ביאור הסמיכות ברכת 'יוצר האדם' לברכת 'שהכל ברא לכבודו' / הרב יעקב צבי הלברשטאם הי"ד

תמונת הרב יעקב צבי הלברשטאם הי"ד

'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך' (בראשית יב,א). איתא בחתם סופר לבאר הברכה 'שהכל ברא לכבודו', דהנה עיקר יחוד ה' שצריך האדם לכוון בקריאת שמע הוא שמייחד את כל מעשיו לעבודת ה' יתברך, ואפילו המעשים הגשמיים שעושה. וזהו 'שהכל ברא לכבודו', כל דבר שברא ה' יתברך בעולמו, אפילו הדברים הגשמיים, הם לכבודו, שעל ידם יתרבה כבוד שמים.

ובזה שמעתי מהרב מסוכא זצ"ל [הי"ד] לבאר הסמיכות של ברכת 'יוצר האדם' ל'שהכל ברא לכבודו', דהנה ידועה הקושיא האיך מברכים ברכת 'יוצר האדם', הלא אמרו חז"ל (עירובין י"ג ע"ב) נוח לאדם שלא נברא משנברא, ולפי דברי החתם סופר יתבאר היטב, דהנה איתא במהרש"א (שם) לבאר הטעם דנוח לאדם שלא נברא משנברא, משוס שהלא תעשה מרובין מהעשין, וממילא אין לו הכוח להתקיים בעולם, מה שאין כן האדם העובד את ה' יתברך בבחינת 'שהכל ברא לכבודו', שכל דבר שעושה בעולם, אפילו תנועה קלה הוא עבודת ה' יתברך, אם כן  בכל תנועה ותנועה שעושה הוא עובד את ה' יתברך, אם כן יש לו יותר עשין מלא תעשה, וממילא נוח לו שנברא.

ובזה יש לבאר הכתוב (בראשית יד,יט) 'ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ', שמלכי צדק ראה אצל אברהם אבינו עליו השלום שעובד לאל עליון, הן בענייני שמים והן בענייני ארץ, שגם ענייני הגשמיות שהתעסק בהם היו כולם רוחניות.

ולכן מסמיכים ברכת 'שהכל ברא לכבודו' ל'יוצר האדם', כי על ידי זה שיודע האדם 'שהכל ברא לכבודו', ממילא אפשר לברך על יצירת האדם. ובזה אפשר לבאר הכתוב 'לך לך מארצך', והיינו שתלך מהארציות שלך, שהיא הגשמיות, כפי שמדמה האדם שהגשמיות אין לו שום קשר לרוחניות, 'אל הארץ אשר אראך', שיכניס האדם בקרבו שכל הענייני גשמיות הוא גם כן  עבודת ה' יתברך, כי 'מלא כל הארץ כבודו', 'ומלכותו בכל משלה', וממילא בכל דבר ודבר יש בו תועלת לעבודת ה' יתברך. ועל ידי שיבין זאת האדם, 'והיה ברכה', יוכל האדם לברך ברכת 'יוצר האדם', כי יהיה לו ריבוי עשין, וממילא נוח לו שנברא.

(אמרי חן, א, עמו' מה)


הרב יעקב צבי הלברשטאם הי"ד, נולד בסביבות שנת תרנ"ו לאביו, האדמו"ר רבי (יצחק) ישעיהו הלברשטאם מטשחויב הי"ד (מזווג שני), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם בעל ה'דברי חיים' מצאנז.
אמו, הרבנית אסתר מרים, הייתה בת הרב הקדוש רבי יעקב צבי רבינוביץ מפוריסוב, מחבר הספר 'עטרה לראש צדיק', (חתן רבי שלמה הלפרין מפינטשוב, בנו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מפרעמישלא) בן הרב הקדוש רבי יהושע אשר מזעליחוב, בן 'היהודי הקדוש' מפרשיסחא.

הרב יעקב צבי היה תלמידו של אביו. הוא נודע כגאון וצדיק, מתמיד גדול ולמדן מובהק וחריף, עסקן ציבורי שעמד בראש מפעלי חסד וחינוך, שקירב כל אדם בסבר פנים יפות וסייע לאביו בכל ענייני הרבנות. הוא הצטרף לקריאתו של אביו לרבני מערב גליציה להתאחד ולהצטרף לאספת רבנים שנערכה בקראקא בשנת תרפ"ח לייסוד 'ועד רבני מערב גאליציע'.

בחודש שבט תרע"ד התחתן הרב יעקב צבי עם בת דודו, מרת חיה שרה, בת האדמו"ר רבי אלעזר הלוי רוזנפלד זצוק"ל מאושפיצין, חתנו של ה'דברי חיים' מצאנז. הרב יעקב צבי ייסד וניהל ישיבות 'דברי חיים' לצעירים בקראקא, סוכא ובקשנוב, ואביו כיהן כנשיא הישיבות. בשנת תרפ"ג התקבל הרב יעקב צבי לכהן ברבנות העיירה סוכא, הסמוכה לוודוביצה. הרב תכנן להתקבל כדיין בקראקא וניבאו לו גדולות.

הרב יעקב צבי היה עם אביו בגטו בוכניא. בסוכות תש"ג הם הקימו במסירות נפש סוכה ביער, והרב יעקב צבי נתפס על ידי הרשעים בדרכו לסוכה או בחזרה ממנה והוכה מכות נמרצות.
הרב נהרג עקה"ש בשנת תש"ג עם שבעה מבני משפחתו. הי"ד. ע"פ דף עד במאגר 'יד ושם' הרב נספה בבוכניא בג' באלול תש"ג.
בנו חיים הי"ד, היה מאורס לבתו הבכורה של הרב חונה הלברשטאם הי"ד, אבל המשודכים נרצחו ולא הספיקו להינשא. הי"ד.

אחיו של הרב יעקב צבי, הרב יחזקאל שרגא הי"ד, היה חתן האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם הי"ד מבאבוב, ונספה יחד עם חותנו הקדוש, ועם גיסיו הרב שלמה רובין והרב משה סטמפל. הי"ד.
אחיו, הרב חיים, היגר לארה"ב והוציא לאור שם בשנת תש"ז את המהדורה הרביעית של הספר 'דברי חיים', שהכנסותיו הוקדשו לפדות מאירופה את ארבעת אחייניו, היתומים של הרב יעקב צבי הי"ד.

עיקר שמחת חתן וכלה לשמוח עם ריבונו של עולם על בנית בית נאמן ועל הדורות הבאים שיצמחו מזה ויוסיפו חיילים לצבא ה' / הרב ירחמיאל כ"ץ קצבורג הי"ד

תמונת הרב ירחמיאל הכהן קצבורג הי"ד

'אגרא דבי הילולי מילי' (ברכות ו' ע"ב). שמעתי מהגאון הצדיק מו"ה ירחמיאל הכהן קצבורג זצ"ל הי"ד אבדק"ק אוזד, שאמר בדרך צחות בחתונת בתו שתחיה של הגאון הצדיק רבי חיים אהרן דוד דייטש זצ"ל הי"ד אב"ד ור"מ דק"ק ב' ירמוט יע"א, בשנת תש"א, דהכונה שהרבנים הדורשים בחתונה, אם לא יאריכו בדרשתם ויעצרו מילין כדי שהקהל המון חוגג יוכלו לשמח לחתן והכלה, על עצרת הדברות האלו בדרשתם, מקבלים שכר. וסיים הגאון הצדיק הנ"ל, ברם איתא בפרקי אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, לכן לא אתחשב בשכר ההוא, ולא אעצור מילין בדרשתי, ואשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר.

הנה שמחה זו הוי כמדרש פליאה, דמי ראוי לשמוח יותר מחתן וכלה היוצאים מחופתם, ומה הצורך עוד לשמחם. ולבאר ענין זה נראה על פי משלו של המגיד מדובנא בספרו 'אהל יעקב', שביאר את דברי המדרש (מ"ר במדבר לב, קד) על הכתוב (במדבר כה,לט) 'וכי ימוך אחיך עמך' וכו', שכתב המדרש 'דבר אחר 'וכי ימוך אחיך עמך', הדא הוא דכתיב (משלי יט,יז) 'מלוה ה' חונן דל', אמר רבי אלעזר כתיב (תהלים קלו,כה) 'נותן לחם לכל בשר' בא זה וחטף לו המצוה (שעל הקב"ה מוטל לפרנסו והלך הוא ומפרנסו), אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו גמולו, הדא הוא דכתיב (משלי שם) 'וגמולו ישלם לו'.

וביאר המגיד מדובנא דברי המדרש הללו כדרכו בקודש על פי משל לעשיר גדול שהיו לו שני בנים שגרו במדינת הים, האחד עשיר והשני עני, לאחר שנים רבות שלא ראו האחים האלה את אביהם הביאו להם ביום בהיר אגרת מהאב הגביר, בה הוא מבשר לאח העשיר כי אחיהם הקטן הנמצא עמו בבית עומד להינשא בזמן הקרוב, ובזה הוא מזמין את שני הבנים הגרים במרחק לבוא ולהשתתף בשמחת הכלולות, ובאגרת ששלח לבנו העשיר ציוה עליו להביא עמו את אחיו העני, וביקש ממנו לבל יחסוך בהוצאות שתהיינה לו בנסיעה, כי כל ההוצאות אשר יעשה בעבור כבוד אביו ישלם לו האב ממיטב כספו.

כאשר קיבל העשיר את האיגרת הזו הלך לחנויות שונות ורכש לעצמו לאשתו ולבני ביתו בגדים מפוארים בכסף רב והתכונן לנסיעה. לפני צאתו לדרך נזכר שעליו להביא עמו את אחיו העני, ושלח אליו רצים שהבהילו אותו בחפזון. העני לא ידע כלל במה המדובר, ואף אחיו לא האריך בדברים אלא פקד עליו לעלות על המרכבה ויסעו.

בהתקרב המרכבה אל מחוז חפצם, נשמע הקול בבית אביהם לאמר 'שני הבנים ובני משפחותיהם הגיעו'. כיון שכך יצאו המחותנים בלווית עם רב ומנגנים לקבל את פני הבאים. ראשון ירד העשיר מלובש בבגדי הוד והדר, והמחותנים שאלו 'מי האיש הלזה', ויאמרו להם 'הלא הוא הבן הגביר'. אחר כך יצא אחיו קרוע בגדים ערום ויחף, וישאלו גם עליו, ויאמרו להם 'גם הלז הינו בן הגביר, ומקום מגוריו בעיר מגורי אחיו'. הדבר נראה להם מוזר אך הם שתקו ולא אמרו דבר.

ימי החתונה חלפו ועברו ומקץ שניים או שלשה שבועות אמר העשיר אל אביו הגביר כי לא יוכל עוד לשהות כאן יותר, שכן עליו לחזור לעסקיו. אמר לו האב 'סע לשלום. אין איש מעכב אותך להשאר'. לשמע הדברים האלה נדהם העשיר, כי ראה שאין אביו חושב לשלם לו את אשר הבטיח. בלית ברירה פתח פיו ואמר לאביו 'הנה החשבון של ההוצאות הגדולות שהיו לי. כך וכך עולה סך הבגדים שלי, וכך וכך הבגדים שעשיתי לאשתי ולבני, ועוד סכום על הוצאות הדרך'. אמר לו אביו 'איני חייב לשלם לך מאומה'. נזעק הבן ואמר 'הרי אתה הבטחת לי אשר כל הוצאה שאעשה יהיה על חשבונך'. ויאמר האב 'קרא נא את הדברים בפיך'. ככלותו לקרוא אמר לו אביו 'הלא בעצמך קראת לאמר כל ההוצאות אשר תעשה לכבודי אשלם לך, אם באמת עשית לכבודי, אשאלך איך לא חסת על כבודי ולא זכרת את אחיך בני העני להלבישו כראוי? אחרי שהבאת אותו לכאן ערום ויחף לבוש קרעים ובלויי סחבות, מבלי להתחשב בעגמת נפש שתהיה לי מזה, אין לך ראיה גדולה מזו, כי רק למענך עשית את כל ההוצאות הגדולות, ומה לך איפוא כי תדרוש ממני את ההוצאות'.

הנמשל הוא שהקדוש ברוך הוא כתב אגרת אל האדם ובה כתוב שכל ההוצאות שיעשה למען כבודו יתברך בעונג שבת ויום טוב, הכל ישלם לו, כדאיתא בגמרא (ביצה טז, א) 'כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים, שאם פחת פוחתין לו, ואם הוסיף מוסיפין לו'. ואם כן, חובה על האדם להשתדל שיהיה לכבוד ולתפארת בעיני אביו שבשמים, ואיככה יכנס הוא אל השבת מקושט ומהודר ויאכל מעדנים, ואחיו העני ישב כמתאבל ויאכל זרעונים. אם אמנם יעשה כן ויתעלם מן העני, יתברר כי כל מה שהוציא בפיזור על התענוגים, לא להתענג על ה', אלא לענג את עצמו, באופן שכזה יאמר לו הקב"ה 'מה לך לדרוש ממני דבר עבור ההוצאות שעשית'. וזוהי משמעות 'מלוה ה' חונן דל', מי הוא המלוה לה', זה שחונן לדל. לאדם זה מובטח המשך הפסוק, 'וגמולו ישלם לו', כלומר גם מחיר ההוצאה שהוציא על עצמו ג"כ ישלם לו.

ויש לומר דאותו ענין הוא גם כן בשמחת חתן וכלה, שאין זה כפשוטו רק בשביל צורך החתן והכלה לשמחם, אלא גם ובעיקר צורך שלנו לשמחם, להראות שאנו שמחים עם הריבונו של עולם עם הבית מקדש מעט שנבנה עכשיו, עם הבתים נאמנים והדורות הבאים שיצמחו מזה ויוסיפו חיילים לצבא ה'. וזה לא פחות משמחה ששמח כל איש ירא שמים שיש לו קצת רגש של קדושה, כשחונכים עוד בית מדרש גדול או ישיבה גדולה של מאות בחורים או מתפללים בעירו, ומתמוגג מנחת מריבוי התורה וכבוד התורה. נמצא דשמחת חתן וכלה אין זה שמחה פרטית שלהם, אלא שמחה של הכלל, שמחה ששמחים עם הריבונו של עולם, ויוצאים לקראתם כמו שיוצאים לקראת ספר תורה חדש שמכניסים להיכל.

ומהני טעמא מצאנו שכל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, ובהיפך אם משמחו זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות, כי הנה אורייתא, קוב"ה וישראל חד הם, וכיון שכן, אם משמחו, מראה שהוא שמח מכבוד התורה וכלל ישראל, ומוכיח בעצמו שהוא נמנה עם קהל יראי השם וחושבי שמו ומתענג על ה', ולכן בשכר זאת זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות, וחוט המשולש לא במהרה ינתק. מה שאין כן בהיפך חס ושלום.

(הרב בצלאל יאיר הלפרט, בשם חותנו הגאון הרב יוחנן סופר מערלוי, מחבר 'אמרי סופר'. הובא ב'אגרא דבי הילולא, עמו' רמ)


הרב ירחמיאל (איזידור / מיקשה) הכהן קצבורג (קאצבורג) הי"ד, "הרב הגדול בתורה ויראה החרוף ובקי", נולד בסביבות שנת 1879, לאביו, הרב ישראל חיים הכהן קצבורג (אב"ד באליאק-אוזד משנת תשכ"ח. היה בנו של אב"ד טאפאלשאן הרב יהודה דוד צבי הכהן קצבורג, והיה תלמידם של ה'כתב סופר' והרב עזריאל הילדסהיימר).
הרב ירחמיאל התחתן עם מרת רוז'יקה (סידוניה סילקה) בת הרב ישראל הלוי יונגרייז, רבה של נאדאודואר.
היה גיסו של הרב יוסף ישראל דייטש אב"ד באלאשא-יארמוט, מחבר ספר 'בן גרני'.
לאחר פטירת אביו, בשנת תרס"ד מילא את מקומו של אביו, כאב"ד אוזד-בויוק והסביבה. בתקופתו התפתחה הקהילה במהירות. בשנת תרע"א הוציא לאור את ספרו של אביו 'כתבי מהרי"ח', ויחד עם אחיו הרב דוד צבי והרב שלום הי"ד, הוסיף לו הקדמה.
בשנת תרפ"ה (1925), היה הרב אחד משלושת המועמדים להיות רבה של פאפא, והדרשה שנשא שם עשתה רושם רב.
נספה באושוויץ עם נכדו הילד, ישראל חיים רובין, בכ"ב בסיון תש"ד (1944). (יש לציין כי ע"פ ספר 'קהילות הונגריה, עמו' 13: בכ"ז באייר תש"ד (1944), ובספר 'חדש בחדשו' כתב שנספה בכ"ד בסיון). חלק מאחיו ומילדיו נספו בשואה.
בתו ובעלה הרב בצלאל יונה הכהן רובין, מחבר ספר 'דברי הרב ודברי התלמיד', שרדו את השואה וחזרו לגור בקאשוי. בשנת תש"ט היגרו לארה"ב.
מאמרו בעניין השתלת אברי הולדה מאשה לאשה, נדפס ב'פליטה הנשארת', תל תלפיות, ג, עמו' קד.

שמע קולנו… וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו / ר' יחזקאל שטרן מפרשוב (הי"ד?)

יחזקאל שטרן

שמע קולנו ד' אלקינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו.

כאן הבן שואל, על כפילות הלשון "שמע וקבל", שאם ישמע ד' את קולנו בוודאי יקבל את תפילתנו, דהא אם חס וחלילה אינו רוצה לקבל אז גם הקול אינו סובל, כנאמר ע"י הנביא (ישעיה א,טו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע, וכבר האריכו בזה כמה מפרשים, לדרוש בפנים שונות.

ובבלי להבין אמרי בינה, גם אני הצעיר חלקי אענה על פי מה שראיתי בשם האלשיך הקדוש לפרש דברי נעים זמירות ישראל (תהלים כא,ג) תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה. דהנה המלך שרוצה למלאות משאלות עבדו, עם כל זה לפעמים שאינו אוהבו כל כך, ודבריו עליו למשא, אז תיכף בבא אל המלך כשמבין מבוקשו, ישיבתו כבר ידוע לי מבוקשך, אינך צריך להאריך במילין, אמלא עתירתך ולא תדבר. אולם כשהמעתיר הוא מאוהבי המלך והוא מתענג משיחתו וערבו עליו דבריו, אז גם בבואו אל המלך והוא מבין שאלתו, עם כל זה ימתין עד שידבר דבריו, יען כי יתענג מדבריו. והוא מאמר חז"ל שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים. וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום "תאות לבו נתת לו", בעוד שהיתה הבקשה בלבו, גמרת כביכול בדעתך למלאות מבוקשו. עם כל זה "וארשת שפתיו בל מנעת סלה׳", כי מתענג מדבורו הנאוה. עד כאן דבריו. עיין שם. וביוסף תהלות (סימן קמ"א) למרן החיד"א ז"ל על הפסוק ד' קראתיך חושה לי האזינה קולי בקראי לך, עיין שם. ועל פי זה הדברים נאמנו מאד "שמע קולינו ד' אלקינו" ובעוד שהבקשה עדיין בלבנו, תחוס ותרחם למלאות מבוקשנו. ובכל זאת גם כן "תקבל ברחמים וברצון את תפילתנו", כי אנו בניך ואתה אבינו, ובוודאי תתענג מדברינו.

יחזקאל שטערן פרעשוב.

(מתוך כתב העת פני הנשר, הנשר החמישי, כנף א-ב, סימן ט, תרצ"ז)

ובהיותי בזה אזכיר עוד דבר נאה מכ"ק אדמו"ר הגאון מו"ה יואב אדלר אב"ד האנשאוויץ שליט"א שאמר ברמז ולקחת אשה לבני ליצחק ר"ת אלול. והכוונה דהנה חודש תשרי הוא דין, כידוע, על כן מזלו מאזנין, ואז שורר מדת יצחק מדת גבורה ועל ידי התשובה  ואז שורר מדת יצחק מדת גבורה. ועל ידי התשובה שעושין בחודש אלול נמתק מדת הגבורה ומעוררים מדת הרחמים. אשה הוא חודש אלול שמזלו בתולה, (כמו שכתוב בספרים שאל ימתינו בתשובה על תשרי, רק יקדימו מיד בחודש אלול, אחרי אב שמזלו ארי, וזה "אחרי ארי ולא אחרי אשה"). ועל כן אמר "ולקחת אשה" שהוא חודש אלול, רצונו לומר שתעשה תשובה באלול, "לבני ליצחק", רצונו לומר למדת הגבורה, שעל ידי התשובה בחודש הזה יהיו הדינים והגבורות נמתקים בעזרת ה'. ודברי פי חכם חן.

יחזקאל שטערן פרעשוב.

(פני הנשר, הנשר החמישי, כנף תרסרי, נד)

ובשם קרוב משפחתו, הרב שלמה זלמן אהרנרייך הי"ד, מביא הרב יחזקאל שטרן:

אמר הכותב, ובזה נ"ל מה שדקדק שאר בשרי הגאון אב"ד שימלויא שליט"א על מה שאומרים בברכה אחריתא דז' ברכות הנשואין; אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רנה דיצה וחדווה אהבה, ואחווה שלום ורעות. דהנה תיבות חתן וכלה הווא ליה למימר או בתחלה או בסוף ומדוע הפסיק בין ב' הראשונים לח' האחרונים?

ויובן על פי מה שאמרו בב"י או"ח סימן נ"ז עשרה לשונות של שבח יש בקדיש יתגדל ויתקדש, יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל נגד י' מאמרות  שנברא העולם ונגד י' דברות. לכן ב' ראשונות יתגדל ויתקדש לבד, וח' אחרונות לבד, שאנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענו, וח' אחרונות מפי משה. והוא ענין עשר קדושות (כלים פרק א' משנה ו') ואין פותחין מעשרה פסוקים בקריאת התורה (מגילה כ"א) ועשרה דברים נאמרו בירושלים (ב"ק פ"ב) י' פעמים מזכיר כהן גדול את השם ביום הכיפורים (רבינו בחיי פרשת אחרי) ועשר ספירות (ספר יצירה פרק א') עשרה שמות של שבח נקרא הקב"ה (אבות דרבי נתן פרק לד) עשר כתות מלאכים המשמשין לכסא הכבוד (רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב') עשר חופות לאדם הראשון (יחזקאל כ"ח, ב"ב ע"ה) עשרה הלולים אמר דוד (ראש השנה ל"ב) עשרה שמות נקרא תפלה (דברים רבה פ"ב) בזכות עשרה דברים נכנס אהרן לקדש הקדשים (ויקרא פכ"א) עשרה מעלות במדות האדם (ע"ז כ' ע"ב) עשרה לשונות של תשובה (ירושלמי ר"ה פ"ד ה"ז) וכדומה. ויהי רצון שיקויים בנו במהרה נבואת (זכריה ח' ושבת ל"ב) אשר יחזיקו עשר אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי וגו'.


הרב יחזקאל שטרן מהארשפאלווא היה תלמיד בישיבת "תורת חיים" בפרשוב"נשיא אגודת "אוהלי תורה", פרסם מאמרים תורניים רבים במספר כתבי עת (פני הנשר ד-ח, ליקוטי ששנ"ה ועוד), והוא מופיע במספר שו"ת של גדולי דורו.

בנוסף למאמרים הוא פרסם גם חידות, היה בין פותרי חידות וכראש חברת "אוהבי תורה" קרא למחברים לשלוח את ספריהם לחברה בסלובקיה.

מתוך כתביו ניתן ללמוד על משפחתו. אביו, ר' יוסף, נולד לאחר פטירת אביו, הרב יוסף ב"ר משה ואיטל שטרן, מק"ק לימאנוב. על הרב יוסף, כותב נכדו הרב יחזקאל: "הרב המפורסם פאר הנגידים, תורה וחכמה בו יחדיו מצומדים, מופלא ומופלג בתורה וחסידות, נודע בשער בת רבים לשם ולתפארת".

דודו של הרב יחזקאל, אחי אביו, מו"ה אליהו שטרן מק"ק לימאנוב "המפורסם לשם ולתהלה, זקן מופלג בתורה, ויראת ד' טהורה, פאר הנגידים, וגדולי החסידים איש האשכולת בכל המעלות וכו' וכו'… אשר זכה בימי ילדותו להיות בצל קרשו של כ"ק מרן קודש הקדשים בעל דברי חיים זצוקללה"ה וקיבל ברכתו, ואחר כך היה מגדולי החסידים היושבים ראשונה במלכות שלמה המלך מלכי רבנן ציס"ע הגה"ג חכימא דיהודאי כחד מדרי קדמאי מרן שלמה האלבערשטאם אב"ד באבוב זצוקללה"ה, והיה חביב מאוד וגם מגדולי החסידים של אדמו"ר הגה"ק ציס"ע וכו' כקש"ת מרן בן ציון הלבערשטאם אב"ד ורם דק"ק באבוב שליט"א, וזה כמה שנים היה ברצונו לעלות לארה"ק וכבר היו מסודרים בידו כל הכתבי תעודה אך על פי סיבות שונות נתעכב מן השמים, ובשנה העברה היה מוכן כבר עוד הפעם להנסיעה ונחלה רחמנא ליצלן, וכמה חדשים היה מוטל על ערש דוי בצער גדול שלא זכה לעלות לארה"ק".

דוד נוסף, הרב שלמה שטערן, היגר לבוטלימור שבארה"ב.

סבתו, היתה הצדיקה המפורסמת מרת פיגל בת יונה יודה.

אמו, של הרב יחזקאל, היא מרת שינדל פרומט בת הרה"ג החסיד מו"ה משה פערל. על אחיה, כותב הרב יחזקאל: "כבוד דודי הרב הח"ב אוצר התורה ויראה החסיד המפורסם מו"ה חיים יחזקאל בהג"מ משה (ומלכה) פערל מלימוניב יצ"ו".

אחיו הצעיר, דוד, היה בחור מופלג בתורה ויראת אלקים (אור תורה).

עוד כותב הרב יחזקאל על "אא"ז האי סבא קדישא הנודע בשערים, אור המאיר בתורתו ובצדקתו לארץ ולדרים, הגאון האמיתי שר התורה, שהרביץ קדושה וטהרה, המפורסם וכו' כש"ת מו"ה שלמה ברוך בהג"מ יודא טייטלבוים זצוקל"ה ראב"ד דק"ק סטראסקוב יע"א". הרב יחזקאל מרבה להביא ציטוטים מכתבי היד של הרשב"ט זצ"ל, ודן בדבריו.

על בתו של הרשב"ט, כותב הרב יחזקאל שטרן: "זקנתי הצדיקת המפורסמת בשם טוב מרת טעמא בת חיה ע"ה, אשת אא"ז הרב הגאון החסיד מ' יחזקאל סענינער, שנפטרה בי' בניסן תרע"ה בק"ק זאברוב".

הרב יחזקאל שטרן היה בקשר עם רבים מגדולי התורה בדורו שענו לשאלותיו בהלכה. מתוך כתביהם ניכר עד כמה העריכו ואהבו אותו;

הרב יצחק צבי אמסעל אב"ד זבארוב והגליל כותב לו "אל כבוד ידיד נפשי עמק הברכה, אשרי שלו ככה, ידיו רב לו בהלכה, לוחם מלחמות התורה, ויודע לערוך מערכה, הבחור החו"ב, משנתו עמר נקי. כש"ת מו"ה יחזקאל שטערן נ"י, אב"י בעיר פרעשאוו יצ"ו". (פני הנשר, הנשר החמישי, כנף חדסרי, נג)

הרב חיים שכטר, כותב עליו "נשאלתי מהחכם חרשים נבון לחשים החו"ב בחדר"ת צמ"ס וכו' כש"ת מו"ה יחזקאל שטערן שליט"א נשיא אגודת יראים "אהבי תורה" בקהילת פרעשוב יע"א נכד גאון ישראל וקדושו וכו' מרנא ורבנא הרשב"ט זצ"ל", וכן כתב עליו "נשיא אגודת היראים "אוהבי תורה" בק"ק פרעשבורג מדינת טשעכין, מפרעשוב" (אוצר חיים, ח"א. ועיין שם שהשיב לו מספר תשובות).

בשנת תרצ"ג כותב לו הרב יוסף צב"י דושינסקי: לענף עץ עבות ה"ה כבוד הבחור המו"מ חו"ש יר"א מרבים כש"ת מו"ה יחזקאל שטערן נ"י (פני הנשר, הנשר החמישי כנף תריסר נד). באותה שנה כותב לו הרב אהרן וולקין הי"ד: "כבוד ידידי הרב וכו' יחזקאל שטערן נ"י בעיר פרעשאוו צעחאסלאווקי… מפני שידוע לי קצת דרכו בקודש שאין לצדיק זה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אר באהבתה ישגה תמיד מיצר ודואג על הספיקות ושמח בהתרתן, ולכן בכדי שלא יצטער אותו צדיק מיהרתי להשיבו מיד…" (זקן אהרן תנינא, או"ח, סימן ה)

בשנת תרצ"ד כותב לו הרב יחזקאל ווידמאן אב"ד סיטשל הי"ד: לכבוד האברך המופלא ומופלג בתורה ויראת שמים חריף ובקי ומלא ברכת ד' במדות טובות ובבקשת החכמה והדעת וכו' כבוד מורנו ורבנו הרב יחזקאל שטערן נ"י (בק"ק פרעשוב יע"א). (פני הנשר, הנשר הששי, כנף הראשון, סימן ו).

באותה שנה כותב לו הרב חנוך העניך טשארניטשפקי אב"ד גאלין: "אהובי ידיד נפשי הבחור המופלא ומופלג החו"ב יר"א המפורסים במעלות ומדות תרומיות בנש"ק וכו' כש"ת מוה' יחזקאל שטערן שי׳ נשיא האגודת יראים אוהבי תורה בק"ק פרעשאב יע"א" (אור תורה, ג, סימן צב).

המאמר האחרון מאת הרב יחזקאל שטערן יצא לאור בספר "הפוסק" סימן תתפ"ח (תשרי תש"ו. אולי לאחר מות מחבר המאמר)  לאחר הבאת תורות מכתב יד סבו הרב הגאון שלמה ברוך טייטלבוים ראב"ד, ר"מ ומנהיג קהילת סטרופקוב, חותם הרב יחזקאל במילים אלו: יחזקאל שטערן מפרעשאב יע"א המצפה לישועת ה' בכלל כ"י במהרה דידן. מדברים אלו ניתן להבין שהרב יחזקאל היה שם, בפרשוב, בשנות הצרה והצוקה, במהלך השואה.

בעקבות הפלישה הנאצית לפולין ופרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיע לפרשוב זרם פליטים יהודים מפולין, ויהודי העיר סייעו לקליטתם ולהברחתם להונגריה והלאה.

באביב 1941 הייתה פרשוב העיר הראשונה בסלובקיה בה נדרשו יהודיה לענוד סימן זיהוי על שרווליהם. היהודים הותקפו בהתפרעויות של המון מוסת שתקף את גופם ורכושם. בינואר 1941 הועלה באש בית הכנסת "היכל אברהם" באירוע שנודע כ"ליל הבדולח של פרשוב". בהדרגה נשללו מן היהודים זכויותיהם הכלכליות, עסקיהם נסגרו, רכושם הוחרם, ובאזורים מוגדרים בעיר נדרשו יהודים להתפנות מבתיהם. יהודים הוצאו ממערכת החינוך הממלכתית, ורופאים יהודים סולקו מעבודתם. באוקטובר 1941 הגיעו לעיר פליטים רבים מבין יהודי ברטיסלבה שגורשו מעירם. בזמן זה החלו יהודי העיר להישלח לעבודות כפייה.

בשלהי חורף תש"ב (03.1942) החל גירוש יהודי פרשוב למחנות ההשמדה בפולין. ראשונות רוכזו ונשלחו לאושוויץ בנות הקהילה הצעירות, ולאחריהם שולחו הרווקים בני 15-35 באפריל 1942. לאחר מכן, בשלהי אייר (05.1942) החל איסוף המשפחות לגירוש. רובן נשלחו לגטאות שונים במחוז לובלין בפולין עד יוני 1942 ומשם הועברו יחד עם היהודים המקומיים בעיקר אל מחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה. אחרוני היהודים נשלחו באוקטובר אותה שנה, בעיקר זקנים, נכים וחולים סופניים.

עדיין לא הצלחתי לברר מה עלה בגורלו של נשיא אגודת "אוהבי תורה, הרב יחזקאל שטרן, הבחור המופלג בתורה ויראה מפרשוב.


מאמרים לדוגמה מאת הרב יחזקאל שטרן ניתן למצוא בקישורים אלו, לאתר היברו-בוקס:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12926&st=&pgnum=25

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12929&st=&pgnum=47

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12929&st=&pgnum=49

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_12930_56.pdf

http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_12925_78.pdf

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12927&pgnum=6

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12927&pgnum=28

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12927&pgnum=30

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12927&pgnum=65

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12927&pgnum=71

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12927&pgnum=80

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12927&pgnum=90

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23295&pgnum=194

המידע על חורבן קהילת פרשוב, לקוח ברובו מויקיפדיה, והתמונה לקוחה מפורום אידישע וואלט.