כי גם בלא זה גם כן לא יתייאשו מן הרחמים, ואם היו מקדשים תיכף בקדושה ראשונה קדושה עולמות, לא היה מזה שום נחמה בגלותנו עתה, כי היה סבירא ליה שהקדושה היתה עולמות, משום הפסק של שבעים שנה של הגלות הראשון, ומשום זה ממילא הוא קדוש הלאה, ואין מזה שום נחמה. אבל עתה כשראינו שעזרא קידש קדושה אף אחר החורבן, ועל כורחך הטעם משום 'מהרה יבנה המקדש', וזהו שאמר התנא מאימתי וכו' משעה וכו'. ועל כורחך דתרומה בזמן הזה דאורייתא, ועל כורחך דקדושה שניה קדשה אף לעתיד לבוא, והגם דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא\ ועל כורחך הטעם משום לרמז דמהרה יבנה בית המקדש במהרה בימנו ונאמר אמן.

(קובץ בית שמואל ג, תשרי חשון תרצ"ד, עמו ח', סי' ז)


הרב יעקב ירחמיאל יחזקאל דנציגר הי"ד, 'יענקל אברהם חיימ'ס', היה בנו הצעיר של נשיא ישיבת 'בית ישראל' באלכסנדר, הרב אברהם חיים הי"ד.
הרב יעקב ירחמיאל יחזקאל נודע כבר בצעירותו כתלמיד חכם מופלג, למדן חריף וחסיד נלהב. הוא היה עוקב אחר התקדמות כל בחור בישיבה, ומשוחח איתן על הלימוד ועל ענייני יראת שמים. הוא כיהן כראש התארגנות הבחורים בארגון 'הרמת וחיזוק התורה' והייתה לו השפעה רבה על הנוער ועל האברכים. הוא היה נואם מוכשר, ושומעיו היו מרותקים אליו במשך זמן רב. פעם דרש בסעודת שבע ברכות ופלפל בדברי תורה בחריפות ובבקיאות עצומים בש"ס ובפוסקים, במשך כשעתיים.
תפילותיו ולימודו היו בהתלהבות רבה.
דברי תורה מאת הרב יעקב ירחמיאל יחזקאל התפרסמו בכתבי עת תורניים, ובהם: בית שמואל סי' לז וסי' סב ('חציו עבד וחציו בן חורין'), סי' יב ('חג שהחודש מתכסה בו') ו('עשה דוחה לא תעשה ביבום'), סי' כא ('פלגינן דיבורא'), כרמנו סי' לט (בגדרי חזקה). דברי תורה אלו הודפסו מחדש בקובץ ישמח ישראל, יג, עמו' מז-נב.
בכרם בית שמואל סי' ז הודפס דרוש ארוך לסיום הש"ס (נדפס מחדש בקובץ ישמח ישראל, חלק ט, עמו' נח-סד). בבית שמואל, חוברת א-ב, מתואר המעמד בו נאמרה דרשה זו:

בקיץ העבר נתגדלה ונתרחבה הישיבה הקדושה בכמותה ובאיכותה למדו בה מאה תלמידים (כ"י) בה' מחלקות, ולהגדיל כבוד התורה נחלט לעשות התחלקות הש"ס בין המחלקות הגבוהות ונתחלקו סדרי זרעים מועד נשים נזיקין על מנת לסיים ביום ז' לחודש אב, וביום ז' נערך חגיגת סיום הש"ס ברוב פאר והדר באולם הישיבה, בהשמחה של מצוה לקחו חבל הרבה אנשים.
החגיגה נפתחה בשעה 5 בשלחן הנשיאות יושב הרב הצדיק וכו' מוה"ר אברהם חיים שליט"א נשיא הישיבה הקדושה, החגיגה נפתחה ע"י תלמיד הישיבה הקדושה הב' יעקב בונם יאקאבאוויץ נ"י מאלכסנדר פותח בברכת שלום לכל הנאספים, אחריו נתכבד הר"מ הרה"ג ר' שמחה בונם שליט"א בסיום סדר נזיקין במסכת הוריות, אחרי זה סיימו כל הבחורים מסכתותיהם, אחרי זה נתכבד בדרוש הדרן הבחור מ' יעקב דנציגר שליט"א בהרב הצדיק ר' אברהם חיים שליט"א, הוא דורש דורש ארוך בפלפול ואגדה לחבר מתחלת הש"ס לסוף סדר נזיקין ומשם לסוף הש"ס ולסוף משניות ומשם בחזרה לתחלתו ובאמצעו עניו חגיגת סיומים בימי אבלות ציון וירושלים.
אחריו נתכבד הרה"ג הר"מ ר' שמחה בונם עסטרייך שליט"א הנ"ל, הוא דורש דרוש ארוך מענינא דיומא ובעניין חינוך הבנים, ויקרת ערך הישיבה הקדושה ותועלת החגיגה. אחריו נתכבד הר"מ הרה"ג וכו' ר' זלמן צבי שליט"א בדרוש. הוא הדורש דברים קצרים וחמים, ואחריו דרשו הב' דוד קרישטאל ממלאווע דרוש ארוך ונאה. הב' יחיאל טאפאליע בהרה"ג מסאדאווני זצ"ל, הב' בונם מאפאטשנא נ"י. אחרי זה נערכה סעודה גדולה עד אחר חצות הלילה.
אחרי זה נחלט עוד הפעם להתחלת הש"ס ונתחלק כל הש"ס ונחלט לעשות הסיום ביום הלולא רבה דכבוד קדושת אדמו"ר הגאון הקדוש בעל ישמח ישראל זצללה"ה זי"ע אשר לשמו ולזכרו נתייסדה הישיבה הקדושה.

אחיו הבכור הרב יחיאל ישראל שמשון הי"ד, היה למדן גדול ומתמיד עצום, עדין נפש וצנוע, חתנו של האדמו"ר רבי שאול ידידיה טאוב ממודז'יץ. בחודש אב תרצ"ב פרסם עורך 'כרם בית שמואל', הרב חיים ישראל יצחק ווינאכט הי"ד, ברכה לרב יעקב ירחמיאל יחזקאל, לרגל נישואי אחיו:

מז"ט לך ידידי היקר אהובי ורב חביבי הב' החריף העצום ובקי נפלא צמ"ס וי"ר רב פעלים נשיא מוסדנו יר"א וחרד לדבר ד' מר יעקב ירחמיאל יחזקאל דנציגר שליט"א לנשואי אחיך היקר הנ"ל שליט"א. יה"ר מן קדם ר"ע שתתגשמנה אלצו שאיפתך, ושאיפת משאת הוריך. כברכת ידידך אוהבך, חיים ישראל יצחק וויינאכט העורך.

הרב יעקב ירחמיאל יחזקאל התחתן עם מרת נחמה הי"ד, בת דודו רבי שרגא פייבל דנציגר מראדום. בהזמנה לחתונתו כתב עליו אביו: 'בני יקירי הצעיר מחמד נפשי יפה נוף משוש כל ה"ב החתן החו"ב המופלג בתורה ויראה כמר יעקב ירחמיאל יחזקא שיחיה'.

בשנים תרצ"ח-תרצ"ט העביר שיעורים בישיבה באלכסנדר.

במלחמה העולם השנייה נלקח לגטו ורשה. על פי עדי ראיה היו הרב יעקב ירחמיאל יחזקאל ואחיו הרב יחיאל ישראל שמשון השרידים האחרונים למשפחתם בפורים תש"ג, כחודש לפני חיסול גטו ורשה, והם ישבו כל הלילה לקיים את מצוות 'חייב איניש לבסומי בפוריא', והם בכו, התחזקו ורקדו יחדיו, בכו ורקדו, עד הבוקר.

עם חיסול הגטו, בניסן תש"ג, נרצחו גם שני האחים. הי"ד.

ניצוץ אחד מדבריו הקדושים של הבעל שם טוב, הוא יסוד מוסד בכל דרכי החסידות / הרב אברהם חיים דנציגר הי"ד

תמונת הרב אברהם חיים דנציגר הי"ד

מאחיו הרה"ק רבי אברהם חיים זצללה"ה הי"ד: אמר רבי יוחנן כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהן של בעלי תשובה וכו', אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב (דברי הימים ב לג,יג) 'וישמע אליו ויחתר לו', 'ויעתר לו' מיבעי ליה, מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה (סנהדרין קג.) ובירושלמי (סנהדדרין י,ב) הלשון הוא, מה עשה לו הקב"ה 'חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו', ושמע תחינתו, הדא הוא דכתיב 'ויתפלל אל ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו', אמר רבי לעזר בי רבי שמעון בערבייא צווחין לחתרתה עתרתה, עיין שם.
ויש לבאר הלשון שחתר לו חתירה 'מתחת כסא הכבוד', דבאמת לפי ערך כבודו ורוממותו של הקב"ה לא היה יאות לו כביכול לקבל תשובת מנשה, אחרי שהרבה לחטוא ולמרוד כל כך כנגדו יתברך, ורק שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו השפיל עצמו לקבל תשובתו אף שאין זה לפי כבודו, למען אשר לא ידח ממנו נדח חס ושלום ושלא ירפו ידיהן של בעלי תשובה. וזהו שאמרו חז"ל שחתר לו חתירה 'מתחת' כסא כבודו, היינו שהקב"ה ברחמיו קיבל תשובתו אף על פי שזה היה 'מתחת' כבודו, רצה לומר למטה מערך כבודו יתברך, עם כל זה קיבלו בתשובה שלימה ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו.

(עקידת יצחק, מהדורת שאהן, בני ברק תשס"ה, עמו' קעב)

כבוד אהובי ידיד נפשי היקר מ' אשר זעליג [מרגליות] יחיה
שלחתי לו בשבוע הזאת עשרים דלר עבור הטלית ובטח השיגו גם אבקש כי יאבה נא להזכיר את אחותי היקרה שפרה לאה בת שרה רבקה אשר ב"ה על רוב חסדיו אשר נתעברה וזה י"ב שנים עדיין לא נפקדה אחר החתונה ועתה ב"ה נתעברה אנא לעורר עלי' רחמים במקומות הקדושים כי תשלום ימי הריונה בנקל ובשלום ובלי שום מכשול חס ושלום ותלד זרע של קיימא ועדיין הדבר בסוד מחמת עין הרע. ועתה אבקשו לאשר כי ידענו מכבוד קדושת דודנו רבנו הקדוש בעל ישמח ישראל זצ"ל סגולה לזה למדוד [בחוט] קבר רחל אמנו עליה השלום ולחגור על הבטן הבענדליך. יאבה נא כבודו לעשות זאת ולמדוד הקבר של רחל ולשלוח לי הבענדליך, למען יהיה סגולה שתשלום ימי הריונה. גם אולי יש עוד סגולה לזה והעיקר שיהיה בסוד. גם אבקשו אודות השמן זית ממירון, כי עדיין לא היטב לי. בשבוע זאת שלחנו להכולל חמשה מאות דולר.
מאת ידידו אוהבו הכותב בחפזון רב ומצפה בככ"י ומברכו שיקבל החג הקדוש והתורה הקדושה בשמחה וטהרה והרחבת הלב.
אברהם חיים בהרה"ק אדמו"ר זצ"ל
עש"ק במדבר מ"ב למב"י

(מכתבים ואגרות קודש, עמו' 289-288)

ראיתי הספר הקדוש 'בעל שם טוב' והנה יפה וטוב עשה בחיברו דברים הקדושים היוצאים מבאר מים חיים מקור ישראל רבינו הגדול הבעש"ט זצ"ל אשר ניצוץ אחד מדבריו הקדושים הוא יסוד מוסד בכל דרכי החסידות – ובוודאי כל אחד ואחד יקח הספר הקדוש לתוך ביתו ונזכה עד מהרה שיקוים בנו 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה' כתרגומו.
מאת המעתיר ומצפה לישועת ישראל הכותב לכבוד התורה הקדושה ולומדיה.
אברהם חיים בהרה"ק זצלה"ה זי"ע מאלכסנדר.
נתתי גם כן מעות קדימה שני זהובים
עש"ק בראשי"ת צ"ח לפ"ק.

(הסכמה לספר 'בעל שם טוב')

אלכסנדר ב' שופטים תפר"ח לפ"ק

כבוד ידיד נפשי היקר מו"ה מנחם זאב [בוטשאן-חסידה] נ"י

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה, הנה לא השיבותיך עד כה, כי הייתי מוטרד מכמה ענינים.

בגוף הדבר באמת היינו שמחים מאוד, אכן נאה שתנוצץ ציץ פרח הקודש, ישיבת 'בית ישראל' בירושלים הקדושה, על שם כבוד קדושת רבינו הקדוש זצ"ל זי"ע. אולם למרות זה, אם חס ושלום תצמח על ידי זה מחלוקת ביניכם, שנואי נפש אבותינו הקדושים ונפשינו.

בטח שמעתם כי בלאדז הננו בונים ישיבה קדושה, בית שלוש קומות יפה עינים, על שם כבוד קדושת רבינו הקדוש זצ"ל, על הישיבה שיסד כבוד קדושת אאמו"ר הקדוש זצ"ל, על שם אחיו אדמו"ר הקדוש זצ"ל זי"ע.

הודיעני נא מצב פרנסתך כעת. גם מה נשמע אצל ידידנו מארכל יחיה, ומדוע אינו כותב אלי מאומה, הלא סוף כל סוף אוהבו הנאמן הנני. מה מצב ידידנו הרה"ג שיחיה ממאקאווי [הרב ישראל ניסן קופרשטוק].

הנני כעת במעון הקיץ סמוך ללאדז, את מכתבך תכתוב ותשלח לאלכסנדר, על אדרסתי על המעטפה. ד' יעזור לי שאזכה לבשר ולהתבשר בשורות טובות ואבקשך להתפלל בעדינו במקומות הקדושים כי נזכה לעשות שידוכים טובים עם בננו היקרים המסולאים מפז שיחיו. בבית הוריך החיים והשלום וכל טוב.

הנני בזה ידידך אוהבך הדורש שלומך באהבה, מצפה לראותך בתוך כל ישראל על הררי קודש.
אברהם חיים בהרה"ק אדמו"ר זצלל"ה זי"ע

אולי יהיה ביכולתך לשלוח לי על שמי אתרוג יפה אף מהודר, ואשלח לך מחירו בתשואות חן.

(קובץ תורני 'ישמח ישראל', יז, עמו' ס)

החיים והשלום וכל טוב סלה לכבוד אהובי ידידי היקר הרה"ח וירא אלקים, הותיק כ"ש מ' אברהם נ"י,

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה יתירה,

הנה שלחנו לכם שמונה ושלושים פונד על אדרס ר' יצחק גראסמאן, וגם נשלח צעטיל איך לחלק זאת, וגם להרה"ג ש"ב ממאקאווי נשלח מכתב עם רשימה, אבקש לחלק כפי רצוני.

הספר הקדוש תפארת שמואל נשלח לו אם ירצה ה'.
ואבקש מכבודו להתפלל עלי במקומות הקדושים, שאזכה לתשובה שלמה ולרפואה שלמה, כי מאוד מאוד איננו בבריאות, וצריך אני לישועה שלמה, ואזכה לגדל בני היקרים המסולאים לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ויהיה לעטרת זקנים בני בנים, ולעשות עמהם שידוכים הגונים, ענבי הגפן בענבי הגפן.

גם אבקשו להודיעני אם אתם יודעים עוד מאנשים צדיקים תלמידי חכמים, אשר צריכים ליתן להם, תכתבו גם כן לנו, ונשלח להם גם כן.

הארכתי במכתבי, אם אמנם כי הנני טרוד גדול, אך למען גודל המצוה, והנני רוצה לעשות לטובתכם, אך הכל תלוי בכם, והעיקר במוקדם האפשרי.

ואבקש להגיד לר' אשר זעליג נ"י בעל מחבר ספר 'קומי רוני', כי ישלח לי תיכף התשובה שיש לו מכבוד קדושת אאזמו"ר הגאה"ק זצ"ל מגריצא.

והנני בזה ידידו אוהבו הנאנח והנדכא המצפה לרחמי שמים המרובים,
אברהם חיים בהרה"ק אדמו"ר זצ"ל בן שרה רבקה

(קובץ תורני 'ישמח ישראל', יז, עמו' סב)


הרב אברהם חיים דנציגר הי"ד נולד באלכסנדר בשנות התר"מ, כבנו הצעיר של האדמו"ר השלישי מאלכסנדר, רבי שמואל צבי, ה'תפארת שמואל' ולשרה רבקה לבית גורמן.

לאחר פטירת חותנתו, כתב לו דודו, האדמו"ר רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר, ה'ישמח ישראל', מכתב עידוד, ובו כתב:

אל כבוד בן אחי יקירי המופלג האהוב כש"ת מהו' אברהם חיים יחיה, שלום וכל טוב.
אחרי דרישת שלומו הטוב יראה בן אחי חביבי כעת לשקוד על דלתי התורה בהתמדה, ובזה תסיר מאתך כל עצב וכל דאגה וכל טרדה, והתורה הקדושה משמחת לב ומסירה כל עצב. וה' יתברך יתן לר חיים ושלום ובריאות ותוושע במהרה בזרע של קיימא כחפץ דודך אוהבך עוז מצפה לישועתר בכל יום. דורש שלום חותנך ידידי הנגיד הנכבד היקר נ"י המקום ינחמהו בתור אבילי ציון וירושלים, העיקר הוא שיתחזק את עצמו לבל להיות עצב, כאשר הורונו חז"ל (עיין מועד קטן כ"ז:) אל תהיו רחמנים יותר ממני, ובזה יזכה לישועה ונחמה הוא וזרעו יחיו.
כחפץ מחו' הדורש שלומך,
ירחמיאל ישראל יצחק בהה"ק זצללה"ה זי"ע

(מכתב זה הופיע ב'תולדות הישמח ישראל',ב, עמו' תשטו. ושם בעמו' תשטז הובא מכתב נוסף שכתב לרב אברהם חיים ולאחיו).

בשנת תרע"ג הוציא לאור ביחד עם אחיו, הרב יעקב בונם הי"ד, את הספר 'קיצור ראשית חכמה', מאת מוהרי"י פינטו.

בשנת תרפ"ב ביקר באלכסנדר ר' יצחק גרשטנקורן, לקראת נסיעתו לארץ ישראל, ופגש את האדמו"ר מאלכסנדר. שם  נפגש גם עם בנו, הרב אברהם חיים, במשך כחצי יום, וכתב עליו כי הוא: 'אדם חביב ומעניין ביותר. בשיחתו אתי גלה הרבה חבה לארץ ישראל'.

לאחר פטירת אביו, בשנת תרפ"ד, הוכתר אחיו רבי יצחק מנחם דנציגר הי"ד, ה'עקידת יצחק', לאדמו"ר מאלכסנדר, והרב אברהם חיים היה לחסידו וליד ימינו. יחד עם אחיו האדמו"ר, הקים הרב אברהם חיים את רשת הישיבות 'בית ישראל' שפעלה ברחבי פולין ונקראה על שם דודו האדמו"ר רבי ירחמיאל ישראל יצחק, בעל 'ישמח ישראל'. רשת זו הוציאה לאור חוברות תורניות בשמות שונים. מטרת הישיבה הייתה להעמיד תלמידי חכמים מופלגים, 'רועי ישראל הנאמנים לה' ולתורתו'. בין בוגרי הישיבה שהוסמכו להוראה וכיהנו כרבנים בקהילות חשובות בפולין, ובהם: הרב יוסף דנציגר אב"ד ראקוב, הרב ירחמיאל ישראל סקולא מסדובנא והרב יעקב פייבל דנציגר אב"ד אוסטרוב.

הרב אברהם חיים כיהן כנשיא ישיבות 'בית ישראל' אלכסנדר, והיה אחראי על כלכלת הישיבה ועל יחסי הציבור של חסידות אלכסנדר. הוא השקיע כוחות עצומים ומאמצים רבים בהקמת רשת הישיבות ובהחזקתה, בדאגה למילוי צורכיהם של תלמידי הישיבה ובאיסוף הכספים הדרושים לכך; הוא מינה אישי ציבור בכל רחבי פולין שסייעו בגיוס כספים לישיבה, שלח בקשות לתורמים פוטנציאלים שיתמכו בישיבות ומינה בחורים שינאמו בעיירות ויעוררו את הציבור לתמוך בישיבות וב'בית התבשיל' שספק מזון לתלמידים. הוא ביקש מבעלי אמצעים לתמוך בתלמידים עניים חסרי מלבוש ומנעלים. הרב אברהם חיים ביצע את התפקיד הזה על הצד הטוב ביותר, שלא על מנת לקבל פרס, אך שהיה זה תפקיד קשה שגזל ממנו את רוב זמנו היקר. לפרנסתו החזיק משרד משלוחים, על מנת להתפרנס מיגיע כפיו.

האחים, הרב אברהם חיים והרב יעקב בונם הי"ד, הוציאו לאור בשנת תרפ"ו את ההגדה של פסח עם פירוש 'ישמח ישראל', ובשנת תרצ"ז הוציאו לאור את ההגדה של פסח עם פירוש 'תפארת שמואל'.

בשנים תרפ"ו-תרפ"ז כתב הרב אברהם חיים מכתבים לירושלים, לגאון ממקובה, הרב ישראל ניסן קופרשטוק, מגדולי בית אלכסנדר, בעל 'עני בן פחמא' (שהקים בשנת תרפ"ט את ישיבת 'בית ישראל' במאה שערים), ובו ביקש שיתפלל עבור בני משפחתו ואנ"ש לרפואה, לשידוכים טובים, והוא דן בעניין כולל פולין בירושלים ובעניינים הקשורים ל'אגודת ישראל', הוא מדווח על הנעשה בפולין ועל השמחות במשפחתו, ומבקש שישלח עבורו אתרוג ארץ ישראלי מהודר ולולב.

צילום מכתב בכתב ידו של הרב אברהם חיים, על פתיחת ישיבת 'בית ישראל' בירושלים, הובא בספר 'תולדות הישמח ישראל', ב, עמו' תרסג.

מכתבו אל הרב אשר זעליג מרגליות, מופיע בספר 'מכתבים ואגרות קודש' עמו' 289-288. ושם בעמו' 290 הובאה ההזמנה ששלח לנישואי בנו, ר' יחיאל ישראל שמשון הי"ד. בקובץ התורני 'ישמח ישראל', יז, עמו' סב, הובאה ההזמנה ששלח לנישואי בנו, ר' יעקב ירחמיאל יחזקאל הי"ד.

בשנת תר"ץ השתתף בעיר ורשה, ביחד עם אחיו, בישיבת כל גדולי ליטא ופולין, בראשות ה'חפץ חיים', שנועדה להתמודד עם גזירה שאיימה על החינוך היהודי.

בשנת תרצ"ב חתם יחד עם אחיו ועם נכבדי העיירה אלכסנדר, על ייסוד בנין ה'תלמוד תורה' בעיירה.

בשנות השלושים כתב לר' יהודה לייביש מקובר, גזבר ישיבת 'בית ישראל' בלודז', מכתב ובו תיאר את מצבה הקשה של הישיבה:
הסכום תשעים זהובים ממעות הח"י גדולים מס שבוע של ישיבתינו הק' בית ישראל דפה לנכון הגיעני, ומה יקר חסדי המתנדבים לזה כי בזה מקיימים הרבה נפשות העטופות ברעב ובצמא ולומדים תורה מתוך לחץ ועוני אנא בואו לעזרת הישיבה כי מצבה נורא מאד ואם לא תבאו לעזרתינו בעוד מועד מי יודע אם לא נהיה מוכרחים לסגור שערי הישיבה הקדושה ומה יעשו התלמידים באין להם הישיבה הקדושה ובוודאי רבותינו הקדושים נשמתם בגנזי מרומים ימליצו טוב בגנזי מרומים בעד כל העושים והמעשים לטובת ישיבתנו כי יתברכו ממעון הברכות בשפעת ברכה חיים פרנסה והצלחה עושר אושר וכל טוב סלה,
כעטירת אוהבכם ידיכם דורש שלומכם הטוב כל הימים המצפה לישועת ד' במהרה בב"י.

אברהם חיים בהרה"ק אדמו"ר זל"להה זי"ע ועכי"א

הרב אברהם חיים נודע בפקחותו המופלגת ובקשריו הקרובים עם חסידי אלכסנדר, וחסידים היו פונים אליו על מנת שישמש כבורר בסכסוכים שונים וייתן להם עצות בבעיות סבוכות ובעניינים פרטיים. אחיו האדמו"ר ה'עקידת יצחק' היה רגיל לשלוח אותו למקומות רבים ברחבי פולין והוא ייצג את ה'עקידת יצחק' באירועים שונים, כתב מכתבים לחשובי החסידים בענייני הנהגת החסידות, השתתף בשמחות החסידים, ביקר לעיתים תכופות בכל רכוזי החסידים, וערך טישים בערים בהם ביקר, ועודד את החסידים לעסוק בתורה ולתמוך בלומדי תורה, בעניים ובחולים. בנוסף נסע לבקר אדמו"רים ורבנים בפולין ולפעול יחד איתם לפתור בעיות שעל הפרק. כשביקר בפאבינית אצל האדמו"ר רבי דוד בורנשטיין הי"ד מסוכוטשוב, ליווה אותו האדמו"ר עד למרכבה.

בכל מוצאי שבת התקיימה בביתו התוועדות חסידים עם דברי תורה וסיפורי צדיקים. חסידי אלכסנדר העריכו מאד את הרב אברהם חיים, ובהעדרו של הרבי, לא התחילו להתפלל עד להגעתו של הרב אברהם חיים לבית המדרש. הוא היה מפורסם בכל חוגי החסידים והלמדנים בפולין, וביקשו ממנו לכתוב הסכמות על ספרים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה גורש לגטו ורשה, וקיים בביתו במסירות נפש מנייני תפילה, ברחוב מלאבסקה 3 קומה ד' דירה 5. בהמשך גורש עם רבי מאיר אלתר בנו של הרבי מגור ה'אמרי אמת', ועם יהודים נוספים, למחנה ההשמדה טרבלינקה ונהרג עקה"ש יחד עם עוד בני משפחה ביום הכיפורים תש"ג.

שני בניו של הרב אברהם חיים, הרב יחיאל ישראל שמשון והרב יעקב ירחמיאל יחזקאל נשארו בגטו ורשה והיו האחרונים מבני המשפחה העניפה של האדמו"ר מאלכסנדר בגטו ורשה. בפורים תש"ג, כחודש לפני חיסול הגטו, לאחר שכבר נלקחו מהם נשותיהם וילדיהם, התאספו אצלם מספר חסידים אלכסנדר לקיים את מצות שמחת פורים. אף שידעו על האסון המתקרב, ובכו, הם ישבו יחד כל הלילה עם בקבוק יין לקיים את מצות 'חייב איניש לבסומי בפורייא', התחזקו ורקדו יחדיו עד הבוקר, באמונה ובביטחון.

רבי יחיאל ישראל שמשון, היה חתן האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר ממודז'יץ, ורבי יעקב ירחמיאל יחזקאל, היה חתן אחיו רבי שרגא פייבל דנציגר מראדום, ושימש כמשגיח ראשי בישיבת 'בית ישראל' באלכסנדר וכראש חבורה בארגון 'הרמת וחיזוק התורה' שפעלה בישיבות אלכסנדר, לחיזוק רוחם של התלמידים העניים ושל התלמידים לשעבר, שנאלצו לעזוב את בית המדרש מסיבות כלכליות.

שני אחים אלו, בני הרב אברהם חיים, נספו גם הם בשואה. הי"ד.

על פי ספר הזיכרון של קהילת וואידיסלוו-סודזישוו (וכן על פי האנציקלופדיה לחכמי גליציה, ד, 1017;  אלה אזכרה, ב, עמו' 215; אישים שהכרתי, עמו' 456), בתו של הרב אברהם חיים דנציגר, נספתה באושוויץ יחד עם בעלה ישראל (בנו של הרב שבתי רפפורט הי"ד), ועם בנם בן השנה וחצי, ובני משפחת בעלה, שהיו בעלי דרכון פרגוואי, נעצרו במחנה שבויי המלחמה וויטל וגורשו משם בפסח תש"ד למחנה דראנסי. משם גורשו בחג השבועות תש"ד לאושוויץ. (אך על פי דף עד, דבורה דנציגר, אשת ר' ישראל ראובן רפפורט, שהייתה במחנה וויטל, לא הייתה בתו של הרב אברהם חיים, אלא בתו של אחיו, הרב יעקב שמחה בונים דנציגר).

מכתב אליו, מאת הרב אריה צבי פרומר הי"ד, עם מאמר לפרסום בחוברת 'בית ישראל', מופיע בספר 'ארץ צבי', ב, סי' כח.

עיקר לימוד התורה, הוא שישפיע בצדקתו ובתורתו גם כן לאחרים, ללמדם ולהאיר באור תורתו גם לנפש-רוח-ונשמה שלהם / רבי אהרן נתן דוד רבינוביץ הי"ד, האדמו"ר מביאלה-לנטשנה

אמר כבוד קדושת אאמו"ר ז"ל שכל דברי תורה שאדם זוכה לחדש הוא רק מחמת קדושת אבותיו הקדושים. ולפי עניות דעתי נראה להביא ראיה לדבריו הקדושים, שישראל לא זכו גם כן לתורה רק על ידי זכותא דאברהם אבינו עליו השלום, כמו שאמרו חז"ל (שמות רבא פ' כח) שבעת קבלת התורה צר הקדוש ברוך הוא קלסתר פניו של משה רבינו דומה לאברהם אבינו עליו השלום, כלומר שהתורה שייכת רק לישראל שיש להם זכות אבות הקדושים, מה שאין כן למלאכים. וכן מצינו אשר אמרו חז"ל שהתורה זכה בה מתחילה משה רבינו בעת שהשם יתברך נתן לו, כמו שנאמר 'ויתן אל משה ככלותו'. ונהג משה רבינו עין טובה ונתנה לישראל. והנביאים נקראים 'אבות', כמו שכתוב אצל אליהו שנקרא 'אבי אבי רכב ישראל', וממילא זכו ישראל לתורה רק על ידי קדושת וחזקת דאבהתא.

(תורת הרבי ר' ירחמיאל, עמו' כז)

אמרו הספרים הקדושים שיש שישים ריבוא אותיות לתורה, כנגד שישים ריבוא ישראל, שנוטריקון 'ישראל' יש שישים ריבוא אותיות לתורה. והגם שרואים שאינו כל כך, כמו שהובא במדרש תלפיות, שכתב שיש לעמוד על הקבלה שיש בידינו שיש ששים ריבוא אותיות לתורה, כמו כנוטריקון 'ישראל' ונעשה על זה ספרים אין קץ, וכשתמנה מספר האותיות הספר תורה הן חסרים הרבה מסכום הזה ונשאר כמעט תמיה. עיין שם. ולפי עניות דעתי שזה נוכל להבין בדברי כבוד קדושת אאמו"ר זצ"ל שאמר שכל אחד ואחד מישראל יש בו מעלה שיכולין לצרפו לתורה, וכמו שבתורה יש אותיות ונקודות וטעמים, כמו כן בבני ישראל גם כן יש שהם בבחינת אותיות ונקודות וטעמים, כמו שכתוב בתיקוני זוהר הקדוש, שהמה מרמזים לנפש רוח ונשמה, כמו כן בבני ישראל יש מי שזוכה ללמוד תורה לשמה אזי הוא בבחינת נשמה, והוא ביכולתו להאיר גם לשאר חלקי הנר"נ, ומי שלומד לשמה מאירין לו משמים שיוכל לקרב ולקדש גם כל מיני ישראל לתורה, אפילו לעם הארץ, כמו שכתוב במדרש רבא שהם בבחינת עלים שמגינים על האילן. עד כאן לשון קודשו.

(תורת הרבי ר' ירחמיאל, עמו' עא)

'כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע' (דברים יז,יד). אחי ורעי תדעו אשר אמר הבעש"ט הקדוש האור ישראל שיש ספרים הקדושים מכבר, אף על פי כן הוא צריך לשמוע מהצדיק שבזמנו, וכמו שכתוב 'כתוב זאת זכרון בספר', שאף שכתוב בספר אפילו הכי 'ושים באזני יהושע', שאף על פי שנכתב כבר בספר צריך ליהושע לדבריו שהן יסייעו ברוחניות וגשמיות.

ובמדרש רבא 'ישנו עם אחד' (אסתר ג,ח), שאוכלים ושותים, ואומרים עונג שבת ועונג יום טוב, ומיכאל מלמד עליהם סנגוריא מלמעלה וכו', עד 'כי לא יטוש ה' את עמו'. לכאורה מה התירוץ 'כי לא יטוש ה' את עמו' על מה שלמד המן קיטרוג עליהם, כמו שהקשה בספר הקדוש 'ייטב פנים'. רק שהמן הרשע אמר שמה שישראל אוכלים ושותים מתכוונים רק להנאת עצמם וגופם, חס ושלום. וזה שפיר שנלמד זכות על ידי מיכאל המליץ טוב, אשר לא יטוש ה' את עמו, בעבור כבוד שמו, כלומר שאוכלים ושותים הכל לכבוד שמו יתברך ולצורך גבוה.

(ליקוטי דברי רבוה"ק מביאלא, פורים, עמו' קג)

ומה שכתב אאמו"ר ז"ל שדברי תורותיו אינם מאור הגנוז, הוא מצד דרכו כנ"ל שפל ברך והצנע לכת, אבל כעת נתגלה האמת שהוא בעולם האמת. ובטוח אנכי שכל מי שילמוד בדבריו הקדושים, יזכה לבחינה הנ"ל, להתעורר עליו ועל כל משפחתו רחמים וחסדים בגוף ונפש כרצונו הקדוש תמיד שה' 'רצון יראיו יעשה', כדברי המדרש (נשא): אימתי הם דברי תורה נטועים באדם, בזמן שהבעלים נאספים מהם. והוא בחינת אתדבקות רוחא ברוחא, כמבואר בזוהר הקדוש פרשת תרומה.

(הערות להקדמת המחבר, ישועות אברהם)

ועתה אסיים בברכת אהרן, שכל מי שיסייע בלקיחת חלק במצוה רבה הזה, שיקנה הספר הקדוש 'ישועות אברהם', שבזה לא לבד שיהיה לטובתו כנ"ל, יהיה לו גם כן זכות שיסייע להדפיס שאר החלקים מספר הקדוש 'ישועות אברהם' אשר בכתובים, לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, ויתברך מן השמים. וזכות המחבר הקדוש יגין עליו, וכמו שאיתא בספר חסידים (סימן רכד) שכל מי שאומר דבר שמועה מפיהם של צדיקים מתפללין עליו וממליצים בעדם לטובה. ולזכות לבנים ובני בנים חיים וקיימים ועוסקים בתורה ובמצוות לשמה, ואורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד, ועל ישראל שלום, ולזכות לביאת הגואל צדק ובימינו יוושע יהודה וישראל ישכון לבטח עין יעקב ומגן אברהם.

(ישועות אברהם, מתוך סוף ההקדמה)

'בהלו נרו עלי ראשי' (איוב כט), אמרו חז"ל (נדה ל:) שמלמדים לאדם קודם שיצא לאויר העולם כל התורה, ואחר כך בא מלאך וסטרו על פיו ושוכח כל מה שלמד. והקשה אאמו"ר (בעל ישועות אברהם) זצ"ל דכיון שסטרו על פיו ושוכח למודו, אם כן מה פעולה ומעלה בלמודו כל התורה. ותירץ אשר זה המעלה אשר מרגיל להנשמה קודם שבאתה לעולם השפל הזה שתהיה רגילה בתורה ותהיה ביכולתה אחר כך לבוא למדריגה באמצעות התורה ומצוות שיעסוק אחר כך, ולזכות בחזרה לבחינת 'בהלו נרו על ראשי' מצד הטבעיות שנטבע בו. עד כאן לשונו הקדוש. וזהו 'ותן חלקינו בתורתך', שהם חלקו ואחיזתו בתורה, ונקראים אותיות התורה.
אבל זאת, ללמוד בעצמו, איננו עיקר לימוד התורה, רק צריך לצרף לאותיות התורה גם את הטעמים ונקודות התורה, ללמד, שיפעול בצדקתו ותורתו להשפיע לאחרים גם כן, ולהאיר באור תורתו גם לנר"נ דאחרינא, דמגו דזכה לנפשיה לקדש גופו בעבודתו ותורתו, בזכות אבותיו הקדושים, זוכה נמי לאחרינא.

(מתוך ההקדמה לספר 'ישועות אברהם' שמות)

בהקדמה מכבוד קדושת אאמו"ר זיע"א הוספתי איזה הערות מחמת שכבוד קדושתו רצה להקטין את עצמו בגודל שפלותו ומדת עניוותו, כידוע דרכו הקדוש תמיד בחיים חיותו ובמקום גדלותו אתה מוצא ענוותנותו, שזאת כל מגמתו תמיד להקטין את עצמו ולהסתיר מעשיו הטובים בפני בני אדם. אבל עלי מוטל חוב קדוש לפרסם צדקתו ברבים, להיות עומד לעד צדקתו, למען ידעו דור האחרון את גדלו וקדושתו אשר כל ימיו קיים 'אדם כי ימות באהל', באהלי תורה ועבודה, והפקיר עצמו כדרך אבותיו הקדושים זי"ע בעד ה' ותורתו וישראל. ותמיד התנהג כבוד קדושת אבי ז"ל בבחינת 'עקב ענוה יראת ה' ', ורצה להסתיר את עצמו תמיד, שזו המידה הקדושה נשתרש עוד מראש יחוסנו היהודי הקדוש והטהור זי"ע, שידוע לכל העולם גודל שפלותו וענותנותו, כן כל אבותינו הקדושים אשר יחוסנו נצמח מדוד המלך עליו השלום, והולכים בעקבותיו שבמקום גדולתם אתה מוצא ענוותנותם.

אמי מורתי עזרה תמיד לכבוד קדושת אאמו"ר ז"ל בכל העניינים, וכדבר המדרש רבה (ב"ר פרק מ"ז פרשת א, עיין שם) על שרה אמנו עליה השלום, אשת חיל עטרת בעלה, שנתעטר בה בעלה וכו'. ולכן יזכור אלקים לטובה את מזכרת אמי מורתי מנשים באהל תבורך, אשת חיל שתהיה לברכה ולטובה לעילוי נשמתה, ונשמתה תהיה צרורה בצרור החיים, אשר עלה נשמתה בטהרה השמימה ממחרת יום הכיפורים שנת תרצ"ו בעיר ווארשא ושם מנוחתה כבוד. וידוע מאמרם ז"ל מת אחר יום הכיפורים סימן טוב, ויהי רצון שתמליץ זכות בעולם עליון יחד עם כבוד קדושת אאמו"ר ז"ל, שם בגן עדן על הפתורא דדהבא בעד כל משפחתם ובעד כל ישראל.

יתברך היוצר וישתבח האדון כל אשר זיכני להוציא לאור תעלומות חכמה, הם הכתבי קודש מכבוד קדושת אאמו"ר הקדוש זצל"ה. בפרט בצוק העתים הללו אשר כל יום קללתו מרובה מחברו, וכמה חבילין דמעיקין עכבני, עד שעזרני ה' להביאם לדפוס לזכות העולם האור הגנוז הזה, כפי שעיניכם תראינה מישרים ומתוקים מדבש ומנופת צופים, אשר אמר אאמו"ר זצ"ל במשך שבע ועשרים שנה, שכל אחד ואחד נדרש בפני עצמו, עד שבת האחרון מימי חייו, הוא שבת תשובה תרצ"ד, אשר נתקיים בו מה יום כיפורים מכפר כן מיתת צדיקים מכפר. וכמו שאבאר להלאה בדברינו בסייעתא דשמיא לענין הדפסת ספרי הצדיקים, לזכות העולם בהשפעות הגשמיות והרוחניות, אשר במשך ימי חייהם עוסקים העיקר בשביל טובת ישראל לזכותם בזה ובבא, וכל שכן למי שלומד בספריהם הקדושים אשר ממקוד קדוש מחצבתם בוודאי יוושע בכל ישועות שימלא ה' כל משאלותיו לטובה.

(הקדמת המו"ל לספר 'ישועות אברהם' על ספר בראשית)

וכאשר זיכני ה' להוציא תעלומות חכמה בתורת אמת מכבוד קדושת אדמו"ר הרב הצדיק הקדוש והטהור זי"ע ספר 'ישועות אברהם' חלק ראשון, אשר יצא מוניטין שלו בעולם, ותודה לקל שכולם מפיקים רצון ממנו, ובוודאי היה בכבוד קדושת אאמו"ר זצ"ל חלק ואות בתורה הקדושה בשם הפעולה, שפעל בדבריו הקדושים ועשה קן טהור בלבות בני ישראל עוד בחיים חיותו. וכן אחר כך בספר הקדוש שלו.

כי באמת דבריהם הקדושים ודברי כבוד קדושת אדמו"ר זצ"ל הוא מאור הגנוז שנמסד לכל צדיק בכל דור ודור לטובת הדור.וכמו דוד המלך עליו השלום כנ"ל, כן הצדיקים שנכתבו דבריהם לטובת הדורות, כי רק זה כל עיקר כוונתם לטובת ישראל, כן היתה כוונת כ"ק אדמו"ר ז"ל אשר כל משך ימי חייו מסר גופו ונפשו עבור טובת ישראל, וכל מגמתו בחידושי תורתו הכל לטובתם, כמו שעיניכם תראינה בפנים הספרים הקדושים 'ישועות אברהם', אשר כשמו כן הוא, שאמר כמה פעמים שרוצה להדפיסו בחיים ואמר שיהיה טובה לעולם בספריו הקדושים.

ורק זאת נחמתנו שהנחילנו ברכה את המאמרים הקדושים אשר מלאים דברים הנחמדים מזהב ומפז, וכמו כן בקשות ותפלות עבור כלל ישראל ברוחניות וגשמיות, ובוודאי במרום ילמד עלינו זכות לכל מי שילמוד ויזכור דבריו הקדושים, שגדולים הצדיקים במיתתן וכו' (חולין ז:), וכמו שאמר הזוהר הקדוש וישב (קצג:) תא חזי האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרבו וחמי לו חכמתא, יוכל לאתוספא בההוא רוחא יתיר. וכמו שאמרו חז"ל (עירובין יג:) על רבינו הקדוש שאמר: האי דמחדדנא מחבראי, שחזיתי לרבי מאיר מאחוריו. כלומר שלמד ואמר תמיד דבריו הקדושים, וזה 'מאחוריו', כלומר אחריו, וכן הלומד תורה מפי הצדיק צריך להתדמות שבעל השמועה עומד לנגדו כנ"ל, שנתעורר עבודתו וקדושתו של הבעל המחבר הקדוש.

(הקדמת המו"ל לספר 'ישועות אברהם' על ספר שמות)

ב"ה לענטשנע יום ה' לסדר אשר תשיג ידו

לכבוד דודי הרב הצדיק חסידא ופרישא שלשלת היוחסין כקש"ת המפרסם בתורה יראת שמים וכו' מו"ה יוסף צבי שליט"א אב"ד דק"ק בני ברק יע"א.

ולדודתי הרבנית הצדקנית המחכמת מנשים באהל תבורך וכו' בנש"ק מרת חנהלה שתליט"א,

אחרי דרישת שלום הטוב הננו לברכם שתקבלו את החג המצות בכשרות ובשמחה וכל טוב סלה. וכימי צאתנו ממצרים יראנו ה' ניסים ונפלאות להגלאות במהרה ויגל לבנו וישמח לבנו (בישועתו) באמת לכלל ישראל די בכל אתר ואתר שיחוס על עמו, עם דל כנגד כל הקמים עליהם בגזרות קשות ואכזריות ויוציאנו מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה וירום ה' קרנכם בכבוד בהרמות קרן ישראל לקבץ נדחנו מארבע כנפות כל ארץ…,

כחפץ בן אחיהם דורש שלומם תמיד, אהרן נתן דוד

ב"ה לענטשנע יום ה' ברוך אתה בבואך וכו' תרצ"ה.

לכבוד דודי הרב הצדיק והגאון חסידא ופרישא בוצינא קדישא כבוד קדושת שם תפארתו,  מדברנא דעמא וכו', מורינו רבינו יוסף צבי קאליש שיחיה,

אחרי דרישת שלומו הטוב, כאשר אנכי כעת משובתי שבת קודש זה בווארשא ומאד רציתי להתראות עם כבוד קדושתו פנים אל פנים, ולכן נא מאד להודיעני אם כבוד תורתו יהיה בפה בשבעה בשבוע הבא עלינו לטובה ובאיזה יום ובאיזה מקום, ואם לאו אם ירצה השם, נבוא במכון למכון קדשו באטוואצק, ויהודעני נא בהחוזר לפה על אדרעס מדודתי הרבנית הצדקת מאטעלע שליט"א.

והנני ידידו דורש שלומו ומברכו בכתיבה וחתימה טובה ומייחל לתשובתו הרמתה,

אהרן נתן דוד…

אמי הרבנית הצדקת בקשה ממני שאבקש לכבוד תורתו לשני דברים. אחת, להשגיח על אחותי תחיה גאלדא בארץ ישראל. ושנית, כאשר המדבר השידוך לאחותי דבורה [הי"ד], חיה היא בפולין כאשר כבוד קדושתו כתב מזה, לנכון שכבוד קדושתו ידבר עמו מזה, ודי לחכימא.

(שארית יוסף, עמו' קא-קג).

לפי עניות דעתי נראה בעזרת ה' יתברך להסביר הענין באופן הזה כמו שאיתא בזוהר הקדוש, וכמו שהובא כמה פעמים בספרים הקדושים תולדות אדם, דברי בינה, ישועות אברהם אשר יש שני בחינות צדיקים: אחד בחינת 'שבת', שנקרא 'שבת דכולא שתא', והוא קודש כמו שבת, שמעשיו קודש ומופשט מגשמיות לגמרי, שנולד בקדושת אבותיו הקדושים עם נשמה גדולה וקדושה. כמו שאיתא בזוהר הקדוש במדרש הנעלם פרשת וירא שרבי יוסף אמר לון לא מסתפי אלין מיצר הרע, ואמרו לא מקונדיטין קאתינא מקדושתא דקדישא אתגזרנא, דהיינו שהם מבחינת 'שבת'. יעויין שם. לכן הם מופשטים מגשמיות, כל שכן שלא יראו מיצר הרע, יעויין שם.  והוא כמו שבת קודש שאין בו אוכל נפש, לכן זה הצדיק הוא בחינת שבת.
ויש עוד בחינת צדיק שהוא נקרא בחינת 'יום טוב', היינו שהם בבחינת 'יגיע כפיך כי תאכל', שאף על פי שגם הוא נולד בקדושה כמו הראשון, אף על פי כן הוא רוצה להיות בבחינת 'בעל תשובה', שמתקן ומעלה הכל לה' יתברך, בבחינת 'כל פעל ה' למענהו', ולעבוד את ה' אף בדברים הגשמיים עם האוכל נפש, כמו שמותר ביום טוב, כמו שכתוב ב'ישרי לב' מכבוד קדושת זקיני ז"ל שאפילו הצדיקים הגדולים הראויים לעבודת ה' בדברים עליונים הרוחניים,  אף על פי כן כל זמן שהם בעולם הזה צריך להיות עבודתם בדברים גשמיים, כדי להשפיע אותם לאנשים שהם קטני הדעת וצריכים לזה. והשפעה צריך להיות רק על ידי צדיק הדור\ ולכן הם בעצמם צריכים להנאת עולם הזה, כדי לזכות לעולם. עד כאן לשונו הקדוש.
ועל זה נאמר 'אשריך' בעולם הזה, 'וטוב לך' לעולם הבא. וכמו שאמר זקני הקדוש מאסטראווע ז"ל שזה העניין שהצדיקים לוקחים ממון ונהנים מעולם הזה כדי שעל ידי זה ישפיעו כנגדם לכל העולם. וזה הצדיק הוא בחינת 'יום טוב', מה שאין כן הצדיק שהוא בחינת 'שבת', שמופשט מגשמיות, הוא אין משפיע לזולתו דברים גשמיים, כי אצלו הוא בבחינת 'מאי דעלך סני לחברך לא תעביד', כיון שנמאס אצלו כל עניני עולם הזה ואין לו עמהם שום התחברות אתם, וממילא לא יוכל להשפיע לזולתו. וזה שאמרו חז"ל ש'במקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד'. שלכאורה אין מובן זאת, רק שזה בא להורות שבמקום שעומד הצדיק, שהוא בחינת 'יום טוב', שהוא בעבודתו כמו בעל תשובה כנ"ל, שמתקן הכל, אפילו דברים הגשמיים ומהפכם לטובה, אין הצדיקים גמורים, שהם בבחינת 'שבת', שהם מופשטים מגשמיות כנ"ל, אינן יכולים לעמוד במקומם להשפיע לעולם דברים הגשמיים כמוהם. וכן מצינו בחז"ל השני בחינות הנ"ל, שהם מכונים ב'סיני' ו'עוקר הרים', כמו רב יוסף סיני ורבה עוקר הרים, ושלחו מתם הכל צריכים למרא דחיטי (ברכות ס"ד), שרבה הוא בחינת 'שבת' ומופשט מגשמיות לגמרי, כמו שאמרו חז"ל (מועד קטן כ"ח) בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולה משתכחא. יעויין שם. כלומר שהיה מופשט מגשמיות לגמרי, ולכן נקרא 'עוקר הרים', שעקר ממנו כל התאוות הגשמיות והיצר הרע לגמרי, שנקרא 'הר', כמו שאמרו שלעתיד ידמה היצר הרע להר. ורבה עקרו לגמרי עם קדושתו, בבחינת 'שבת', כדברי הזוהר הקדוש הנ"ל, שכל מי שנולד בקדושת שבת אינו ירא מיצר הרע, ועקרו לגמרי, לכן נקרא 'עוקר הרים בפלפולו', מכוח קדושתו, אפילו במעט קדושה המכונת ב'פילפולא חריפתא', כמו שאמרו חז"ל 'טב פלפלא חריפתא ממלא צנא דקרא', ומעט קדושתו אפילו דחה היצר הרע לגמרי, כי מעט אור דוחה חושך הרבה, כמו שאמרו חז"ל אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה על ידי קדושה מעט המכנת ב' פלפלא חריפתא' כנ"ל, מקדשין אותו הרבה מלמעלה. וזה קדושת רבה, שהוא בחינת 'שבת', מופשט מגשמיות, ורב יוסף הוא בחינת 'יום טוב', ולכן נקרא 'מרא דחיטי', שמשפיע כל השפעות הגשמיות גם כן לעולם. ולכן אמר 'אעבוד יומא טבא לרבנן', וקרא על עצמו 'ורב תבואות בכח שור' (משלי יד,ד), וכתבו התוספות שדומה הוא ליוסף דאיקרי 'שור', דכתיב 'בכור שורו' וגו' (דברים לג,יז), ורמז ליוסף הצדיק שהיה במצרים לאסוף תבואות הרבה (ובבראשית רבה פרשת וישלח) אמר 'שור' זה יוסף, משום 'רב תבואות בכח שור'.
נמצא שהיה משפיע רב יוסף, כמו יוסף הצדיק, כמו שכתוב 'ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו' (בראשית מז,יב), ושלחו מתם כי זה עבודה עיקרית, כי הכל צריכים למרא דחטיא, ומתקרא 'עתיר משח' (בבא בתרא קמ"ה), שהוא בחינת שמן, שגורם השפעות טובות ומאיר לעולם, כמו שכתוב 'שמן… ישמח לב' (משלי כז,ט), שזה העובדא מהצדיק שהוא בחינת 'יום טוב' עיקר, ובפרט בדורותינו שהמחשבה מצורך מזונות מועלת לדברי תורה, וכפירוש רש"י ז"ל ['דאגת הלב על מזונותיו של אדם, מהניא לשכח למודו'. עד כאן לשונו], שחוסר פרנסה מבטלת הדברי תורה, ואם אין קמח אין תורה. וכן הוא בזוהר הקדוש ויחי, על פסוק 'דודי צפנתי לך' (שיר השירים ז,יד), דכל מאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות וידע למחדי מלין ולחדתותי מלין כדקא יאות, אינון מלין סלקין עד כרסייא דמלכא וכ"י פתח לון תרעין וגניז לון… ומסתכל בהו וחדי. כדין קב"ה מתעטר בעטרין עלאין וחדי במטרוניתא, הדא הוא דכתיב 'ויכתב ספר זכרון לפניו' (מלאכי ג,טז). זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, שבא הזוהר הקדוש לומר כדברי הגמרא, שעיקר הוא מרא דחטיא, שהוא בחינת 'יום טוב', ועל זה אמר דאשתדל כדקא יאות וידע למיחדי מילין, כלומר שהוא בתולדתו טוב, שנולד בקדושה, זה למחדי לעצמו, אבל גם הוא מטיב לאחריני, ועל זה אמר הזוהר הקדוש למחדיתי גם לאחרינא, והוא בבחינת 'יגיע כפיך כי תאכל' (תהלים קכח,ב), שרצה אשר גם מצד מעשיו להיות בבחינת בעל תשובה לתקן הכל, ואפילו הדברים הגשמיים, והוא בחינת 'יום טוב', לעבוד לה' ולהשפיע לישראל אשר גם הם יעבדו לה' דברים הגשמיים, כרב יוסף שעבד יומא טבא לרבנן, וכדברי ישרי לב הנ"ל. וזה לשון לחדתותי, לשון חדוה ושמחה בעולםף לכן 'למחדי' נוטריקון ל'ח'ם' ד'י', שישפע לחם הרוחני והגשמי ופרנסה טובה לישראל ולחם רב, שהכל צריכים למרא דחיטיא. ולכן אמר הזוהר הקדוש שהקב"ה חדי בעבדות הזה, כמו ששלחו מתם, לכן אמר הזוהר הקדוש שה' יתברך פתח תרעין וגניז להון עבודתו לדורות עולם ויכתב בספר לזכרון.

(התחלת הקדמת המו"ל, ישועות אברהם)


רבי אהרן נתן דוד רבינוביץ (ראבינאוויטש), חסיד, תלמיד חכם ולמדן מופלג מלברטוב, שושלת היהודי הקדוש, היה נולד בסביבות שנת 1905, להוריו, האדמו"ר מביאלה בחלם ובלובלין רבי אברהם יהושע השל רבינוביץ (בנו של האדמו"ר רבי יצחק יעקב מביאלה, בעל 'דברי בינה') ורעייתו מרת פייגע רבקה בת רבי שמעון אלתר מגור, אחיו של האדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת'.

רבי אהרן נתן דוד התחתן עם מרת דבורה פערל, בת קרובו הצדיק מסוכנדיוב, רבי אלימלך יעקב יצחק רבינוביץ ב"ר פנחס מקינצק.

לאחר פטירת אביו, בשנת תרצ"ג, מילא רבי אהרן נתן דוד את מקום אביו והיה אדמו"ר בלנטשנה (הסמוכה ללובלין), עיר מגוריו של זקינו הגדול רבינו רבי שלמה לייב מלנטשנה.

שני מכתבים מאת רבי אהרן נתן דוד יצאו לאור בספר 'שארית יוסף' (סקרנביץ). הוא הוציא לאור את ספרו של אביו 'ישועות אברהם' על ספר בראשית (לובלין, תרצ"ד)  ועל ספר שמות (תרצ"ח) והוסיף להם הקדמה והגהות, מהם ניתן לעמוד על גדולתו בתורה ובחסידות. שאר ספרי אביו וכתבי ידו של אביו, אבדו בשואה. 'וכמו שנעקדו ונשרפו אחינו בני ישראל הקדושים והטהורים שקדשו שם שמים – ועמהם אותיות פורחות ספרי תורה וספרים קדושים יקרי המציאות, שנשרפו ואבדו עימהם, הי"ד' (האדמו"ר מביאלא, בהקדמת המהדורה החדשה של 'ישועות אברהם').

בתאריך 03.04.1941, הוא גורש עם שלשת בני משפחתו מלובלין לעיירה פרצ'ב. כ- 6,000 יהודים רוכזו שם, מהם רבים שגורשו מלובלין, מפוזנן, מסובלקי ומקרקוב. בתאריך 19.08.1942 החלו פלוגת ס.ס. והז'נדרמריה המקומית בגירוש יותר מ4,000 יהודים מפרצ'ב למחנה ההשמדה טרבלינקה, כארבע מאות מקומות מסתור נחשפו ורבים נורו ונרצחו בעיירה. כחודש אחר כך, ב- 09.1942 הובאו לפרצ'ב עוד כ- 2,000 יהודים והוקם שם גטו, שהיה צפוף מאוד. בחודש 10.1942 גורשו כ- 2,500 יהודים מגטו פרצ'ב לטרבלינקה. אחרוני היהודים בגטו פרצ'ב גורשו לגטו מיינדזיז'ץ פודלסקי. רבים ניסו לברוח ליערות הסמוכים, וכ- 100 נתפסו ונרצחו ביריות.

בכ"ג חשון תש"ג (03.11.1942) נספה הרבי מלנטשנה. עדי ראיה מסרו שהוא נהרג עם ספר תורה קטן שנהג לשאת בחיקו תמיד בתקופת המלחמה. נספו גם הרבנית, ושני בניהם, הי"ד.

כל זמן שכנסת ישראל מקושרין זה עם זה באחדות גמורה, אין לשונאי ישראל שום שליטה עליהם / הרב יחזקאל שרגא רוטנברג הי"ד

תמונת הרב יחזקאל שרגא רוטנברג הי"ד

במסכת קידושין (דף ב' ע"א) וכסף מינה לן, גמר 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון. כתיב הכא 'כי יקח איש אשה', וכתיב התם 'נתתי מסף השדה קח ממני'. ו'קיחה' איקרי קנין, דכתיב 'השדה אשר קנה אברהם'. ולכאורה צריכין להבין מדוע התכוון אברהם אבינו עליו השלום לומר בקיחת שדה עפרון הלשון 'קח ממני' למילף מינה קידושי כסף. איזה שייכות יש לכסף קידושין עם קיחת שדה עפרון.
ויש לומר בדרך דרוש דבאמת היינו יכולים למילף כסף קידושין מביזת מצרים, דכתבו המפרשים דהא דנטלו ישראל בעת צאתם מארץ מצרים רכוש גדול, הוא משום דישראל נתקדשו אז להקב"ה, והרכוש נדול היה הכסף קידושין. ומהאי טעמא ירד הקב"ה בעצמו למצרים אף שהוא מלא טומאה, משום דאסור לקדש על ידי שליח. אמנם יש לדחות לימוד זה, שהרי כתבו המפרשים טעם אחר על ביזת מצרים, שהמצריים היו חייבים לשלם לישראל בשביל קושי השיעבוד (ועיין בגמרא סנהדרין צ"א). ושוב אין ראיה על דין כסף קידושין.

אמנם דבר זה אם ביזת מצרים היה בשביל כסף קידושין, או בשביל קושי השיעבוד, נוכל להכריח מקיחת שדה עפרון, דהנה המפרשים כתבו הטעם שהוצרך אברהם לפרוע בשביל השדה ולא לקחה בהחינם, דמבואר בזוהר הקדוש פרשת תרומה (דף קכ"ח ע"א) דעל דבר חינם אינו נמשך עליו רוח קדושה, ואדרבה רוח הטומאה שורה תמיד במקום ריק או על דבר חינם. יעויין שם. ולכן נתן ממון עבור השדה, כדי שלא יוכל הסטרא אחרא לשרות שמה. ומזה יש להוכיח כמאן דאמר (בבא בתרא דף קי"ט) דארץ ישראל אינה מוחזקת לנו מאבותינו, דאם נימא דמוחזקת מאבותינו, למה היה אברהם צריך ליתן ממון עבור השדה, הלא בלאו הכי לא היה דבר של חינם, כי היה שלו (עיין שו"ת חת"ס חלק יו"ד סי' של"א שעמד בזה), אלא על כורחך דאינה מוחזקת.

והנה אם נימא דארץ ישראל אינה מוחזקת מאבותינו, הרי היו בארץ לא להם, אך לפי זה יוקשה מדוע היה קושי השיעבוד. דבשלמא אם לא התחילו מלידת יצחק, שפיר היה קושי השיעבוד כדי להשלים הזמן. אבל כיון שהזמן התחיל מלידת יצחק, למה נשתעבדו בקושי. ועל כן צריך לומר דקושי השיעבוד באמת היה שלא כדין, ובגלל זה זכו ישראל לביזת מצרים בתורת פרעון עבור קושי השיעבוד. נמצא דמקיחת שדה עפרון מוכיח דביזת מצרים לא היה בשביל כסף קידושין, רק עבור קושי השיעבוד. ומעתה שפיר מובן שהוצרך אברהם לומר כאן בקיחת שדה עפרון 'נתתי כסף השדה קח ממני', למילף מיניה בגזירה שווה דין כסף קידושין, שהרי מזה שקנה אברהם את השדה בכסף מעפרון נסתר הלימוד של קידושי הקב"ה בכסף ביזת מצרים כנ"ל.

(הרב יחזקאל שרגא רוטנברג הי"ד, כרם שלמה באבוב, תמוז תש"מ, עמו' נא)

במסכת בבא מציעא (דף כ"ה ע"ב) במתניתין, גוזלות מקושרים הרי זה לא יגע בהן. ואמרינן עלה בגמרא דלשבקינהו עד דאתי מרייהו ושקיל להו. יש לומר בזה על דרך הרמז, דידוע דכנסת ישראל נמשלו ליונה. וזהו 'גוזלות מקושרים', כל זמן שכנסת ישראל מקושרין זה עם זה באחדות גמורה, 'הרי זה לא יגע בהן', אין לשונאי ישראל שום שליטה חס ושלום עליהם, 'עד דאתי מרייהו ושקיל להו', זהו הקב"ה מרן דבשמיא שיובילם לאהליהם לשלום בגאולת עולם.

(הרב יחזקאל שרגא רוטנברג הי"ד, באגרת ששלח לתלמידו בימי מלחמת העולם השניה, שם, עמו' נג)


הרב יחזקאל שרגא רוטנברג (ראטענבערג) הי"ד, מחשובי חסידי באבוב, נולד בקראקא, לאביו הרב זאב וולף בשנת תרנ"ט (1899), ונקרא על שמו של האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא זצ"ל, שנפטר באותה שנה.
מילדותו נודע כעילוי. בהיותו כבן חמש עשרה נעשה חסידו ותלמידו של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם הי"ד מבאבוב, שחנך אותו לתורה וליראה, לחסידות ולמידות טובות, וחיבב אותו מאוד. בשנת תרפ"א התחתן עם בת דודו ר' הרשל קלסנר מקראקא, ולאחר שלא הצליח במסחר, הוא סבל מדוחק רב, ואשתו חלתה. לאחר שכתב לאחיו מכתב ובו תיאר את מצוקתו, ראה רבו את מכתבו וכתב לו מכתב עידוד ותוכחה, בניסן תרפ"ב:

ב"ה ג' ויקרא תרפ"ב באבוב יע"א

שלום וישע רב לכבוד ידידי האברך המופלג החסיד נכון וחכם לכשירצה כש"מ יחזקאל יחי'.
מכתביך כולם הכתובים לאחיך ר' מענדל'י נ"י היה למראה עיני והגם כי תש כחי מאד מרוב העבודה הכנת החג הבא עלינו לטובה, עם כל זה פניתי אליך לקיים בך מצות 'הוכח תוכיח', כי נלאתי נשוא ההתנצלות שלך אשר אינם ראוים לך ולדכוותך לצבור דאגות שונות וליזול ולכריז כהאי רוכלא ומלאת כל כליך בספיקות בכל פרט ופרט, וזאת הביא אותך לידי התרשלות לבלתי עשות מאומה. ובלתי שום ספק כי זאת היא עצת היצר שהכניס בלבך רעיונות כאלה וידמה בנפשך כי הנך שלימזלניק ואינך ראוי לשום דבר. לא זו הדרך. יש ויש כמה אנשים
בזמן הזה מסובכים בסבך הדאגה רחמנא ליצלן יותר ממך, ותקוותם תעודדם לעשות בחריצות ידיים, וברצות ד' דרכם עושים חיל. וכמו כן תוכל גם אתה בעזרת ה' יתברך לעשות העקוב למשור והרכסים לבקעה, אם לא תלך בחקירות שונות, רק בפשטות. וכבר אמרתי לך כמה פעמים, אל תחכם הרבה, רק הלוך עמו בתמימות, והיה זריז ונשכר. וה' יתברך יזמין פרנסתך בריווח ולא בצמצום, בהיתר ולא באיסור, בנחת ולא בצער. וזוגתך תחיה תתרפא במהרה ברפואה שלימה מן השמים, ותחוגו החג הקדוש הבא עלינו לטובה בהכשר ובדיצות.
ידידך הדורש שלומך באהבה רבה, מחכה לגדולתך ולטוב לך.
הק' בן ציון הלברשטאם

בשנת תרפ"ג מינה האדמו"ר מבאבוב את הרב יחזקאל שרגא רוטנברג לנאמן ביתו ולכותב האישי שלו. לצד עבודתו זאת כמשמש בקודש, הרב יחזקאל שרגא ללמוד ש"ס ופוסקים, ולחדש חידושים.

הרב יחזקאל (יחזקאל'י) שרגא נודע כתלמיד חכם פיקח, חסיד ועניו, עדין מנגן ומלחין, האהוב על כל חסידי באבוב, כאיש אשכולות וכליל המעלות. על אף היותו מטופל בבנים, עסק רבות בצדקה ובגמילות חסדים בסתר. בשמחת נישואין היה משמח את הנאספים בבדחנות וחרוזים, לשם שמים.

בתחילת מלחמת העולם השנייה גלה האדמו"ר מבאבוב מעירו, והרב יחזקאל שרגא נותר להתגורר בבאבוב למשך כשנתיים, יחד עם קבוצת חסידים. כאשר הגיע עליהם הידיעה הנוראה על כך שהאדמו"ר נהרג על קידוש ה' בעיר לבוב ביחד עם חלק מבני משפחתו, התמלא ביגון ואנחה, אך מיד התחזק, שלא ליפול לייאוש ועצבות, ואמר 'כשהגנרל נופל, צריכים החיילים להמשיך במערכה'.

בראש חודש אלול תש"ב, גורש עם יהודי באבוב לבלזיץ, שם נספה עם ילדיו, אברהם שלמה, וולף, יעקב יצחק, אלטא בילא ושינדל, בו' באלול תש"ב. הי"ד.

מכתבים ממנו הובאו במספר מקורות: עץ חיים, באבוב, כז, עמו' תצ"ב; אתר בית המכירות ברנד; אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ו, עמודה 1147; הסכמה משנת תרצ"ט בספר 'זקני מחנה יהודה'.

עיקר עבודת השטן היא שיתרבו גזירות על ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך. ועיקר עבודתנו היא לעמוד בניסיון ולנצחו / רבי נחום שלמה פרלוב מקוז'ניץ הי"ד

תמונת רבי נחום שלמה פרלוב הי"ד

בעזרת ה' י' לחדש גאולתנו ברצו"ת ד'.

החיים והשלום מאדון השלום לכבוד ידידנו הנאמן והנעלה כש"ת מוה"ר ר' נפתלי קירשנבוים יחיה ולכל אנ"ש הנכבדים היושבים על אדמת הקודש בארץ הקודש תבנה ותכונן מהרה.

'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' (פסחים קטז,ב), ופירש הריטב"א – לפי שהקב"ה גאל את ישראל בכללות שלהם, ולפיכך היתה הגאולה לבנים כמו לאבות, שלא רצה הקב"ה לגאול את הדור ההוא אלא את כלל ישראל, ואם כן אף אותנו גאל עמהם, ויראה כל אדם כאילו הוא יצא.

מובא ב'כוזרי' שטובה גדולה עשה הקב"ה עם ישראל שכיתרם במצוות, כי לולא זאת היו האומות מחלקים אותם ביניהם לרוב חכמתם ליועצים ועבדים, וכדאמר רב: מסתפינא מהאי קרא 'ואבדתם בגויים', אך שהדת מפרידה, כי צריך לשמור השבת ולאכול בשר שחוטה, וכדאיתא בזוהר הקדוש פרשת בא: דמצראי עבדא קשרא לישראל דלא יפקין מעבודתהון לעלמין, ובהא אתחזי גבורתא ושולטניתא דקוב"ה, ודכרנא דא לא ישתצא מישראל לדרין בתראין. (פירושו: המצרים עשו קשר לישראל שלא יצאו מעבודתם לעולם. ובזה נתגלה הגבורה והממשלה של הקב"ה, וזכרון הזה לא יכלה מישראל לדורי דורות). ועיקר עבודת השטן היא שיתרבו גזירות על ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך. ועיקר עבודתנו היא לעמוד בניסיון ולנצחו, ועבודתנו זו לאו מילתא זוטרתא היא. כדאיתא ב'בית אהרן'.

אהובי אחי, תאמינו לי, שמה שהיו צריכים צדיקים הראשונים להשיג בימים ושנים, אפשר כעת לתקן בשעה אחת ובקל יוכל האדם להשיג קדושתו ואורו של הקב"ה. ובפרט שעינינו רואות, שקץ הימין מתקרב ועוד מעט יהיה אור.

לכן מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, להתחזק באמונה ולעודד הלבבות באהבת אמת ושלום, וביתר שאת ועז להיושבים בארץ הקודש, שער השמים לעליות התפילות, ובאוירא דמחכים בחכמת האמת והצדק אליהם, ואחר כך שיתייחדו בלב אחד בעבודה שבלב זו תפילה, ובציבור דווקא. דמובא ב'בית אהרן', כי תפילה בציבור בכוחה לתקן כל התיקונים וכל עליות וירידת השפעות, כמו הצדיקים הגדולים שהיו יודעין ומתכוונין ומייחדין ומתקנין.

תזכו לחוג את חג המצות בכשרות ובשמחה, בהכנה לגאולה מהרה, באהבת אחים ומסיבת מרעים בענייני תורה וחסידות ובשמחת החג.

ונא להזכירנו לטוב וכל בני ביתנו באוירא דמחכים ידרים, שבכל פינות שאתה פונה יהא לימין, ובמקומות הקדושים, ובפרט במקום ציון המצוינת קודש הקדשים שירחם ה' יתברך על עמו ויושיענו ויוציאנו מאפילה לאור גדול. ונזכה לשיר במהרה השירה הגדולה שירת הגאולה השלמה.

ידידם הדורש שלומם והמצפה לשמוע בשורת החיים והשלום מטוב הארץ ולדרים עליה ברחמים וחיים ושלום וטפ"ל.

נחום שלמה פרלוב, חתנא דבי נשיאה אדמו"ר הרה"ק זצ"ל מקוז'ניץ

(מכתבו של רבי נחום שלמה פרלוב זצ"ל, האדמו"ר מקוז'ניץ, לאנשי שלומו בתל־אביב, בית קרלין סטולין, עמו' שפט)

ב"ה יום וערב שבת קודש לסדר 'חזקו ואמצו' עשרת ימי תשובה שנת תרצ"ח לפ"ק פה ורשא.

ד' השוכן בציון והבוחר בירושלים, ישפות שלום וברכה וחיים טובים וגמר חתימה טובה וכל טוב סלה, אל כבוד ידידי הנאמן האברך החסיד הנגיד הנכבד והמפואר כש"ת מוהר"ר נפתלי קירשנבוים נ"י ויה"ל.

שמוע שמענו קול מבשר שנתייסד על ידכם ביה"ח מחסידי קוזניץ ושמחנו מאד, ואנו מקוים שיהיה זה בית מועד לכל אנ"ש הנמצאים מפוזרים ומפורדים בתל אביב והסביבה, ושמה יגיעו כולם להיות ביחד, ואם ראשיתך מצער אחריתך ישנה מאד.

הנה לדבר בקולמוס לשוני מיקרת ערך ארצנו מקום התקשרותינו בעלית תפילותינו דרך ציון המצוינת קודש הקדשים רצוף אהבה אהבת הידידות אחינו בית ישראל, להתקשר ולהתייחד לאחד בלב אחד לעבודה שבלב זו תפילה. מי אנכי לגשת הלום להאריך בשבח דברים העומדים ברומו של עולם מאור עולם באוצר חיים ('בית אהרן'), אולם כאשר אין מזרזין אלא למזורזין, לכן באנו לעורר, ידוע מאמר חז"ל כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, וענין גדול ויסוד לתפילה שיהיה בדבוק ואהבת חברים וכל קריבה שיחזק אחדות לבב בעבודה, בעבודה שבלב זו תפילה, טוב ויפה להיות בקביעות מקום מיוחד ולהתקבץ שמה בשבתות קדשינו ובימים טובים הבעלים, ואם אפשר גם באמצע השבוע אזי מה טוב ומה נעים, ויהיו כל המתפללים בצוותא, ואהובים ומקושרים באהבה אחוה וריעות זה לזה ואלינו, והגם שהגופים רחוקים יהיו הלבבות קרובות, ארץ אשר ד' דורש אותה ידרשנו לטובה, ויזכירונו תמיד לטובה בכל המקומות הקדושים. ועוד הפעם הנני מעורר אותם לחזק בדק הבית שיהיה ליסוד מוצק וכלם יחזיקו בזה ויבואו תמיד, ובאפשר להרבות חברים לתורה ולתפילה. וגדול המעשה נפתלי אילה שלוחה, להשגיח על הכל בעינא פקיחא שיהא לבן קיימא ולהגביר חילם.

הננו מברכים אותו זאת כל אנ"ש הנעלים איש כברכתו יבורך, בגמר חתימה טובה לחיים טובים ארוכים ולשלום, וזכאין ישראל דקב"ה ציית לצלותייהו לברכא לון בשפע פרנסה והצלחה וניוושע בשנה זו תשועת עולמים במהרה.

כעתירת הדורש שלומם באהבה רבה וחבה יתירה נודעת להיושבים על אדמת הקודש, יהיה שלום בחילם ושלוה בארמנותם.

נחום שלמה פרלאוו
חתנא דבי נשיאה כ"ק האדמו"ר הרב הצדיק זצ"ל מקוזניץ

(אגרת עם פתיחת בית המדרש דקוזניץ בתל אביב, מוריה, ל, גליון י-יב, תשרי תשע"א, עמו' נ)


רבי נחום שלמה פרלוב (פערלאוו) הי"ד, בנו הבכור של האדמו"ר רבי משה מסטולין הי"ד, ודור שביעי למגיד מקוז'ניץ. בשנת תרצ"ז נשא לאשה את מרת פערל יהודית בת האדמו"ר רבי אשר אלימלך הופשטיין מקוז'יניץ-לובלין (אחיו של האדמו"ר רבי אהרן יחיאל הופשטיין הי"ד). עוד לפני החתונה נפטר חותנו, רב אשר אלימלך, בב' באלול תרצ"ו, בשעת ניתוח שנערך לו בעיר פריז. לאחר כחמישה חודשים, בח' בטבת תרצ"ז התקיימה החתונה ורבי נחום שלמה מילא את מקום חותנו באדמו"רות קוז'ניץ. בניסן תרצ"ז ייסד רבי נחום שלמה בוורשה את הישיבה הגדולה 'כתר אלימלך',  שנקראה על שם חותנו, ועמד בראשה. אל הישיבה הגיעו בחורים מחסידי פולין. באותה שנה פנה לר' נפתלי קירשנבום, מייסד בית החסידים בתל-אביב על שם הצדיקים מקוזניץ', וביקש שיכתוב ספר תורה מיוחד על שמם.

רבי נחום שלמה הצטיין מילדותו בכישרונות נדירים: עילוי בעל שכל ישר, ומתמיד לימוד התורה. הוא נודע כתלמיד חכם מובהק, בקי וחריף, בעל השכלה כללית רחבה במקצועות חיוניים, בעל יכולת כתיבה שנונה ועסקן נמרץ. כבר בהיותו כבן חמש עשרה, הוא החל לפרסם מאמרים ספרותיים ופובלציסטים בעיתונות החרדית בפולין, בשם העט 'פ. חושן' (כגון: מאמר בכתב העת "דאס ווארט', וילנה תרצ"ב, 28.08.1932: תפארת בחורים וועלט; 'דאס ווארט', וילנה תרצ"ג, 21.07.1933: דער אלארם-סיגנאל; 'אונזער גייסט', ג, חוברת 9, תמוז תרצ"ב, עמו' כו: וואס האט תפארת בחורים געשאפען אויף די קרעסען?; 'אונזער גייסט', תפארת בחורים: די קאנפערענץ, איהרע רעזולטאטען אוט פערספעקטיווען; 'ארטאראקסישע יוגענד בלעטער', מס' 33, ורשה, אלול תרצ"ב: די צא"י בעוועגונג אויף די קרעסען).

הוא נמנה על ראשי תנועת 'תפארת בחורים' הבלתי מפלגתית, שנועדה לארגן את הנערים המבוגרים והאברכים במסגרת תורנית דתית להמשיך בלימודי תורה והלכה. רבי נחום שלמה היה חבר הנהלת הסניף הראשון של התנועה, שנוסדה בשנת תרפ"ז בעיר פינסק בעידודו ובהשתתפותו של רב העיר הגאון הרב אהרן וואלקין הי"ד. בחשוון תרצ"ג, היה רבי נחום שלמה ממארגני כנס של 'תפארת בחורים' בעיר ברנוביץ, בה השתתפו אדמו"רים, רבנים וראשי ישיבות.

רבי נחום שלמה היה גם מראשי המנהיגים הצעירים של 'אגודת ישראל'.בשנת תרצ"ח הוא נבחר לעמוד בנשיאות הוועידה הכלל ארצית של 'צעירי אגודת ישראל' בפולין. לאחר הוועידה הוא כתב ופרסם את הדו"ח המלא של הוועידה. הוא נבחר בוועידת 'אגודת ישראל' בוורשה כחבר הועד הפועל של אגודת ישראל' בפולין, ופעל להפצת תורה בשכבות רחבות, ובהכשרה לעליה לארץ ישראל ולבניינה ברוח התורה.

רבי נחום שלמה אמר בשם סבו:  'אם אדם רוצה רק עולם הזה ,הרי זה מהדברים הקלים. אם הוא רוצה ועמל להשיג עולם הבא, גם זה לא כל כך קשה. לעבוד על שניהם יחד ולהשיגם, זהו דבר קשה ביותר. אנו קבלנו על עצמנו את שניהם יחד'.

בחודש כסלו ת"ש לאחר שהגרמנים כבשו את ורשה עבר רבי נחום שלמה עם בני ממשפחתו ללובלין והתאחסנו בבית החסיד ר' לייבוש שוחט. מפחד ומחשש שיתפסו לעבודת פרך, נמנעו לצאת מהבית. אחד מחסידיו הסתכן ויצא מסטולין, שהייתה תחת הכיבוש הסובייטי, הסתנן לשטח הכיבוש הגרמני והגיע ללובלין, על מנת להביא את הרבי נחום שלמה, רעייתו ובתם הקטנה, שרה גיטעלע, כשהם מוסתרים בתוך עגלת דואר. הם הצליחו לעבור מחסום של אנשי גיסטפו שלקחו מהם את כל כספם, נתנו להם לעבור והתחילו לירות לעברם בחושך. כשהגיעו לצד הרוסי, נאסרו על ידי שומרים רוסים וכמעט הוסגרו בחזרה לגרמנים. לבסוף הם שוחררו, הגיעו לבריסק ולקחו רכבת לסטולין. הם הגיעו לבית אביו של רבי נחום שלמה, רבי משה, בחנוכה ת"ש. כעבור כשנה וחצי נכבשה סטולין על ידי הנאצים, שהחלו בהשמדת היהודים.

יהודי סטולין הוכנסו לגטו. בכ"ט באלול תש"ב, חיסלו הנאצים את גטו סטולין, ונהרגו עקה"ש גם רבי נחום שלמה עם בני משפחתו ובכל בית אביו בסטולין. הי"ד.

מרת בתיה קמפינסקי-ליברמאן העידה יום לפני הטבח ההוא פגשה את רבי משה'לה ובני ביתו באמצע הלילה בגטו סטולין:

לעולם לא אשכח לילה זה. בגיטו כולו שררה אימה וחשכה משמרות ס.ס. ושוטרים אוקראינים הוצבו מסביב לגטו, ואיש לא יכול היה להימלט… אלפי היהודים התרוצצו כעכברים במלכודת. מאותו חלק של העיר שהיה מחוץ לגטו נשמעו ללא הפסק יריות. הלב נמס מפחד, הכל ידעו כי הסוף מתקרב. היללות בגיטו התרוממו עד לב השמים. היו יהודים שניסו להסתתר במקומות מחבוא, ביניהם גם אני ומשפחתי. לפני שנכנסנו למחבוא שלנו בסוכה, ניגשתי עם בעלי אל הרבי. היה זה לאחר חצות בחצר הרבי שררה אפלה. בחדר הקדמי מצאנו את הרבנית עם כלתה פרלה, ובכי איום בקע מחדר הרבי. הדלת הייתה פתוחה, ואנו נכנסנו שם מצאנו את הרבי ר' משהלה עומד עם בנו הבכור ר' נחום שלמה, ומספר יהודים כולם היו עטופים בטליתות. הרבי ניגש אל העמוד אמר וידוי עם כל הקהל, ואחר כך פרש ידיו לשמים וזעק: 'אבינו מלכנו חמול עלינו ועל טפינו' ופרץ בבכי תמרורים. יותר לא ראיתי את הרבי. בערב ראש השנה תש"ג (1942) בבוקר, הנצאים ימ"ש אספו את כל יהודי סטולין בכיכר בשוק והובילום לשחיטה.

באתר בית המכירות 'תפארת' ניתן לראות מכתב בכתב ידו של רבי נחום שלמה, משנת תרצ"ח, בו הוא מספר על הולדת בתו, על תהליך מינויו לרבה של קוזניץ', על המאמצים להביא להכרת השלטונות ברבנותו, על הקמת ישיבת 'כתר אלימלך' ועל השתתפותו ב'כנסיה הגדולה' של אגודת ישראל במארינבד בשנת תרצ"ז.

תולדותיו הובאו בקובץ 'כרם נחום שלמה' (אייר תשע"ו, בהוצאת כולל כרם נחום שלמה).

תלמידי הישיבות, בחורי חיל ישראל, הם ששומרים את כל בית ישראל מאפיסה וכיליון, והם שיצילו את כל הדור ואת כל ישראל / הרב קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד

תמונת האדמו"ר מפיאצסנה רבי קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד

על האסיפה הגדולה של 'ועד העזרה להצלת הישיבות בפולין וליטא' אשר היתה בפה ווארשא בהשתתפות האדמורים ורבנים מפולין וליטא, נשא מרן אדמו"ר הרה"צ שליט"א [הי"ד] נשיא ישיבתנו הגדולה, מאמר אשר עשה רושם חזק על השומעים מחשיבתו הגדולה.

כאשר שאל משה רבינו את ד' 'מי אנכי כי אלך' וכו', שחס ושלום אין אפשרות שהוא יגאל את ישראל מגלותם וצרותיהם. ענה ד' לו, 'כי אהיה עמך זה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה', היינו שתקבלו את התורה. הנה האות היה על מעשה ד', היינו על זה שהוא הוצרך להיות בטוח על שד' יהיה עמו וד' שלחו, ולמה לא אמר ד' את האות גם כן ממעשה ד' 'וזה לך האות שאתן לכם התורה', רק על מעשה ד' נתן לו אות בפעולת ישראל מה שהם יעשו, אתם תעבדון, ותקבלו את התורה.

אבל התורה היא נצחית, ועל תמיד נתן לו האות הזה, כשיהיו ישראל חס ושלום בצרה וידמה להם שחס ושלום רחקם ד' לגמרי מעל פניו וממקירות לבם צועקים 'אלי אלי למה עזבתני רחוק ממני ישועתי', סימן הזה יהיה בידכם אם אתם מתעוררים לתורה אז ד' עמכם, וההתעוררת אשר בלבבכם קול השכינה היא שמנהמת כיונה בנפשכם, ואומרת ועתה גם עתה אם שמוע בקולי והייתם לי סגלה, כי אהיה עמכם תמיד, 'וזה לך האות' וכו' 'תעבדון את האלקים', דומה לכם שאין אתם שומעים את קול די אבל כאשר תעבדון את אלקים זה לך האות כי אהיה עמך, ואנכי שלחתיך.

רבותי! עת צרה הוא ליעקב, רבות הן הצרות עוד יותר מאשר אנו מרגישים אותם, אין אנו מרגישים אותם כל כך כמו שהן מפני שכבר נתרגלנו בהם, כמו שאומרת הגמרא אין בשר המת שבחי מרגיש באזמל, פירש רש"י בשר שצלה מחמת מכת, למה אין מרגיש, מפני שבמכ נצמח ובמכה הרגיל, ובלב קרוע ומורתח אנו קוראים 'אלי אלי למה עזבתני'. אבל כאשר רואים את ההתעוררות של ועד הישיבות ואת התעמולה הגדולה שהתחיל ועד הישיבות לשם התורה ולומדיה, זה לנו האות שד' אתנו וישועתנו קרובה לבוא, כי לא שהם קוראם ומדברים עתה, רק ד' יתברך קורא על ידיהם.

והנה באסיפה הנכבדה זו שנמצאים בה אדומורי"ם רבנים גבאים ועסקנים שהם מנהיגי ישראל וקבינטי הספינה, כדאי היא לשום לב ולעשות איזה חשבון הנפש מכל מצב העגום של ישראל עתה. אם האיש הפשוט די לו שיפשפש במעשים שלו בלבד, אבל בקברנטי הספינה נאמר ביונה 'ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדע בשל מי הרעה הזאת', המלחים צריכים להסתכל גם בכל האנשים הנוסעים הנמצאים אתם ובמעשיהם, ולמצא את האיש אשר מלפני ד' בורח והוא הגורם לרעה הזאת. אבל אנו עתה, לדאבוננו, אין צריכים כל כך חפישה ובדיקה על זה, כי כאשר באים אל בתי המדרשים והשטיבלעך מקומות שכל התורה לא פסק מהם ועתה נחרבו, וכמעט אין בחור ואברך לומד בהם. וכשבאים בשבת אל הרחוב וחניות יהודים פתוחים, כשבאים אל בתי ישראל איך נחרבו, טהרות וצניעות בנות ישראל נשחת. ובכלל כשמביטים על דור החדש איך בניו ובנותיו התרחקו מהתורה ואת אלקי ישראל עזבו, רחמנא ליצלן, ואת כל איש ישראל העובד ד' עוד שנאו, כבר רואים בשל מי הרעה הזאת.

אבל האם בהם לבדם הפגם והקלקול ואנו נקויים, כל איש פרטי וכל דור פרטי, טבעת הוא בשלשלת הזהב של ישראל. התורה נקראת 'פקודי ד' ', כי ד' הפקידה אצלינו, זה אלפי שנה כל דור מקבלה מן הדור שקודמו ומוסר אותה להדור שלאחריו. והם שלשה החובות אשר על כל דור, לקבל לשמור ולמסור הלאה, והאם אנו נקויים אם אין אנו מוסרים אותה גם הלאה; האם אין גם בנו הפגם שאין אנו ממלאים את כל השלשה חובות שעלינו. האם חס ושלום נפסקה בימינו השלשלת שנמשכת מן האבות ועד המשיח, חס ושלום, ואנו נקויים. כל אחד מצטדק לאמור 'ומה אעשה, אני רוצה למוסרה רק שהם אינם רוצים לקבלה'. אבל חקות העולם אי אפשר למחוק ולכזב חוק הוא שהחינוך מועיל, ואם אינו מועיל לגמרי, מועיל הרבה. אפילו נער גרוע כשמחנכים אותו לטוב מיטב, ולהיפך, וכו', ואיך נצטדק אנו אם עזבנו את החינוך, כי אם לא עזבנוהו ולא זנחנוה ובלב ונפש השתדלנו בו, לא היה הדור החדש במצב הגרוע הזה, אם רצוננו למסור באמת, הרבה מהם היו מקבלים.

אבל חושב אני שרק שגיאה יש בנו בני דור הזה, שגיאה שלא עמדנו תיכף על השינוי שנעשה בהחינוך שלנו. עד המלחמה היינו מורגלים בחינוך קל, הבתי מדרשים והשטיבלעך היו מלאים לומדי תורה, וכל נער שיצא מהחדר לא היה אביו צריך כל כך לדאוג עליו, כי מעצמו נכנס אל הבית המדרש והשטיבל ובין שאר לומדי תורה למד, ובין עובדי ד' התרגל. ואחר איזה שנים ראה האב לפניו בחור מופלג בתורה ויראת שמים. לא כן עתה שבתי התורה ריקנים, והאב שרוצה לחזק את בנו לתורה, צריך עבודה קשה, עבודה שכמעט גדולה מכוחותיו, נשארו בניהם בלא תורה וריח יראת שמים. לעומת זה נגדינו ומסטיננו פתחו בתי ספר חפשים חברות (פעראיינען) שדורשים לפניהם דברי נאוץ וגידוף. והאם חידוש הוא שרוח הכפירה, רחמנא ליצלן, חיבל כל כך את דור החדש, רחמנא ליצלן, לכן ישועת ישראל הן ברוחניות והן בגופניות תלוי בהישיבה. הישיבה מקבל את בניכם, ולאחר איזה שנים תשיבו אותם לכם מלאים בתורה ויראת שמים.

כמה שהיו צריכים מלפנים להשתדל שגם הנערים שיוצאים מן החדר עוד ילמדו תורה, צריכים עתה יותר להתאמץ בזה, כי מלפנים הוצרכו שילמדו גם הלאה, כדי שיהיו בני תורה ולומדים, ועתה נחוצים לזה כדי שיהיו יהודים, כי רואים וכרובם ככולם שאינם לומדי תורה גם הלאה, יוצאים חוץ לשיטה, רחמנא ליצלן, גלוחי זקן מחללי שבת, רחמנא ליצלן, וכו'. לא שטועה אני לאמר שרק תלמידי הישיבה יישארו יהודים ולא יותר ובהם נסתפק, כי האם נאמר שדיים כאשר בכל עיר רק הרב והשוחטים עם המשמש יהיו ישראלים וכל השאר לא. חשבו זאת, עשרת אלפים תלמידים שישנם כעת על בערך מיליונים ישראל, בלי עין הרע, שבפולין וליטא, אם רק הם יישארו ישראלים נאמנים אם ישפיקו יותר רק לרבנים ושוחטים שבכל עיר. את הכלל ישראל, את הקומה שלימה של ישראל אנו צריכים, כולם יהיו נאמנים לד' ולתורתו. אבל מקוים אנו שהתלמידים הם יקדשו גם את כל הדור, הם יחזקו אותם לתורה ועבודה. עובדא היא שהמשפחה אשר נשחפת נשטפו בניה חס ושלום בהכפירה. אם יצא אחד מהם לתורה, הוא יציל את כל הבית. ואם את האחים הגדולים ממנו אי אפשר לו להשיב, על כל פנים הקטנים ממנו אינם סרים מד'. חתן אחד בן תורה כאשר בא אל הבית, יציל את כל הבית. שטיבל שיש בה עשרה בחורים בני תורה, יצילו את שאר הבחורים בה. תלמידי הישיבות, הם יצילו את כל הדור ואת כל ישראל. אבל דא עקא שרק עשרת אלפים תלמידים יש לנו, ודא עקא שגם מספר המועט הזה לא התחזק כלו ממעות אנשי פולין, רק עם המעות שבא מאמריקה. ועתה שנדבת אמריקה פסקה, עומדות הישיבות להסגר חס ושלום, וכל היהדות בפולין עומדות חס ושלום בסכנה, והם יסוד ועמידת כל בית ישראל. ואיך אנו מתייחסים לאותו יסוד היהדות, לאותם בחורים חיל ישראל ששומרים את כל בית ישראל מאפיסה וכיליון, כמה מעונים וסחופים הם. כמדומני אין עם, אף האכזרים ביותר, שאף הנאסרים בהם יתענו כל כך, כמו שומרי ישראל אלו. אין להם לאכל ולא לישן, לא מלביש ולא מנוח. אותו עם ישראל, רחמנים בני רחמנים, ייתן לאותם גדולי ישראל שבעתיד להתענות כל כך. כאשר רואה אני אותם בחורים, מובחר ישראל ותפארתו, כשהם מתייסרים כל כך, תמה אני למה אין קוראים אותם 'קדושים', כי הגמרא אומרת אלמלי נגדוהו וכו' הוה פולחין לצלמא מפני שהייסורים אשר בהוה התמידי עוד קשים יותר מן מסירת נפש בפעם אחת, והמה התלמידים עומדים כל כך בניסיון תמידי, והאין אלה קדושי ישראל? לכן אין זאת אסיפה לבד, רק כי המשפט לאלקים הוא, כל התורה וכל קדושת ישראל מחכים על המשפט שלכם, אם כולכם תתנדבו לעבודה, אז מוצלים הם מן הכליה, ואם לאו הם בסכנה, חס ושלום.

לכן ממקום הזה אנו מדברים אל כל ישראל אשר במדינת פולין, מי לד' אלינו. חזקו ותמכו את ועד הישיבות בעבודו עבודת הקודש. תנו, לא את נדבתכם בלבד, רק גם את חובתכם לד' ולישראל. ולא בלבד שכל אחד מכם ייתן רק גם בעצמו, אל חבריו ומכיריו יצעק, יהודים! מי אשר מאמין בד' יבנה ולא יהרס את בית ד'. כל היהדות עומדת באש, מהרו להצילו בעוד מועד. וד' יחיש לנו הישועה, אמן.

(רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה, הכרם, ב – אדר-ניסן (תר"ץ?), דרוש ואגדה, עמו' לא)

1 2 3 8