חלילה לנגוע בדברי רש"י ז"ל, אשר ידוע כי על כל אות ואות ישב ז' נקיים ועוד יותר / רבי יואל כ"ץ הי"ד
ראיתי בתל תלפיות שנה העברה (שנה מ"ד – באות מ"ז) ושמחתי מאוד לראות כיצד בעל הבית פושט את ידו הרי הוא הגביר הנכבד המפורסם מו"ה אברהם פריידיגער דע אבודא שליט"א, ראש הקבל דקהילת קודש [יראים] בודאפעסט, להעיר בחכמה ודעת בדברי רש"י על התורה פרשת בלק "הן עם כלביא יקום" וכו' לקרות קריאת שמע ולהניח תפילין וכו', דהוא שלא כסדרן. וגיסו מרן הגאון מפרשבורג [הרב ישראל וועלץ] שליט"א באות נ"ה כתב דעדיין קשה, ואיהו דחק ליישב דנקט על שם תדיר קודם. וגם בזה קשה לעניות דעתי כיון דבאמת בכל יום תדיר קודם להניח תפילין ואחר כך לקרות קריאת שמע, אם כן מה לנו שייכות בשבת ויום טוב דאין מניחין בזה תפילין כלל. ושוב כל דברי רש"י הנ"ל צריכים עיון גדול.
ולכן נראה לעניות דעתי על פי דרך חידוד, בהקדם דברי המדרש רבה שם בלק להביא גם כן כדברי רש"י הנ"ל דעומדים משנתן כאריות וחוטפים קריאת שמע וממליכין להקב"ה ונעשין כאריות ומפליגין לדרך ארץ למשא ולמתן וכו'. ופלא דמדוע לסיים בזה שמפליגין אחר כך לדרך ארץ למשא ומתן, ומה זה שייכות לעניין הנ"ל.
ולכן אמינא בס"ד על פי מה שכתב בצל"ח ברכות דף י"ד בד"ה "ותו" להקשות מרב אדרב, [דכאן קרי קריאת שמע קודם הנחת תפילין והרי זמנין סגיאין דהוה קאים רב חייא בר אשי קמיא דרב חזיא דמנח תפילין והדר קרי קריאת שמע]. וכתב דיש לומר דסבירא ליה לרב קריאת שמע דרבנן, ומבואר בתוספות ברכות דף כ"א דכל זמן שלא אמר "אמת ויציב" אז קריאת שמע דאורייתא אפילו לרב יהודה משום זכירת מצרים, ואז אפילו קריאת שמע עדיף, דאית בי תרתי, עול מלכות שמים וגם הוא דאורייתא. ולעיל דף י"ג אמרינן שרבי היה לומד בכל יום שמעתא דאית בה יציאת מצרים. ובזה היה יוצא חובת יציאת מצרים. ומעתה יש לומר [כיון שרב יהודה הוא תלמידו של רב וסובר קריאת שמע דרבנן, מסתמא גם רב רבו סבירא ליה כן ו]דגם רב תלמידו דרבי סבירא ליה קריאת שמע דרבנן והיה נוהג כרבי להיות מהדר אשמעתא שיש בה יציאת מצרים, על כן שם גבי "משי ידיה" וכו', הרי לא נזכר ששנה פרקו, ואדרבה מדקאמר משי ידי משמע שעתה קם ממיטתו ותיכף קרא קריאת שמע וכו'. וזה פשוט ד[הנחת] תפילין הוא מצוות עשה של תורה ואם כן למאן דסבירא ליה דקריאת שמע דרבנן בוודאי צריך להקדים תפילין לקריאת שמע, דחיוב של תורה [מקדימינן לחיובא דרבנן, אף שיש בה עול מלכות שמים מכל מקום של תורה] עדיף, אלא דכל זמן שלא יצא חובת זכירת יציאת מצרים, אז גם קריאת שמע הוא של תורה משום יציאת מצרים שבה, ואז קריאת שמע עדיף מתפילין, דתרתי יש בה, שהוא של תורה וגם הוא קבלה עול מלכות שמים, מה שאין כן תפילין, אף דהוא מהתורה אבל אין בה עול מלכות שמים. ועל כן אתי שפיר הכל כרב דמשי ידיה, דלא יצא עדיין חובת יציאת מצרים, הקדים קריאת שמע לתפילין, מה שאין כן אסהדותא דרב חייא דתנא שם דמתני לן פרקין, ואם כן כבר יצא ידי חובת זכירת יציאת מצרים בשמעתא דיש בה יציאת מצרים, ואז אין בקריאת שמע רק מעלת קבלת עול מלכות שמים, אבל אין בה חיוב מהתורה, לכן הקדים בזה תפילין לקריאת שמע. עיין שם.
ומעתה יש לומר נכון דלכן כאן, דכתיב "הן עם כלביא יקום", וכתב רש"י כשהם עומדים משנתם שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש ציצית, לקרוא את שמע, להניח תפילין, כיון דאין שום זכר פה שלמד שמעתא מעיקרא, כי לא כל בר ישראל זכה לזה, ועל כן מסיים במדרש שם שאחר כך מפליגין לדרך ארץ ומשא ומתן, והיינו דלכן אי אפשר לאלה לקבוע שמעתא מקודם, לכן שפיר נקע קריאת שמע ואחר כך תפילין, דבכל כהאי גוונא הרי קריאת שמע קדם, דאית בה תרתי שהוא מהתורה ויש בה עול מלכות שמים, וכנ"ל ואתי שפיר היטב בס"ד.
ואחרי כל אלה אולי יש לומר לעניות דעתי בכל זה ליישב עוד יותר גם דברי רש"י התמוהים בברכות י"ד ע"ב בד"ה וסיפא בתרתי וכו', והוא עולה ומקיים מצות קריאת שמע ותפילין. עד כאן לשונו. והוא גם כן תימא כנ"ל, דהוא היפך הסדר. וראיתי בהערות "מראה כהן" שם שעמד על זה, וכתב דצ"ל תפילין וקריאת שמע, וכן כתב בספר "שפתי חכמים" ברכות שם. אבל כבר אמרו לאקמי שמעתא אליבא להלכתא סייעתא דשמיא, ולא לשבש השמעתא. וחלילה לנגוע בדברי רש"י ז"ל, אשר ידוע כי על כל אות ואות ישב ז' נקיים ועוד יותר. וקשה דרש"י שם אחר כך בסוף דבריו חוזר וכותב "וחברו יעלה ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל", אם כן בזה כתב כהוגן, ולעיל כתב להיפך. הלא דבר הוא. וצריך עיון גדול. וכעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל רש"י ז"ל בהנ"ל, דיש לומר על פי דרכינו בהנ"ל בס"ד יען דהראשון שהוא עולה, הרי צריך עוד לחזור מיד כדי שחברו יוכל גם כן לעלות לקרות קריאת שמע ו[להניח] תפילין, על כן הראשון אין בכוחו ללמוד מקודם, רק תיכף כשיעלה צריך לגמור חיובא, לכן מקדים ביה קריאת שמע לתפילין כנ"ל, כיון דקריאת שמע אית ביה תרתי, שהוא מהתורה ושהוא קבלת עול מלכות שמים. מה שאין כן השני שעלה, הרי אין עליו עוד חיוב לחזור, על כן יוכל מקודם ללמוד ואחר כך לעשות כהוגן, להניח תפילין ואחר כך קריאת שמע כראוי. ואתי שפיר הכל כפתור ופרח בס"ד על פי דרך חריף וחידוד, ותן לחכם ויחכם עוד. והנני בזה בדורשי שלום תורתו הקדושה בכל לב ונפש חפצה ה"ק יואל כ"ץ אב"ד [ערדאד] הנ"ל בעל המחבר ספר שו"ת "טירת כסף" ו"פרדס רמונים".
(תל תלפיות, תרצ"ח, מחברת מ"ה, אות ל)
הרב יואל ב"ר מאיר וחיה גולדה כ"ץ, נולד בשנת 1890 בכפר נווטל נפאולו במשפחה רבנית מיוחסת, מגדולי רבני ופוסקי יהדות הונגריה בדור שלפני השואה, היה תלמיד מובהק של הגאון רבי יהודה גרינוואלד בסאטמר, של הגאון רבי שמעון גרינפעלד ושל הגאון רבי שלמה זלמן ארנרייך בשאמלוי. נשא לאשה את מרת קילא שרה בת הרב יהודה ליב ווינברגר, אב"ד וראש ישיבה בקהילת ניגרשד וכל גליל אוואש, שהיה תלמיד מובהק של ה"כתב סופר" והעמיד תלמידים רבים. לאחר מלחמת העולם הראשונה היה הרב יואל כ"ץ רב בכפר צ'רטה ובעיר נגרשט ונבחר לכהן רב ערדאד (הסמוכה לסאטמר) והגליל. הוא כיהן גם כמורה צדק בניגרשד הסמוכה. נודע כרב מופלג, חריף ובקי ועמקן, המומחה לענייני גיטין והיתר עגונות, וכל סידור הגיטין לאנשי קהילת סאטמר, נמסר לידו, מכיוון שלא היה מסדרים שם גיטין מחמת הספק בכתיבת שם עירם. הוא התכתב עם רוב גדולי התורה בדורו בהונגריה וברומניה.
מחבר הספרים "טירת כסף" (הנקרא "טיב גיטין החדש") וספר "פרדס רימונים". כמענה לקונטרס "כתר תורה" מאת הרב אשר לעמיל שפיצר הי"ד, כתב הרב יואל כ"ץ הי"ד את הקונטרס "כתר מלכות". בשנת תש"ב הוציא לאור את הספר שו"ת מהר"ף שוסבורג מאת אבי חותנו, הרב פנחס וויינברגר. לספר זה צירף רבי יואל שלשה מספריו הוא "גלילי זהב", שו"ת "טללי אורות" ו"כנפי נשר". פרסם מאמרים בכתבי עת תורניים ובהם "לקט ששנ"ה", "הנשר", "בית ועד לחכמים" ו"תל תלפיות".
במהלך מלחמת העולם השנייה הורתה גרמניה הנאצית לשלטון צבאי הונגרי, אכזר ושונא ישראל לספח את מרבית שטחי טראסילבניה הרומנית. נקבעו הגבלות חמורות נגד היהודים והם הוצאו אל מחוץ לחוק. בעקבות ריבוי המתים, הנרצחים והנעדרים בעבודות הכפייה ב"שירות העבודה" בהונגריה, פרסם הרב יואל בשנת תש"ד בכתב העת "פני הנשר" קריאה מטעם "לשכת תקנות עגונות" בה נכתב:
"להפצרת כמה רבנים ובתוכם גדולי הדור הי"ו נעתרתי להעמיס עלי העבודה הגדולה לאסוף ולקבץ גביית עדות בכל המדינה מאלה אשר כבר חזרו משדה העבודת הצבא לחקור ולדרוש מהם על כל אלה אשר ידעו מהם שמתו שם, הן על ידי עידי ראייה או עדי ידיעה בידיעה ברורה או עדי שמועה כל מה שידעו בזה, על כן אחלה בזה כל רב מורה ושו"ב לעשות עמהם גביית עדות ולהטיב לשלוח לי הכל במוקדם גם אדרעסות שלהם למען שאולי נצטרך בזה לעשות עוד איזה חקירה ודרישה נוכל לעשותם הכל בדיוק היטב. ויען כי לפי ידיעתי בכמה בתי דינים כבר נעשו גביות עדות כאלה עם כמה בני ישראל שחזרו על כן אבקש לשלוח אלי גם הגביות עדות הללו למען לקבצם ולאספם הכל למקום אחד, שידעו כל אחד ואחד אנה לפנות בכאלה לעת מצוא זו אשה אשר תצטרך לביית עדות כזה וכזה יהיה לעזרת ולסיוע לכמה מאות עגונות בעזרת ה' למען המצווה כי רבה היא. יואל כ"ץ אב"ד ערדאד והגליל".
בשנת תש"ד כבשו הגרמנים את הונגריה, ורבבות יהודי טרנסיבלניה שהיו כפופים לשלטון ההונגרי רוכזו בגיטאות לקראת שילוחם למחנות ההשמדה. רבי יואל נהרג עקה"ש באושוויץ בסיון תש"ד (1944) יחד עם כל משפחתו, ובהם:
בנו, הרב פנחס חיים, הרב הצעיר בערדאד, רעייתו נחמה, בת הרב הגאון רבי יצחק צבי ליבוביץ הי"ד אב"ד טשאפ חתן הגאון רבי שלמה זלמן עהרנרייך הי"ד משמלוי, וארבעת ילדיהם.
בתו, מרת מרים גיטל ובעלה הרב שמואל טייטלבוים אב"ד ניגרעשט וגליל אוואש וראש ישיבה בניגרעשט וצאצאיהם.
בתו מרת לאה ובעלה הנגיד הרב יעקב משה ליכטנשטיין וצאצאיהם.
הי"ד.
