תשובה בהיתר נישואין לבעל ששלח גט לאשתו ברוסיה ולא הודיעו לו האם הגט התקבל / הרב ישעיה רייכר הי"ד

לאחר המשך דרישה וחקירה הגעתי למידע נוסף על הרב רייכער הי"ד, שעליו כתבתי לפני כשבוע.

מובא באלה אזכרה ז', 167-171

הרב ישעיה רייכר הי"ד

תשובת הרה״ג וכו׳ מו״ה ישעיה נ״י רייכער רב באיזמאיל

על דבר הגט ששלח פלוני בן פלוני הכהן מטטרבונר לאשתו שבעיר פישטשאנקא ברוסיה המועצית ולא הגיעה תשובתו של הרב דמתא שהאשה קבלה הגט פיטורין אם יש להתיר להאיש הנ״ל לישא אשה אחרת? הנה הרב הגאון ר' אליהו פוסק ז״ל, שעל ידו נשלח אותו הגט להרב ההוא באחריות, כותב במכתבו: ״ויותר נראה שהאשה קבלה הגט פיטורין", ואמנם אף שלא הודיענו הרב על מה הטביע שקול דעתו, נאמן הוא עלינו בשודא דדייני, שהוא דיינא דנחית לעומקא דדינא ואומדנותו היא אומדנא דמוכח.

נחזי אנן. נמוס מקובל הוא שהשליח מודיע למשלחו אם עלה בידו שליחותו או לא עלה. וכמו שכתוב במכילתא יתרו פ״ב למדך תורה דרך ארץ שישיב אדם תשובה לשולחו, ועיין ש״ס יומא ע״א. אישי כהן גדול עשינו שליחותך. אבל הרי ידועים תעלולי הממשלה המועצתית והיעווסעקים מפירי ברית ורודפי הדת, והמצב דומה למה ששנינו: מן הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט (כתובות פ״ט ע״א) על פי זה בנידון דידן מסתבר שאם היתה האשה מסרבת לקבל הגט היה הרב מקיים מדת דרך ארץ זו והיה מודיע להמשלח שהאשה מסרבת, שהרי אין חשש של עונש על אי-מעשה. – ודשתק זה עצמו מכריע שעשה מעשה והוא מתירא להודיע על זה בכתב מחשש הנ״ל, או שהאשה נתרצתה לקבל הגט רק אחר שהבטיח לה הרב שהדבר ישאר בסוד.

ושוב מסתברא שאותו הרב סבר שמסתמא כמי שניתן דמי על פי החזקה שאין בית דין מתעצלין וחזקה שליח עושה שליחותו דמהני מדרבנן לכולי עלמא (עירובין ל״ב) והמשלח בהבינו את מצב השעה יסתפק בזה כאלו נאמר לו בהדיא, אבל אם איתא דסירבה, היה הרב מודיע, כדי שלא יחשוב הבעל שכבר הותר לישא אשה. ומה שאמר: אין משיבין על הקלקלה (מגילה ט״ו ע״א) אין ענין לכאן כמובן. כמו כן מצד האשה, אף שנודע סודה הרע שי״ד שנה עזבה את בעלה ונשתקעה בקומיניזם ולא תבעה גט מבעלה לפי שהיא עשתה צרכיה ממקום אחר, אבל בכל אופן אם עוד איזה רגש של יושר אנושי נשאר אצלה, כשנודע לה שהבעל שלח לה גט דתי כדי שתתיר את זיקתה לו, אי אפשר לאמר שלא תחשוב: הרי בעלי לא חטא כנגדי; חימה אין לי עליו; הרי עולמו חשך בעדו זה י״ד שנה מה שזיקתי אליו אסרתו לישא אשה על פי דין ישראל שהוא מאמין בו, אף אם לדידי כל אפין שוין, אבל איך אתאכזר על אדם שהשקפתו שונה מהשקפתי ושוה להשקפת בני מדינתו, בשעה שאוכל להושיעו על ידי טורחא קלה! ואם לא חשבה כך, אלא שחוצפתה, אכזריותה ורשעתה הגיעו למדה שכזו, עד שאפס ממנה כל רגש אנושי להשתתף במדת מה בגורל מי שהיה בעלה, הרי לכולי עלמא לא עשה רבנו גרשום תקנתא לרשיעא שכיוצא בזאת, ואף החתם סופר שמחמיר גם במזנה להצריך היתר מאה רבנים משום לא פלוג, יודה בנדון דידן דלא צריך, ובר מן דין פשטה ההוראה להתיר במומרת ומזנה גם על ידי בית דין של שלשה כמבואר בהרבה משו״ת האחרונים. וחלילה חולין הוא לחשוד את הרב מקבל הגט פיטורין, שהניחו מיראה כאבן שאין לה הופכין ולא עשה שום מעשה להגשים את קבלתו ליד האשה, הרבנים, שארית פלטתנו בארץ הדמים, העומדים חזק כצור נגד כל גל שעובר עליהם ומחזיקים במעוז היהדות מקיימים בנפשם מה שאמרו רז״ל תקנתא דרבנן מקמי גזרה לא מבטלינן (כתובות ג' ע״א) ובודאי שעלתה לו ענין מסירת הג״פ,

וראיתי במכתב הגאון מראגאווא הי״ו בענין זה שהעיר מדברי ר׳ אחא: גמל האוחר וכו׳ שהולכין אחר אומדנא (בבא בתרא צ"ג). והקשה מדרב אחא אדרב אחא בירושלמי פ״ד דתענית ה״א מכאן שלא יהא אדם דן אומדות. והביא בשם רב אחד לחלק בין דיני נפשות לדיני ממונות דקיל, הנה מדברי הש״ס שבועות ל״ד, משמע שלרב אחא אין חילוק בין דיני ממונות לדיני נפשות וכ״כ התוס׳ ש ם ובסנהדרין ל״ז ד״ה כמאן, אבל בלאו הכי לא קשיא מידי דרב אחא דבבא בתרא הוא תנא דברייתא ובהרבה ברייתות נזכרו דבריו כמו בשבת קי״ט ע״א וב' ובבא בתרא ל״ו ועד מקומות. ובירושלמי ברכות פ״ב ה״ד נקרא ר' אחא רובה ובמד״ר במדבר פט״ז ר' אחא הגדול, אבל ר' אחא דהירושלמי היה אמורא מאוחר מדור ד' של האמוראים חברו של ר׳ ירמיהו (ירושלמי סנהדרין פ״א ה״ב) והרבה מצוין שמועותיו בירושלמי, אבל בבבלי לא נמצא זכרו, ומה שהעיר עוד בש״ס סוף נדרים דלא אמרינן מים גנובים ימתקו – הנה יש סתירה לזה מש״ס סנהדרין כ״ו: בחשוד על העריות וכבר עמד בזה הב״ש בסי׳ מ״ב ס״ק כ״א ובדג״מ שם, אבל כל האמור בזה אינו דומה להמצב השורר אצל השותפנים, שכלם הפך לבן וכל העריות, הגלוים כהנסתרים, הקלים כחמורים, דומין לפניהם כמישור.

סוף דבר, אחר שקיימא לן ״סברא דאורייתא״ הנני מצטרף להתיר בבית דין של שלשה לפלוני בן פלוני הכהן לישא אשה אחרת, כשישיג רשיון חוקי מהטריבונל.

ישעיה רייכער

רב באיזמאיל