מלמעלה אין שום פירוד בישראל, כי שורש אחד לכל הנשמות / הרב משה ישראל פלדמן הי"ד

לפרשת תרומה – ויקהל – שקלים

 מסורה י"א פעמים "ויהיו" רפין. "ויהיו תואמים מלמטה", "ויחדיו יהיו תמים על ראשו" (שמות כו,כד), "ויהיו לאות לבני ישראל (במדבר יז,ג), "החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין" (שם לא,ג), "ויהיו כל" (בראשית ה,ח), "ויהיו מוכשלים לפניך (ירמיה יח,כג), "ויהיו נודדים בגוים" (הושע ט,יז), "ויהיו דם" (שמות ז,יט), "ויהיו נא שדיך כאשכולות הגפן" (שיר השירים ז,ט), "ויהיו חיים לנפשך (משלי ג,כב), "ויהיו כמוני" (איכה א,כא), "ויהיו דברי אלה" (מלכים א ח,נט).

ונראה דידוע שיש עולם ,שנה, נפש, וכמו שיש בנפש האדם רמ"ח אברים והמובחר שבכולן הוא הראש, וע"י שהאדם הולך אחר נפש השכלי שבראש וכל האבם נשמעין אליו נעשה כולו קומה שלימה ונתקדשו ע"י זה כל האברים. וכמו שכתב בט"א במעשה שנשק אחד את המלך ברגלו, ואמר המלך כי הוא מורד במלכות. והשיב כי מי שהולך אחר שכל שבראש, אם כן הראש הוא המלך, צריך לנשק את הראש, מה שאין כן אתה שהראש הולך אחר רגליך, שמובילין אותך לתאוות החומרי, אם כן הרגליים הם הראש, על כן נשקו ברגלו. עיין שם. וכמו כן יש בהשנה בהשס"ה ימים מובחר שבימים, שהוא יום הכיפורים ושבת קודש, כמו שכתוב במדרש (ילקוט תהלים רמז תתפח) "ימים יוצרו ולו אחד בהם" (תהלים קלט,טז) דקאי על יום השבת קודש ועל יום הכיפורים, וע"י שהאדם מקשר את כל ימי השבוע ליום השבת קודש להיות זוכרו בכל יום, כמו שכתבו חז"ל מחד בשבתך לשבת, נתכלל כל הימים בקדושת שבת. וכן בהעולם בכללו, מקום המקדש הוא המקודש שבכולן, ואנו שולחים את תפילותינו דרך מקום המקדש ואנו מתקשרים עם קדושת ארץ ישראל והמקדש ונתעלו כל הארצות.

והיוצא לנו מזה כי ע"י שנאגדו יחד הגרוע והמשובח יש שלימות לכולם, וכמו כן אם ישראל מתאגדים באגודה אחת עם השלמים, ע"י זה זוכים גם שאינם שלמים, כמו שכתוב במדרש פרשת אמור (ויקרא רבה ל יב) בטעם ארבע מינים, יאגדו אלו עם אלו, כפרו אלו על אלו. וכבר פירש המגיד מבראד ז"ל הפסוק (הושע ב,א) "והיה במקום אשר יאמרו להם לא עמי אתם יאמר להם בני קל חי", והוא יען כי "ושמו להם ראש אחד", ששמו להם ראש הדור להיות באחדות, ובאמצעותו זכו גם הם. והנה עוד מעלה יש ע"י האחדות, כי ע"י זה לא יתבטלו ישראל לבין האומות, כמו שפירש התב"ש על מה שאמרו חז"ל (סנהדרין עא ע"ב) "כינוס לצדיקים נאה להם ונאה לעולם", כי הנה חס ושלום היו ישראל מתבטלין בין אומות העולם, אכן ע"י שהם קבוע אינם מתבטלים, כי קבוע אין לו ביטול. וזהו "כינוס לצדיקים נאה להם", שע"י זה הם קבועים ואין להם ביטול. ובספר נועם אלימלך כתב הטעם כי ישראל המה דבוקים בו יתברך שמו, וקיימא לן דצריך ששים נגד הדבוק בו, וממילא אין מקום ביטול. עיין שם. עוד יש בגמרא סנהדרין (לט ע"א) טעם לשבת שאין להם ביטול יען שאנו נימולים, ולא מצינו למהוי כוותייכו, ולא יוכל להיות הבטל כמבטל, וע"י זה לא שייך ביטול, כבש"ס מנחות.

וע"י זה יתבארו דברי המסורה, דהנה ידוע דכל המשכן יש בו רמז לבריאת שמים וארץ. ובספר דגל מחנה אפרים (תרומה על הפסוק "ועשית את הקרשים") קרש – זה אדם. והקרשים היו לארבע הרוחות, צפון ודרום מזרח ומערב, רומז על ארבע מדרגות שיש בישראל, דקחשיב במדרש פרשת אמור הנ"ל. ואמרו חז"ל (ירושלמי שבת פרק י"ב ה"ג) קרש שניתן בצפון, לא ינתן בדרום. וע"י הבריחים נתאגדו כל הקרשים יחד, "והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה" (שמות כו,כח). ואמרו במדרש (מדרש רבה יח יד) "והבריח התיכון" זה משה, והיינו כי הוא היה כללות ישראל, וע"י שישראל היה להם התחברות עם משה נשלמו כולם על ידו. וזהו שטחיות המסורה "ויחדיו יהיו תמים על ראשו", מורה שכל ישראל יהיו מאוגדים באגודה אחת ויהיה להם התתברות עם הראש, וזהו "תמים על ראשו", ע"י זה יזכו כולם. וזהו שכתוב "ויהיו כל" רומז על כללות ישראל יחד, אזי "ויהיו מוכשלים לפניך", כי גם בעלי עבירה (על דרך "כי כשלת בעוונך") יזכו לפני הקב"ה ע"י התאחדותם עם הצדיקים, וכמו שאמרו חז"ל (כריתות ו ע"ב) כל תענית שאין בה מפושעי ישראל וכו'. וע"י זה ינצחו במלחמה גם כן, ועל כן במלחמת מדין נאמר "החלצו מאתכם אנשים לצבא", ופירש רש"י שם, אנשים צדיקים שיהיה זכותן מסייעתן, וע"י התקשרותן נצחו גם הפשוטי עם "ויהיו על מדין".

ואמרה המסורה כי עוד מעלה נוספת יש להם ע"י האחדות כי גם כש"יהיו נודדים בגוים" אף על פי כן לא יתבטלו ויטמעו בהם ע"י כינוסם כנ"ל. וזהו שכתוב "ויהיו נא שדיך כאשכולות הגפן", כמו שאמרו חז"ל (זוהר ח"א קטו ע"ב, רלט ע"ב) מפני מה נמשלו ישראל לגפן, מה גפן אינו מקבל הרכבה וכו', כך ישראל אינן מוטמעים בין האומות, וע"י זה "ויהיו חיים לנפשך". ואומר גם כן לאידך גיסא, כי גם "ויהיו נודדים בגוים", שיהיו פזורים בין האומות ולא יהיו קבועים, אף על פי כן יש עצה כאשר יהיו באגודה אחת ושלום בניהם, אזי השכינה שורה בהם, כמו שכתוב במדרש פרשת נשא (במדבר רבה יא ז) אפילו ישראל עובדי עבודה זרה ושלום ביניהם, שכינה שרה ביניהם. ואם כן המה דבוקים וקרובים לה' יתברך ואין להם גם כן ביטול, כמו שכתוב בנועם אלימלך כנ"ל. וזהו "ויהיו כמוני", וזהו שכתוב "ויהיו דברי אלה אשר התחננתי וגו' קרובים לה' אלקינו", כן יהי רצון אמן.

ובזה יש לפרש מה שכתב (מדרש תהלים צא א) "שנתקשה משה בצורת מטבע עד שהראה לו כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד", כי האש רומז אל אחדות, כי יש בו ארבע גוונים, שחור ולבן ואדום ומראה תכלת, וכולם נתאגדו בו, ולא יאיר האחד בלא חברו, ורומז על ארבע כתות אנשים כנ"ל. וידוע מה שכתבו המפרשים כי מחצית השקל רמז על אחדות, ולזה הראה לו מטבע של אש. ומה שכתב "מתחת כסא הכבוד", מורה גם כן כי מלמעלה אין שום פירוד בישראל, כי כל הנשמות שורש אחד לכולן. ועיין בספר דאאמו"ר ז"ל (ידות אפרים) פרשת ויקהל בזה.

(שם ישראל, סימן ב, עמו' רלח).

הרב משה ישראל פלדמן נולד לאביו הגאון החסיד המפורסם רבי אפרים פישל פלדמן מביטשקוב, בעל "ידות אפרים" על התורה ו"דגל אפרים" על סוגיות. בצעירותו בלט משה ישראל בכישרונותיו ובאהבת התורה שלו, ולמד בהתמדה.

נשא לאשה את בתו של הרב יצחק שוואדרון בן הגאון רבי שלום מרדכי שוואדרון, המהרש"ם מבערזאן שבגליציה. לאחר נישואיו נעשה תלמיד קרוב וחביב, בן ביתו ויד ימינו של חותנו-זקנו המהרש"ם עד לפטירתו של הגאון.

לפני מלחמת העולם הראשונה כיהן הרב משה כדומ"ץ בבערזאן, ונודע כפוסק חריף בעל בקיאות מפליאה בכל התורה. לאחר פטירת המהרש"ם ניסה הרב משה ישראל לעסוק במסחר, אך כל מעייניו היו בהלכה והוא לא הצליח במסחרו. בשנת תרפ"א התקבל כרב ואב"ד דראגמערעשט (דראגומאר-פאלוא), קיכניא וסולישט, במארמרוש (רומניה).

הרב משה ישראל הוציא לאור את כתביו אביו, הרב אפרים פישל פלדמן, בספר "ידות אפרים" על התורה תהלים ופרקי אבות, ובספר "דגל אפרים" בענייני הלכה. לספרי אביו הוסיף הערות וחידושים בשם "עוללות משה". בהמשך סידר, ערך והוציא לאור את ספריו: שו"ת מהרש"ם, "דעת תורה" על הלכות שחיטה, "גוילי דעת" על הלכות טריפות, "תכלת מרדכי" על התורה, "גוילי דעת" על יורה דעה, הגהות מהרש"ם על הש"ס  – להם צירף הגהות משלו, וספר "ליקוטי תורה" על התורה.

מן ספריו שלו יצאו לאור הגדה של פסח עם פירוש בדרך הדרש והחסידות "שם ישראל", "ליקוטי מהרמ"י" על הש"ס. הוא פרסם דברי תורה בירחונים התורניים בהונגריה. חלק מחיבור שלם שלו על התורה הודפס ב"מאור החיים", קובץ ו-ז, עמו' ל. הגהותיו הרב משה ישראל על הש"ס שבו והודפסו ב"אסיפת זקנים החדש" וב"אורחות חיים". רוב כתביו שלא הודפסו בחייו אבדו בשואה.

הרב משה ישראל היה חסידו של האדמו"ר רבי חיים האגר מאנטניה, בנו וממלא מקומו של רבי ברוך מוויז'ניץ, ונסע פעמים רבות לרבו. בזקנותו עמד הרב משה ישראל בראש ישיבה בדראגמערעשט, שמנתה עשרות בחורים צעירים.

במלחמת העולם השניה נספח חלק ניכר ממארמרוש להונגריה, והיהודים החלו לסבול גזירות ורדיפות מהשלטון ההונגרי העויין. בחודש סיון תש"ד גורש הרב, הישיש החולה והחלש, יחד עם בני קהילתו למחנה ריכוז ונשלח משם למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נרצח בכ"ו בסיון תש"ד. נספו גם בנו יחידו, הרב הצעיר ר' חיים, וחתניו הרב משה שטראלי, דומ"ץ בפעלשא באניא, והרב משה פרידלנדר, האדמו"ר מברגפורנד, עם כל בני משפחותיהם ועם בני קהילת דראגמירשט. הי"ד.

תלמידיו ששרדו את השואה העידו כי בדרכם למחנה ההשמדה עודד אותם הרב והכין אותם לקבל עול מלכות שמים ולהתכוננות למסור את נפשם על יחוד ה' יתברך.