דיבוק חברים, הוא עיקר ושרש הכל, כי מזה נצמח חסדים גדולים וישועות גדולות, בגוף ובנפש / הרב שלמה לייב מגיד הי"ד
ועוד בימי נעוריו התחיל [האדמו"ר רבי ישראל הגר זצ"ל מוויזניץ] להתנהג בקדושה וטהרה. ונודע מה שאמרו על רב המוזכר בש"ס שהיו לו עשר מלין דחסידותא…
מדרגה א' – יראה עילאה… ורבינו הגדול זצ"ל דבר בתורות שלו כמה פעמים מענין יראה עילאה, האיך יתייחד עם שמחה. והיו לו כמה וכמה עצות על זה, כאשר יבואו במאמרים שלו, אשר יבואו כעת לדפוס. והעיקר היה אצלו כי האדם בעת אשר יבוא עליו היראה, בגין דאיהו רב ושליט, מזה עצמו הוא בשמחה מאד, כי זכה לזה. ועל ידי גדלות הבורא מכיר בשפלות עצמו, ויודע שכל מה שהשפיע לו ה' יתברך הוא רק מחסדי ד', ומלא שמחה על זה…
מדרגה ג' – קדושת השבת… והיה מרגלא בפומי' משמיה דזקנו הרב הקדוש בעל 'צמח צדיק' זי"ע, 'עם הארץ אימת שבת עליו', דרך הלצה: 'עם הארץ' – פירוש עם הארץ, כמו שפירש רש"י ז"ל סוף פרשת קדושים (ויקרא כ,ב), עם שבגנו נבראת הארץ, דבר אחר עם שעתידים לירש את הארץ, ועליהם 'אימת שבת', לקיים בכל הפרטים ולענג את השבת, לא את עצמו.
ואי אפשר להעלות על הכתב גודל התלהבות שלו בשבת קודש. וכמעט בכל מאמר שאמר הוזכר מעלת שבת, כמו שנזכר בספר הקדוש 'אהבת שלום' מזקינו הקדוש, אשר על ידי שבת קודש זוכים ליראה, לענווה ולתשובה מאהבה וכו', וכל דינין מתעברין מיניה…
מדרגה ח' – איש שלום. וזו המדרגה ראינו אצל רבינו הגדול זצ"ל, אשר מאד מאד היה מעביר על מידותיו וחפש שיהיה לו שלום עם כל אדם. ועוד זאת, אם שמע איזה מחלוקת, היה ממאס אותה בתכלית המיאוס, והיו לו יסורים גדולים מזה. דאיתא בספר הקדוש 'אהבת שלום' (פרשת פנחס, על הפסוק 'המה מי מריבת קדש'), דכשיש חס ושלום מחלוקת בעולם, אזי אפילו אותן הקדושים שאינם בעלי מחלוקת, תפעול בהם המחלוקת על כל פנים שיצטננו הדיבורים שלהם בתורה ותפלה, ואין שורה בהם שמחה והתלהבות כלל. יעויין שם. והיה כל רצונו ומאווייו להיות דיבוק חברים, דהוא עיקר ושרש הכל, כי מזה נצמח חסדים גדולים וישועות גדולות, הן בגוף הן בנפש. כדאיתא ב'אהבת שלום' פרשת קרח (על הפסוק 'והנה פרח מטה אהרן') ובפרשת חקת (על הפסוק 'וכל כלי פתוח') ובפרשת תזריע (על הפסוק 'נגע צרעת כי יהיה באדם') כי על ידי דיבוק חברים, יוכל לפעול כמו צדיק הדור. יעויין שם. ולעת זקנותו נעשה איזה מחלוקה באיזה קהלה אודות רבנות, שהיה ללהב גדול בכל המדינה, ואמר רבינו הגדול זצ"ל, כי אם היה בכוחו לעשות שלום, היה הולך אפי' ברגלים עד שמה לעשות שלום.
(ספר הזכירות, עשר מדריגות, עמו' תנה-תסח)
אמרו חז"ל (מגילה יח ע"א) 'מלה בסלע, משתוקי בתרין'. ומרגלא בפומיה דמרן אדמו"ר הקדוש מוהר"י זצ"ל, דכמה פעמים אדם רוצה לקיים דיבור של מצוה, לומר דברי מוסר וכדו', ויש שם אנשים שאינו מהוגנים, ויודע שהמה ילעגו למו כי הכל הוא מעשה תעתועים ודבריו לא יעשו שום רושם כלל וכלל, כי בדברי ליצנות ירחקו כל דבריו. אז כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע. וידוע דמכל מצוה נברא מלאך. וזה שאינו רוצה לומר מחמת אונס, שמא חס ושלום יעשו מדבריו ליצנות, נברא משתיקותו שלו שני מלאכים: אחד, ממה שרצה לומר ו'כל הרוצה לעשות מצוה ולא עשאה מעלה אליו הכתוב כאילו עשאה' (ברכות ו ע"א). השני, מ'שתיקותא בתרין'.
(ספר הזכירות, עשר מדריגות, עמו' תמה)
'כי במקלי עברתי' וגו' (בראשית לב,יא). אומר רבי שלמה לייב מגיד, הרמז בזה: 'במקלי' – אם מתחילים להקל בענייני עבודת ה', 'עברתי' – אפשר להגיע חס ושלום אף לעבירה ממש.
(דולה ומשקה תליתאה, מאת הרב אליעזר קורמן, בני ברק תשס"ח, עמו' יז).
הרב שלמה לייב מגיד, נולד בשנת תרמ"ג (1883), כבן בכור לאביו, ר' צבי יהודה (הערשיל) מגיד מפעטריווא, בן של ר' לוי יצחק מגיד (חתנו של הרב החסיד ר' אברהם שמואל קאסירער), בן ר' מאיר מגיד מנדבורנא, בן הרב הצדיק רבי דוד אריה לייב מגיד (חתנו של רבי מאיר בעל 'כתר תורה', בנו של הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב) בן הרב הקדוש רבי צבי הירש, המגיד מנדבורנא, מחבר ספר 'צמח ד' לצבי'. בהיותו בן שמונה החל ללמוד בשקידה רבה בישיבת ר' יהודה יואל דייטש מגאניטש, שהיה מגדולי חסידי ויזניץ. בגיל שתים עשרה החל ללמוד בחוסט, בישיבת רבי משה גרינוואלד מחבר הספר 'ערוגת הבושם'.
הרב שלמה לייב מגיד הוסמך להוראה בגיל חמש עשרה על ידי רבו בעל 'ערוגת הבושם' ועל ידי גאונים מופלגים נוספים. בהיותו בן שמונה עשרה הוא התחתן עם מרת רחל, בת דודו, ר' פנחס וויינברג מבארשא, ונולדו להם שמונה ילדים. לאחר חתונתו ישב ועסק בתורה בבית חמיו. הוא התעלה בתורה ונשא לגדולי התורה בפולין ובאוקראינה, למד מתורתם ומעבודתם.
לאחר שחותנו איבד את כל הונו בשריפה, עבר הרב שלמה לייב לגור בפעטריווא לצד אביו, והתפרנס ממסחר סיטונאי, ומהיותו בורר מוסמך בדיני תורה. סוחרי הסביבה למדו להעריך את יושרו, את נאמונתו ואת חכמתו. במשך השבוע היה נוהג לשבת בסיגט בספריה של הנגיד ר' ישראל ווייס, שם סידר את הספרים, למד מתוך אוסף נדיר של רוב ספרי הראשונים והאחרונים, והוסיף הערות וחידושים לספר 'מנחת חינוך'. הסוחרים שביקשו לסחור אתו, היה מגיעים אליו לספרייה. הוא למד שם בחברותא עם אחד מחשובי חסידי ויזניץ, הרב שמואל כהנא הי"ד.
הוא נודע כתלמיד חכם הבקי בכל מכמני התורה, גאון ופיקח בהוראה ומומחה במיוחד בהוראת חושן משפט. הוא נתן ונתן בהלכה עם גדולי דורו, ותשובות אליו מופיעות בשו"ת 'ערוגת הבושם' (רו"ח סי' ק"ל) בשו"ת 'צור יעקב' (א, סי' קפ"ו), בשו"ת 'קרן לדוד' (סי' ל"ז וקי"ד), בשו"ת 'אבן יקרה' (מהדורה תליתאה, סי' סט). הרב שלמה לייב פרסם את חידושיו גם בכתבי עת תורנייים.
הרב היה חובב ספרים והחזיק בביתו ספריה בכל מקצועות התורה. תלמיד חכמים היו מתקבצים שם והוגים בתורה.
במשך שנים רבות סירב לקחת על עצמו משרה רבנית, אך לאחר שאביו חלה והיה צורך בסכום גבוה למימון הטיפול הרפואי שלו, נאלץ הרב שלמה לייב להסכים לנהל את הישיבה בקעשינוב ולעמוד בראשה. השיעורים שמסר בישיבה, שילבו בקיאות וחריפות גאונית.
הרב היה מקושר בכל לבו בצדיקי ויזניץ, ונהג הנהגות נעלות בדרך החסידות. הוא השתדל להגיע לעתים קרובות להיות עם ה'סבא קדישא' – רבי ישראל הגר, מחבר הספר 'אהבת ישראל', ורשם את מאמריו הקדושים. רבים ממאמריו הקדושים של הרבי, שרדו בזכות רשימות אלו.
לאחר פטירת ה'אהבת ישראל', דבק ברבי חיים מאיר הגר, ה'אמרי חיים' מגרוסוורדיין, בנו של ה'אהבת ישראל', והיה נוסע לשמוע את דרשותיו בשבת שובה, ביום הכיפורים ובשאר ההזדמנויות. הרבי בעל ה'אמרי חיים' הטיל על הרב שלמה לייב לערוך, יחד עם רבנים נוספים מגדולי חסידיו, את הספר 'אהבת ישראל' ולהכינו לדפוס. הרב שלמה לייב השקיע מאמצים רבים בהעתקת המאמרים ובעריכתם במשך כל ימות השבוע בספרייתו של ר' ישראל ווייס. אחר כך ישב עם העורכים הנוספים בביתו בפעטריווא, לעריכת סופית בלשון צחה. הרב שלמה לייב הביא את המאמרים הערוכים ל'אמרי חיים' שעבר עליו והוסיף להם הגהות. החלק הראשון של הספר 'אהבת ישראל', כל ספר בראשית וליקוטים, יצא לאור בשנת תש"ג. הרב שלמה לייב חיבר הקדמה ארוכה לספר זה, אך היא לא הופיעה אז בדפוס. לאחר מלחמת העולם השנייה נמצאה ההקדמה הנ"ל מלבד מספר דפים שנאבדו, בסיון תשמ"ה יצאה לאור הקדמה זו בירחון 'אז נדברו' ויזניץ (גיליון מס' 52).
בנו, חיים, נפטר בגיל אחת עשרה, לאחר שהלך לפנות ערב לבית המדרש ונפגע בראשו מאבן שזרק גוי צעיר.
בשנת תש"ב נחתך ידה של אשתו רחל, הפצע הזדהם והיא נפטרה. הרב ישב שבעה עם בתו יוטא ובנו אברהם שמואל, בעוד ששאר בניו היו מגויסים בכפייה ונשלחו לחזית. לאחר זמן התברר שבתו הגדולה מרת דרייזא בלומא, גורשה מספר חודשים לפני כן לגלות טרנסניסטריה וכבר נפטרה מטיפוס.
הרב שלמה לייב נסע לראש השנה תש"ג לאדמו"ר ה'אמרי חיים' בגרוסוורדיין, ובהעדרו ניצל מחיילים שבאו לבתו על מנת לעצור אותו לחקירה ולגרש אותו. כעבור שנה נסע שוב הרב שלמה לייב לגרוסוורדיין להיות עם רבו בראש השנה, על אף הסכנה הגדולה בנסיעה ברכבת, בה נסעו גויים אנטישמים שנהגו לזרוק יהודים מהקרונות. בדרכו חזרה תפסו אותו אנטישמים, דחפו אותו לשרותים, הכו ודקרו אותו והצליחו לחתוך חצי מזקנו. בעקבות כך הלך הרב עם פנים חבושות.
בב' בסיון תש"ד גורש הרב עם קהילת פעטריווא לאושוויץ ברכבת דחוסה, לאחר שהגרמנים רימו אותם ואמרו להם שהם מועברים לבודפשט. הרב התפלל ברכבת בהתלהבות וכיבד את הנוסעים בשתיית שיכר 'לחיים' לכבוד היארצייט של רבו שחל באותו היום. לאחר שהרב הצליח להציץ מהקרון ולראות שאין הם נוסעים לכיוון בודפשט, הוא לבש קיטל, הכין את עצמו למות על קידוש השם ושר 'שבשפלינו זכר לנו…'. למחרת בג' בסיון תש"ד, נהרג הרב על קידוש השם, יחד עם בנו הבחור אברהם שמואל. הי"ד. בתו, יוטא ויזניצר, נשלחה בסלקציה לצד ימין ושרדה את השואה.
מבניו של הרב שלמה לייב נספו גם ר' יוסף ומשפחתו, והבחורים לוי יצחק ומפתלי הערץ, שגוייסו לצבא ונעלמו עקבותיהם.
לאחר השואה נעצר בנו, הרב החסיד ר' מאיר, ברומניה בעלילת שווא, ונכלא עם פושעים מסוכנים, ואחותו יוטא התייצבה בבית הכלא והצליחה להביא לשחרורו לאחר שהביאה מכתב מרבנים שהעידו על היות אחיה רב חשוב וגדול בתורה.
בשנת תש"ה הגיעה יוטא לביתו של ה'אמרי חיים', והרבי בכה ואמר לה 'מכיוון ששלמה לייב כבר איננו, אהיה אני לך לאב'. בהוראת הרבי היא נישאה לרב החסיד ר' מרדכי זלמן ויזניצר, שהתאלמן כמה שנים קודם לכן מאחותה הגדולה, מרת דרייזא בלומא. בשנת תשכ"ה עלו מרת יוטא ומשפחתה לארץ ישראל והתגוררו בשיכון ויזניץ.
שרדו גם שני ילדיה של ר' מרדכי זלמן ודרייזא בלומא ויזניצר, שרה טילא טוביאס ומנחם מענדיל ויזניצר.
בכתב העת 'דגל התורה', בהוצאת ישיבת 'בית ישראל' בווישווא, קונטרס ג, סי' יא (והובא גם ב'זכור לאברהם: ספר זכרון לזכר רבי אברהם ויזל', בני ברק, תשנ"ג, עמוד סה) הובא חידושו בדיני קדושת וכבוד הסוכה.
החיבור 'מנחת שלם', ובו הגהות הרב שלמה לייב מגיד על ה'מנחת חינוך', יצאו לאור בספר 'תורת המנחה', חלק א (בני ברק, תשנ"ז).
קונטרס 'עשר מדריגות', הכולל את הקדמתו של הרב שלמה לייב לספר 'אהבת ישראל' הובא בסוף 'ספר הזכירות' (תש"פ).
ציטוטים מכתבי הרב שלמה לייב מגיד הובאו ב'נחלת אבות: זכרון מרדכי', ב'קשר איתן' בטאון ויזניץ – כח, ובמקורות רבים נוספים.
